זאב אלקין, השר להשכלה גבוהה ומשלימה והשר למשאבי המים, הפך בשבועות האחרונים לסמל הבזבוז של הממשלה ה־35. הצירוף בין מים להשכלה גבוהה הפך להיות נושא לממים והרשת נשפכה מצחוק. אבל בשיחות מקדימות עם חברי המל"ג, הם סיפרו לי שהשר הנכנס, זאב אלקין, הוא השר הראשון מאז ימי שולמית אלוני ז"ל שישב בדיון עמם מתחילתו עד סופו. שרי חינוך רבים מצאו את עצמם טובעים במערכת החינוך של גילי 3 עד 18, שגם היא בפני עצמה טריטוריה גדולה שקשה להתנהל בה, ולכן הם התקשו להביא לידי ביטוי את המדיניות שלהם בתחום ההשכלה הגבוהה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– פעיל שמאל ותיק: ישראל היא המקור לאלימות המשטרתית בארה"ב
– מ-8200 ועד עמק הסיליקון – ישראל היא אומת הסטארט-אפ
– מי הצית את המועדון הלבנוני?
אלקין צמח בעצמו באקדמיה. יש לו תואר ראשון במתמטיקה מאוניברסיטת חרקוב שבאוקראינה ותואר שני בהיסטוריה של עם ישראל מהאוניברסיטה העברית בירושלים, והתקן שיועד לו בחוג נשמר עבורו במשך שלוש שנים. לו הייתה נכתבת עליו "הבלדה לעוזב אקדמיה", היו שרים עליו ש"הוא עוד ישוב, הוא עוד ישוב", אבל הג'וק הקטן לא עבר, הקריירה האקדמית נזנחה לטובת הפוליטיקה, והנה הוא שב, עכשיו, רק בתור שר. אנחנו יושבים לשיחה במשרדי המועצה להשכלה גבוהה משני עבריו של שולחן אליפטי גדול שאותו חוצץ פלסטיק שקוף, בשל אימת הנגיף המשתולל.
יש כעס ציבורי גדול על ניפוח הממשלה. בוא תסביר לנו למה מדינת ישראל זקוקה לשר שממונה על ענייני השכלה גבוהה.
"אני לא נכנס לכל תיק ותיק אבל צריך להבין שכשמדברים על השכלה גבוהה זה עולם של הקצבות ממשלה של כ־12 מיליארד שקל, זה כסף ממשלתי גדול מאוד, הרבה יותר גדול מתחומי אחריות של משרדי ממשלה אחרים. מעבר להיבט של היקף התקציב, אנחנו נמצאים בתחום שיש בו המון חשיבות למשק. כולם מבינים שעם כל הכבוד לגז שמצאנו, מנוע הצמיחה העיקרי, העתיד הכלכלי שלנו, נמצא במוח הישראלי – ולכן העיקר נמצא בחינוך להשכלה גבוהה. כבר לפני עשור המועצה הלאומית לכלכלה המליצה להפריד את תחום ההשכלה הגבוהה ממשרד החינוך. במשאים ומתנים קואליציוניים שניהלתי בעבר, תמיד ראש הממשלה ביקש שננסה לייצר תיק חדש של השכלה גבוהה. השאיפה היא לקחת את המדע ואת הרשות לחדשנות ולחבר הכול ביחד כדי לעסוק בצורה מיטבית במשאב השכלי של המדינה".
החיבור הזה למים אולי היה בעוכריך?
"זה לא קשור. אלו שני משרדים שונים. זו לא פרקטיקה שהומצאה היום. אף אחד לא הרים גבה בממשלה הקודמת כשהייתי שר לענייני ירושלים והגנת הסביבה. דרעי הוא שר הפנים ושר הנגב והגליל, ויש עוד הרבה דוגמאות. הפרקטיקה של שר אחד שעושה שני תפקידים מינסטריאליים שאין קשר ישיר ביניהם היא מקובלת, ולא חדשה במציאות הישראלית. בהיבט הזה אין שום חיבור בין שני הנושאים של מים והשכלה גבוהה חוץ מזה שאני שר שמופקד על שני הנושאים.
