שני חברים יהודים בריטים בשנות השלושים לחייהם, עומדים ליד המחלקה הכשרה בסופרמרקט ברובע ברנט, לונדון. הם רואים בחורה ומחליטים להתחיל איתה בשיחה. "איזה סוג חומוס את מעדיפה", שואל אותה סיימון, חנון מקריח. "למה אתה חושב שאני אוהבת חומוס? אני נראית לך כמו בחורה שאוהבת חומוס?" שואלת הבחורה את סיימון. "בעצם לא, אולי לא", הוא אומר נבוך, "את אוהבת פלאפל?" הוא ממשיך ושואל. "אז עכשיו אתה חושב שאני בחורה שאוכלת כל היום פלאפל?" היא יורה בחזרה. החבר השני, פול גרין, שהוא גם כוכב הסדרה, יכנה אותה בשם הכה לא מחמיא "פלאפל פייס" – פרצוף פלאפל.
נשמע לכם הזוי? זו סצנה בקומדיית הנונסנס החדשה שעלתה לאמזון בשם "The Jewish Enquirer", ומספרת על חייו של עיתונאי יהודי בינוני בעיתון יהודי בינוני בלונדון.
במאי הסדרה הוא גארי סיניור, איש קולנוע וטלוויזיה יהודי בריטי, איך לא. השחקן הראשי הוא טים דאוני המוכר, ששיחק בין השאר ב"נאום המלך" ו"עלובי החיים" של הבמאי טום הופר. השחקנית הראשית, המגלמת את נעמי (אחותו של גרין), היא לוסי מונטגומרי ששיחקה בין היתר במחזמר "ויוה פוראבר" על הספייס גירלס.
סיניור (57) חי בלונדון במחוז פינצ'לי שבצפון, נשוי ואב לארבעה; בן ובת בגילי 19 ו־21 ובן ובת נוספים בני 6 ו־5. "הבן הקטן שלי דניאל גילם תפקיד בסדרה; ג'ושי אייזקס, האחיין של פול. הוא ממש טוב בזה", צוחק סיניור, "הוא גם התנהג ממש יפה על הסט. תן לו שקית צ'יפס בטעם גבינה ובצל והוא יהיה בסדר".
חיבור בין יהדות לקומדיה
הסרט הראשון שלו יצא בשנת 1988 והיה מועמד לפרס הסרט הקצר הטוב ביותר של האקדמיה הבריטית לאמנויות הקולנוע והטלוויזיה. בעקבותיו פנה אליו אריק איידל, אחד מחברי מונטי פייתון ובמאי, ששאל אם יש לו רעיון לסרט עלילתי ארוך. בידיו של סיניור היה תסריט שכתב בשם "Leon the Pig Farmer", על סוכן נדל"ן יהודי־בריטי שמגלה שאביו האמיתי הוא חוואי המגדל חזירים. משם הדרך להפקתו הייתה קצרה.
"אני חושב שבכל סרט או סדרה שהייתי מעורב בכתיבה או בבימוי שלהם יש אלמנטים יהודיים", הוא מספר לי, "אפילו ב'רווק על תנאי' שביימתי, ובו שיחקו כריס אודונל ורנה זלווגר, יש דמות יהודית".
הוא נולד בעיר מנצ'סטר בבריטניה, לאב שהיגר ממצרים ואם שהיגרה מסוריה. "גדלנו בצורה מאוד מסורתית־יהודית־ספרדית. לא היינו אורתודוקסים 'ביי דה בוק', אבל כל שישי בערב היה משפחתי, ובכל שבת בבוקר ללא יוצא מהכלל הלכנו לבית הכנסת".
כאמור, The Jewish Enquirer היא קומדיית נונסנס על העיתון היהודי "הרביעי בגודלו בבריטניה" – כמו שכתוב בכותרת המשנית לסדרה. זאת בעצם הבדיחה הראשונה: אין ארבעה עיתונים יהודיים בבריטניה כדי לדרג. ובכלל, כמה שבועות אחרי שהסדרה הושקה הודיעו שני העיתונים היהודיים הגדולים כי הם פשטו את הרגל, וזמן מה לאחר מכן הודיעו שיתאחדו. "זה קטע שהעיתונים היהודיים נסגרו בדיוק כשהשקתי את הסדרה", צוחק סיניור.
