"אל המקום האחר" כולל את השירים שכתב המשורר חיים גורי בשנה האחרונה לחייו. גורי, שנפטר לפני כשנתיים בגיל תשעים וארבע, זכה לשבעים שנות יצירה עמוקות ופוריות. ספרו האחרון מזמין את הקורא למפגש אינטימי וחדש עם שירתו: הידיעה שהוא קרב אצל מותו מעניקה לשיריו האחרונים תחושת דחיפות, שאמנם ליוותה את מכלול יצירתו, אך כאן הוענק לה גוון אינטימי ונוקב, שהוא מיצוי צלול של תשוקתו הפואטית העזה ביותר של המשורר.
מודע למותו הקרב, נאבק גורי על דבר נוסף שברצונו לומר, והמילים שהוא מבקש להגיד הכרחיות כנשימה נוספת: "אֲנִי הוֹלֵךְ וְנִמְשָׁךְ וְלֹא מְוַתֵּר לִי / וּמְבַקֵּשׁ עוֹד קְצָת יוֹתֵר לִי מֵהַחֹמֶר הַזֶּה. / יֵשׁ בִּי צֹרֶךְ כִּמְעַט חוֹלָנִי, / רָצוּי כְּמוֹ אֲוִיר, כְּעָפָר, כְּבַרְזֶל. /רַק שֶׁלֹּא יִהְיֶה בִּי חָסֵר עַד מְאֹד, / עוֹד מִלִּים שֶׁיַּעַמְדוּ לִרְשׁוּתִי / לַמּוֹעֵד הַנָּכוֹן לִפְנֵי לֶכְתִי, לִפְנֵי הִסְתַּלְּקוּתִי". הרצון להגיד עוד דבר אינו רק החרדה מהמוות אלא תודעת השליחות שליוותה את המשורר כל חייו: גם כאשר כתב שירה אישית מאוד, כמעט מעולם לא כתב לבדו; קולו וליבו היו הדהוד של קולות ודורות רבים. רגע לפני מותו, בספר שלפנינו, נפרד גורי מהקולות שליוו את חייו.

יחד עם המתים שאיבד בנעוריו, כל חייו נשא עמו גורי את אלה שהלכו והולכים מעַמו ומעִמו. גורי הוא משורר הנושא את שאהב כפי שנשא את ההיסטוריה של העם היהודי במאה העשרים. רגע לפני שהלך אל המקום האחר, וגם בהיותו זקן ומיוסר ממכאובי גופו, ניכר שהכאב הלאומי גדול היה מכאבו הפיזי, כמו בשיר המצורף שמתאר את חוויותיו מביקור שלאחר השואה בגיא ההרגה של אירופה.
ספרים אחרונים של משוררים עלולים להיקרא בעדנת געגועים, הבוחנת את ערכם רק בהתאם לאובדנו של המשורר האהוב. הקריאה ב"אל המקום האחר" מראה כמה הרבה נשאר מהמשורר גם כשהוא מתפרק מבריאותו, כוחו ונעוריו, וכמה עמוקה יצירתו נוכח המוות הקרב. שירתו האישית של גורי לוותה תמיד בתודעה היסטורית עמוקה, שהעניקה לה משקל שחרג מהליריקה המקומית, הקונקרטית, וקנתה לה מקום מוצדק בנצח. הספר מציג דיוקן אינטימי, נוגע ללב, של משורר הזוכר בכל מאודו את חייו ואהוביו, ונאבק במילים כדי להניח עוד אמירה בעולם, לנוכח שתיקתו הנוראה של המוות.
מַשֶּׁהוּ מֻגְזָם לְהַפְלִיא עַד כִּי לֹא יִתָּכֵן. / וַאֲבָנִים וּבַרְזִלִּים וּזְגוּגִיּוֹת מְנֻפָּצוֹת. / כַּמָּה צְעָקוֹת יָכוֹל אָדָם תַּרְבּוּתִי לִשְׁמֹעַ / לִפְנֵי שֶׁיַּתְחִיל לָצֵאת מִדַּעְתּוֹ? / לְכַמָּה זְמַן הוּא זָקוּק בִּמְמֻצָּע כְּדֵי לָצֵאת מִמֶּנָּה? / כָּל עוֹד כֹּחוֹ וּבְגָדָיו עִמָּדוֹ? / כָּזֹאת וְעוֹד שָׁאֲלָה אוֹתִי נַפְשִׁי הַנִּבְהֲלָה / בָּאֵשׁ הַפּוֹגֶשֶׁת בַּאֲפֵלָה / וּמְאִירָה אוֹתָה מֵעֲבָרִים / הֲרֵי יֶשְׁנָם מִקְרִים וְאֵרוּעִים שֶׁאֵינְךָ מַאֲמִין לְהִתְרַחֲשׁוּתָם / סוּגֵי הַהֶרֶג הַשּׁוֹנִים / וְאֵינְךָ רוֹצֶה שֶׁאֲפָרֵט לְךָ אוֹתָם / וַהֲפִיכַת כָּל זֶה לְלֹא יִתָּכֵן! לְיִתָּכֵן! / לְעוֹד אֵיךְ יִתָּכֵן! / הֲרֵי כָּל זֶה קָרָה! וְעוֹד אֵיךְ קָרָה!! / הַלֹּא יֵאָמֵן הוּא שֶׁהִתְרַחֵשׁ וְרַבִּים הָיוּ הָעֵדִים / לַהִתְרַחֲשׁוּת הַזּוֹ.
אל המקום האחר
חיים גורי
הקיבוץ המאוחד ודניאלה די־נור מוציאים לאור, 67 עמ'