יצאתי לסיבוב בחנות סטימצקי במתחם ישפרו סנטר במודיעין ביום שני. כחנות שנושקת לרחוב, היא הייתה מהראשונות שנפתחו מחדש בצל הקורונה. מנהל החנות מתיר רק לשני לקוחות להיכנס בו־זמנית. השאר נותרים בחוץ, בהתגודדות במרחק של שני מטר של אוהבי ספר. מנדלי מוכר ספרים במסכה. אחרי שבועות ארוכים של סגר, ושל הסתמכות על ספרי המדף הפרטי וספרי השכנים, יש משהו משכר בלהסניף אל הקרביים ריח דפוס של ספר חדש.
עם פרוץ המגפה, זכה הספר "הדבר" של אלבר קאמי לתחייה מבחינת מכירות ועניין ציבורי. גם בסטימצקי, במיקום האטרקטיבי ליד הקופה, מציעים בהנחה את הספר "2020" של חמוטל שבתאי, ככזה שניבא בדיוק מצמרר את הקורונה, ואת הספר "וירוס עולם בצל מגפת השפעת בשנת 1918" של ג'ינה קולטה. וכך, גם אם באנו להצטייד בספרי פנטזיה כדי לברוח, בחנויות הספרים לא שוכחים לקדם לנו מול העיניים כותרים שיזכירו לנו שאנו מצויים בשגרה מוזרה של פנדמיה.
הפתיחה החלקית של חנויות הספרים לא גרמה להוצאות הספרים השונות לשוב ולפתוח את השערים, להחזיר את העובדים שהוצאו לחל"ת ולחדש את העבודה על הספרים שבדרך. "לא כל חנויות הספרים נפתחות, כי הקניונים עודם סגורים", אומרת נגה אלבלך, מנכ"לית הוצאת הקיבוץ המאוחד־ספריית פועלים. "אנו ממתינים לראות אם החנויות חוזרות לשגרה, ואז נחליט לגבי אופן החזרה לעבודה". כמוה גם חניטל סויסה, מנכ"לית הוצאת "עם עובד" שאומרת לנו: "אני צריכה לבחון איך יהיו המכירות בימים הקרובים ולקבל החלטות בהתאם".
הפסדי חנויות הספרים וההוצאות הגדולות נאמדים עד כה בעשרות מיליוני שקלים במצטבר. כמדי שנה, הייתה בהן ציפייה לרווחים גבוהים מהרגיל ממכירות הפסח ומשבוע הספר, שגם הוא נדחה למועד לא ידוע. ההוצאות אמנם הספיקו לשווק לחנויות את הכותרים החדשים לפסח, אלא שאז נסגרו החנויות, וכל הספרים החדשים נותרו נצורים ומאובקים על המדפים החשוכים. בשבועות האחרונים אמנם ניתן היה לרכוש אותם באתרי האינטרנט של החנויות וההוצאות, אך הם לא מקודמים כפי שיכלו להיות במצב רגיל, ולכן הציבור כמעט לא שמע עליהם.
בינתיים, בקרב ציבור הסופרים, ישנם רבים שחוששים מהקיפאון שנוצר ומאי הוודאות שבצידו. סופרת הילדים שהם סמיט למשל הייתה בעיצומה של עבודה מול הוצאת "כנרת" על ספר חדש, שעליו היא טורחת כבר מעל שנתיים. "בהתחלה הודיעו מההוצאה שהספר מוחרג, ושהמאיירת קיבלה אור ירוק להמשיך לעבוד", היא מתארת. "כעבור שבוע, עם הגעת הנתונים מחנויות הספרים, עוד לפני שאלה נסגרו בפועל, הודיעו לי שהעבודה על הספר נפסקת. אף אחד לא יודע לומר מתי יסתיים המשבר, ויציאתם של ספרים רבים עלולה להידחות או להיגנז כליל. ביום שאחרי הקורונה צפוי מיתון במדינה, ומי יודע עד כמה לאנשים יהיה כסף לקניית ספרים חדשים".
