השנה נציין חמישים שנים לסיומה של מלחמת ההתשה. הדעות לגבי מערכה זו, שנמשכה 1,441 ימים וזכתה להכרה רק כשלושים שנים מאוחר יותר, חלוקות – האם ניצחנו בה או הפסדנו? מה חלקה של מלחמת ששת הימים, שקדמה לה, במטרות המערכה? ומה חלקה של מערכה זו כסיבה לתוצאות מלחמת יום הכיפורים שאחריה? הספר "חומת סואץ" מאת בוריס דולין מצטרף לספרים המעטים שנכתבו על תקופה זו ומשלים חלק בפרק חסר זה בתולדות ישראל, שמעט מאוד נכתב עליו בין אלבומי הניצחון של מלחמת ששת הימים לספרי הזיכרונות והביקורת שאחרי מלחמת יום הכיפורים.
חלק זה מתמקד בחיל האוויר בחזית המצרית ובנשק שהופעל נגדו, וטומן בחובו מערכה בין־לאומית – צבאית ומדינית – בהשתתפות ישראל, מצרים, בריה"מ וארה"ב. לוחמי המעוזים וטייסי חיל האוויר הם הגיבורים הראשיים בה, אך חשובים לא פחות הם ראש הממשלה, שר החוץ ושגריר ישראל בארה"ב.
דולין כתב ספר עיון רב־תוכן, המבוסס על מקורות ראשוניים ומשניים רבים, כתוב בקצב סיפורי, קולח ומותח. בספר משולב חומר ארכיוני רב, שחלקו לא היה מוכר עד כה, לצד ראיונות אישיים עם גיבורי התקופה הנזכרים בספר, ישראלים ורוסים, המוסיפים לזווית האישית של הסיפור. הקורא נדרש "להחזיק ראש" ולהיות בקי בפרטים, בשמות ובמקומות הנזכרים לאורך הספר כדי לעקוב אחר ההתפתחויות. אך למי שיעשה זאת מובטח מסע מוצלח וברור בזמן – מסיום מלחמת העולם השנייה ועד לסיומה של מלחמת ההתשה – ומסד איתן להבנת החלטות רה"מ גולדה מאיר שלא לפתוח במכת מנע אווירית על צבאות מצרים וסוריה לפני מלחמת יום הכיפורים.
הספר רלוונטי לימינו, עת בה רוסיה חותרת להעמיק את אחיזתה במזרח התיכון ומשפיעה השפעה ישירה על החלטות ראשי המדינה וראשי צה"ל. הספר מספק אנלוגיות היסטוריות כדי להסיק על ההווה ולשער מה עלול להתרחש בעתיד. אמנם, בשונה מן התקופה ההיא, כיום מתקיים דו־שיח ישיר בין המדינות אך נראה שבריה"מ לא תהסס להפעיל את כוחה אם האינטרסים שלה יאוימו או ייפגעו.
ייחודו של ספר זה בין ספרים אחרים שנכתבו על תקופת מלחמת ההתשה בהתמקדות במרכיב הסוד. הבקשות הסודיות של מצרים מבריה"מ לתגבורת, ההיענות הסודית של צבא בריה"מ וההיערכות המוסווית במצרים, ההתעלמות מן החיילים לאחר ששבו לבתיהם ברוסיה, הבקשות והדיונים הסודיים בין המעצמות ובין ישראל לארה"ב.
"מבצע קווקז"
"חומת סואץ" מספר את סיפורה של הקמת רצועת הגנה נגד מטוסים על גדותיה המערביות של תעלת סואץ, מערך הגנה שהקשה על חיל האוויר לסייע לכוחות הקרקע להדוף את המתקפה המצרית בפתיחתה של מלחמת יום הכיפורים. זהו סיפור של התנגשות בין תרבויות: העיקשות המצרית והרצון להשיב כבוד שנפגע; כוונותיה של בריה"מ להתבסס כמעצמה עולמית ויכולותיה לממש אותן; יחסו של הממשל בארה"ב לישראל ולבקשותיה בין הבעיות הגלובליות האחרות של ארה"ב; למידה בצה"ל והתמודדות עם אמצעי לחימה חדשים ועם שיטות לחימה לא מוכרות של האויב.
שני פרקיו הראשונים של הספר נחוצים להבנת נכונותה של בריה"מ לשלוח כוח משלוח צבאי מקצועי למצרים ולהבנת בחירתה בשיטה עקיפה ומוסווית כדי להשיג בסיס בים התיכון כמענה לכוחה המוגבל ביבשה באירופה ולחששה מפני הצי השישי האמריקאי המשייט במימי הים התיכון.