"תחום ההשכלה הגבוהה דרש מזמן מעורבות ממשלתית פעילה. הקורונה רק חידדה את הצורך הזה. סוגיית השחרור ממגבלות הקורונה היא דוגמה בולטת. לצערי בשלב של שחרור המשק היינו בשלב שמי שצועק ולוחץ יותר משתחרר קודם. לא תמיד ההחלטות נגזרו לפי רמת הסיכון או האינטרס הלאומי. כך למשל חדרי כושר היו בין הדברים הראשונים שהשתחררו. אין לי בעיה עם אימוני כושר אבל אני לא בטוח שזה היה האינטרס הראשוני של המדינה, ורמת הסיכון שם דווקא די גבוהה. לעומת זאת ההשכלה הגבוהה קיבלה איזושהי הקלה חלקית מאוד רק לאחרונה, ואם לא הייתי מתערב, גם זה לא היה קורה. זאת אומרת שיש משמעות גדולה לכך שיש מישהו שזה הנושא שנמצא אצלו בעדיפות גבוהה, והוא יודע לדבר עם שר הבריאות וצוותו, להעמיד את הנושא בראש סדר העדיפויות ולדחוף".
אתה אומר שפה זה ישראל, מי שצועק חזק יותר מרוויח.
"מי שדוחף. זו המשמעות של ייצוג נושא סביב שולחן הממשלה. בעיני שר החינוך, באופן טבעי, ואני לא מאשים אותו, שחרור המערכת הבית־ספרית קדם לשחרור המוסדות להשכלה גבוהה. הראש שלו היה פחות בענייני האקדמיה".
טוב, פה נכנס האינטרס של המשק, לאפשר להורים לחזור לעבוד.
"ברור, ועדיין בעיני שר החינוך לשחרר כיתות י' היה חשוב יותר מהשכלה גבוהה. דוגמה נוספת: את הגעת לכאן אחרי פגישה שקיימנו עם משרד האוצר בניסיון להגיע להסכמות עם הסטודנטים בעקבות משבר הקורונה. הרבה קבוצות כבר קיבלו סיוע מהמדינה, אבל לסטודנטים עדיין אין הסכם, וזה רק כי כבר כמעט נגמר הכסף שהמדינה הקצתה ליציאה מהמשבר. אם התפקיד שלי היה קיים לפני חודש, כשהתחיל התהליך של החשיבה על סיוע, כבר היום היינו עם הסכם מוכן. אני מקווה שנצליח להגיע לזה עכשיו אבל אין ספק שזה קשה יותר עכשיו, כי אנחנו קופצים על הרכבת בדקה ה־90 אחרי שהיא יצאה מהתחנה".
אז איך בכל זאת עוזרים עכשיו לסטודנטים שעברו סמסטר לא קל, עם לימודים מקוונים שנפלו עליהם כרעם ביום בהיר ולחץ כלכלי?
"זה באמת לא פשוט. אני זוכר מה זה להיות סטודנט. היינו זוג סטודנטים שהם הורים. קמתי בארבע בבוקר לעבוד בלולים של כפר־עציון, ואחר כך הלכתי ללמוד, ככה חיים כולם. צריך לזכור שעצם זה שהסמסטר לא קרס, זה דבר גדול מאוד שקרה פה. כרגע אנחנו עובדים על סל של סיוע כלכלי, התגייסתי לעזור להתאחדות הסטודנטים מול האוצר. מעבר לכך יש היבטים נוספים שצריכים לתת עליהם את הדעת לנוכח מורכבות המצב, כמו שיעורי השלמה בין מועד א' למועד ב' למי שלא עבר טוב, גמישויות במתן מועדי ג' ועוד ועוד – סל של כלים אקדמיים שיסייעו ככל הניתן בלי לוותר על איכות.