"העובדה שהשחקנים הראשיים אינם יהודים סייעה לי במידת־מה. הם לא היו עסוקים בלהעיר לי על האותנטיות של הדמויות ועל אלמנטים בתסריט. הרי לפעמים יש הגזמות בקומדיה, ואין לי זמן או סבלנות לכך שאנשים יעשו לי ביקורת על זה תוך כדי הצילומים"
הוא חושף שבמקור אמנם תכנן שפול גרין, כוכב הסדרה, יהיה יהודי, אך המטרה הייתה למסגר את הסיפור שלו במקומון ברובע ברנט היהודי מאוד בלונדון. "לפני שנתיים דיברתי עם חברים בעולם ההפקות על הסדרה, והם שאלו אותי כל מיני שאלות כדי לסייע לי במיקוד התסריט. הם שאלו אותי: 'איך זה שהוא כל הזמן נתקל באותם אנשים בסופרמרקט או ברחוב?' והסברתי שככה זה בקהילה היהודית. כולם מכירים את כולם, ונתקלים זה בזה במחלקה הכשרה בסופר או במסעדות כשרות. זה מה שקורה בשכונה שלי בפינצ'לי. אז במקום לקרוא לסדרה 'הברנט אינקוויירר', קראנו לזה הג'ואיש אינקוויירר".
היו שהרימו גבה על השם שבחר לסדרה הטרייה. "הרבה יהודים דווקא שאלו אותי: 'למה אתה מסתכן בכך שהמילה יהודי מופיעה בכותרת?' יהודים רבים בעולם הקולנוע והטלוויזיה בבריטניה מסתירים את זהותם היהודית, ואני דווקא חושב שבתקופה כזו שבה דנים באנטישמיות, הכי ראוי לשים את המילה 'יהודי' בכותרת. למרות שבסוף, זו סדרה שפונה לכל הבריטים – וממש לא רק לרבע מיליון היהודים בממלכה. אני מקווה שהסדרה שלי תגרום לחיבור בין היהדות לקומדיה, זה משהו שהחברה הבריטית לא כל כך מכירה".
שלא כמו בהוליווד
את הסדרה החלו לצלם לפני כשנה וחצי. בהתחלה היא מומנה באופן עצמאי ורק לאחר מכן נמכרה לרשת אמזון לשידור בארצות־הברית ובבריטניה, ועלתה לשידור באמזון בחודש פברואר האחרון.
רוב השחקנים בסדרה אינם יהודים. "השחקן ג'וש האווי שמגלם את סיימון, חברו הטוב של פול, הוא יהודי, וכמובן שגם הבן שלי שם. גם זו שמגלמת את 'פרצוף פלאפל' היא יהודייה", הוא צוחק, "בעיקר ליהקתי אנשים בשל מוצאם אם היה מדובר במוסלמים או אפריקנים – כיוון שצריך היה שהם ייראו בצורה מסוימת. דווקא העובדה שהשחקנים הראשיים אינם יהודים סייעה לי במידת־מה. הם לא היו עסוקים בלהעיר לי על האותנטיות של הדמויות ועל אלמנטים בתסריט. הרי לפעמים יש הגזמות בקומדיה, ואין לי זמן או סבלנות לכך שאנשים יעשו לי ביקורת על זה תוך כדי הצילומים. בסוף חיפשתי שחקנים ושחקניות שיודעים לשחק קומדיה בצורה הכי טובה שיכולה להיות".
"כבר שנים שבאמריקה יש יידיש או שיח יהודי בסרטים ובסדרות. תראה את סיינפלד, סאטרדיי נייט לייב וסדרות כמו 'תרגיע' של לארי דיוויד. זה כנראה מפני שהביטחון שלהם ביהדותם גבוה מזה של יהודים בבריטניה. אצלנו היהודים שעובדים בקולנוע בורחים מהזהות שלהם, לצערי"
השם של הסדרה יהודי מאוד, למרות שהתוכן עצמו לא יותר מדי יהודי, אלא היה יכול להיות על כל מיעוט אחר. מצד שני, לקרוא למישהי "פלאפל פייס" כבדיחה, או מישהו שמתחיל עם מישהי ושואל אותה איזה סוג חומוס היא אוהבת – זה קצת מוגזם, לא?
