התפשטות נגיף הקורונה יצרה מציאות יוצאת דופן בעידן המודרני עבור אלפי ספורטאים ברחבי העולם, שברגע אחד נותקו משגרת יום של שנים – שגרה הכוללת אימונים, משחקים, תחרויות ואינטראקציות חברתיות בתוך קבוצה או מול צוות מקצועי וטיפולי. "אנחנו נמצאים בתקופה שבה רוב הספורטאים שאני מכיר לא יכולים להתאמן באופן שהם רגילים. הם לא יוצאים למגרש, חדר הכושר סגור ואין מפגשים של קבוצות. זו מציאות שמשאירה את הספורטאי מול עצמו", מסביר עמוס מיתר, פסיכולוג קליני שעובד לאורך השנים עם ספורטאים רבים מתחומים שונים. "ספורטאי יכול להגיד שהוא שונא אימונים, שנמאס לו ושהוא חולם כבר על תקופות שיוכל לטייל בהן בעולם ולעשות סקי עם חברים, אבל ברגע שאתה לוקח ממנו את העיסוק היומיומי הזה, אתה לוקח ממנו עוגן נפשי חזק מאוד, כי כאן מתרכז האמון שלו בעצמו. הוא נבנה מזה, ועכשיו זה נלקח ממנו לזמן לא ברור. הקרקע פשוט נשמטה מתחת לרגליו, יש רעד ושחיקה מנטלית ולפעמים פורצים פחדים שלא היו לפני כן".
הפסיכולוג עמוס מיתר: "ספורטאי יכול להגיד שהוא שונא אימונים, אבל ברגע שלוקחים ממנו את העיסוק היומיומי הזה, נלקח ממנו עוגן נפשי חזק מאוד, כי כאן מתרכז האמון שלו בעצמו. הקרקע פשוט נשמטה מתחת לרגליו, יש רעד ושחיקה מנטלית ולפעמים פורצים פחדים שלא היו לפני כן"
החרדה הראשונה שאיתה מתמודד הספורטאי, כמו רבים אחרים באוכלוסייה, היא כלכלית. "אצל ספורטאים צעירים ההיבט הכלכלי פחות משמעותי, ודאי ביחס למי שצריך לפרנס משפחה. כדורגלן שהקבוצה שלו החליטה לקצץ לו עשרות אחוזים מהמשכורת בהחלט מושפע באופן מיידי, וזה מלחיץ מאוד", אומר מיתר. מאז פרוץ המשבר, קבוצות ספורט בישראל בליגות הבכירות הוציאו את השחקנים שלהן לחופשה ללא תשלום ושלחו אותם להגיש בקשות לקבלת דמי אבטלה, או לחלופין דרשו שהם יקצצו עשרות אחוזים משכרם. ספורטאים בכירים, שצברו סכומי כסף גדולים במהלך הקריירה, יוכלו ודאי לספוג מכה כזו לכמה חודשים ללא בעיה מיוחדת; אבל כאשר מדובר בספורטאים בקבוצות בינוניות עם משכורות צנועות יותר, מדובר בבעיה חמורה יותר.
"הסיטואציה שאני נמצא בה כרגע מבחינה כלכלית היא בהחלט לא נעימה, בטח כשאני צריך לשלם מזונות והוצאות שוטפות שנמשכות כרגיל", משתף רביב לימונד, הכדורסלן הישראלי הוותיק שחתם בתחילת העונה בעירוני נס־ציונה. "גם אנחנו יצאנו לחופשה ללא תשלום, וכמו רבים מהחברים שלי נכנסתי לאינטרנט ומילאתי טפסים לקבלת דמי אבטלה. לא ויתרתי על החוזה ועל התנאים שלי, ואני מקווה מאוד שבהמשך, הגורמים שאמורים לעשות את זה יעזרו ויחזירו לנו את הכסף שהיינו אמורים להרוויח. זה מצב מלחיץ, גם אני כמו כולם לא אוהב אי־ודאות, אבל זו סטירה שכל העולם חטף, וכרגע המציאות נותנת פרופורציות לדברים. נכון שהכסף חשוב וקריטי, אבל חשוב יותר שנהיה בריאים. אחר כך נטפל בבעיות האחרות".