"תפיסת העולם שלי גורסת שמערכת ההשכלה הגבוהה קיימת בשביל הסטודנטים. בפגישה שבה ישבו גורמי ממשל וגורמים אקדמיים בכירים, קיימתי שולחן עגול שהסטודנטים הם חלק בלתי נפרד ממנו בכל הפגישות. אני חושב שזה פעם ראשונה שאגודת הסטודנטים שותפה בהליך ממוסד כזה. אני רואה את עצמי כשר הסטודנטים, לא פחות מאשר שר המרצים, שהם חוד החנית כמובן, אני לא מזלזל בהם. אז נכון שמשרד לענייני השכלה גבוהה זה משרד חדש, אבל עכשיו פרשׂתי בפנייך רק כמה דוגמאות קטנות שמבהירות כמה הייצוג הזה חשוב, וגם נכון שיש קולות בהשכלה הגבוהה שאומרים 'אנחנו מפחדים שהמדינה תתערב לנו פתאום'".
איך אתה מגיב לקולות האלו?
"אני לא נבהל מהקולות האלו. זכותה של המדינה לתכנן את תחום ההשכלה הגבוהה, המדינה משקיעה בזה המון כסף, וכל זה תוך כיבוד החופש האקדמי והמוסדות האקדמיים".
זה הפחד של האליטות – לא רק שגנבו להם את המדינה, עכשיו גונבים להם את האקדמיה?
"זה הפחד של האליטות מפני הקומיסר שבא לנהל אותם", צוחק אלקין, "זו מערכת שצריכה להיות מנוהלת. להשכלה הגבוהה יש ערך כשלעצמה, זו מערכת של מחקר ומדע, אבל בכל זאת בין התפקידים המרכזיים שלה, חוץ מלספק את הערכים של עצמה, יש שני דברים: האחד, היא נועדה לסטודנטים. עליה לעזור להם לרכוש גם מקצוע, ויותר מכך – מיומנויות לגבי איך צורכים ידע ואיך מנתחים אותו. היום זה דבר שהוא חשוב יותר ממקצוע. המקצועות מתיישנים מהר אבל המיומנויות לא. הדבר השני שלשמו היא נועדה זו המדינה. האקדמיה צריכה לספק למדינה את התחומים והמקצועות שהיא זקוקה להם כדי להמשיך לשגשג ולצמוח כלכלית. בעיניי, השכלה גבוהה לא קיימת בשביל עצמה, ויש פה קצת ויכוח. המוסדות להשכלה גבוהה באופן טבעי רואים את עצמם, והמדינה צריכה לבוא ולהגיד 'זה מה שאני צריכה בעוד 20 שנה'. ואגב, זה טוב גם בשביל הסטודנטים. תראי מה קרה בתחום המשפטים. זה דוגמה לכשל. כולם רצו ללמוד משפטים כי זה היה מאוד פופולרי, והיום השוק הזה מפוצץ".
דוגמה נגדית למשפטים זה תחום הרפואה.
"נכון, ברפואה יש מחסור. זו דוגמה למקום שהמדינה לא טיפלה בו כיאות. המדינה הייתה צריכה להקצות תקנים רבים יותר, ולא לייבא רופאים שלמדו בחו"ל כי לא הגדלנו את מספר הסטודנטים לרפואה בארץ".
יש תוכנית לטפל במחסור ברופאים?
"כבר היום יש ניצנים של שינוי. סיכמנו ישיבת עבודה עם שר הבריאות החדש יחד עם הצוותים המקצועיים כדי לראות איך מגדילים משמעותית את כמות הסטודנטים לרפואה בישראל. חלק מהוויכוח על הפקולטה לרפואה באוניברסיטת אריאל לא נבע רק מההיבט הפוליטי, אלא כי הפקולטות הקיימות ברפואה לא רצו שתקום עוד פקולטה, בלי קשר להיותה ממוקמת בשומרון. זה נכון גם לגבי עצם ההכרה באריאל כאוניברסיטה. היה בזה גם ממד פוליטי, אבל גם ממד פוליטי־פנים־אקדמי. זו התנגדות של המוסדות הוותיקים כלפי כניסה של שחקן חדש שאיתו יצטרכו להתחלק באותו התקציב. זה קרה גם כשאוניברסיטת בן־גוריון בבאר־שבע קמה, למשל. כל מוסד שקם נתקל בהתנגדות כזו. תמיד הוותיקים מתנגדים לחדשים. כך היה עם הרפואה, הפקולטות הקיימות לא רצו להגדיל את כמות הסטודנטים ואריאל נכנסה לתמונה".
