לפתע, בעמוד 70, מצליח איאן מקיואן לנסח את סוד קסמו של ז'אנר ההיסטוריה האלטרנטיבית, כשהוא שם בפי גיבורו צ'רלי את ההגיג הבא: "ההווה הוא השברירי שבצירופים הבלתי מסתברים. הוא היה יכול להיות שונה. כל חלק בו, או כולו, היה יכול להיות אחרת. זה נכון לגבי דברים גדולים כקטנים. כמה קל לרקום עולמות שבהם ציפורן הבוהן שלי לא קמה נגדי; שבהם אני עשיר, גר מצפון לתמז אחרי שאחת מתוכניות ההתעשרות שלי עלתה יפה; שבהם שייקספיר מת בילדותו ואיש לא הרגיש בחסרונו, וארה"ב החליטה להפיל על עיר ביפן את פצצת האטום שאותה כבר בחנה עד לשלמות; שבהם כוח המשימה של איי פוקלנד לא יצא לדרכו, או חזר כמנצח והמדינה אינה מתאבלת; שבהם יצור כמו אדם הוא מעשה מרכבה בעתיד הרחוק מאוד; או שבהם לפני שישים ושישה מיליון שנה המשיך כדור הארץ להסתובב עוד כמה דקות לפני פגיעת המטאור, וכך לא פגע המטאור בחולות הלבנים הדקים והמסנוורים של חצי האי יוקטן והניח לדינוזאורים להמשיך לחיות ומנע מרחב עתידי מהיונקים, ובתוכם קופים חכמים".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– סופר במשבר: מאין יבוא עזרו
– מותחן משובח שמוכיח: מספר העמודים לא קובע
– משיח לא בא, משיח גם לא משקר
כמה קל לרקום עולמות, אומר צ'רלי, ואני מדמיין את מקיואן מחייך בזדוניות מתחת לשפמו כשהוא מקליד את מילותיו של גיבורו הכוללות דוגמאות נכונות ולא נכונות מהעבר הידוע לכולנו. הסופר הבריטי הפורה והאהוב, שכתב עד כה 24 ספרים, אכן מפליא לברוא עולמות ולגרום לכך שהדבר ייראה כפעולה פשוטה, ובכל פעם בסגנון קצת שונה. הפעם החליט על היסטוריה אלטרנטיבית, וכצפוי עשה גם את זה מצוין.
השנה היא 1982. העולם מתקדם טכנולוגית הרבה יותר מזה האמיתי שהתממש בפועל, וצ'רלי, איש פשוט למדי מדרום לונדון, מגשים חלום ומשקיע את כל כספי ירושתו ברכישת רובוט דמוי אדם. זו ההזנקה השיווקיות הראשונה של ה"אדמים" וה"חוות" – רובוטים משוכללים שלא ניתן להבחין בינם לאנשים או נשים אמיתיות, בעלי אינטליגנציה גבוהה במיוחד, כישורי למידה מפלצתיים ועוד כמה יכולות שיתבררו בהמשך העלילה.
צ'רלי מאוהב בשכנתו מירנדה, וכדי לכבוש את ליבה ולהפוך אותה לחלק ממשפחתו, הוא מעניק לה את האפשרות לתכנת חצי מתכונותיו של הרובוט־אדם שרכש. הוא משלים את החצי השני, וכך נוצר "ילדם" המשותף. בהתחלה נראה דווקא שהכול זורם על מי מנוחות, כשהרובוט מסייע בעבודות הבית, משמש לשניים משענת אינטלקטואלית וגם מזרים כסף לחשבון באמצעות יכולות חישוביות פנטסטיות שמסייעות לו להרוויח לא מעט בשוק ההון, במקום צ'רלי שעשה זאת עד כה באופן מקרטע בלבד. אלא שאז מגיע המשבר. משולש היחסים מתערער, נשבר, ומוביל לסוף טרגי שאולי לא מאוד מפתיע אבל בהחלט גורם לקורא לחשוב, ומתואר כמו תמיד אצל מקיואן באופן סוחף, לא מתלהם ומעורר אמון.
מקיואן היה יכול לוותר על מיקום העלילה ב־1982, וגם לפסוח על שינויים היסטוריים שביצע בספר כמו המשך חייו של אלן טיורינג, מאבות המחשוב, שבפועל מת ב־1954 אבל בספר הוא חי, נושם ובועט כמעט שלושה עשורים לאחר מכן, ולקראת סופו אף מהווה בו גורם מרכזי. לא הייתה שום בעיה לספר את אותו הסיפור כמתרחש בימינו, או אפילו מעט קדימה בעתיד, ובכך ליצור רומן עתידני בסגנון סדרת הטלוויזיה "מראה שחורה". אבל מקיואן בחר לגוון, והחליט כאמור לעשות זאת עם היסטוריה אלטרנטיבית. אלא שזו מובעת בספר המשובח הזה כמעט באגביות, בלי לטלטל יותר מדי את יסודות המוכר לנו מההיסטוריה האמיתית, ונדמה כי מדובר בניסוי כלים לקראת רומן עתידי של מקיואן, שייכנס לז'אנר הזה באופן עמוק יותר. גם לספר הזה של איאן מקיואן יהיה שווה לחכות.
מכונות כמוני איאן מקיואן
