באחד הפרקים המוקדמים של "חיות רעות" (באנגלית "טייגר קינג"), הדוקו החדש והמדובר מבית נטפליקס, מראיינים גנגסטר לשעבר, סוחר סמים ברמה כל כך בכירה שהשמועה אומרת שעליו התבססה דמותו של אל פצ'ינו בסרט "פני צלקת". מאז שסיים מאסר עולם בכלא (על חלקו ברצח וביתור גופה של מלשין לסוכנות הסמים הפדרלית, לא פחות) הוא פתח גן חיות פרטי שהוא ממלא בשלל חיות אקזוטיות – ובעיקר חתולים גדולים נדירים. האדם הזה הוא כנראה הדמות השפויה והמאוזנת ביותר שתפגשו בכל הסדרה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– חתול תעלול: הבעיה עם טיגריסים באמריקה
– בין דאחקה לתשדיר שירות
– העונה הרביעית של בית נייר: אסקפיזם עם מסכה
הקונספט הבסיסי של "חיות רעות" נשמע פשוט: סדרה תיעודית שחושפת בפני הצופה את שלל הבעיות והסיפורים המעניינים מאחורי מגדלי טיגריסים, אריות ושאר חתולים גדולים באמריקה. מסוג הנושאים שהיינו מצפים לקרוא עליהם במגזין איכותי, או אם כבר הם הופכים לסדרה, לצפות לדוקו אקולוגי איכותי בסגנון "בלאקפיש". אבל התוצר הסופי הוא משהו אחר לחלוטין. במידה רבה, "חיות רעות" דומה יותר לסדרת ריאליטי מופרעת במיוחד.
הדמות המרכזית, "ג'ו אקזוטי", הוא בעליו של גן חיות פיראטי באוקלהומה הכפרית, שכולו זועק צרות: קעקועים, פירסינג, התמכרויות לסמים ומערכות יחסים מפוקפקות לרוב. הוא הפך לדמות מפורסמת בזכות משפט שבסופו נגזר עליו מאסר עולם, על שכירת אדם שירצח את יריבתו בתחום גידול הנמרים – והסיפור הזה לא קרוב לדבר ההזוי ביותר שתפגשו בסדרה הזו.
תחקיר: הבעיה עם טיגריסים באמריקה
עוד דוגמה, כי יש כל כך הרבה: יריבתו של ג'ו היא אישה בשם קרול בסקין. בסקין מפעילה ארגון שמתיימר להציל נמרים שנכלאו ולהעביר חקיקה שתהפוך ללא־חוקית את החזקתם של חתולים גדולים ואת ריבויים. אבל אם חשבתם לרגע, "אה, זו בטח הגיבורה של הסיפור" – לא. מתברר שבסקין מרוויחה לא מעט כסף מהחזקת נמרים "משוחררים" בכלובים והצגתם במסגרת – ניחשתם – גן חיות מאולתר. עובדי גן החיות מתנדבים, ולכן לא מרוויחים משכורת. מאיפה היא קיבלה את הכסף להתחיל ארגון כזה? בעלה השני, אדם עשיר ומסתורי בעצמו, נעלם באורח מחשיד והוריש לה הכול. וגם זה לא הדבר ההזוי ביותר שתפגשו בסדרה הזו.
בשבעה פרקים של שעה כל אחד, "חיות רעות" לא מורידה לרגע את הרגל מהגז, ולא מפסיקה לספק הפתעות. בחירתם המעניינת של היוצרים להציג את הסיפור בצורה כמה שיותר ניטרלית, יוצרת מצב שבו כל צופה בוחר לעצמו גיבורים ונבלים בסיפור, אם כי כמעט כל הדמויות יושבות עמוק בצד השלילי בכל מדרג של טוב ורע אובייקטיבי. הצופה יכול להתפקע מצחוק ברגע אחד, כשעובד בגן חיות, שבבירור נמצא תחת השפעת סמים קשים, מנסה להעלות נקודה בריאיון, ולשבת פעור פה ברגע אחר, כשטרגדיות שלא עולות על הדעת מתגוללות על המסך ללא התראה מוקדמת.
האהבה העצמית העזה של ג'ו אקזוטי, שהביאה אותו לצלם כמעט כל רגע מחייו בגן החיות במשך למעלה מעשור, פירושה שלל צילומים מאחורי הקלעים, כולל רגעים שאין ספק שהוא היה רוצה שנשכח. מחשיפת מקור המזון לחתולים הגדולים ולעובדים כאחד (בשר שפג תוקפו מהוולמארט המקומי), ועד הרגעים אחרי שטיגריס אכל את ידה של עובדת בגן חיות, אז ג'ו אקזוטי מבכה את העובדה שהוא לא יתאושש כלכלית מהאירוע. הוא רץ לנשיאות, מקים פיצרייה, ובאופן כללי עובר על כל סעיף ברשימת הדברים שהיינו רוצים לראות אותו מנסה לעשות כבר בתחילת ההיכרות איתו.
קורבנות שאנחנו לא ממש עדים לצרתם בסדרה הזו הם בעלי החיים בעצמם. למרות הדרך שבה היא הוצגה, היא לא עוצרת ועוסקת בנושא עצמו, ודאי שלא בצורה מעמיקה. הטיגריסים, האריות ויצירי כלאיים מוצגים כתפאורה, מין כוח טבע מסוכן שהדמויות בסיפור מנסות לאלף ולרתום לצידם כדי להרוויח כסף ופרסום. כשאנחנו שומעים שישנם יותר טיגריסים בשבי באמריקה מאשר בטבע ברחבי העולם, זה נאמר כמעט כלאחר יד, ובקושי זוכה להתייחסות לאחר מכן. לא משנה מה הדעה שלכם לגבי סוגיית החזקת נמרים בידיים פרטיות (אם יש לכם כזו), היינו מצפים שסדרה שעוסקת בנושא הזה תרחיב קצת יותר בעניין.
אולם, בסופו של דבר, ייתכן שדיון מדיניות טכני רק היה מוריד מהאפקט. "חיות רעות" היא סדרה שדומה מאוד לגיבוריה: משוגעת לחלוטין, מפוזרת ומתה על עצמה. התוצר הסופי הוא חגיגה ביזארית של אגו, פשע, כסף, מזימות, איומים וחקירות משטרתיות, שהמכלול שלה יוצר את הדוקו הכיפי ביותר שאי פעם תראו.
חיות רעות / נטפליקס