בריה"מ מוצאת לה בת־ברית במצרים, אשר נשיאה נאצר לא התאושש מן ההפסד במלחמת ששת הימים וחיפש דרך להגביל את חופש הפעולה של צה"ל בסיני ולשקם את כבודו הפגוע. נאצר פתח בפני רוסיה את נמלי הים התיכון, וזו הפכה אותם בהתלהבות רבה לבסיס צבאי רוסי קדמי לפעולות ימיות ואוויריות, ושלחה מספר יועצים וטייסים. מעתה מתחיל מעגל של פעולה ותגובה בין חיל האוויר הישראלי ובין מערך הטילים הרוסיים במצרים. חופש הפעולה של חיל האוויר הישראלי בשמי מצרים נתפס כאיום על הבסיסים הרוסיים, ועל כן הוחלט להעביר כוחות צבא רוסיים למצרים. אך העברת כוחות רבים למצרים עלולה להתפרש כפתיחתה של מלחמת עולם נוספת, על כן נדרש תכנון אחר.
מילת המפתח בתכנון הסובייטי הייתה "מסקירובקה" – הסוואה. מחשבה רבה הוקדשה להבטיח חשאיות מוחלטת ולהסיט את שימת הלב למקומות אחרים (עמ' 54).
בריה"מ תכננה את "מבצע קווקז". המבצע ותוצאותיו הם עיקרו של הספר. בהרי קזחסטן נבנתה דיוויזיית נ"מ, שנשלחה למצרים במסווה של יועצים חקלאיים ובבטנן של ספינות סוחר. לחופי מצרים ירדו חיילים וכלי נ"מ, הולבשו ונצבעו בצבעי צבא מצרים ונשלחו לקו החזית כנגד ישראל. מבצע הנחיתה ותגבור תעלת סואץ הוסווה כך שצה"ל ומדינת ישראל לא היו ערים לו, וארה"ב סירבה להאמין לסימנים לכשנתגלו. עד כה שמעו על יועצים רוסים ועל סיוע בהיקף מוגבל, אך אוגדה רוסית שלמה שהתייצבה במצרים, סביב קהיר ובגזרה הדרומית, הייתה דבר שלא התקבל על הדעת, המנוגד לכל ההסכמים עם רוסיה ולהצהרותיה.
הגישה את ישראל כקרבן
דולין שוזר את הסיפור המדיני בתוך הסיפור הצבאי. מוקד ההתרחשות המדינית הוא בהצהרות הריקות של הממשל האמריקאי, בראשות הנשיא ניקסון ומזכיר המדינה רוג'רס, ובכתף הקרה שהושיטו במענה לבקשה לצייד את ישראל במטוסי פנטום או לתמוך במהלכים התקפיים ישראליים בתעלה. מן הספר ניתן להבין כי מחלקת המדינה בארה"ב נקטה גישה מתעלמת עד כדי אנטי־ישראלית, ברוח הנשיא ניקסון. לעיתים אפשר היה לחשוב כי ארה"ב נהנית לראות את מדינת ישראל מדממת, מתחננת, משתפת במידע מודיעיני, ובכל זאת מורה לישראל שלא לעשות דבר, על מנת לשמור על העימות בסוד מפני העולם, להתעלם מישראל ולהפר את ההבטחות שניתנו לה בפומבי. ניכר כי עמידה לצד ישראל וציודהּ לא תאמו את האינטרסים האמריקאיים בעת ההיא. שיאו של העימות המדיני התרחש כאשר ארה"ב "הגישה את ישראל כקורבן לבריה"מ בהסכם שלום אזורי" בהסכמי רוג'רס.
צה"ל המשיך לפעול על אדמת מצרים ובשמיה כדי לשמור על חופש הפעולה הישראלי בתעלה ובסיני. מבצע הפשיטה "תרנגול 59" ומבצע האוויר "אתגר" הם רק שתיים מן העדויות כי ישראל תקפה במודע יחידות קרקע רוסיות ומטוסים והייתה נכונה לשלם את מחיר ההתגרות לצורך למידה. שיאו של העימות המשולש התרחש ב־3 ביולי 1970, בקרב אוויר שבו נלחמו טייסי חיל האוויר הישראלי במטוסי פנטום אמריקניים, בשיטות ישראליות, כנגד טייסים רוסים במטוסי מיג של הצבא המצרי ובאזור מוכה טילי נ"מ ותותחי נ"מ רוסיים, בחזית התעלה ומעל שמי סיני. חמישה מטוסי מיג על טייסיהם הושמדו בקרב האווירי, אך גם תוצאותיו המוצלחות לא פיזרו את ענני הדאגה בממשלת ישראל.
העימות האווירי ותוצאותיו הביאו את ממשלת ישראל לקבל את "תוכנית רוג'רס", הפסקת אש הכוללת שמירה על אזורים מפורזים ממערב לתעלת סואץ, בתנאי שישראל אינה חוצה את התעלה. הפסקת האש, שנכנסה לתוקפה ב־7 באוגוסט 1970, סיימה רשמית את מלחמת ההתשה. כמובן, הנימוס הישראלי קיבל את התוכנית על כל סעיפיה והתחייב לשמור אותם, אך המצרים והסובייטים כדרכם קידמו סוללות טילים וכוחות אחרים עד לשפת התעלה עוד באותו הלילה. בכך הוקמה "חומת סואץ" ולאחריה גם "חומת רמת הגולן" שעיכבו את הסיוע האווירי לכוחות הקרקע בפתיחת מלחמת יום הכיפורים.
