ברגע האמת במפגש הדיוויס בין ישראל לדרום אפריקה, ניצבו משני צידי המגרש עידן לשם ויריבו ניקולס שולץ. מבחוץ נשמעו קולות המפגינים נגד מדינת ישראל, ובפנים היה מתוח לא פחות – שני השחקנים ידעו שהמפסיד במשחק ישלח את נבחרתו למשחקי ההישרדות בבית האירופי־אפריקני.
המשחק היה צמוד ומתוח, וכל טעות עלולה הייתה לעלות לשחקנים ביוקר. לשם, שניצח במערכה הראשונה, הצליח להתעלות במשחקון ה־11 במערכה השנייה. במצב של שוויון 5:5 הוא שבר את חבטות ההגשה של יריבו העיקש – והכריע את ההתמודדות בחבטת גב יד מוחצת בשתי הידיים. זה היה ניצחונו הראשון של הטניסאי במסגרת הנבחרת הבוגרת. הוא הניף את ידו למעלה, לחץ את זו של יריבו ומיהר לשמוח עם חבריו לנבחרת, שקמו אליו ופינקו אותו כמיטב המסורת בדלי של מים קרים וקוביות קרח על הראש.
"החוויה בדרום אפריקה הייתה מאוד מעצימה עבורי", מספר לשם בריאיון שקיימנו השבוע עם חזרתו ארצה, "זו הפעם הראשונה שאני משחק במשחק חמישי ומכריע, והייתי מאוד לחוץ בהתחלה. ישבתי בחדר ההלבשה, הדופק עלה ועלה, והבנתי שזה באמת הולך לקרות. בשלב מסוים החברים בנבחרת נכנסו לחדר, התחילו לצחוק עליי וזה הפשיר במשהו את האווירה. במשחק עצמו ניסיתי להרגיע את עצמי, עבדתי עם תוכנית המשחק שהכנו מראש וכמו שציפיתי, ברגע שהצלחתי להשתחרר, דברים הלכו והשתפרו".
איך הרגשת בסיום המשחק עם כל החגיגות?
"הייתי מאוד שמח בשבילי ובשביל הנבחרת. מדובר בהתקדמות גדולה עבורי. קיבלתי הרבה מאוד פרגון והרגשתי טוב, בטח אחרי ההפסד המאכזב ביום הראשון של ההתמודדות".
עד כמה ההפגנות בחוץ הפריעו לשחק?
"אפשר היה לשמוע אותן קצת במהלך המשחקים, אבל הן לא באמת הפריעו או השפיעו ולא שינו כלום. הן רק גרמו לזה שהאבטחה סביבנו תהיה קצת יותר מסיבית".
זה היה משחקו השלישי של לשם בן ה־20, המדורג 287 בעולם, במסגרת נבחרת הדיוויס, וכאמור ניצחונו הראשון, אבל הוא כבר חלק מהסגל מזה שלוש שנים. "מאז שהייתי ילד חלמתי להגיע יום אחד לנבחרת הדיוויס, ומגיל צעיר ישבתי ברמת השרון, ראיתי את המשחקים שלה ועודדתי. כשהוזמנתי בפעם הראשונה ההרגשה הייתה מדהימה, ופגשתי שם בעיקר שחקנים ותיקים ומנוסים, שקיבלו אותי יפה, וניסו לעזור, לתמוך ולתת טיפים. האווירה בנבחרת תמיד טובה ומיוחדת, אני נהנה להיות יחד עם השחקנים והצוות המקצועי בשבועות האלה, והם גם עזרו לי מאוד להשתפר, להתבגר ולקחת איתי דברים הלאה לקריירה".
המפגש מול דרום אפריקה נעשה הפעם בפורמט חדש. בניגוד לעבר, שבו מפגש דיוויס נמשך על פני שלושה ימים, כאשר כל משחק הוא הטוב מחמש מערכות, הפעם צומצם הפורמט ליומיים בלבד, והמשחקים הפכו מהירים יותר – הטוב משלוש מערכות. "הפורמט החדש הרבה יותר נוח כי המשחקים קצרים יותר. משחקים של הטוב מחמש מערכות קשים יותר, ההכנה אליהם שונה, ואני חושב שזה גם פגע אחר כך בשחקנים שחזרו לסבב העולמי ולתחרויות", אומר לשם, "לדודי סלע אמנם היה קשה יותר, כי הוא היה צריך לשחק שלושה משחקים בזמן קצר, אבל סך הכול השינוי מבורך".