מתעייפים מנטפליקס
בסרטון ויראלי שפורסם בשבועות האחרונים והסעיר רבים, נראית בחורה פוסעת ברחוב אלנבי בתל אביב כשהיא אוחזת ספרים בידיה ומתרחקת במהירות משוטרים שדולקים אחריה. "כפי שאפשר לראות, הגברת קנתה כאן ספרים בזמן שאסור לקנות ספרים בעקבות תקנות משרד הבריאות", אומר השוטר בסרטון. לא ברור כיצד הצליחה אותה בחורה להצטייד בספרים חדשים, כי החנויות היו אז סגורות. היא גם התעלמה משאלות השוטרים, אך דניאל דולינגר, סמנכ"ל השיווק של הוצאת הספרים כנרת־זמורה־דביר, נרעש מהסרטון ורואה בו הרבה מעבר לסצנת הימלטות הזויה שמספקת התקופה הנוכחית.
דולינגר: "נוהגים להספיד את הצורך הזה במוצר שנקרא ספר, אך עידן הקורונה מראה עד כמה הוא מהווה מזון אמיתי לנפש. את חנויות הספרים היה צריך בעיניי להחריג, כמו את רשתות המזון, ולהותיר אותן פתוחות כל העת. יש המדברים על כך ששנת הלימודים לא תיפתח עד ספטמבר, ואני מניח שהצורך המהותי הזה בתוכן רק יתחדד, לכן המו"לות צריכה לחזור ולהתקיים על מנת שנוכל לספק את הסחורה. זאת כפי שהמרכולים צריכים לספק נייר טואלט, כי גם ספר הוא מוצר צריכה בסיסי. אני מאוד מקווה שבקרוב נחזור לשגרה מסוימת כפועל יוצא של חזרה לעבודה של רשתות הספרים".
אבי שומר, מנכ"ל רשת הספרים "צומת ספרים" שנאלץ לסגור את מאה חנויות הרשת ולשלוח למעלה משבע מאות עובדים לחופשה ללא תשלום, לא מיהר לפתוח את חנויותיו שברחוב, אלא המתין כשבוע כדי ללמוד את כל ההגבלות וההוראות החדשות. לפני שניתנו ההקלות, כשהחנויות עוד היו מוגפות, הוא דווקא הביע באוזנינו תקווה זהירה באשר לתחום שלו. "נראה לי שאנשים התעייפו מסדרות בנטפליקס, ומחפשים דבר אחר. אנחנו רואים המון רצון של אנשים לקרוא. הם מאוד מחכים לספרים וזה מאוד מעודד ומרגש אותי כי זה נותן לי הרגשה שאנשים גילו מחדש את הקריאה".
ענף הספרים היה במצב משברי גם שנים רבות לפני שפרצה המגפה. כבר שנים שבלא מעט הוצאות נאלצים סופרים בראשית דרכם להשתתף כספית בהוצאת ספריהם לאור. ההוצאות חוששות לעיתים מהימור על כותבים בלתי מוכרים, כי הן יודעות שהסיכוי למכור מהדורות שלמות של ספריהם הוא נמוך. ספרים רבים שמוגשים אליהן נדחים על הסף, היות שההוצאות נאלצות להגביל את כמות הכותרים שיוצאת בשנה נתונה משיקולי תקציב. לא מעט כותבים מאוכזבי הוצאות מוציאים את הספרים לאור בהוצאה עצמית.
עם פרוץ המשבר נפוצו גם שמועות על ביטול מאסיבי של חוזי התקשרות בין ההוצאות לסופרים. בהוצאות השונות דווקא מנסים להרגיע, לפחות נכון לרגע זה. דולינגר: "לא ביטלנו חוזים, רק הקפאנו עבודה בגלל שיצאנו לחל"ת. אנחנו מנסים שלא לעשות מהלכים דרמטיים כי כל המשק עובד בצורה כזו של עקב בצד אגודל. בחזרה ההדרגתית מהמשבר, נאמץ גמישות מחשבתית כל הזמן".
אלבלך: "כל ספר שנבחר אנחנו בוחרים כל כך בקפידה ומאמינים בו, שאני לא מאמינה שנבטל חוזים שכאלה. מה שכן יקרה בוודאות זה עיכוב בהוצאת ספרים, ולא מדובר עוד בלוחות הזמנים שתכננו. ישנן גם עסקאות שלא נחתמו, בחו"ל בעיקר, שאולי לא יֵצאו לפועל, אבל מכל מה שנחתם אני לא רואה סיבה לסגת".
