בתחילת "המורדת", מיני־סדרה בת ארבעה פרקים של נטפליקס, חוט התיל של העירוב נקרע באמצע שבת. אנשי הקהילה היהודית מחסידות סאטמר מצטופפים במבנה, כיוון שבהיעדר העירוב הם אינם יכולים לטלטל חפצים מרשות לרשות על פי ההלכה. דווקא אז אסתי, גיבורת הסדרה, יוצאת החוצה. מטפורה הולמת ליציאה של הדמות מהחברה הסגורה שבה חיה.
הסדרה הגרמנית המדוברת, הנקראת במקור "Unorthodox", נוצרה בהשראת ספרה האוטוביוגרפי של דבורה פלדמן. במרכזה מוצבת אסתי שפירו, אישה צעירה מקהילה חרדית מסוגרת בניו־יורק שמחליטה יום אחד לעזוב את הבועה שבה גדלה ולברוח לברלין בלי לספר לאיש מהקהילה, גם לא לבעלה. מפגש עם מוזיקאים בעיר, אאוטסיידרים בעצמם, מעניק לה הזדמנות לפרק חדש בחייה. אלא שבעלה ינקי (עמית רהב) ובן־דודו הנכלולי מוישה (ג'ף וילבוש) יוצאים בעקבותיה כדי להחזיר אותה לקהילה.
שירה האס המצוינת כבר שיחקה בעבר תפקיד של צעירה חרדית בעלת חשיבה עצמאית ונועזת ב"שטיסל", והיא מתבררת כאן כליהוק המושלם לתפקיד הראשי. היא מצליחה להעביר בכל תו בפניה את סערת הרגשות שעוברת דמותה של אסתי. הבזקים לעבר מציגים איך מוסכמות החברה הנוקשות סגרו עליה, שלב אחר שלב. הבכי שלה כששערה נגזז לאחר חתונתה קורע לב, ונאמר רק שזו לא הפעם היחידה שבה הבכי שלה קורע לב.
הבחירה לדבוק ביידיש בדיאלוגים בין דמויות החסידים ראויה, ובהחלט מרענן לשמוע בסדרה המופצת בנטפליקס צליל אותנטי כזה. מלבד האס תמצאו בסדרה שחקנים ישראלים נוספים, כמו רהב, יוסף סוויד ותמר עמית־יוסף, ולא פלא שהיא זוכה להתעניינות רבה כאן בארץ.
"המורדת" אינה מושלמת. בברלין נתקלת אסתי מיד בגילויים של אהבה חופשית ואוכל לא כשר, באופן הגובל בקלישאה. הקונפליקט הכרוך במעבר לגרמניה, כמי שסבתה איבדה רבים מבני משפחתה בשואה, מתואר בצורה גסה ולפרקים אף מניפולטיבית. אבל רוב הזמן הסדרה מצליחה לרתק, כשהיא מגובה בצוות שחקנים מוצלח ופסקול מעולה.
קהילת חסידות סאטמר בוויליאמסבורג מוצגת בסדרה כחברה כוחנית ואכזרית. כזו שמטעמים שוביניסטיים במסווה של הלכה מונעת מנשים לממש את שאיפותיהן; כזו השולטת בחסידיה באמצעות החדרת פחד, הסתגרות קיצונית והסתרה של מידע חיוני על העולם שבחוץ. האם התיאור מוגזם ונוקשה מדי או נאמן למציאות? לא בטוח שזה משנה, אם יוצאים בשאלה חווים אותה כך. הסדרה מספקת עוד צוהר לעולמם המורכב של היוצאים בשאלה מהחברה החרדית, שנפלטים אל העולם החיצון בלי שניתנו להם כלים להתמודד איתו, מה שדורש כוחות נפש יוצאים מגדר הרגיל.
המורה של אסתי לפסנתר, דמות מפתח בעלילה, אומרת לה באחת הסצנות לפני הבריחה: "זאת אמריקה, אסתי. את יכולה להחליט לבד". אסתי עונה: "ויליאמסבורג היא לא אמריקה. את לא מכירה את החוקים". הדיאלוג המוחץ הזה יכול להתפרש כמסר של יוצרי הסדרה המיועד לקהל האמריקני, ואולי לא רק אליו. אסתי נולדה בניו־יורק, אבל לא בניו־יורק שאנחנו ורוב האנשים מכירים. לרבים מאיתנו נוח אולי להסיט את המבט ולא לחשוב לעומק על ההתמודדויות של אנשים בתוך קהילות סגורות שאינם הולכים בתלם, אבל "המורדת" תובעת מאיתנו להקדיש לכך תשומת לב.
המורדת נטפליקס
