בשבוע שבו כל המדינה הייתה עסוקה בהאזנה להקלטה של אשת ראש הממשלה, הלכתי לצפות בהקלטה אחרת. ברגעים הראשונים חשתי את אותו כיווץ גופני, חוסר נוחות הנובע מחשיפה לדבר שלא נועד לאוזניך, אך עם התמשכות הערב הופתעתי לגלות כמה מענג חוסר הנוחות הזה יכול להפוך. העונג הזה התאפשר בזכות השחקנים המצוינים, העבודה החכמה של היוצרת רננה רז והטקסט שנשלה על ידה מחלל משרד אפור (כך אני מדמיין את משרדי אורט, אולי במציאות הם דווקא ססגוניים), שהפך ליצירה המרתקת "השימוע".
ב־2014 שלחה התלמידה ספיר סבח מכתב לשר החינוך דאז שי פירון, ובו התלוננה שהמורה שלה, אדם ורטה, משתמש בכיתה להפצת "דעות של שמאל קיצוני". בהמשך שלחה את המכתב שלה גם לעמוד הפייסבוק של חבר הכנסת לשעבר מיכאל בן־ארי. טוקבקיסטים איימו על חייו של המורה, והארץ געשה. מפגש מחודש עם הפרשה כיום מסמן אותה כמעין פרומו לחוסר הסובלנות וחוסר היכולת להכיל עמדות שונות שהשתלטו על השיח הפוליטי שלנו.
בעקבות המכתב והסערה התקשורתית זומן ורטה לשימוע לפני פיטורין, שבו הוא נדרש להגן על עצמו. ורטה הקליט את אותו שימוע, ואותה הקלטה משמשת חומר גלם למופע. האמת שהיא משמשת יותר מחומר גלם, השחקנים המגלמים את ורטה (אמיתי יעיש בן־אוזיליו), את מנהל בית הספר (עופר עמרם) ואת המפקחות מטעם רשת אורט (נעמי פרומוביץ' ורננה רז), משתמשים באופן מופגן באוזניות המשמיעות את השימוע כפי שהתנהל במציאות. השחקנים חוזרים מילה במילה על הטקסט, שמצד אחד נשמע כאילו נכתב לתיאטרון – ולפעמים מדהים ממש לגלות שרפליקות מסוימות אכן נאמרו כך במציאות – ומצד שני משמר את חוסר המהוקצעות של דיבור יומיומי כולל טעויות, גמגומים, שיעולים וכו'.
בשלבים מסוימים בהצגה מחליפים ביניהם השחקנים תפקידים, מהלך ברכטיאני של הזרה, רק שברטולד ברכט רצה שהצופים שלו לא יתמכרו לבדיה שיצר ויזכרו שהיא מדברת על המציאות. במקרה שלנו אולי צריך להזכיר לקהל שהמציאות המוצגת בפניהם היא בכל זאת הצגה. בנוסף, החילוף הזה מזכיר שאיש אינו חסין מפני אירוע כזה שיכול לטלטל את עולמו. כל אחד יכול להפוך לוורטה.
בשלב אחר מתמללים השחקנים את דבריה של רז היוצרת במהלך החזרות. מלבד כמה אבחנות משעשעות, רז מציינת מה משך אותה לעבוד עם חומרי המציאות הללו ומה היא מסיקה מהשימוע. בשלב ראשון התקוממתי, האם אנחנו בפעולה בבני עקיבא שמסוכמת במוסר השכל? אבל במחשבה שנייה הבנתי שרז מבצעת במהלך הזה גילוי נאות. בתור יוצרת ושחקנית, במובנים מסוימים יש בינה לבין הקהל מערכת יחסים דומה לקשר שבין ורטה לתלמידיו. ורטה טוען בשימוע שהוא לא מבצע מניפולציות בחומר הלימוד, אלא חושף את עמדתו האישית באופן ברור על מנת לפתח דיון כן. רז מזכירה לנו באופן דומה, כי המציאות שבבסיס ההצגה מתווכת דרך הפריזמה שלה.
בין אם תזדהו עם המסקנות של רז ובין אם לא, כדאי לכם מאוד ללכת לראות את "השימוע". מי היה מאמין שדרמה מרשימה שכזאת יכולה להתלקח סביב שולחן ישיבות. ואם כבר מדברים על שולחן, יש מספר מקומות לצופים סביבו בצד השחקנים, כדאי לנסות להקדים ולתפוס מקום בלב העניינים.
השימוע הפקה עצמאית – הצגות קרובות: 27.2 ו־19.3 במוזיאון תל־אביב, 3.3 בתיאטרון הבית.
רב קו
קו מול דימוי, דו–ממד מול תלת–ממד ושימוש בברזל הם בין מאפייני עבודתו של הפסל רמי אתר, שתערוכה מיצירותיו נפתחה בשבוע שעבר. גלריה חנקין, חולון
הרמת מסך
ההצגה החדשה "מסכים", מאת גולן אזולאי ואסף וייס, עוסקת בהשפעת העולם הווירטואלי על הנוער. ראשון 18.2, 19:30, מתנ"ס דורה, נתניה