תעשייה במשבר
מה שמעצים את תחושת החנק של ההוצאות הוא הודעתן של רשתות הספרים הגדולות עם פרוץ המשבר כי הן מתכוונות לשלם בהדרגה את הכספים שמגיעים לספקים שלהן, ובכלל זה הוצאות הספרים, בחודש אפריל. סטימצקי הודיעה כי תשלם בשלב זה שבעים אחוז מהכספים ואילו צומת ספרים עדכנה על תשלום של חמישים אחוזים בלבד, וזאת עד להודעה חדשה.
"למרות ההשבתה הכמעט מלאה, עדיין נאלצנו להמשיך לשאת בהוצאות של חודש מארס במלואן", נכתב במכתב שהוציאה רשת "צומת ספרים" לספקיה ב־1 באפריל 2020. "אנו נעשה הכול על מנת להחזיר את הקיזוז בהקדם ככל שניתן … אנו פועלים מול משרד האוצר על מנת לקבל הטבות והלוואות על מנת לשלם חובכם במהירות … אנו שותפים לדרך כבר שנים ארוכות. מעולם לא דחינו תשלום כלשהו ומעולם לא ביקשנו שתגלו הבנה, אולם הפעם המצב שונה עבור כולנו".
אך מנהלי ההוצאות השונות לא קיבלו בשוויון נפש את עיכוב התשלומים מצד חנויות הספרים. אלבלך: "ההוצאות לא היו במיטבן גם ככה, זו תעשייה במשבר, של שוק מתכווץ ושל פחות קוראים. על הגב הזה הולבשו כל המבצעים הדורסניים של הרשתות הגדולות. עם ההודעה שלהן על דחיית ההעברה של מלוא התשלומים אלינו, נוצרה מצוקה אמיתית. אנחנו משלמים לספקים שלנו, אבל רשתות הספרים הן החזקות. הן הבריון בשוק".
"קשה לי להעריך כרגע כמה אנחנו מפסידים ביום", מתארת חניטל סויסה, מנכ"לית הוצאת עם עובד. "בימים אלה של חודש אפריל היינו אמורים למכור יותר מחודש רגיל. אנחנו גם מוכרים הרבה פחות, כי המכירה היא דרך האתר בעיקר. הרשתות הקמעונאיות לא העבירו לנו מאות אלפי שקלים, וזאת בהחלטה חד־צדדית. זה מאוד מלחיץ, כי זה כסף שהם בזבזו והוא שלנו, והם מאלצים אותנו להיכנס לקשיים. בלית בררה, כתוצאה מכך גם לי יש כרגע ספקים שאני מעכבת להם את התשלום. עם הפתיחה החלקית של חנויות הספרים אין חדש בנושא, ואנחנו עדיין רחוקים מזה, לצערי".
הוצאת עם עובד מסובסדת על ידי ההסתדרות, מה שעתיד לספק לה משענת שתאפשר ודאי את הישרדותה גם בתום המשבר. "זה משפר את ההרגשה, לדעת שיש רשת ביטחון", מודה סויסה. "השנה קיבלנו מההסתדרות תקציב מכובד, ואת החודשיים הקרובים עוד נוכל לשרוד, אך אם יהיה צורך, בלית בררה אפנה להסתדרות לתקציב נוסף".
"דחינו חצי מהתשלום לספקים עד שייפתחו החנויות ותזרים המזומנים שלנו יחזור להיות תקין ופעיל", מגיב אבי שומר, שאף ויתר על שכרו בחודשים מרס ואפריל. "כולנו על אותה ספינה ואם לא נשמור האחד על השני – כולנו נשקע יחד. גם העובדים שלי, שיצאו לחל"ת, כועסים, וגם אני כועס שסגרו לי מאה חנויות. בניתי על הסכומים שחשבתי שייכנסו ממכירות הספרים בפורים ובפסח, אבל בפועל מאז הגלגלים עצרו עבור כולנו". ואילו מסטימצקי נמסר: "הספקים שלנו הם השותפים הטבעיים של הרשת. דאגנו להם לשבעים אחוזים מהתשלומים והיתרה תושלם בשבועות הקרובים".