"נכון, זה היה יכול להיות על כל מיעוט אתני אחר. לא יצרתי סדרה שמראש מותאמת לכל העולם, אלא פניתי לקהל הבריטי, שאני מכיר היטב. רציתי ליצור משהו שהקהילה הלא־יהודית תוכל לראות כקומדיה בריטית, אבל במקביל תאמץ בכך את היהדות".
לדבריו, יהודי בריטניה שעובדים בעולם השואו ביזנס אינם משלבים אלמנטים יהודיים בהומור ובשיח התרבותי בממלכה, זאת בניגוד מוחלט לעמיתיהם בהוליווד. "כבר שנים שבאמריקה יש יידיש או שיח יהודי בסרטים ובסדרות. תראה את סיינפלד, סאטרדיי נייט לייב וסדרות כמו 'תרגיע' של לארי דיוויד. אצלם כבר שנים אנשים הולכים לבית הכנסת על המסך, וזה כנראה מפני שהביטחון שלהם ביהדותם גבוה מזה של יהודים בבריטניה. אצלנו היהודים שעובדים בקולנוע בורחים מהזהות שלהם, לצערי".
אפשר לומר שאתה מנסה לייצר את הגרסה שלך לסדרה "שטיסל"?
"אני מת על שטיסל, אבל בעיקר יהודים יראו אותה בנטפליקס, ואני רציתי משהו שיהיה מתאים לכולם. שיהיה בריטי אבל ישקף את היהדות בצורה כיפית".
באחד הפרקים, כוכב הסדרה פול מבקר בביתו של כומר, שמבקש ממנו לכתוב על אירוע גיוס תרומות שהוא עורך כיוון שהיהודים שהגיעו אליו מבית הכנסת הרפורמי בשנה שעברה תרמו המון כסף. פול מוכן לעשות זאת בתנאי שישאיל לו את לבוש הכומר למסיבה שהוא תכנן ללכת אליה. בסוף השניים הולכים למסיבה ביחד, כאשר פול היהודי לבוש ככומר.
"זו אמנם לא תוכנית חינוכית, אבל יש כאן ניסיון לעשות נורמליזציה ליהדות ולהפסיק את הוויכוחים שאני רואה כל הזמן בטוויטר בין ימין ושמאל בנושאים יהודיים. אולי זה יישמע נאיבי, אבל לדעתי אפשר לחבר דרך הקומדיה את החברה, והלוואי שזה יקרה"
בזמן שפול בשירותים הוא שר שירי חג המולד, ואילו הכומר שמחכה לו בחוץ רותח עליו. "איך היית מתמודד עם זה שהייתי שר 'כל נדרי' בשירותים?" צועק עליו הכומר. "ברור לי שרק יהודים יבינו את הבדיחה הזו", אומר סיניור, "כי במדינה שלי, רוב האנשים לא ידעו מה זה 'כל נדרי', אבל אני מת על זה", הוא אומר, ונקרע מצחוק מהבדיחות של עצמו.
זה בדיוק כמו שאני לא ידעתי שהוא שר שירי חג המולד כשצפיתי בסדרה.
"נכון. במידה מסוימת אתה מסביר לאנשים על תרבות שהם לא מכירים. זו אמנם לא תוכנית חינוכית, אבל יש כאן ניסיון לעשות נורמליזציה ליהדות ולהפסיק את הוויכוחים שאני רואה כל הזמן בטוויטר בין ימין ושמאל בנושאים יהודיים. אולי זה יישמע נאיבי, אבל לדעתי אפשר לחבר דרך הקומדיה את החברה, והלוואי שזה יקרה".
