כמות הסופרלטיבים המופיעים על כריכת הספר הזה חריגה גם במונחים העכשוויים והמנופחים של היח"צ הספרותי המקובל. ספר פיצוץ, קצבי ומהנה, מהפנט, סנסציה ספרותית – לא נותרה כמעט מילת שבח במילון שנעדרת מהניסיון לתאר את "אחותי, הרוצחת הסדרתית". ואם אחת כזו נעדרת, אז בעמוד הראשון שלו מופיעות עוד התפארויות שכבר מעניקות תחושה מעט גרוטסקית: חד כתער, נשכני, מצחיק וכתוב באופן מושלם, תענוג לקרוא… נו מה יהיה, האם לא נבנות כאן ציפיות מעט גבוהות מדי? האם אכן מדובר באירוע ספרותי שמצדיק את כל הטררם? אם אתם רוצים את השורה התחתונה, התשובה לשתי השאלות הללו היא באופן אולי קצת מפתיע, כן.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
ניו-יורק הקטנה: סיור וירטואלי בלואר איסט סייד
כיתת אמן: מיהו יהודי, גרסת התמונה
צל"ש למנחת הפאנל: מהות, פמיניזם וימניות בדיון אחד
מצד אחד, מדובר בספר מתח נוסחתי למדי: רוצחת סדרתית הקוטלת בזה אחר זה גברים שמתהפנטים מיופייה המסנוור, אדם קרוב (במקרה הזה אחותה) שהוא שותף־סוד המגן על הרוצחת מפני חשיפה וגילוי, כמה דברים שלא חשבנו עליהם או שחשבנו שאנחנו יודעים ופתאום משתנים בטוויסט עלילתי כזה או אחר, והופ – נגמר הספר. בשנים האחרונות, מדפי ספרות המתח הכוללת רציחות מזעזעות בסיטונות כורעים תחת הנטל, כאילו העולם מחולק לרוצחים ונרצחים, משל הייתה האנושות עסוקה כל היום בניסיונות לקטול זה את זה ובמיתות כמה שיותר משונות.
אבל זהו ספר רצח אחר. הוא אחר מכמה סיבות, שיחד הופכות אותו למיוחד. ראשית, הרוצחת היא אישה. לא סתם אישה, אלא אישה צעירה ומלאת חיים – שונה מאוד מהפרופיל הקודר והאפל שמאפיין בדרך כלל את דמוית הרוצח בתרבות הפופולרית. שנית, הוא מתרחש בניגריה. מעטים מאוד הספרים העלילתיים שמתרחשים באפריקה, ושמעבר לעלילתם המרכזית מצליחים לסקרן את הקורא בנוגע לזוויות אחרות הקשורות למדינה שהוא אינו מכיר מספיק. הערות המתרגם העוסקות בלבוש, באוכל ובתרבות ניגרית מרחיבות דעת, והתיאורים הגיאוגרפיים והאנושיים של הסופרת הניגרית אוינקן ברייתווייט פותחים צוהר מרתק למקום שהוא בבחינת לא נודע לרובנו. שלישית, יש בספר הזה גרעין קומי לא קטן. זה מוזר – מה הקשר בין קומדיה לסיפור על רוצחת סדרתית? אבל הסופרת מצליחה, באמצעות בניית דמויותיהן של הרוצחת איולה ואחותה, מגן אנושי ושמו קורידה, להקנות לסיפור מעטפת קלילה ומודעת לעצמה, שמאפשרת לקורא להתקדם במעלה הזוועות המתרחשות בו אבל גם ליהנות מהדרך. אני מודע לכך שהדברים נשמעים סותרים, אבל זו בדיוק נקודת ההצלחה שהפכה את הספר לכזה שתורגם ל־15 שפות והצליח לחדור את חומת האנונימיות של סופרת צעירה שחורה המתגוררת באפריקה, שזהו ספרה הראשון.
זה לא מסוג הספרים שרישומם ניכר ימים ארוכים אחרי קריאתו. בסופו של דבר מדובר במותחן רצח שגרתי, כאמור, ולמרות המניע המשפחתי שטמון בספר כפצצה מתקתקת שמתפוצצת רק לקראת סופו, הרי שגם הפיצוץ הזה נעשה באופן מבוקר מספיק כדי שלא יחדור לכם עמוק מדי לתוך העור. מכיוון שכוונותיה של המחברת די ברורות – ספר שהוא קודם כול מהנה ומבדר, ורק אחר כך כל השאר – מדובר במקרה הזה במחמאה.
אז האם מדובר בספר פיצוץ חד כתער ומהפנט? לא צריך להגזים. אבל בהחלט אפשר להעביר איתו כמה שעות כיפיות, מהנות ומותחות.
אחותי, הרוצחת הסדרתית אוינקן ברייתווייט, מאנגלית: אילן פן, הוצאת פן, ידיעות ספרים וספרי חמד, 231 עמ'