כמי שמחזיקות בסניפים בקניונים הגדולים במדינה, מצאו את עצמן רשתות הספרים עם סכומי עתק של שכר דירה חודשי לקניונים, אך כמעט ללא הכנסות, מה שמאלץ אותן לנקוט מהלך חד־צדדי מסוג אחר. שומר: "אנחנו כרגע לא משלמים שכר דירה לקניונים וניתקנו מגע עם כל המשכירים שלנו. אנחנו לא חושבים שאנחנו צריכים לשלם על מקום, בעוד המדינה היא שהחליטה שאסור לפתוח חנויות. החברות הגדולות כבר כתבו שהן לא יגבו שכר דירה ומיתר בעלי הבית הפרטיים שזה מטה לחמם אנו מבקשים שיתאזרו בסבלנות".
חנויות הספרים הקטנות שיושבות על הרחוב שבו ונפתחו גם הן בשבוע שעבר. למרות זאת, השבועות בהם היו מוגפות נותנים את אותותיהם גם על שתי חנויות שהפכו עם השנים למוסד ספרותי. כך למשל, בשבועיים האחרונים הודיעו פאני הירשנזון ואליענה יידוב, שבבעלותן חנויות "תולעת ספרים" על סגירת הסניף ברחוב מזא"ה. החוזה על המתחם בו שוכנת החנות הגיע לסיומו, ועם משבר הקורונה והקושי לנהל במקביל את החנויות, הוחלט שם להתמקד בחנות בכיכר רבין בלבד.
גם החנות הירושלמית הוותיקה "תמול שלשום", שאחד מבעליה, דוד ארליך, נפטר לפני כחודש, חווה משבר כלכלי בעקבות משבר הקורונה. בניסיון לסייע לה לשרוד, על פי פרסום בעיתון "ידיעות אחרונות", התגייסה משפחתו של המשורר המנוח יהודה עמיחי, מי שהיה בה לקוח קבוע, כשהיא מציעה למכירה את מקטרתו של עמיחי.
ספרים באתר אופנה
גם סופרים שאליהם לא מגיעים במועד כספי התמלוגים, וכאלה שהפרויקטים שלהם עצרו מול ההוצאות, עתידים להפסיד כספים רבים – אך את חלק מהסופרים תפס משבר הקורונה בעוני של ממש. אגודת הסופרים התגייסה לנסות ולסייע להם, כפי שמספר יו"ר אגודת הסופרים, הסופר והמשורר צביקה ניר.
"הגיעו אלינו בשבועות האחרונים פניות לא מעטות של סופרים, בהם גם מפורסמים, שדיווחו על מצוקה כלכלית של ממש", הוא מתאר. "חלק מהפניות הגיעו באופן ישיר, וחלקן בעקיפין. לא כולם חברי אגודת הסופרים, אבל לכולם התגייסנו לעזור. הוצאנו גם כספים אישיים שלנו, פתחנו בגיוס כספים בקרן מיוחדת וגם פנינו לרשויות הרלוונטיות. במקביל, התקשרנו לכל ששת מאות החברים באגודת הסופרים, ובעיקר למבוגרים שבהם, ודאגנו לסיוע אפילו במשלוחי מזון בעבורם. חברים שלהם יש ידע בתחום הפסיכולוגיה גם התנדבו ליצור קשר לעזרה נפשית לאנשים אלה. כל אלה מהווים תשובה ניצחת לכתבות שהיו לאורך הזמן והטילו ספק בצורך בקיומה של אגודת הסופרים".
השבועות שעוברים גרמו להוצאות להתנהל בסוג של שגרה חדשה, ולטפח את התחום הדיגיטלי, תחום שנמצא בחיתוליו בארץ יחסית לעולם. בעם עובד דיווחו על עלייה של בין שבעים למאה אחוזים במכירות באמצעות האתר. להוצאת הספרים כנרת־זמורה־דביר כלל לא היה אתר שמתאים למכירות, והם נאלצו להכשיר בזמן אפס גרסת בטא של אתר שכזה שהיה בתכנון רק לעתיד, ולהכניסו לפעולה מיידית.
דולינגר אף מנסה לחשוב מחוץ לקופסה ולהציג את ספריו למכירה בפלטפורמות דיגיטליות פחות שגרתיות בעבור ספרים: "כמה ימים לאחר פרוץ המשבר התחלנו למכור ספרי ילדים באתר האופנה 'טרמינל איקס'. קדם לכך ניסיון שכזה בעבר שלא צלח, אבל הסיטואציה הנוכחית מאפשרת שיתופי פעולה שכאלה. זה כמובן לא מכסה דבר ולא דומה להכנסות ההוצאה בשגרה, אך בכל פלטפורמה אפשרית שאפשר למכור בה – עושים הכול על מנת למכור".