בלון תבערה
ללא ספק אחד השיאים בסדרה נמצא כבר בפרק הראשון, שם פול קונה לאחיינו האהוב ג'ושי בלון הליום ענק עם תמונתו, אלא שבמקום לשלוח תמונה עם גרפיטי אנטישמי עם הכיתוב "יהודים הביתה" לכתבה שלו בעיתון, הוא הדפיס את זה על הבלון, ואילו תמונתו של האחיין מופיעה בעיתון בכתבה על גרפיטי אנטישמי.
"בסדרה פול מתווכח עם מוכרת מוצרים טבעוניים על מוצריה, והיא מנסה לשכנע אותו להפסיק ולהשתמש בספר תורה עם קלף מעור, ולהדפיס ספרי תורה חדשים. זה הצחיק אותי כי הרבה טבעונים ינשקו ספר תורה ואין להם מושג שהקלף הוא בכלל עור של חיה. אני אוהב להציג דברים לאנשים שהם לא חושבים עליו"
כעיתונאי הזדהיתי עם זה מאוד, לגמרי הייתי יכול בטעות להדפיס לילדים תמונה שהתכוונתי לשלוח למערכת.
סיניור צוחק, ומשתף שהיה לו קשה מאוד להפיק את הבלון הזה. "חברת ההפקה אמנם יצרה את הקיר עם הכתובת האנטישמית, 'יהודים הביתה', אבל את הבלון התכוונתי להדפיס בעצמי. עשיתי מה שכל עיתונאי היה עושה: העליתי לאתר שמדפיס על בלונים את התמונה וחיכיתי לראות אם הם ידפיסו לי בלון עם הכיתוב 'יהודים הביתה'. הייתי סקרן. חזרו אליי מהחברה ואמרו 'אנחנו לא יכולים להדפיס'. התקשרתי אליהם ואמרתי: 'קודם כול תודה, כיהודי אני שמח שלא תעשו זאת'. אמרתי שאני מביים סדרת טלוויזיה ושאני צריך את זה לצילומים, אבל הם לא התגמשו ואמרו לי 'זה גזעני – לא נדפיס'. פניתי לחברה נוספת שרק אחרי הרבה מאוד שכנועים הסכימה להדפיס את הבלון, אחרי שהבאתי הוכחות רשמיות לכך שאני באמת עובד על סדרה עם קונספט כזה.
אלה חדשות טובות שיש חברות שלא מוכנות לסבול גזענות". בגלל המורכבות, הם הדפיסו רק בלון אחד, וכאשר צילמו את הסצנה שבה הוא מפריח את הבלון לאוויר, סיניור תהה איפה הוא נחת. "תחשוב שיש איזה יהודי שנחת אצלו בגינה בלון כזה. זו הייתה יכולה להיות כתבה בעיתון הג'ואיש כרוניקל המקומי", הוא אומר וחושב על הכותרת בעיתון, "'בלון אנטישמי נוחת בחצר של משפחה יהודית בפינצ'לי'".
מה החלק האהוב עליך בסדרה?
"בכל פרק יש משהו שאני ממש אוהב. אני אוהב למשל את הדיון בפרק 3 שבו פול מתווכח עם מוכרת מוצרים טבעוניים על מוצריה, והיא מנסה לשכנע אותו להפסיק להשתמש בספר תורה עם קלף מעור, ולהדפיס ספרי תורה חדשים. זה הצחיק אותי, כי הרבה טבעונים ינשקו ספר תורה ואין להם מושג שהקלף הוא בכלל עור של חיה. אני אוהב להציג לאנשים דברים שהם לא חושבים עליהם".
בפרק אחר, פול הולך ברחוב עם ג'ושי, האחיין שלו, והוא קורא לו "בוא לכאן, איש קטן", וכאשר הוא מסתובב אל ג'ושי הוא רואה לצידו גמד. "זה קרה לי במציאות עם הבן שלי כשהיה בן שמונה, ובגובה של הגמד שעמד לצידו. הייתי צריך להסביר לו שלא דיברתי אליו אלא לבן שלי. הפכתי את הסיטואציה לפרק שלם".
שוחט פרות
אני מעריך שהייתה ביקורת על הסדרה שלך. הרי אתה משתעשע באנטישמיות, אפילו צוחק על ברית המילה. אלו נושאים רגישים.