אבל מה זה אומר שהם לא רוצים, אם יש מחסור באנשי רפואה?
"זו בדיוק הנקודה. במידה רבה, עד היום המערכת ניהלה את עצמה ולכן אני חושב שזה שיש שר שממוקד בנושא הזה, זה דבר בעל משמעות רבה. שר יכול לשקף בתהליך של התכנון הרב־שנתי את הצרכים של מדינת ישראל – מה המדינה ככלכלה וחברה צריכה – כדי שזה ישפיע על התכנון הרב־שנתי ויקבע לפי זה מה לומדים, כמה לומדים ומה מעודדים".
בפני אלקין ניצב אתגר. הצורה שבה ההשכלה הגבוהה עובדת היא במסגרת של תוכנית חומש – תכנון לחמש השנים הקרובות. לעובדה הזו יש משמעות מרחיקת לכת. תוכנית החומש האחרונה נכנסה לתוקף לפני שלוש שנים. בשנתיים הקרובות מוטל עליו ליצור יחד עם חברי המל"ג והות"ת (הוועדה לתכנון ולתקצוב) תכנית חומש לתקופה הבאה, והיא זו שתקבע לאן יוזרמו המיליארדים שבאחריות המשרד וכיצד. כפי שאמר לי אחר מחברי המל"ג, "צריך לדאוג שתוכנית החומש תהיה תוכנית שמשרתת את מדינת ישראל ולא את האליטות".
"אחד הדברים הראשונים שאמרתי לנציגי משרד האוצר היה: 'אני רוצה עכשיו להתחיל לעבוד על תוכנית חומש, אני רוצה שיחד עם המועצה הלאומית לכלכלה תגידו לי מהם הצרכים של מדינת ישראל בעוד 20־30 שנה. אל תבואו לשולחן בלי זה'. נכון שאנחנו לא תמיד יודעים לצפות הכול ויש המון דברים שמשתנים, אבל תכנון חייב להיות. לא יכול להיות שאני כשר למשאבי המים פוגש לראשונה את יו"ר רשות המים והוא אומר לי – 'זה משק של עשרות מיליארדים, עוד עשור לא יהיו לנו מהנדסי מים כי כל העולים החדשים יוצאים לפנסיה', וזה משהו שלוקח שנים לתקן. זה מצב לא נורמלי".
היסטוריה תחילה
מלכתחילה כיוון את עצמו אלקין לקריירה אקדמית במתמטיקה. "אבי ז"ל היה פרופסור למתמטיקה, אבל עם התשובה והציונות והעלייה שיניתי גם כיוון אקדמי", הוא מספר. כשהקריירה האקדמית של אלקין בחוג להיסטוריה עוד הייתה בחיתוליה, הוא נבחר יחד עם שני דוקטורנטים נוספים לבנות קורסי חובה לכלל תלמידי ההיסטוריה בכל החוגים. "אני אמרתי שהיסטוריה עולמית לא מעניין אותי ובחרתי במתודולוגיה, וכך גם הבחור השני. הבחור השלישי שבחר בהיסטוריה עולמית היה יובל נח־הררי, וכך נולד רב־מכר בינלאומי. לא הייתי מגיע לאן שהוא הגיע, אבל גם הוא לא היה מגיע לאן שהגעתי", אומר אלקין וצוחק.
בוא נדבר על הפוליטיזציה של העולם האקדמי. זו תופעה שאיננה ייחודית למדינת ישראל. גם בבריטניה ובארה"ב אפשר לראות שהמחנה הליברלי מחזיק בעמדות מפתח בעולם האקדמי וצבוע כמעט בגוון אחד.