איך אתה מעביר את הזמן?
"מעבר לעניין הכלכלי, ההפוגה עושה איתי חסד. העומס של החיים עצר לרגע, יש לי זמן לבלות יותר עם בת הזוג ועם הילדים שלי ומזה אני נהנה, רק חבל שזה קורה בנסיבות האלה. מבחינה ספורטיבית, אני מנסה לעשות את המיטב האפשרי, מנצל את מאה המטר כמה שאפשר והולך לפארק הסמוך לעשות תרגילים. אני צופה בהרבה משחקי כדורסל ישנים וטובים מהעבר, ראיתי משחק מצוין משנות ה־90 בין הפועל תל־אביב להפועל ירושלים, בנוסף לכמה משחקי דרבי. ואני גם קורא לא מעט, עכשיו אני קורא את הספר 'כיצד לרכוש ידידים והשפעה' של דייל קרנגי".
להכיר את האויב
בעיה נוספת שספורטאים מתמודדים איתה בתקופה הזו היא תחושת הריקנות. "עבור ספורטאים רבים האדרנלין שהם חווים באופן קבוע, לצד העובדה שיש עניין תמידי סביבם מכיוון התקשורת והקהל ושהם חלק מקבוצה ומארגון, זה בעצם מה שמגדיר אותם ונותן להם כוח. החוסר הנוכחי יכול להוביל אדם להרבה מקומות", מנתח מיתר, "אני מכיר ספורטאים שקמים היום בבוקר בעצבות גדולה כי בעצם אין להם בשביל מה לקום. רובם, אני מאמין, רק מחכים שהמצב ייגמר, כי הם לא יודעים מה לעשות עם הזמן הזה. כשהכול רועד קשה מאוד להתחיל משהו חדש, ואז רובם פונים למשחקי המחשב או לפתרונות אחרים, כדי למצוא את האדרנלין שם. יש מעט מאוד ספורטאים שנמצאים בתהליך של חיפוש עצמי ורובם גם לא יתחילו עכשיו. מצד שני, שמחתי לראות בשבועות האחרונים ספורטאים שמגלים בעצמם צדדים חדשים, מה שפותח עבורם עולם חדש ומפתיע".
איך תמליץ לספורטאי לנהוג בימים כאלה?
"שימצא תחום שמעניין אותו או כזה שהוא היה רוצה לעסוק בו אם הוא לא היה ספורטאי. שיקרא על התחום, יתעניין ויעמיק בו. זה ייתן לו משמעות שונה מבדרך כלל, ויעזור לו בהמשך להפוך לספורטאי טוב יותר – כי הוא לא ייתן לתוצאות למשול בו, הוא לא יהיה עבד שלהן. ואז, כשהוא יחזור לפעילות, התוצאה, הסל או השער כבר לא יהיו כל עולמו. במובן הזה, אנחנו נמצאים בזמן נהדר, כי עכשיו חייבים לעשות את הדבר הנוסף".
מה בנוגע לאימונים?
"חשוב שספורטאי ימצא את הדרך להמשיך להתאמן ולעשות כושר, כי העבודה עם הגוף היא הבסיס. אני ממליץ לכולם לעשות דברים חדשים ולשנות הרגלים, אם זה לצחצח שיניים עם היד ההפוכה, ללמוד ג'אגלינג, לכתוב ביד החלשה שלך, להקשיב לאנשים בצורה אחרת ולאמן את המוח לכיוונים אחרים. אימונים מנטליים, שבהם אתה לומד איך אי־הוודאות משפיעה עליך, יכולים לסייע מאוד. אתה לומד להכיר את האויבים שלך, לקבל אותם וללמוד להביט בהם בלי להזדהות, כי גם אם יש איום, הוא לא חייב להפוך לדבר המרכזי בחיים שלי. עבודה כזאת תעזור לתפקד טוב יותר באי־ודאות כשהמשחקים והקרבות יחזרו, מה שיהפוך את הספורטאי לחזק יותר".
