אל "הדבר הגדול המיוחד" אני מגיע משוחד. הסדרה "הפוך" ששודרה בשנות ה־90' בערוץ 2 הטרי, גילתה לי כמו ללא מעט צופים אחרים את הפלא – ניתן לייצר טלויזיה ישראלית, מקורית, כיפית ומעמיקה. בדיעבד היא הייתה בין הסיבות שהובילו אותי ללימודי קולנוע. כך שהידיעה שיוצר הפוך שמואל חיימוביץ' חובר למפיק יונתן ארוך שהיה סנדק הסדרה ההיא ואל עינת ויצמן ואורנה פיטוסי שכיכבו בה, שלחה אותי כל כמה שבועות את האתר של "כאן" בניסיון להבין מתי הקסם המצופה סוף סוף יתרחש. והנה "הדבר הגדול המיוחד" כבר כאן. שמונת הפרקים כבר עלו לרשת במקביל לשידור השבועי בערוץ, ומהווים אפשרות בינג' מצוינת למי שגמעו בחסות הקורונה את כל הנטפליקס.
רוחה של "הפוך" מרחפת על הסדרה החדשה לא רק בגלל האיחוד של צוות היוצרים, אלא כי אי אפשר להתעלם מכך שיהודית ודניאלה שהן והחברות הוותיקה ביניהן ניצבות במרכז הסדרה, הן באופן מובחן ענת ואתי הדמויות מהפוך שהתבגרו. או לפחות שהסדרה החדשה מציגה אופציה אחת אליהן היו יכולים החיים לגלגל את צמד החברות. ולמרות זאת חיימוביץ' השכיל לא ליצור עוד מאותו דבר.
בהבדל בטון שבין שתי הסדרות ניתן להבחין כבר משיר הפתיחה. "כבר עכשיו" של ירמי קפלן שהפך ללהיט בזכות "הפוך" נפתח בפריטת נבל קסומה, "סיפור שלא נגמר" של טל גורדון מקדם את פנינו ברעמים מאיימים. ואם על "הפוך" ריחפה אווירה חלומית, "הדבר הגדול המיוחד" נוגעת לפרקים בחלום הבהלה (בלי לוותר על החן וההומור). החלומיות הזאת בכל אופן היא סימן ההיכר המיוחד של חיימוביץ', מעין תרגום טלוויזיוני למה שמוכר בספרות כריאליזם מאגי. העולם בו מתרחשת הסדרה מוכר ויומיומי – תל אביב על שדרותיה המצטלמות היטב – כשהמתרחש נוגע לפרקים במוזר ובהזוי אך באופן כזה שיכול עדיין לקבל הסבר הגיוני, או שנראה כחלק אינטגרלי מהעולם שנבנה.
באופן מעניין הסגנון הזה יוצר סדרה מציאותית מאוד. יהודית ודניאלה נתקלות במהלך הסדרה במחלה מסכנת חיים, בפירוק משפחות, באיחוד בין בת לאם נוטשת – אירועים שיכולים היו לפרנס אופרת סבון טורקית, ושאנו רגילים לפגוש על המסך לקול כינורות וגשם של דמעות. אבל דווקא הסגנון של חיימוביץ' מאפשר להן להתמודד עם כל מה שהחיים מזמנים להם באופן לא צפוי לכאורה, ששובר את הקונבנציות הקולנועיות ולמעשה קרוב יותר למציאות, שבה אנו ממשיכים להתגלגל עם החיים בלי מוזיקה מרגשת ובלי להמציא את עצמנו מחדש גם מול משברים מסוגים שונים. וגורם לצופה לוותר על הידוק מציאותי במקומות אחרים (לדוגמה, בריחתה של נערה מפנימייה שמתקבלת כך נראה באדישות מצד הרשויות).
האמון שאני רוחש להתרחשות קשור לא פחות לעבודה המצוינת של ויצמן ופיטוסי בתפקידים הראשיים. ויצמן משובבת בתפקיד יהודית האקסצנטרית, ופיטוסי מדויקת, קשוחה ועדינה, חזקה ופגיעה כדניאלה, ועושה חשק לראות אותה בעוד הרבה תפקידים על המסך. לצידם מככבים גם טליה שמר המוצלחת בתפקיד יהודית הקטנה, גור בנטוביץ' וזהר שטראוס, וגליה ישי בתפקיד חד פעמי ונהדר שהפך לתפקיד האחרון שלה. לאחר פטירתה הסדרה הוקדשה לזכרה.
יש גם כמה קצוות לא מהוקצעים בסדרה. אבל מעליה מרחפת רוח שוחרת טוב ואופטימית שעוזרת לה לא להפוך דידקטית אפילו כשהיא מציעה באופן מפורש מסר: "אל תשפטו אחרים". מסר שנכשלתי ביישומו: הגאולה שמוענקת לאחד מהגיבורים הגבריים בפעולה מצ'ואיסטית אלימה גרמה לי להסתייגות. אבל מלבד זאת כדאי לכם לשקוע בעולם שמציגה "הדבר הגדול המיוחד", ולהחליט מהו, החברות הנשית? המשפחה? האופטימיות? המקוריות? או משהו אחר ומיוחד לגמרי.
"הדבר הגדול המיוחד"/אתר "כאן"/ארבעה כוכבים