לא מעט מהספרים שיוצאים לאור בארץ הם תרגומים לספרים בינלאומיים. כיוון שהקורונה היא משבר גלובלי, העבודה מול חו"ל מדשדשת. דולינגר: "גם בהוצאות בחו"ל הכול קפא, אבל הרעיון הוא להמשיך בסופו של דבר מהנקודה שבה עצרנו. ירידי הספרים בבולוניה ובלונדון בוטלו כמובן, אך הקשר עם חו"ל ממשיך באמצעות מיילים והם ממשיכים להציע לנו כותרים חדשים, וסקאוטרים ממשיכים לשלוח לנו לקטורות לבחינה. כן נמכרות זכויות תרגום לספרים".
בעוד בארה"ב למשל דווח על כוונת הוצאות ספרים להוציא ספרים שהעבודה עליהם הסתיימה בפורמט של קובץ PDF, בהדפסה על פי דרישה או בפורמט דיגיטלי בלבד, העיקר שלא תתעכב הוצאתם לאור, נכון לעכשיו אין תוכניות דומות בהוצאות הספרים שאיתן שוחחנו. אלבלך: "ספרים רבים שלנו זמינים כיום לקריאה בפורמט דיגיטלי, ואם יתווספו אליהם עוד כותרים חדשים זה לא מה שירצה את הציבור, כי יש לו מספיק מה לקרוא. שוק הספרים בארה"ב הוא שוק ענק לעומת ישראל, ולכן אולי אצלם פתרון שכזה משתלם. ברור שאם המשבר הזה יימשך עוד תקופה ארוכה נצטרך לחשוב על עוד פתרונות, אך עוד אין לי רעיון קונקרטי בנושא".
ישראל משופעת הוצאות ספרים בגדלים שונים. ניתן היה לצפות באופן פשטני כי הוצאות הבוטיק וההוצאות הקטנות יהיו הראשונות להיפגע, ככאלה שנשענות על תקציב זעום ונלחמות על קיומן בשוק בלתי אפשרי. בפועל, במקרים רבים הוצאות אלו עובדות במתכונת ביתית ולא מעסיקות עובדים שכירים, מה שיכול לאפשר להן להסתגל למצב החדש בקלות רבה יותר.
הוצאה כזו היא הוצאת רימונים, המתמחה בספרי ילדים ונוער, בספרות מתורגמת קלאסית ובספרות יפה. בראשה של ההוצאה עומדת הסופרת, העורכת והמו"לית יעל שכנאי, ששוברת את הראש בימים אלה כדי למצוא דרכים מקוריות לשרוד. "עד כה הפסדנו במשבר כמאה אלף שקלים", אומרת שכנאי, "אנחנו מתבססים על שני עובדים במשרד ביתי ועל בין ארבעה לחמישה פרילנסרים קבועים. הספרים שלנו במחסן אצל המפיץ, והוא לא גובה מאיתנו כרגע דמי אחסנה. מצבת הספרים שלי נמוכה ולכן מבחינה כמותית אני יכולה לשחק עם לוחות הזמנים. עם חלק מהספקים אני ממשיכה בעבודה ומבקשת מהם שאשלם להם שוטף פלוס שישים ואפילו פלוס תשעים. לפעמים הם מסכימים לכך כי העיקר שהם עובדים, אבל לעולם לא אשאיר ספק ללא תשלום, גם אם אקח הלוואה בשביל זה".
וכך, בהוצאת "רימונים" מתוכננים לצאת בשבועות הקרובים שלושה ספרים חדשים. שכנאי: "ההתרכזות כרגע היא בשילוב של הוצאה דיגיטלית ובהדפסת כמות קטנה של ספרים בבתי דפוס שיכולים להדפיס כמאה עותקים במכונה דיגיטלית. לו הייתי צריכה עכשיו לתרגם, לערוך, לעצב גרפית ולעשות הגהות – כל המערך הזה לא היה שווה. אך מכיוון שהספרים האלה היו מוכנים כבר כשבועיים לאחר פרוץ המשבר, למה שלא אוציא אותם לאור ואתן לאנשים ליהנות מהם בתשלום?"