מלחמת ההתשה סוכמה בתמונות ובמלל באלבום הניצחון "מלחמת 1,000 הימים". דולין טוען כי המלחמה הסתיימה דווקא בקול ענות חלושה, ואף בכניעה ישראלית לעדיפות כוחה של רוסיה. הטילים הרוסיים לא כופפו רק את כנף המטוסים אלא גם את רוח הלחימה הישראלית.
השפעה על החלטות המדינאים
סיפור "חומת סואץ" הוא סיפור של למידה והתאוששות מהפתעה, הן בתחום אמצעי הלחימה והן בתורת הלחימה. חיל האוויר הישראלי שלמד להתמודד עם טילי קרקע־אוויר ופיתח טכניקות כנגדם ("אופרציות") כדי לשמור על עליונות אווירית נאלץ להתמודד עם אמצעים חדשים שמנעו ממטוסי חיל האוויר את החופש שהיו רגילים אליו. למעשה, חיל האוויר של מלחמת ההתשה נלחם את מלחמת העתיד שלו, ולא ידע. האירועים בספר מוכיחים כי הטיל לא כופף את כנף המטוס, אלא רק עיכב אותו. זהו גם סיפור על למידה של הצבא המצרי, שהבין כי לא יוכל להתיש את ישראל על הקרקע או באוויר, ולפיכך פנה לעזרת מעצמה שתעשה את העבודה עבורו; וסיפור אי־למידה של הצבא הרוסי המתעקש להיכנס לקרבות שבהם אחרים כבר נכשלו.
הספר גדוש באנלוגיות היסטוריות המשפיעות על החלטות המדינאים, כגון מרוץ החימוש הגרעיני ואירועי "מפרץ החזירים" בשנת 1962, שהשפיעו על יחסו לסכסוך של הממשל האמריקאי, שלא לרצה להתעמת שוב עם רוסיה של ברז'נייב והאמין להבטחותיה שלא תקדם כוחות צבאיים למזרח התיכון; והבידוד הצבאי והמדיני של ישראל בחודש מאי 1967, שהעיב על נכונותה של ראש הממשלה גולדה מאיר להסכים לפעולות התקפיות במלחמת ההתשה ובפתיחת מלחמת יום הכיפורים.
בספר אין כלל מפות, ולמעט ארבע תמונות בגב הספר אין ולו איור או תמונה אחת. יש להצר על כך, מכיוון שעזרים חזותיים יכולים לסייע לקורא – בפרט זה שלא חי בתקופת מלחמת ההתשה – להתמצא במקומות הנזכרים בספר ביחס לישראל של היום, בטווחי הפעולה של מבצעי צה"ל ובטווחי הכיסוי של סוללות הטילים. תמונות של האמצעים ושל האישים הנזכרים בספר, צילומי מסמכים ייחודיים וכדומה – כל אלה עשויים היו לתרום לממד האנושי ולהקלת האופי האקדמי־עובדתי של הספר.
לקחים מדיניים־ביטחוניים להווה
דולין ראוי להערכה על כך שהתמקד בעימות אחד מני רבים, ולא הוסט על ידי סיפורי מעוזים וחזיתות אחרות. עלינו לייחל כי חוקר אחר ימשיך בדרכו ויספר את סיפורם של גיבורי התעלה ושל החזיתות האחרות בתקופה זו. מן ההתנהלות המדינית בין ישראל למעצמות ועם מצרים ראוי ללמוד כדי לשפר את התנהלותנו המדינית והצבאית בעימותים שעמם אנו מתמודדים בימים אלה בגבולותינו, על מנת שלא ניגרר למלחמת התשה נוספת, נשמור על כושר ההרתעה ולא נאולץ לקבל החלטות שהן לרעתנו.
הספר מסתיים בתהייה על המצב הנוכחי, שבו רוסיה מעורבת עמוק בסוריה ובמזרח התיכון, משתמשת בנמל לדקיה כבסיס רוסי, מספקת ציוד נגד־מטוסי מתקדם ומהווה כוח משמעותי באזור. המסקנה על מידת מעורבותה של רוסיה בסכסוך אזורי נוכחי, אם יתפרץ, לא מסורה בספר – אך רוח הספר כולו מוליכה את הקורא להסיק בעצמו מה תעשה רוסיה אם תחוש שהאינטרסים האזוריים שלה בסיכון או אם אחד מכוחותיה ייפגע באופן משמעותי.
ראוי שספר זה יהיה בידיו של כל המתעניין בהיסטוריה של ישראל ושל מלחמותיה. שמור לו מקום מכובד במדף הריק, אך המתמלא, על מלחמת ההתשה, ועל מהלכי ממשלת ישראל בין האומות באותן השנים. סגנון כתיבתו השוטפת של דולין וחתירתו למקורות ראשוניים מעוררים עניין ולוואי שימשיך ויעשיר את עולמנו במחקרים נוספים וייחודיים פרי עטו.
חומת סואץ, סיפורה של המלחמה הסודית בין מדינת ישראל לבריה"מ // בוריס דולין // כנרת זמורה, 2020, 432 עמ'