"אני צמחתי בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית. להגיד לך שהיה פשוט? לא. מניסיוני, במדעי הרוח יש יותר פלורליזם אז קל יותר שם מאשר במדעי החברה. בפקולטות שאינן שייכות למדעים המדויקים יש המון סובייקטיביות, וחלק מהסובייקטיביות קשורה לצערי לכך שהסגל הבכיר מכניס לפעמים גם את ההיבט הפוליטי ביחסים עם התלמידים. האם זה עובד ככה תמיד? לא. האם כל המערכת של ההשכלה הגבוהה חולה בזה? לא. אני יכול לומר שהנה, אני הוכחה לזה. תמיד הייתי איש עם עמדות ימניות, לא הסתרתי אותן, הייתי מתנחל, וקודמתי מאוד באוניברסיטה העברית אצל רוב המרצים שלי, שהיו אנשי שמאל מובהקים. התווכחתי איתם בזמננו החופשי, אבל הם ידעו להפריד בין הדברים, וזה בעיניי הסטנדרט הנכון.
"מצד שני למדו אצלי סטודנטים שהם חלקם מנהיגי שמאל – אחד ממובילי המאבק נגד ההתיישבות היהודית ומאחזים ביו"ש, דרור אטקס, היה תלמיד שלי – מוכשר מאוד, אני חייב לומר. אבא שלו היה מורה שלי. דרור טען שהייתי המרצה הכי אהוב עליו בחוג, למרות שכבר אז התווכחנו. היום הוא מבקר חריף שלי, הוא שונא אותי בגלל הפער בעמדות הפוליטיות שלנו, ועדיין זה לא הפריע לו לקבל אצלי ציונים טובים. זה מה שאני מצפה ממערכת להשכלה גבוהה. ההשקפות הפוליטיות – בין שהן של המרצה ובין שהן של הסטודנט – לא צריכות להשפיע".
"אני מניח שאם לא הייתי הולך לפוליטיקה, הייתי היום פרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית", הוא מציין, "אבל האם לא שמעתי סיפורים מחבריי, במיוחד במדעי החברה, שנחסמו או התקדמו לאט יותר בגלל שלא היו בעמדות הפוליטיות הנכונות? שמעתי. זו תופעה שקיימת ואף אחד לא יגיד לי שהיא לא קיימת.
"המערכת האקדמית נמצאת בסתירה. מצד אחד היא קנאית מאוד לחופש הביטוי ולחופש האקדמי שלה ומצד שני היא מנצלת את זה לצורך הפצת עמדות פוליטיות של עצמה תחת מסווה אקדמי, וזה לא תקין. יש שתי אפשרויות: או שלא מכניסים פוליטיקה לכיתה ואז יש זכות לטעון שגם אחרים לא יתערבו, או שמפיצים דעות מול הסטודנטים ומנצלים את המעמד והיוקרה שיש למרצים כמי שבאים ללמד ועל הדרך גם לחנך פוליטית. במקרה של האפשרות השנייה, הם האחרונים שיכולים לבוא בטענות אחר כך שמי שמייצג את המדינה כרגולטור מביע ביקורת על אמירות כאלו ואחרות. זה בדיוק כמו בית המשפט – כשברק עשה את המהפכה השיפוטית שלו, קודמיו בתפקיד הזהירו אותו שמי שמביא את בית המשפט להתערב בפוליטיקה, סופו שפוליטיקה תתערב בתוך בית המשפט. אותו דבר גם כאן: מי שמביא את האקדמיה להיות שופר לעמדות הפוליטיות שלו, הרבה פעמים גם עמדות יחסית קיצוניות, מחוץ לקונצנזוס – סופו שיגרום לפוליטיקה להתערב באקדמיה".
מה המצב האידיאלי מבחינתך?
