גיבור העל־אדם
חבצלת פרבר
קיימים בעברית שלושה תרגומים לספר, ומהם חביב עליי תרגומו של ישראל אלדד. בניגוד לתרגום החדיש, חסר הייחוד, של אילנה המרמן מ־2010, שומר אלדד על הניחוח העתיק כביכול של זרתוסתטרא, נביא מ"חכמי הקדם" (ה"אמגושים") הפרסיים באלף שלפנה"ס. זרתוסטרא יוצא להתבודד בין ההרים הגבוהים, אך בתום עשור הוא מואס בבדידות. הוא מגיע לשוק, שם מתאסף המון־עם ש"הובטח להם כי יחזו במרקד על החבל". במקום לוליין, מתחיל זרתוסטרא לדבר: "אני מלמדכם את העל־אדם", הוא מכריז. "האדם הוא דבר שיש להתגבר עליו… למען ילדיו חייב (אדם) להביא עצמו לידי שלמות" או: "חייב אתה לפייס את עצמך… הבלתי מפוייס לא תערב עליו שנתו…". את "זרתוסטרא" צריך לקרוא לאט, במנות קטנות. לא לבלוע בחופזה. להפוך בדברים ולהטמיעם בנפש. כי יש בהם חוכמה רבה והבנה אנושית והם תקפים לכל מקום וזמן.
כה אמר זרתוסטרא
פרידריך ניטשה / תרגום: ישראל אלדד / שוקן 1970
כתבות נוספות שיכולות לעניין אותך באתר מקור ראשון:
– ספרים ילדים, ספרים: המלצות קריאה לדור הצעיר
– מלכוד 22 ומרד הנפילים: הספרים שכדאי לכם לקרוא בסגר
– גם בימי קורונה: הביקוש לספרים לא מסתיים אף פעם
אמנות נגד הסיכויים
גדי איידלהייט
אמן מונומנטלי זקוק ליצירה מונומנטלית, וספרו עב הכרס של סטון מהווה ביוגרפיה נהירה וקריאה של אחד מגדולי האמנות בכל הזמנים. תיאור חייו ופועלו על רקע איטליה של תקופת הרנסנס, היוצאת מחשכת ימי הביניים ומתחילה לפרוח בבנייה ובאמנות, היה ונשאר יצירת מופת. מיכאלאנג'לו לא היה טיפוס פשוט. את הידע האנטומי שלו רכש בדרכים שאינן אתיות, הוא שנא לקבל פטרונות של האפיפיור או מיטיבים אחרים, אך היה חסר ברֵרה. הוא נאלץ להלך בין הטיפות של מלחמות הערים פירנצה ורומא, מאבקי שליטה של משפחות אצולה שונות, אמנים אחרים שקינאו בו ופעלו להרע לו ועוד מכשולים, בדרך להפוך לרב האמן שהיה. סיפור חייו מסופר בצורה חיה ונמלצת ונקרא כסיפור מתח, וכך הקורא לא רק שלא יסבול משפעת עמודי הספר, אלא ירוץ בהם בבטחה ואף יצטער לכשיסתיימו.
חיי מיכאלאנג'לו
אירווינג סטון / מאנגלית: שמואל שניצר / עם עובד 1972
יום בחייה
בכל סרלואי
מרת דאלוויי אמרה שתקנה את הפרחים בעצמה – במשפט זה נפתח הרומן – והיא יוצאת למסע ברחובות לונדון שלאחר מלחמת העולם הראשונה כדי להכין את המסיבה שתערוך הערב. זהו דיוקנה של קלאריסה דאלוויי האלגנטית, שהחיים הפועמים בה מפכים בחבריה ואהוביה. כביכול זהו סיפור שאין בו עלילה גדולה: מהלך של יום אחד בחייהם של אנשים שאמורים להיפגש הערב במסיבה, אלא שוולף מעצבת את האנשים הללו דרך תודעתם, ומעניקה חיים לכל זיע של רגש ומחשבה: בין חיי החברה הגבוהה לדמויות פשוטות כביכול העסוקות בשלהן ועד לחייל הנלחם בהלם פגזים (הלם קרב, בתיאור ראשון של התופעה בספרות). דרך זרם התודעה מעצבת וולף דיוקן של תקופה ואנשים העורכים חשבון נפש עם נפשם ונאבקים על אהבתם וחייהם.