המפגש ציין גם את הפעם השנייה שבה הראל לוי, טניסאי העבר המוכשר, שימש בתור קפטן הנבחרת. "אייל רן עשה עבודה נהדרת בנבחרת והתוצאות מדברות בעד עצמן, אבל הראל הכניס אנרגיה טובה ושינוי חיובי, שכנראה היה צריך לקרות", מסביר לשם, "האווירה עכשיו אחרת, להראל המון ניסיון וידע בתור שחקן, והוא תרם לנו רבות על הספסל במהלך המשחקים, ובשבוע האימונים שהיה לנו".
מה אתה לוקח מהניצחון בדרום אפריקה להמשך העונה שלך בסבב?
"הניצחון נתן לי הרבה ביטחון, וכבר למשחק השני בדרום אפריקה הגעתי הרבה יותר מפוקס ועם יותר אנרגיות. הגישה הזו עזרה לי לשחק טניס טוב, וזה משהו שאקח איתי להמשך. אני יוצא עכשיו לסבב ארוך של חודש וחצי של תחרויות צ'לנג'ר (תחרויות מהדרג השני בסבב – ד"מ) בסין וביפן. המטרה היא לעלות כמה שיותר בדירוג, להצליח להגיע לפחות למוקדמות טורנירי הגראנד סלאמים ולהמשיך בהתקדמות".
סבא בא
עידן לשם (21) נולד בניו־יורק, לזוג הורים שלמדו באוניברסיטה באותה תקופה. בגיל שבעה חודשים חזרה המשפחה לישראל והתמקמה ברעננה, שם הם חיים עד היום. לטניס הגיע כבר בגיל חמש. "מאז שאני זוכר את עצמי אהבתי לשחק עם מחבט וכדור, וסבא שלי, ששיחק אז להנאתו במרכז ברעננה, לקח אותי יום אחד למרכז הטניס שם בכדי שאנסה ואתרשם. מאוד נהניתי והתחברתי, והתחלתי ללכת לחוג פעמיים בשבוע".
איך ילד בן חמש משחק טניס, הוא יכול בכלל לחבוט את הכדור מעבר לרשת?
"זה לוקח קצת זמן, אבל בסוף כן. בהתחלה משחקים בתוך הריבוע בתוך המגרש עצמו, ועם הזמן מתחילים להתקדם. מהרגע שהתחלתי, מאוד אהבתי את המשחק, את האתגר, את הרצון לנצח והאפשרות שכל הזמן אפשר ללמוד ולהשתפר".
מתי הטניס הפך מחוג למשהו רציני יותר?
"בסביבות גיל שמונה עברתי למרכז ברמת־השרון והתחלתי להתאמן בצורה מסודרת יותר ולהשתתף בתחרויות ארציות, והכול הפך ליותר רציני".
סבא של עידן, אריה פרגר, שחשף בפניו את המשחק וזכה עם השנים לכינוי "סבא לשם", הפך לגורם מאוד משמעותי בקריירה הספורטיבית שלו. "סבא תמיד היה דמות מרכזית אצלנו בבית והוא תמך בקריירה שלי מהרגע הראשון ועד היום. הוא עוזר לי לאורך השנים מבחינה כלכלית, וכשהייתי ילד היה מגיע מפתח־תקווה לרעננה כדי להסיע אותי לאימוני בוקר וצהריים, בנוסף לתחרויות בכל הארץ. הוא ליווה אותי גם בנסיעה הראשונה לחו"ל, לוודא שהכול בסדר, ובא לראות אותי בכל משחק שיש לי בישראל. יש לנו קשר מאוד מיוחד, והוא תמיד נמצא שם בשבילי".
הוא נותן לך גם עצות מקצועיות?
"הוא תמיד מעודד אותי ותומך בי, והוא גם אומר את דעתו ובמה הוא חושב שאני יכול לשפר. במשחקים עצמם הוא מאוד לחוץ, אז בדרך כלל הוא שקט. לצערי הוא עדיין לא היה איתי בטורנירים בחו"ל, אז הטלפון הראשון אחרי כל משחק הוא בדרך כלל אליו, כמו אחרי הניצחון מול דרום אפריקה. הוא היה מאוד שמח וגאה".
לאורך השנים המשיך לשם באימונים ברמת־השרון ובתחרויות ברחבי הארץ, לצד יציאות מדי פעם לטורנירים מעבר לים. "תמיד הייתי מהבכירים בארץ בגילים צעירים, אבל לא עשיתי תוצאות יוצאות דופן בגילאי נוער, בעיקר לא בטורנירים בחו"ל, כי מיעטתי לצאת מהארץ והייתי פחות מוכר. בארץ לעומת זאת היו לי תוצאות טובות, אבל אני לא יודע אם אי פעם סימנו אותי כמישהו שיש לו סיכוי לפרוץ קדימה".