סיבוב בגינה
עבור חלק מהסופרים, המשבר, המלווה בחוסר ודאות כלכלי כבד, שיתק גם את היכולת לכתוב. אלבלך: "אני לא מצליחה לכתוב, לא מנסה אפילו. בגלל התפקיד הניהולי שלי והדאגות שאני חיה בתוכן אין לי זמן פנוי ואני לא בשלב של כתיבה כרגע. המשבר הנוכחי יוצר בי הרבה אי שקט ואחריות ל־35 משקי בית של עובדי ההוצאה".
"לא נעים לי לומר, אבל אני מאוד מצליח להתרכז בימים אלה בכתיבה", מודה סופר הילדים ינץ לוי. "מצד אחד אני מבלה הרבה במחיצת המשפחה ויש לי ארבעה ילדים, ומצד שני נעלמו פעילויות רבות שלי ובהם מופעים ומפגשי סופר והסעות הילדים לבתי הספר ולחוגים. האלסטיות של הזמן השתנתה, ואני כותב. אני עובד עם המאייר על ספר חדש לראשית קריאה, ועם העורכת עובדים כאילו אין קורונה. כשהספר יהיה מוכן נראה אם אפשר להוציא אותו לאור או לא".
כשלוי נשאל האם עבורו הכתיבה לילדים היא בריחה מהמציאות של המגפה, הוא משיב: "הכתיבה אצלי היא לא בריחה, אלא דרך להתחבר לרגשות שלי ולהתבונן בעולם. העולם משתנה בימים אלה, אבל הרגשות הבסיסיים של האנשים עוד נמצאים שם. כמי שכותב לילדים, אני מסתכל על המצב גם מנקודת מבט של ילד, ועבור ילדים עולם שבו צריך לשמור על מרחק של שני מטר, אי אפשר להתחבק וצריך ללכת במסכות יוצר שינויים שקשה כרגע לעמוד על ההשלכות שלהם".
ואילו חיים באר, שנמצא בקבוצת הסיכון מפאת גילו, נצור בביתו ברמת גן. הוא סיפק לנו תיאור צבעוני של ההתנהלות שלו בימי הסגר: "יש לנו בבית מרפסת גדולה שצופה לגן ציבורי גדול. בלילות ובבקרים, עוד לפני שהמשטרה מגיעה לצעוק 'נא להתפזר', אני יורד לסיבוב של מאה מטר עטוי כפפות וחבוש במסכה. אני חייב את זה לנפש. אחר כך אני חוזר הביתה וכותב".
כל אירועי הספרות בוטלו, כולל, כאמור, שבוע הספר. כך סופגים סופרים רבים מכה כלכלית נוספת: מפגשי הסופרים הם מקור פרנסה עבורם, ושבוע הספר הוא הזדמנות להציג את כלל הרפרטואר הספרותי. אך במקביל פורחים מפגשי סופרים ומשוררים בזום ובשידורים חיים בפייסבוק. גם שעות סיפור מקוונות לילדים ניתן למצוא ברשת. באגודת הסופרים אף יזמו תחרות כתיבת סיפורים קצרים, למבוגרים ולנוער. צביקה ניר מדווח על קבלת מאות סיפורים כאלה, מה שאומר שגם הציבור נשמע להוראות, ובזמן הזה יושב בבית וכותב.
ובכלל, נשאלת השאלה איך תיראה הספרות ואיך ייראה ענף המו"לות ביום שאחרי הקורונה. עם פרוץ המגפה כתב הסופר דויד גרוסמן במוסף "הארץ" רשימה שבה ניבא כי בני האדם כבר לא יהיו אותו הדבר ביום שאחרי. "עבור רבים עשויה המגפה להפוך לאירוע גורלי ומכונן בהמשך חייהם", כתב. "כאשר היא תדעך, סוף סוף, ובני האדם יצאו מבתיהם אחרי סגר ממושך, ייתכן שאפשרויות חדשות ומפתיעות יתנסחו". אולם חיים באר חולק על גרוסמן. "אם אנשים לא השתנו אחרי מלחמת העולם השנייה, שזו הטראומה הגדולה שאני נולדתי בשוליה, דבר לא ישתנה גם עתה", הוא אומר. "אם אחרי שעברנו את השואה האנטישמיות פורחת, הטירוף שולט בעולם ולא הייתה הסקת מסקנות, גם הקורונה לא תהפוך אותנו לאנשים אחרים".