"לגמרי. אני שוחט פרות קדושות, לא רק אצל היהודים אלא גם יורד על מוסלמים ונוצרים. אני שוחט פרות קדושות תמיד. התגובות היו ממש חיוביות חוץ משניים־שלושה אנשים שאני יודע שהם עובדים בעיתונים יהודיים", הוא אומר וצוחק. "הם לא התחברו לסדרה, אבל הם המיעוט. התראיינתי לתוכנית אירוח על תרבות גבוהה בערוץ BBC, והם נקרעו מצחוק מהדיון על השאלה האם זה בסדר שפול יתלבש כאימאם".
אולי בעיתונים היהודיים נעלבו מאחר שהם לא מוצגים באור חיובי.
"הם פשוט כתבו שהסדרה לא מצחיקה, וכנראה זה באמת לא מצחיק אותם. לא הייתי רוצה לנתח את הסיבה למה הם לא חושבים שזה מצחיק, אבל טבעי ליהודים להתווכח על מה הם חושבים שמצחיק או לא. לא מפתיע אותי שחלק מהיהודים הגיבו בשלילה, הרי בסוף יש כאן הומור עליהם, אז הגיוני שהם יהיו יותר ביקורתיים כלפי זה. לא הייתי רוצה לומר שזה בגלל שהוא עובד בסדרה בעיתון יהודי. הניחוש שלי הוא שהם באמת חושבים שזה מציג את היהודים באור שלילי.
"אגב, הדיילי מייל כתב שהסדרה מצוינת והעניק לה חמישה כוכבים, אבל הוסיפו ש'הדמות המרכזית מוגבלת מבחינה רגשית'. עכשיו, הקטע הוא שהדמות מבוססת חלקית עליי, אז מה זה אומר לגביי?"
כאמור, היו שביקרו אותו על שם הסדרה עם המילה "יהודי" בכותרת. "אנחנו מאוד לא בטוחים ביהדותנו כאן בבריטניה", הוא מספר לי, "ואולי בגלל זה התגובה למועמדותו של ג'רמי קורבין לראשות הממשלה הייתה כל כך חזקה", הוא אומר על המועמד בעל הדעות האנטישמיות, לשעבר יו"ר מפלגת הלייבור הבריטית. "דיברו על כך שכל היהודים יעזבו את בריטניה אם קורבין ייבחר, ובעיניי הם הגזימו כי זה פשוט לא נכון. אם אתם חושבים ש־60 מיליון אזרחים בריטים יהיו נאצים פתאום כמו בגרמניה, אז אתם לא מכירים את בריטניה. בריטניה לא כזאת".
סיניור כבר פנה לחברות שידור ישראליות כדי לבחון שידור של הסדרה בפלטפורמה ישראלית. "ב'קשת' אמרו לי שהסדרה בריטית מדי, ואני כעת בקשר עם גופי שידור נוספים. הרי בגלל הקורונה לא יהיו הפקות חדשות בקרוב, וכולם מחפשים תכנים חדשים שכבר מיוצרים".
סיניור כבר עובד על העונה השנייה, והוא עובד גם על סרט עלילתי חדש שיצולם ככל הנראה בארצות־הברית, "על גבר יהודי שמתחתן בפעם השנייה עם אישה שאיננה יהודייה – וזו החתונה הראשונה שלה".
בהרבה מהביקורות השוו המבקרים את הסדרה ל"תרגיע" של לארי דיוויד. "אני אוהב את 'תרגיע' אבל יש דברים שעושים שם שלא הייתי עושה בחיים – במיוחד השיח בנושאים מיניים בצורה מוגזמת. יש הרבה דיבור על פורנוגרפיה לכל אורך הסדרה. אני לא חובב של הומור כזה. מצד שני, אני שמח שאנשים נהנים מהסדרה שלי, שהיא קצת שונה ממה שאנשים בדרך כלל צופים בו. הרי כמה סדרות יש על גבר ואישה שמנסים להיכנס להיריון או שמדברות על גידול ילדים. הסדרה שלי היא קצת עוף מוזר בהיבט הזה".