בגיל 16 הקריירה של לשם עברה שינוי, לאחר שהפסיק להתאמן במרכז הטניס ברמת־השרון, והחל לעבוד באופן אישי עם עמוס מנסדורף, גדול שחקני הטניס הישראלים בכל הזמנים. "נוצרו ביני ובין מרכז הטניס ברמת־השרון אי הבנות כלשהן, ובחרתי לא להמשיך שם. באותה תקופה עמוס עקב אחרי שחקנים ישראלים צעירים והציע לי להצטרף. המסגרת אצלו אישית ומקצועית יותר, העבודה לא קלה, הוא יודע המון ומצפה להרבה, כי הוא מצליח לראות אצלך דברים שלפעמים אתה עוד לא מודע אליהם. עברנו דרך לא פשוטה, היו לנו ויכוחים בשלבים הראשונים, דיברנו על הכול, והיום התקשורת וההבנה בינינו הרבה יותר טובה. זה נהדר להתאמן ולהסתובב בעולם עם מישהו כמוהו, שעבר את הדברים האלה ויש לו כל כך הרבה ניסיון".
זמן קצר לאחר שהחל לעבוד עם מנסדורף, החליט לשם להפסיק את לימודי התיכון שלו, בעודו בכיתה י'. "המסגרת אצל עמוס הפכה לעמוסה ומסודרת יותר, עם אימון בוקר, אימון כושר ואימון צהריים, בנוסף לתחרויות בארץ ובחו"ל, ולא מצאתי תוכנית שמצליחה לשלב בין הספורט והלימודים. התחושה הייתה שלימודים תמיד אפשר להשלים, אבל קריירה בספורט היא הזדמנות של פעם בחיים, ואם אבזבז את הזמן, אחמיץ אותה".
זמן קצר לאחר שהחלו לעבוד יחד הפתיע לשם, כשהעפיל בגיל 17 לגמר אליפות ישראל, שם פגש את דודי סלע. "מאוד התרגשתי במשחק הגמר, לא שיחקתי טוב ודודי פירק אותי", הוא צוחק, "אני מניח שזה היה עוד שלב בתהליך שאני עובר, בצבירת ניסיון ופיזיות ויכולת להתמודד עם לחץ. אני מקווה שבפעם הבאה שניפגש על הבמה הזאת, המצב יהיה שונה".
איך להפוך להיות קולגה של סלע, אחרי שעודדת אותו כילד ביציע?
"דודי ואני לא מתראים הרבה לאורך השנה, בגלל שיש לנו תוכניות אחרות, אבל יש בינינו קשר טוב. כשאנחנו נפגשים, אנחנו מתאמנים יחד והוא מנסה לעזור לי במה שהוא יכול".
בבתים של זרים
למרות ההישג המרשים באליפות ישראל, התקשה לשם לעשות את המעבר מגילאי הנוער לטורנירי הבוגרים. "זו הייתה תקופה קשה מאוד עבורי. במשך שנתיים העפלתי להגרלות ראשיות של טורנירי פיוצ'ר (טורנירים מהדרג השלישי בסבב המקצועני – ד"מ) והפסדתי עשרים פעם בסיבוב הראשון, כשאני לא מצליח להשיג נקודת דירוג ראשונה בסבב ה־ATP. בכל פעם עליתי למשחק ממש לחוץ, מה שהפך את הכול ליותר מסובך. היו לי הגרלות קשות, שיחקתי מול שחקנים בכירים, ונגד רבים מהם הפגנתי יכולת טובה, אבל לא הצלחתי לנצח".
היו רגעים שחשבת לוותר?
"לא. ידעתי שזה עניין של זמן עד שאצליח להגיע לרמה הזו, אבל היו תקופות שהחלטנו להשקיע כמה שבועות באימונים ובהכנה לקראת הטורניר הבא, כי היה מדובר ברצפים ארוכים, ובתור ילד צעיר היה לי קשה להתמודד איתם".
עד כמה שונים המשחקים מגיל הנוער לבוגרים?
"קודם כול, אתה משחק מול שחקנים ותיקים עם הרבה יותר ניסיון. והדבר השני, והקריטי יותר, המשחק הרבה יותר פיזי, באופן מובהק. זה משחק שונה לחלוטין".