סופר הילדים ינץ לוי מזהיר מפני אשליה ציבורית שלפיה היום שאחרי כבר מעבר לפינה. "בעיניי המגפה כלל עוד לא התחילה, ובמקביל לכתיבה אני חושב שאנחנו רק בתחילתו של הסיפור. המציאות כבר השתנתה, אבל תוסיף ותשתנה לפחות בשנה־שנתיים הקרובות, ואולי גם כל מיני דברים ישתנו לטווח ארוך יותר. זה מצריך תיאום ציפיות בשלל היבטים, גם על האופן שבו אנחנו תופסים כל מיני דברים שראינו כוודאיים. רבים מאיתנו חיו בתחושה שהמודרנה והטכנולוגיה בחברת השפע יכולות להתגבר על הרבה דברים. ברור שיתגברו בסוף גם הפעם אך השאלה איך זה ייראה. אנחנו לקראת הלא נודע. ודאות היא מקסם שווא אבל חוסר הוודאות של כל אדם כרגע יותר בולט לעין. עדיף לשנות את הציפיות שלנו מהעולם, כדי שלא נתנגש בקיר".
למרות שהוצאת ספרים שהמתינו לראות אור תידחה הרבה חודשים קדימה, לא מתכוונים בהוצאות השונות לעכב בבוא העת את חזרתם של הלקטורים לעבודה, כדי למיין את הר כתבי היד שיגיעו. ובה בעת, בקבוצות הכותבים השונות בפייסבוק ישנם כאלה שכבר הצהירו שלא יגישו ספרים להוצאות אלא יוציאו את הספרים בהוצאה עצמית. זאת כדי לא לאלץ את ספרם להמתין בתור האינסופי שישתרך בהוצאות בניסיון להתגבר על העיכוב הכבד בלוחות הזמנים.
מעניין גם לחשוב אילו ספרים נכתבים כעת ואלו ייכתבו בתקופה שלאחר המגפה, והאם תהיה בספרות זו אחרות שלא הכרנו כמוה. "לדעתי, בתום המשבר נקבל לא מעט ספרים על מגפות", אומרת סויסה. "מה שבטוח הוא שנקבל מבול של כתבי יד כי יש הרבה אנשים שיושבים בבית וכותבים. לכתיבה על הקורונה כבר קשה יהיה לקרוא דיסטופיה, כי זה באמת ובתמים קרה לנו. זו המציאות שאנחנו חיים בה".
אלבלך: "יכול להיות שבספרות שתבוא אחרי המשבר יהיה פחות עיסוק אישי־פנימי־נרקיסיסטי ויותר עיסוק בחברה, בתהליכים, ביחסים בין בני אדם, בתהליכים כלכליים ובערבות הדדית. לא בהכרח יחפשו לקרוא אפוקליפסות או דיסטופיות, כי המשבר הזה הנכיח סוגיות חברתיות שעד עכשיו היה נוח שלא לחשוב עליהן".
"אני מניח שמשבר הקורונה ייצור דילול די מאסיבי בהוצאות ספרים", אומר באר. "ההוצאות יתכווצו וחלקן יימחקו. יכול להיות שיש בזה משהו לטובה כי כבר באמת הגזמנו במספר הכותרים וברגע שמגזימים נוצרת פחות תשומת לב לכל ספר וספר בנפרד. ברור לי שבשלב הראשון כולנו נעבור דרמה, אבל ראיתי את השרפה ביערות הכרמל עוד כשהיו בה אודים עשנים, ובסופו של דבר ההתאוששות של היער והחורש בשנים שלאחר מכן הייתה מדהימה. אם אסתכל באופן מפוכח על מצבי, זה לא יהיה טוב. לכן אני פחות אופטימי ברמה האישית כי אני כבר לא ילד. התאוששות יכולה לקחת ארבע שנים ואז כבר אהיה בשערי השמונים. אבל לצעירים ואנשי גיל הביניים, אלו שישרדו יראו ביום מן הימים התאוששות אדירה".