מי שנראה שמצליח לפי שעה למצוא את האיזון הנכון בתקופה המאתגרת הוא הכדורגלן רועי גורדנה, קשר מ.ס אשדוד, שגדל בהפועל תל־אביב, שיחק בעונה שעברה בקרואטיה ונמצא גם הוא כרגע בחופשה ללא תשלום. "ההשבתה הזו הפכה אותי למקצוען בחוברות צביעה ואני כבר אלוף בצבעי גואש וטושים", צוחק גורדנה, "הקורונה רק הזכירה לי עד כמה אני מאוהב במקצוע הזה שנקרא כדורגל וכמה אני מתגעגע כבר לחזור לשחק או לפחות להתאמן. כל עוד אפשר היה לצאת מהבית, התאמנתי בחוץ, אבל אחרי שהחמירו את ההגבלות, כרגע אני בעיקר מרים משקולות בבית ועושה כאן מה שאפשר. אני ממש מפחד שיקרה משהו למשפחה שלי, נזהר מאוד בכל מה שאני עושה, וזה מה שהוביל אותנו להחליט לעשות לבד את ליל הסדר השנה. כרגע אני לא לוקח שום סיכונים".
העיתונאי מארק סטיין: "גם אם משחקי ה–NBA יחזרו בחודשי הקיץ, אני בטוח כמעט לחלוטין שהם יתקיימו ללא קהל. אבל האמת היא שאני מתקשה לדמיין שאנחנו אפילו קרובים לחזרה של הליגה לפעילות שוטפת. אם הליגה תבוטל, לא תהיה אלופה השנה"
איך אתה מנצל את הזמן שהתפנה?
"תמיד הייתי בן אדם של בית. אני קם עם הבנות שלי בשבע בבוקר והולך לישון כשהן הולכות לישון. במשך היום, חוץ מלשחק איתן ולהתאמן, אני מעביר את הזמן בקריאת ספרי קודש שונים. ספרי הלכות של הרב עובדיה זצ"ל, ספרי מוסר וסיפורי צדיקים".
עד כמה הנושא הכלכלי מלחיץ?
"האמת שאני פחות חושב על זה כרגע, נרשמתי בלשכה אבל זה לא מטריד אותי. אני לא מבין למה אנשים כל כך מתלוננים כאן כל הזמן. זה לא משהו שקורה רק אצלנו, זה משהו עולמי שאף אחד לא האמין שיקרה. צריך לחכות שהכול ייגמר ולהישאר בריאים".
חששות אולימפיים
נפגעים נוספים ממשבר הקורונה הם הספורטאים האולימפיים, שאחרי שלוש שנים וחצי של עבודה קשה התבשרו שייאלצו להמתין לפחות עוד שנה למשחקי טוקיו, שנדחו ליולי 2021. "החלום האולימפי וזכייה במדליה זה החלום הכי גדול שיש לספורטאי. יש כאן מחזוריות שנעה בכל ארבע שנים, ומדובר כאן ברעידת אדמה אמיתית", טוען מיתר, "אני בטוח שאצל רבים שכבר השיגו קריטריון אולימפי עולים חששות – אחרי שכבר הגעתי ונבחרתי לייצג את המדינה, האם עכשיו משהו ישתנה? האם יפתחו את ההתמודדות מחדש? יש גם חשש שהכושר ייפגע ושיריבים של הספורטאי עושים אולי משהו אחר שהוא לא עושה, ובעיקר תהיות של אותו ספורטאי האם יצליח לשחזר את היכולת הגבוהה ואת תוצאות השיא שלו. כל מה שהיה סגור נפתח, וזה מעלה את סף החרדה. כשאתה מתאמן באופן יומיומי אתה פחות עוצר לעסוק בשאלות האלה. לפעמים זה מגיע בלילות, אבל זה לא נמצא במודע, כי אתה מתאמן ומתפתח, הגוף מגיב ויש תוצאות. עכשיו זה איננו, וזה עולם אחר. מצד שני, לספורטאים שלא הצליחו, פתאום נפתחת תקווה".
עד כמה דחייה כזו עלולה להשפיע על מישהי כמו המתעמלת לינוי אשרם, שסומנה כמועמדת מובילה למדליה השנה?