לבסוף, אחרי שנתיים של כישלונות, הצליח לשם לשבור את הקרח, לנצח משחק בטורניר בוגרים ולזכות בנקודת דירוג ה־ATP ראשונה שלו. "זה היה מול יריב ישראלי בטורניר בארץ, שכבר החזיק בשתי נקודות משחק מולי. ודווקא אז, הבנתי שאין לי מה להפסיד, הלחץ השתחרר, שיחקתי טוב והצלחתי לנצח אותו ולזכות בנקודה הראשונה בסבב. מאז הדברים הפכו יותר קלים עבורי והתחלתי לנצח שחקנים שלא הצלחתי לנצח קודם לכן".
תקופה קצרה לאחר מכן זכה לשם בטורניר הפיוצ'ר הראשון שלו בקריירה. "זה קרה במאי 2015, אחרי חודשיים של פציעה, ומיד חזרתי לטורניר כדי להרגיש שוב את המשחק ולהיכנס חזרה לעניינים. שיחקתי מצוין, ניצחתי בתחרות והייתי מאוד מופתע ושמח ששברתי את המחסום הזה. למדתי מזה הרבה והרגשתי בשל יותר".
מאז ניצח לשם בעוד שישה טורנירים מהדרג השלישי והחל לטפס בדירוג העולמי, מה שאִפשר לו לעלות ברמת הטורנירים שבה הוא משתתף, וגם כאן ההצלחה לא איחרה לבוא. ביוני 2017 העפיל לראשונה לחצי גמר טורניר צ'לנג'ר באוזבקיסטן (העפיל לאחד נוסף בהמשך) ובסוף יולי, הצליח להעפיל דרך שלב המוקדמות לטורניר ה־ATP הראשון שלו, בוושינגטון, שם נוצח בשתי מערכות בידי הקפריסאי הוותיק, מרקוס בגדאטיס.
"בסיום המשחק מולו הייתה תחושה של החמצה, כי במערכה הראשונה הרגשתי שאני ממש שם, ואז הייתה הפסקה בגלל הגשם, והוא חזר למגרש הרבה יותר טוב ממני. זה עניין של ניסיון, ואני רואה את עצמי שם שוב בשנה הבאה ומאמין שאגיע רחוק יותר. זו הרגשה טובה שהעבודה הקשה מובילה לתוצאות חיוביות. אני מאמין בעצמי, ממשיך לצבור ניסיון ויודע שיש לי דרך לעבור כמו כולם. הכי חשוב לי שאני רואה סימנים של התקדמות".
בינואר החולף רשם לשם עוד נקודת ציון, כשנכנס לראשונה למוקדמות טורניר גרנד סלאם באוסטרליה, שם גם נוצח בסיבוב הראשון. "זו הייתה מטרה חשובה עבורי, מה שגרם לי לסיים את העונה החולפת מאוחר, כי רציתי להשיג עוד נקודות דירוג שיכניסו אותי למוקדמות. זו הייתה חוויה מדהימה להיות חלק מטורניר כזה, להתאמן ולשחק על המגרשים האלה ולהרגיש שייך".
חלק מחיי הטניסאי המקצוען כוללים נדודים לא פשוטים, איך אתה מסתדר?
"זו לא דרך קלה אבל אני מאוד אוהב את צורת החיים הזו, לטייל בעולם ולהכיר אנשים שעוזרים לי הרבה פעמים להעביר את הנסיעות בצורה קלה. למזלי התברכתי ביכולת להירדם בכל מקום, גם בטיסות, מה שעוזר לי מאוד. לאורך השנים אני מתארח אצל משפחות, אליהן אני מגיע בעזרת הטורניר או באמצעות מכרים ישראלים, וזכיתי לפגוש אנשים נהדרים".
זה לא מוזר להתארח אצל זרים?
"בהתחלה זה תמיד קצת מוזר, כי אתה בבית שאתה לא מכיר, אבל למזלי הכרתי עד היום רק אנשים מקסימים, ואנחנו תמיד שומרים על קשר אחרי כן".
טניס זה עסק יקר, יש לך את כל התנאים להצליח?
"העלויות היום לשחקן טניס מקצועני שצריך צוות מאחוריו הן מאוד גבוהות. למזלי יש לי משפחה מאחוריי, איגוד הטניס עוזר לי ויש לי צוות מקצועי ורפואי טוב ואת כל הציוד שאני צריך. ועדיין, עוד כסף ותמיכה תמיד יוכלו לעזור".
על מה צריך בחור בגילך לוותר כדי להגשים את החלום הספורטיבי?
"הקרבתי הרבה מאוד דברים לאורך השנים כדי להפוך לטניסאי מקצוען, כמו להיפגש עם חברים, להיות עם המשפחה, לצאת לבילויים. חשוב מאוד לחיות מסודר בכל מה שנוגע לאימונים, תזונה ושעות שינה. החיים שלי סובבים סביב הטניס אבל אני עושה את זה באהבה וחושב שהוא תרם לי המון לפיתוח העצמאות, לבגרות, ומשפיע עליי לטובה".
