על כריכת ספרו החדש של אשר קרביץ ("הכלב היהודי", "פקד קולומבוס חוקר" ועוד) מאוירת יד האוחזת בסטטוסקופ. עלילת הספר מזכירה את ציורו המפורסם של אשר אחר – האמן ההולנדי מאוריץ קורנליס אֶשֶר – "ידיים רושמות", שבו שתי ידיים יוצאות מתוך דף הנייר. כל יד מחזיקה עיפרון ומשרטטת את קוויה של היד האחרת, ולעיני הצופה נוצר פרדוקס – כיצד כל אחת מהידיים מסוגלת לשרטט את עצמה?
אדיר יודקביץ' הוא סופר שעתידו נראה, לפחות כרגע, מאחוריו. הילת ספריו הקודמים אינה ממלטת אותו ממחסום כתיבה אימתני שמונע ממנו לספק את מה שהבטיח זה מכבר לעורכת המוסף בעיתון – עשרה פרקים שיזניקו סיפור בהמשכים שיתפרסם שבוע אחר שבוע, ויתדלקו את הקריירה שנראית כמי שנחה יותר מדי זמן על זרי דפנה שהחלו לגלות סימני קמילה מתקדמים. כשהוא כבר כמעט מתייאש, נוחת עליו כמו משמיים שכנו הרופא המזדקן, ד"ר פודולסקי. מתברר שהאיש כותב למגירה כבר כמה שנים, יש לו כבר כמה וכמה פרקים מוכנים, והוא מבקש מהסופר הנודע לחוות דעתו עליהם. הסופר קורא את הפרקים ששלח לו הרופא הנודניק רק כדי להעביר עוד כמה דקות בדרך אל הדד־ליין החונק – ונדהם. מתברר כי שכנו ניחן בכתיבה משובחת וקולחת, שכמו נובעת מעטו של היושב במרומים עצמו. באבחת רגע הוא מחליט לשגר לעורכת את הפרקים שקיבל, והסיפור הופך לשלו.
כמעט מיד לאחר מכן נפצע הרופא אנושות בתאונת דרכים, אלא שאז מתבררת האמת המצמררת על כתב היד שלו, והסופר מסתבך בעלילת מתח נפתלת שהוא טווה סביב עצמו בלי שבכלל התכוון לכך. בשלב מסוים כבר לא ממש ברור מיהי היד הכותבת את המשך הסיפור ומי שולט בעלילה, בדיוק כמו באותו ציור של אשר.
סופרים הנתונים במשבר כתיבה הוא נושא נדוש למדי בספרות. רק לאחרונה ראה אור ספר מאת עמליה רוזנבלום בשם "זמן שאול", שלא רק שמתאר סופר במשבר כתיבה מתמשך, אלא שגם הגיבור שלה משייך לעצמו טקסט של מישהו אחר. אבל קרביץ מצליח לקחת את הנפיחות הגלומה בעוד יצירה ארס־פואטית תבניתית ומצליח לצאת מהר מאוד מהקלישאות הנבובות של הז'אנר. הוא לוקח את עצמו, את הכתיבה שלו, את משבר הכתיבה של הגיבור שלו ובאופן כללי את הסיטואציה כולה בקלות, ונוסך עליה דוק מתמיד של חיוך, סרקזם ואווריריות. דוגמה קטנה: שמו של הפרק האחרון בספר הוא "פרק אחרון עם טחינה".
וכשמדובר בספר מתח, עם רופאה שנעלמת ואיש אינו יודע דבר על מקום הימצאה, כשברקע גובה חובות רחב עצבני ורחב כתפיים, שוטרים שמאיימים להכניס את הסופר למעצר בכל רגע, ופלונטר לא פשוט כלל וכלל שבו נתון גיבורנו – זה הישג ראוי לציון. יחד עם הבונוסים הבאים: למעט מותו הטרגי של הרופא אין מדובר בספר שדם נוטף ממנו ושאנשים נקטלים בין דפיו כמו היו זבובים; הוא מתרחש בירושלים שרוחה שורה כמעט על כל עמוד בו; ומדובר בספר נטול תיאורים מיניים מיותרים – והנה קיבלתם ספר כלבבכם.
מוחו של אשר קרביץ לא מפסיק לקדוח ולהמציא חידות, סיפורים ורעיונות. לפני מספר שנים אף היה לו טור במוסף זה, שבו תמיד הצליח לחדש ולהביא זווית מקורית על פרשת השבוע. משמח היה לקחת את ספרו החדש ליד ולגלות שכל הדברים שהוא עושה בחינניות ובכישרון באים בו לידי ביטוי (הערה אחת בכל זאת: קצת פחות משחקי מילים היו הופכים את הספר הזה אפילו לטוב יותר), ומתאגדים יחד לספר מותח אבל כיפי, מתוחכם אך לא מתחכם.
לכתוב כמו אלוהים אשר קרביץ, ידיעות ספרים, 310 עמ'