"זה בהחלט יכול להשפיע, כי אם היא והסביבה שלה היו ממוקדים ביכולת שלה לזכות במדליה והכול פתאום זז, זה מזיז מיד דברים נוספים ואי־הוודאות מורגשת באופן משמעותי. תלוי גם מה הספורטאי עצמו חווה מול האיום הזה שנקרא קורונה, מה קורה סביבו במדינה, איך המשפחה שלו מגיבה, איך הוא מעורב ומושפע מזה. אני חושב שבתקשורת הישראלית טועים בכך שהם עוסקים במוות כל היום, כי זה מכניס הרבה לחץ ואי־ודאות, וכשאתה ספורטאי שלא יכול להתאמן זה מציב אותך במצב שבו אתה חלש יותר מאשר במצב הרגיל".
למי קל יותר היום, לספורטאי יחידני או לספורטאי שהוא חלק מקבוצה?
"ספורטאי יחידני רגיל להיות יותר לבד והוא מחוסן יותר מצד אחד, אבל הלבד הזה מכביד היום יותר. כשאתה חלק מקבוצה, יש לך יותר עם מי לדבר ולשתף, וזה קל יותר".
משתנה נוסף שקשור לאולימפיאדה הוא עניין הגיל, והספורטאים הוותיקים יותר יגיעו למשחקים כשהם מבוגרים בשנה. "כאן יש עניין של שעון חול ושלב שבו הגוף, למעט מקרים נדירים, כבר לא יכול להתמודד מול הכוחות הצעירים שמגיעים", אומר מיתר, "השאלה עכשיו סביב ספורטאי אולימפי שמתקרב או נמצא בשנות ה־30 שלו היא מאיזה חומר הוא עשוי ומה היה עד עכשיו בתוכו, מבחינת אמונות לגבי הצלחה או אי־הצלחה, פחדים וחרדות. אני מאמין שאת הצעירים כל זה שוחק פחות, כי יש עוד הרבה זמן לפניהם".
אחד הספורטאים הישראלים שכבר הבטיח את השתתפותו בטוקיו הוא המתעמל אלכס שטילוב בן ה־33, אלוף אירופה בעבר, שייצג את ישראל שלוש פעמים עד היום במשחקים האולימפיים וייאלץ עכשיו להמתין לפעם הרביעית. "החלטת הדחייה הייתה צפויה כי אי אפשר לקיים משחקים אולימפיים במצב הנוכחי. רוב הספורטאים הפסיקו להתאמן, תחרויות התבטלו יחד עם מחנות אימון בחו"ל. אם זה היה מתקיים השנה, הספורטאים היו ניצבים בסיטואציה מאוד לא נוחה. יש מדינות כמו יפן, רוסיה וקוריאה שממשיכים להתאמן בהן כרגיל, וזה היה יוצר מצב לא הוגן כלפי אחרים שלא מתאמנים", אומר שטילוב. "מצד אחד, הזמן לא לטובתי ואני לא הופך לצעיר יותר, אבל מצד שני זה גם מאריך בשנה את הקריירה הספורטיבית ואת מה שאני הכי אוהב לעשות, אז מהבחינה הזאת רק הרווחתי. זו צפויה להיות האולימפיאדה האחרונה שלי, אני לא רואה מצב שיבטלו קריטריון שכבר הושג, ואני רוצה להתכונן אליה בצורה הכי טובה האפשרית".
שטילוב מוצא גם את הזווית החיובית במשבר הנוכחי. "עכשיו אני יכול להקדיש המון זמן לילדים שלי, מה שקשה יותר לעשות ביומיום הרגיל והעמוס. כולנו בבית, ממציאים כל היום מה לעשות יחד. לא צריך לרוץ לשום מקום, לא צריך להילחץ ופתאום לוקחים הכול בקלות", הוא מספר, "בין לבין אני משתדל לשמור על כושר. אין לי אפשרות להתקין מכשירים בבית, אז אני מתרכז בתרגילי כוח וגמישות, יוצא לריצות קרוב לבית במסגרת המותר ובעיקר שומר על אופטימיות".
המתעמל אלכס שטילוב: "ההחלטה לדחות את המשחקים האולימפיים הייתה צפויה כי אי אפשר לקיים אותם במצב הנוכחי. מצד אחד, הזמן לא לטובתי ואני לא הופך לצעיר יותר. מצד שני זה גם מאריך בשנה את הקריירה הספורטיבית שלי, אז מהבחינה הזאת רק הרווחתי"
הדחייה פגעה בך כלכלית?