"שסטודנטים עם עמדות שונות ירגישו בבית ולא יחששו להביע את עמדותיהם, שלא ירגישו שהאקדמיה מנסה לשטוף להם את המוח, ושלא יהיה מצב שסטודנטים אומרים שאם הם כותבים בעבודה מסוימת בקורס מסוים 'יהודה ושומרון' ולא 'הגדה המערבית', הציון יֵרד".
זה סיפור שהגיע אליך?
"כן. זה מצב שהוא בלתי אפשרי. אני מכיר קורסים באחת מהאוניברסיטאות שנותנים לקרוא מאמרים של עזמי בשארה כחומר כביכול אקדמי ולא בתור דוגמה לחומר ששונא ישראל כותב, אדם שהואשם בריגול וברח מהמדינה. אלו תופעות לא תקינות. סטודנט לא אמור לפחד שאם יתבטא כאיש ימין הוא לא יוכל להתקדם במדעי החברה. זה חופש אקדמי אמיתי. אני לא חושב שהימין צריך להשליט את דעותיו על סטודנטים או על מרצים מהשמאל, אבל מצפה מהנהלת האוניברסיטה לתת הגנה גם למרצים עם עמדות ימניות, שלא ירגישו נרדפים, במיוחד במקצועות שיש להם זיקה לעולם הפוליטי. לצערי אנחנו עוד לא שם".
בשיחות שניהלתי עם אנשי אקדמיה בכירים אמרו לי "אין דבר כזה שנקדם או לא נקדם מישהו בשל העמדות הפוליטיות שלו".
"אני יכול להאמין לזה, אבל העניין הוא שאקדמיה זה עולם מורכב, זה לא ממש עובד ככה. בסוף יש פרופסור ויש דוקטורנטים, והקשרים שנטווים ביניהם הם אישיים מאוד. במקצועות טעונים פוליטית, הפוליטיקה היא חלק מהכימיה שיש בין הפרופסור לדוקטורנט, ואז הדוקטורנט האהוב יותר יקבל מלגה טובה יותר כי יקבל המלצה יותר חמה, והוא יקבל עבודה כי הוא עוזר מחקר של אותו פרופסור, והוא זה שיקבל מהר יותר מלגה לפוסט־דוקטורט והוא זה שיעבור מהר יותר לתקן קבוע. ככה זה עובד".
אלקין מתבל את השיחה באנקדוטה על נשיא ארצות הברית ה־28, תומס וודרו וילסון, שהיה איש אקדמיה בתחילת דרכו. כאשר הוא נשאל מדוע החליט לוותר על תפקיד נשיא אוניברסיטת פרינסטון כדי להתמודד על משרת מושל מדינת ניו־ג'רזי, הוא השיב: "כי נמאס לי מהפוליטיקה".
"דווקא כמי שצמח בתוך המערכת של ההשכלה הגבוהה אני גם מבין היטב את שני צידי המטבע. הייתי גם סטודנט לכל התארים האפשריים וגם מרצה זוטר. ניהלתי דברים בתוך האקדמיה ונחשפתי לפוליטיקה האקדמית. זה עולם רווי פוליטיקה. אם האנשים שמשקיעים מאמץ פוליטי כדי להיבחר לתפקיד מסוים או לחלופין מנסים למנוע מינוי היו משקיעים את אותם מאמצים מחוץ לעולם האקדמי, הם היו נבחרים לראשות הממשלה".
אז אולי כמו הקריאה ההיסטורית של אורי אורבך ז"ל על "הטובים לתקשורת", צריך לקרוא לטובים לאקדמיה.
"צריך לא לפחד מזה. אם בתקשורת נעשתה מהפכה גדולה כזו בעשורים האחרונים, ובתקשורת זה עוד יותר קשה, אז בטח שאפשר גם באקדמיה. הפתרון הוא לא לשתוק. בדיוק כמו שיש הטרדה מינית, יש גם הטרדה פוליטית. אם מישהו מרגיש מוטרד פוליטית, שהמרצה מנצל את מעמדו ואת הכוח שיש לו בידיים, תפקידנו כרגולטור לוודא שהתלונות לא יושתקו, בדיוק כמו תלונות על הטרדות מיניות".
