במשך שנים ארוכות, יותר מ־500 שעות צילום ישבו בכספת. אנשי מחלקת הבידור של ליגת ה־NBA קיבלו בעונת 1997/98 גישה אל אחורי הקלעים של שיקגו בולס, אבל הצילום התאפשר רק בתנאי שתהיה למייקל ג'ורדן שליטה על פרסום החומרים. אחרת, הוא פשוט לא היה מסכים. מי שנחשב לגדול הכדורסלנים אי פעם ולבטח אחד הספורטאים המפורסמים בהיסטוריה חיכה קרוב לשני עשורים (!) עד שנתן אור ירוק: "זה הזמן". אגב, האישור לעבוד על החומרים ניתן למפיק מוערך ביום שבו התקיים מצעד האליפות של קליבלנד קאבלירס, ולברון ג'יימס – האיום הכי גדול על תואר "הכדורסלן הגדול מכולם" שקם לג'ורדן מאז פרישתו.
סיפור הרקע הזה הוא רק דוגמה אחת להיותו של ג'ורדן חולה שליטה, ואולי גם לרעב האינסופי שלו לניצחון. צפייה ב"מייקל ג'ורדן: הריקוד האחרון", המשודרת ב־ESPN בארצות־הברית וזמינה בנטפליקס, מגלה שהיה שווה לחכות לתוצאה הסופית. לפחות על סמך ארבעת הפרקים הראשונים, ההשקעה ניכרת בסדרה התיעודית העשירה, המהוקצעת והמרתקת הזאת.
הסדרה נפתחת בחזרה אל התקופה שלפני פתיחת העונה ההיא. איך זה נגמר בסוף כולם יודעים: אליפות שישית ואחרונה לאחת מקבוצות הספורט הגדולות בכל הזמנים; אבל עד לשם הייתה דרך חתחתים. עוד לפני תחילת העונה, הג'נרל־מנג'ר ג'רי קראוס הודיע למאמן פיל ג'קסון שזו תהיה עונתו האחרונה בתפקיד, לאחר שמערכת היחסים ביניהם עלתה על שרטון. היה ברור מראש שזו תהיה העונה האחרונה של הקבוצה בהרכבה המנצח. סקוטי פיפן, הסייד־קיק המושלם לצידו של ג'ורדן, התמרמר על שכרו שהיה נמוך באופן קיצוני ביחס למעמדו בליגה ואף דרש שיעבירו אותו לקבוצה אחרת. למרות קשיים שנערמו בזה אחר זה, הקבוצה הצליחה לחגוג גם בסיום הריקוד האחרון.
השוליה סקוטי פיפן, דניס רודמן הפרובוקטיבי, המאמן פיל ג'קסון – כולם דמויות משנה (מעניינות כשלעצמן) בעלילה שכוכבה הראשי בלתי מעורער. מייקל ג'ורדן מצטייר כווינר אולטימטיבי, אך לפרקים גם כאיש שחצן ולא נחמד, ובעיקר חסר פשרות. באמצעות הבזקים לעבר הרחוק יותר, לומדים איך נוצרה והתפתחה האגדה. אי אפשר שלא להעריך את הדבקות של ג'ורדן במטרה ואת התחרותיות הבלתי נגמרת שלו. ובכל זאת, עולה לפעמים התהייה שמא הסדרה קצת מגזימה בהחנפה להוד אווירותו. למשל כאשר מדגישים איך כבר בתור רוקי הוא נמנע מבילויים כדי להתמקד רק בכדורסל, או איך עבד קשה יותר מכל אחד אחר כבר בליגת המכללות.
"הריקוד האחרון", שכבר הספיקה לשבור שיאי צפייה לסדרה תיעודית בארצות־הברית, היא בגדר צפיית חובה עבור חובבי כדורסל בראש ובראשונה בשל האפשרות הנדירה להציץ אל הסיפור המלא לאורך עונה שלמה של קבוצה היסטורית. פרט לצילומים מרגשים מחדר ההלבשה ומהאימונים, כבר בפרקים הראשונים תוכלו למצוא לצד המרואיינים הטבעיים גם בני משפחה של השחקנים, חברי ילדות ואפילו שני נשיאי ארצות־הברית לשעבר. מדובר בפרי עסיסי של עבודת נמלים. איסוף חומרי הארכיון והראיונות ושזירתם אלה באלה יצרו תמונה מרהיבה, שמעלה גם דילמות מרתקות הקשורות ליחסי אנוש, חישובי סיכון מול תועלת, עלבון וכבוד.
מייקל ג'ורדן: הריקוד האחרון, נטפליקס, 4.5 כוכבים