מה חשוב לך לשפר במשחק שלך?
"כרגע אנחנו עובדים על ניהול והבנת משחק טובה יותר, לדעת לקרוא את המצבים בצורה נכונה, ולשחק את המשחק בצורה חכמה יותר".
אתה נעזר בפסיכולוג?
"עבדתי עם פסיכולוג ספורט לסירוגין בעבר, אבל כרגע הבנתי שאני הפסיכולוג הכי טוב של עצמי, ורק אני אוכל לעזור לי במישורים האלה. זה דבר טוב, רק תלוי למי, וכרגע זה פחות עוזר לי".
למה לא גדלים בארץ מספיק טניסאים ברמות הגבוהות?
"אני חושב שהבעיה הראשונה היא באופי של השחקנים, ובקושי שלהם להגיע להסכמות. במקום שתהיה קבוצה אחת שבה נמצאים כל הטניסאים המובילים, שיעבדו יחד וידחפו אחד את השני קדימה, כל אחד מתאמן לבד עם מאמן אחר. בנוסף, המודעות לספורט בארץ עדיין נמוכה, ולאיגודים אין מספיק תקציב שבו הם יוכלו לדחוף את השחקנים קדימה, מה שמקשה לצאת לאימונים ותחרויות בחו"ל. זו לא בעיה שהיא בלעדית רק לטניס, אלא לכל הספורט הישראלי. חשוב לציין לטובה שאיגוד הטניס הישראלי מקיים בארץ הרבה תחרויות פיוצ'ר, שעוזרות מאוד לשחקנים לצבור ניסיון ונקודות דירוג".
בנוסף לקריירה המקצוענית המתפתחת שלו, לשם הוא גם חייל בצבא, במעמד של ספורטאי מצטיין. "אני חלק מיחידת מודיעין. הם מאוד עוזרים לי מבחינת אימונים ויציאות לתחרויות בחו"ל. כשאני בארץ, אני משתדל להגיע לשם מדי פעם ולעשות עבודות רס"ר".
מה הסיכוי שתפרוץ למאייה הראשונה בקרוב?
"אני מאמין שזה אפשרי וזו המטרה הגדולה שלי, בתקווה שטורנירי הגרנד סלאם יביאו אותי לשם. כדי שזה יקרה אני צריך להמשיך להתחזק מנטלית ופיזית, להבין את המשחק טוב יותר ולהתחרות כמה שיותר, כדי לצבור ניסיון".
יש בך משהו מאוד מיושב ובוגר לגילך, אתה מודע לזה?
"למדתי בחיים שדברים לא באים בקלות וצריך לעבוד קשה בשבילם. אני מאמין שהזמן עושה את שלו, ובשנים האחרונות שומעים על הרבה טניסאים שפורצים בגיל מאוחר יחסית, כאלה שלא שמעת עליהם אף פעם. אני כמובן רוצה לפרוץ מוקדם יותר, אבל זה עדיין עוזר לי להיות יותר אופטימי, ואני רואה את הכול כאפשרי".
מי משמש השראה עבורך?
"רוג'ר פדרר. מדהים לראות את ההתנהלות שלו על המגרש ומחוצה לו. אני גם מאוד מעריך את עמוס מנסדורף, שבכל נסיעה איתו לחו"ל אני מגלה יותר איך זוכרים ומעריכים אותו בתור טניסאי מצוין. הייתי קטן מדי כשהוא היה בשיאו ולא זכיתי לראות אותו, אבל בזכות קטעי וידאו שנשארו אני מגלה איזה שחקן גדול הוא היה, והלוואי שאהיה כמוהו".
על מה אתה חולם?
"שאמשיך לייצג את הדיוויס ושנחזור לדרגים בכירים יותר, כי במפעל הזה הכול יכול לקרות. אני רוצה להגיע למאייה הראשונה ולשחק בתחרויות הגדולות".
מה אתה עושה בזמן החופשי שיש לך?
"בזמן החופשי המועט שלי אני מנסה לבלות עם חברים ולנוח כמה שאפשר. אין לנו הרבה מנוחה בטניס עם הטיסות והאימונים וסדר היום לחוץ בדרך כלל".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"שלוש וחצי־ארבע. אני שמח שאני נמצא בתהליך רציף של התקדמות אבל אני מאמין שאהיה בחמש ברגע שאגיע למטרות והחלומות שעמוס ואני מציבים לי. כשאתה מצליח להגיע לשאיפות שהצבת לעצמך, זה האושר הכי גדול".