אתה מדבר מתוך היכרות מוקדמת עם סיפורים שהיו מגיעים אליך עוד לפני שמונית?
"בוודאי, ואני לא מתכוון לשתוק. מצד שני, לא נכון לצבוע את כל המערכת הזו כפוליטית. רובה מורכבת מאנשי מקצוע טובים".
ואי אפשר בלי כמה מילים על עתיד מדעי הרוח.
"בתחילת שנות האלפיים נסעתי ללונדון לעבוד בספרייה הבריטית. הלכתי לבקר באוניברסיטת לונדון במחלקה למדעי היהדות. נדהמתי מכמות הסטודנטים שהיו שם. שאלתי אותם, מה הם עושים עם התואר הזה? למה בבריטניה יש כל כך הרבה סטודנטים שלומדים את מקצועות היהדות? וענו לי: 'הם עובדים בבורסה'. שאלתי 'מה ההיגיון? שילכו ללמוד כלכלה', והשיבו לי: 'אתה אולי תתפלא, אבל בבורסה של לונדון יש יותר ביקוש לבוגרי מדעי הרוח מאשר לבוגרי כלכלה'. מדעי הרוח מלמדים בן אדם איך ללמוד, איך לצבור ידע, איך לנתח טקסט, איך להתייחס בגישה ביקורתית לכל דבר. מדעי הרוח הם נדבך חשוב מאוד במרקם המיוחד של החיים האקדמיים במדינת ישראל. אני כואב את הירידה בתחום, יש שיפור מגמה קל, אבל כשאני מסתכל על הגרף הוא עדיין בירידה. אני בוגר החוג להיסטוריה וזה עזר לי בכל תפקיד ניהולי שביצעתי. אין לי השכלה משפטית, את יכולה ללכת לייעוץ המשפטי של הכנסת ותיווכחי לגלות שהם מקבלים אותי כאוטוריטה בתחום, מתדיינים איתי כאילו אני יועץ משפטי. אין לי השכלה כזו, אבל לקרוא טקסט זה משהו שאני יודע לעשות. מדעי הרוח הם מרכיב חשוב מאוד בעולם ההשכלה הגבוהה, וצריך לעשות הכול כדי שהם לא יגוועו".
יש כיוונים בעניין?
"יש רעיונות, אבל אני לא בטוח שזה משהו שאפשר להגיד שהתקדם לאחרונה. זה אחד מנושאי הדגל שלי. אם בבורסה השנייה בגודלה בעולם הבינו שלבוגרי מדעי הרוח יש ערך מוסף, בסוף יבינו את זה גם אצלנו".
ומשבר הקורונה – לאן הוא יישא את האקדמיה? לאן תלך הלמידה המקוונת?
"בתוכנית החומש הקודמת הייתה התייחסות לקידום קורסים דיגיטליים ותמיכה בהם. כל העולם הולך לשם ולכן גם ישראל צריכה לתת לזה מענה. אצלנו מדברים על חזרה ללימודים בצורה סדירה, אולי בסמסטר קיץ וודאי שאחרי החגים. אבל בהרבה מדינות וביניהן ארה"ב ובריטניה, שנפגעו מאוד מהקורונה כי המצב שם גרוע יותר, אין מנוס מלקדם הוראה דיגיטלית – ולכן העולם הולך לשם. ברור לי שהוראה בזום לא דומה להוראה פרונטלית, ויש לכך מחירים שאנחנו עדיין לא יודעים להבין אותם במדויק. מצד שני, זה תהליך שיש בצד החסרונות שלו גם יתרונות ופוטנציאל גדול. עזבי קורונה, יום אחד היא תיעלם מהעולם ותלמיד מישראל יוכל לבחור בין העברית להרווארד, בלי לנסוע ללמוד שם. יש פה אפשרות אדירה לפרוץ את הגבולות הלאומיים. כך או אחרת, המערכת האקדמית תלך למידה רבה הרבה יותר של גמישות. כבר היום זה קורה, וזה רק יתגבר".