מרת דאלוויי
וירג'יניה וולף / מאנגלית: רנה ליטוין / זמורה ביתן 1976
הדור השני
ירון אביטוב
לא רק לפראג יש גולם, גם לנו יש גולם משלנו וכתבה אותו לילי פרי, "קלאסיקה ישראלית זעירה", כפי שהוגדר על ידי דן מירון. קראתי בשעתו את הספר, שגם הומחז והוסרט בהמשך, ולאחר הקריאה הרגשתי כאילו גם אני יצאתי מאושוויץ. "הגולם במעגל" נמנה עם פורצי הדרך בספרות הדור השני, והגם שאינו נטול רגעים קומיים, הוא מטלטל את הקורא ומסייע לו להבין את עומק תסביכי השואה לדורותיהם. הגיבורה היא מיקי סתיו, בת ונכדה לניצולים, המנסה לפצוח בדיאלוג עם העולם, אך קורסת פנימה אל תוך עולמה המסויט. "היא לא הלכה בגדולות", כותב מירון בפתח הדבר, אבל במרחק השנים נדמה שדווקא כן. הדמויות השטוחות במכוון שפרי מעצבת יש להן עומק משלהן. זהו ספר מכונן בז'אנר הדור השני, שכדאי שיקראו בו גם לשילשים וריבעים.
גולם במעגל
לילי פרי / כתר 1986
מאפיה בוי מתמטי
יעל (פרוינד) אברהם
גם ללא מחקר מבוסס, הרשו לי להניח שהמעבר של ספר מקטגורית ספרי העיון אל מדף הספרים המאובק מהיר מאוד. כלומר השלב של הבאמת לקרוא אותו, איך לומר, פחות מתרחש. הסיבה ברורה, בערבו של יום עבודה מאומץ, קשה לשקוע בנושא שדורש עיון מעמיק. בדיוק בגלל זה ספר כמו "קישורים – המדע החדש של רשתות" ערב כל־כך לעין העצלה. הוא אמנם עוסק במדע חדש – ועוד כזה שמבוסס על מתמטיקה, כתב אותו מתמטיקאי – ועוד מאבות התחום, אבל הכתיבה קלילה ואינטליגנטית וכוללת סיפורים על השחקן ההוליוודי כריסטיאן סלייטר, האקר צעיר בשם מאפיה־בוי ומשורר לא ידוע בשם פריגש קרינתי. הנחת המוצא של המדע החדש היא שרשת האינטרנט, רשת הנוירונים במוח, רשת התעופה והרשת האקולוגית נענות לאותם כללים מתמטיים. בזכות ההבנה הזאת אפשר לנבא ולתכנן התנהלות של רשתות שונות בעולם, אחת מהן אגב היא רשת התפשטות של מגפה.
קישורים
המדע החדש של רשתות
אלברט־לסלו ברבאשי / מאנגלית: דרורה בלישה / ידיעות ספרים 2004
בידוד בעיירה
עלית קרפ
"שלג" מספר את סיפורו של קא, עיתונאי שנשלח מאיסטנבול לקארס, עיר קטנה על הגבול בין טורקיה לארמניה, כדי לבדוק מדוע יש מקרי התאבדות רבים כל כך בקרב נערות צעירות בעיירה. בנוסף לזאת הוא מקווה לפגוש שם את אהובתו משכבר, שאחרי שיצא לגלות נישאה לאיש אחר. סופת שלגים שפוקדת את המקום גוזרת על העיירה בידוד מוחלט שנמשך כמה ימים והיא מאפשרת הצצה אכזרית ונוקבת למיקרוקוסמוס של החברה התורכית, שדומה שכל נציגיה התקבצו בעיר הקטנה. הגיבור, קא, משורר גולה שחי בפרנקפורט כבר 12 שנים, הוא איש בודד, כמו שרק גולים יכולים להיות בודדים. זה ספר מופלא, שמשרטט את דמותה של טורקיה המודרנית שהפכים מוחלטים משמשים בה בערבוביה. ויש גם אהבה.
שלג
אורהאן פאמוק / מטורקית: משה סביליה־שרון / כנרת, זמורה־ביתן 2011
תייר מכוער
אריאל הורוביץ
ספר שנע בין פרוזה לבין מסה פובליציסטית שנקראת בנשימה אחת. הכתיבה של קינקייד מופנית לתייר אמריקני או אירופי מזדמן, שמגיע לאנטיגואה לנופש. קינקייד לא מוכרת לתייר האקראי את האקזוטיות של האי ואת הקסם הטרופי שלו; להפך – היא ממוטטת, צעד אחר צעד, את האידיליה של חיי התייר, ומציגה בבוטות את העולם שמאחורי הפנטזיה הקריבית המערבית. זהו ספר קשה לקריאה, אך כזה שמצליח לעורר את הקורא למחשבה ולהציף בו רגשות עמוקים והרהורים, בין היתר על חווייתו כתייר, שאותו מגדירה קינקייד כ"דבר מכוער": "זה מה שאתה כשאתה תייר", היא כותבת, "לעולם לא יעלה על דעתך שהאנשים שחיים במקום שעצרת בו זה עתה לא סובלים אותך, שמאחורי הדלתות הסגורות שלהם הם צוחקים על המוזרות שלך". אין כאן שמץ מן האקזוטיקה שמובטחת לתיירים שמגיעים לאיים הקריביים, אלא מציאות קשה ונוקבת של בת המקום, וסימן שאלה מאיים שמוצב מעל הישות המוכרת "תייר".
מקום קטן
ג'מייקה קינקייד / מאנגלית: רונה משיח / לוקוס 2016
