01 זיכרון ילדות תרבותי. נולדתי וגדלתי בכפר איפ בטרנסילבניה. הוריי השכירו חדר בבית לאורחים מזדמנים ואחת מהם הייתה גברת שלימדה ריקודים סלוניים בבניין המועצה האזורית. לעולם לא אשכח אותה, היא הייתה אישה יפה ומרשימה והיא לימדה אותי לרקוד. הייתי מפליגה בדמיונות וחולמת על נשפים מפוארים ועל שמלות קסומות.
02 דמות שמעניקה לך השראה. מרים פרץ. אחרי ששכלנו את בננו דב, משהו בבעלי כבה והוא מעולם לא חזר לעצמו. במובן מסוים איבדתי גם אותו. אני מרגישה חיבור עמוק והזדהות עם סיפור חייה, האופן שבו היא התמודדה עם האובדן מעורר בי הערצה.
03 עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה? חנה סנש. בזמן המלחמה הייתי נערה בת 17 והתחבאתי בבונקר תת־קרקעי מחוץ לבודפשט. אחרי שתפסו אותנו נכלאתי באותו בית סוהר שבו שהתה גם הצנחנית המפורסמת. התחברנו שם מאוד אבל לא היה לי מושג על הפעולות הנועזות שלה, כי היא לא סיפרה על כך מילה. יום אחד הסוהרים לקחו אותה ומאז היא לא חזרה יותר, היינו מורגלים בכך שאנשים נעלמים.
04 עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד? אליזבת השנייה, מלכת אנגליה. היא גדולה ממני בשנה ושתינו חווינו כל כך הרבה אבל במסלול חיים הכי שונה שיכול להיות. היא אישה מרשימה וחכמה ונראה לי נחמד לראות איך חיים בארמון.
05 ספר שקראת פעמיים. בני דב נפל במלחמת יום כיפור. כשלושים שנים אחרי מותו פרסם חגי בן־ארצי את "מכתבים לטליה", חלופת מכתבים בינו לבין נערה חילונית שהוא היה בקשר עמה. במזל גדול היא שמרה על המכתבים של דב במשך כל השנים האלה, ובזכות הספר יכולתי לקרוא אותם פתאום. אוצר בלום. גיליתי עליו המון דברים שלא ידעתי בזמן אמת. הרבה אנשים כותבים לי ומספרים על כמה הספר נגע בהם וריגש אותם. עבורי הוא תזכורת חיה ונושמת לילדי שלי האהוב.
06 תמונה על הקיר שלך. ציור עוצמתי ורב רושם של קריעת ים סוף שצייר האמן יוסי רוזנשטיין. אני אוהבת את האופן שבו הוא מחיה את סיפורי התנ"ך, ואנחנו אפילו קרובי משפחה רחוקים.
07 מאכל שאת לא יכולה לעמוד בפניו. שניצל של "פינתי". אני עובדת במרכז העיר, וכשבא לי להתפנק העוזר המסור שלי גולן הולך להביא לי משם ארוחת צהריים.
08 מקום בירושלים שאהוב עלייך במיוחד. הכותל. כמה חלמנו עליו, כמה התפללנו לגעת בו. אני תמיד אומרת לנכדים ולנינים שהם לא מבינים איזו זכות זו לחיות בדורנו. ברוך השם, עדיף כך. שלא יבינו לעולם.