"נכון לעכשיו זה לא פגע בי. אני ממשיך לקבל מלגות, משכורת וכסף מהספונסרים שלי, ואני מקווה שלא אקבל הודעה שהם מפסיקים. הווירוס הזה נתן לנו קצת זמן לחשוב, להיות עם עצמנו בבית, לשים לב יותר לבת הזוג – ובסופו של דבר, כמו הכול, גם זה לטובה".
מציאות קשה ומוזרה
המשבר הנוכחי יצר גם מציאות יוצאת דופן שבה לאינספור עיתונים וערוצי ספורט בעולם אין כרגע אפשרות לסקר משחקים ותחרויות, מה שדורש מאנשי תקשורת הספורט יצירתיות רבה כדי להמשיך ליצור תוכן על בסיס יומיומי. אחד מהם הוא העיתונאי האמריקני־יהודי המוערך, מארק סטיין, שמסקר עבור הניו־יורק טיימס את ליגת ה־NBA. סטיין, שעבד בעבר שנים ב־ESPN, זכה בשנה שעברה בפרס המדיה לעיתונות מודפסת על שמו של השדרן האגדי קורט גאודי, מטעם היכל התהילה של הכדורסל.
"אנחנו בתקופה קשה עבור כולם וגם אני מתרגל כרגע למציאות החדשה", אומר סטיין, שחי עם משפחתו בדאלאס. "חלק מהעבודה שלי קשור לטיסות ומסעות, ובהחלט יוצא דופן מבחינתי להישאר בבית, אבל לפחות אני עם המשפחה ומרגיש בר־מזל. המצב בדאלאס דומה מאוד לשאר המקומות בארצות־הברית. כולנו צריכים להישאר בבית ולצאת כמה שפחות".
העובדה שכרגע כל הליגות מושבתות מובילה באופן טבעי את הסיקור לאפיקים אחרים. "גם בימים רגילים כתיבת ספורט מודרנית לוקחת אותי להרבה כיוונים שונים, הרבה מעבר לסיקור המשחקים עצמם, וגם כרגע הסיקור נמשך באופן שוטף, מאחר שיש עדיין עניין רב בספורטאים, בקבוצות ובהשפעה של המשבר על התעשייה כולה", מסביר סטיין, "אני כותב כרגע בעיקר על הצד העסקי של הספורט, על מה שהספורטאים עושים בביתם כדי לשמור על כושר, וכיצד החברים מקהילת הכדורסל שנחשפו למחלה מתמודדים איתה. יש הרבה סיפורים לספר, אבל עדיין, עולם ספורט ללא משחקים זו מציאות קשה וסיטואציה שמעולם לא קרתה עד היום בעידן המודרני. האנשים שקשורים למשחק, אם אלה ספורטאים או אנשי המקצוע מסביב, בעצם עוברים את אותו הדבר שחווים הצופים, וכולנו מחפשים תשובות".
איך ערוצי הספורט בארצות־הברית מתמודדים עם המשבר?
"רשתות השידור יצירתיות מאוד בדרך כלל וגם עכשיו הן מנסות לספק עניין ותוכן, אבל שוב – אין תחליף למשחקים עצמם. זה אתגר גדול לכולם, בעיקר מפני שעבור רבים מאיתנו ספורט הוא דרך לברוח לכמה שעות מטרדות החיים הרגילות שלנו. זו הפעם הראשונה שאין לנו אפשרות לצפות במשחקים חדשים, שייקחו אותנו לכמה שעות הרחק מהחדשות הרעות שמגיעות".
איך התחושות של האנשים שאתה מראיין?
"אנשים שונים מגיבים בצורה שונה. חלק מהם נשארים אופטימיים, אחרים פסימיים. יש הרבה בלבול, תסכול, פחד – הכול נמצא שם עכשיו".
ההתמחות העיקרית של סטיין היא ליגת ה־NBA, ליגת הכדורסל הטובה בעולם, שהושבתה ב־11 במארס לאחר שהתגלה כי השחקן הצרפתי רודי גובר חלה בקורונה. "ה־NBA הייתה ליגת הספורט הראשונה שהחליטה על הפסקת פעילותה בארצות־הברית, אבל עדיין אני מאמין שבדיעבד ראשי הליגה היו שמחים היום אם הם היו מפסיקים את המשחקים מול קהל מוקדם יותר, ומקיימים אותם באותו שלב מול יציעים ריקים. אני עצמי הייתי אמור לטוס לסן־פרנסיסקו לסקר את המשחק בין גולדן־סטייט לברוקלין במגרש ללא קהל, אבל אז החליטו להשבית את הליגה".
עונת ה־NBA מושהית כרגע לפחות עד חודש יוני, אבל מדי פעם צצות ידיעות שטוענות שראשי הליגה עדיין שואפים לסיים את העונה כמו שצריך. "גם אם המשחקים יחזרו בחודשי הקיץ, אני בטוח כמעט לחלוטין שהם יתקיימו ללא קהל. אבל האמת היא שאני מתקשה לדמיין שאנחנו אפילו קרובים לחזרה של הליגה לפעילות שוטפת. גם אם תביא את כל הקבוצות ללאס־וגאס ותשחק באולמות ריקים מקהל, עדיין מדובר כאן בהרבה שחקנים, מאמנים, אנשי צוות, שופטים ואנשי תקשורת שישדרו את המשחקים, וכולם יהיו במקום אחד. בהתחשב במצב העניינים כרגע, קשה להאמין שמישהו יאשר התקהלות כזאת, גם אם היא צפויה לקרות בעוד חודשיים או שלושה".
הנגיף הוביל לעצירת אחת העונות המרתקות והצמודות בליגה זה שנים. "הימרתי על מילווקי כאלופה בתחילת העונה, ואם נחזור לשחק, אני חושב שהם עדיין מועמדים לתואר, יחד עם הלייקרס והקליפרס. אבל אם הליגה תבוטל, לא תהיה אלופה השנה. אני לא חושב שאפשר להכתיר אלופה בענף ספורט כלשהו בארה"ב בלי לקיים פלייאוף".
אחד הנפגעים העיקריים מהעצירה הוא לברון ג'יימס, שבגיל 35 הציג עונה נפלאה. "מאז ההשבתה לברון דיבר לא מעט על כך שיהיה קשה מאוד בגיל 35 לחזור באותו הכושר אחרי ההשבתה הפתאומית של הליגה", מספר סטיין, "אני מאמין שללברון יש לפחות עוד שנתיים להמשיך ולהתחרות ברמות הגבוהות ביותר ולהציג את היכולת המעולה שלו. לעולם לא נראה עוד מישהו שמשחק בצורה כזאת גם בעונה ה־17 שלו בליגה".
אתה מאמין שגולדן־סטייט תחזור לצמרת הליגה בעונה הבאה?
"כן, החזרה של סטף קרי וקליי תומפסון תהפוך אותם עם הזמן, אולי לא מיד, שוב לקבוצה חזקה מאוד ולמועמדת לאליפות. מעניין יהיה לראות מה הם יעשו עם בחירת הדראפט הקרובה שלהם. הם עשויים להשתמש בה, או להחליף אותה בתמורה לשחקן ותיק ומוכח בליגה שישדרג אותם".
מה דעתך על דחיית הדראפט, האם זה צפוי להשפיע על דני אבדיה?
"עד שהנהלת הליגה תחליט ביוני לאן העונה הזאת הולכת, הדראפט נכון לרגע זה נדחה כי עד שאין מיקום סופי לקבוצות אי אפשר לקיים אותו. הדחייה עצמה לא צפויה לדעתי לפגוע בשחקנים, ולא משנה מתי יתקיים. דני אבדיה להערכתי יהיה אחת מעשר הבחירות הראשונות. אני בהחלט מצפה לראות גם את ים מדר מגיע לליגה לכשזמנו יגיע. יהיה מלהיב לצפות בשניהם שם".
מתי אתה מאמין שהכול יחזור לקדמותו?
"אני לא חושב שיש מישהו שיכול לענות על השאלה הזאת היום, ואני חושב שרוב האנשים בעולם הספורט מצפים שנתחיל להתרגל למציאות שונה כאשר הכול יחזור לפעילות. אני חושב שנצטרך להמתין ולראות מה זה בעצם אומר בפועל. כרגע היחיד ששולט בלוח הזמנים שלנו הוא נגיף הקורונה".
