"בכל פעם שיש לי תקופה לא טובה בקריירה, אני אומר לעצמי שזהו, נמאס לי. אני מתחיל לתכנן את הטיול הגדול מסביב לעולם", אומר בחיוך מאמן הכדורגל רוני לוי, "אבל אני כל כך אוהב את המשחק הזה ואת התפקיד, ואני נמצא כל כך חזק בתוכו, אז נראה לי שאהיה עוד הרבה זמן חלק מהעסק הזה למרות שלטעמי הרבה פעמים ממהרים לשפוט אותנו".
לוי, שמציין את העונה ה־15 בתור מאמן בוגרים, רווה נחת בשנה האחרונה, לאחר שחזר לקדנציה שנייה בקפריסין, שם הוא מוביל את קבוצת אנורתוסיס לעונה מוצלחת שזיכתה אותו גם בתואר מאמן החודש בספטמבר החולף.
"אנורתוסיס הוא מועדון גדול בקנה מידה קפריסאי, שהגיע בעבר גם לליגת האלופות, אך נקלע לתקופה קשה", מתאר לוי, "כשהגעתי לשם במהלך העונה שעברה מצאתי קבוצה במצב מאוד לא טוב, עם סגל קצר ולא מספיק מוכשר. היינו אז מרחק שמונה נקודות מהפלייאוף העליון, וחששתי שלא נצליח להגיע לשם. אבל הצלחתי לייצב את הספינה, הגענו לשם וסיימנו בצורה חיובית את השנה. בעונה הנוכחית אנחנו עומדים בציפיות ואני מרוצה פחות או יותר ממה שקורה. אנחנו ערב פתיחת פלייאוף העליון, וזה עדיין לא זמן לסיכומים, אבל אנחנו משחקים כדורגל טוב, ואני מאמין שבסופו של דבר המועדון יחזור למקום שהוא ראוי להיות בו".
אנורתוסיס נמצאת, נכון לכתיבת שורות אלה, במקום השלישי בטבלה עם 15 ניצחונות, שמונה תוצאות תיקו ושני הפסדים בלבד. "אני משתף פעולה בקפריסין עם צוות שאני מאוד אוהב, אותו צוות בדיוק שעבד איתי כשהגעתי לכאן לפני חמש שנים. גם נשיא הקבוצה, שהיה כאן בקדנציה הראשונה, חזר לתפקיד שלו, ויש בינינו ההערכה הדדית ומקצועית גדולה. אנחנו קצת קצרים בסגל, בגלל בעיות תקציב, אבל עדיין יש לנו שחקנים מצוינים והמטרה שלנו להגיע למפעל אירופי, ואני מאמין שנעמוד בה".
שני שחקנים מהסגל של לוי מוכרים היטב בישראל. הראשון הוא השוער אריאל הרוש, בעונה הראשונה שלו מעבר לים. "אני מכיר את אריאל מהארץ, וכמו לכל שחקן, גם עבורו סביבת עבודה היא דבר חשוב וקריטי. בשנים האחרונות הוא סבל מחוסר מזל, עם בעיות כלכליות וכל הסיפור עם הצ'צנים בבית"ר ירושלים, אחר כך עבר לנתניה, שעברה פירוק, ולהפועל תל־אביב, שסבלה מאותן בעיות ולא שילמה משכורות. עכשיו הוא במסגרת טובה, יש לו שקט תעשייתי, הוא מתקדם מקצועית ולדעתי יש לו עוד לאן להתפתח. אריאל נמצא בגיל טוב, הוא בשל להצלחה וגם הציג יכולת טובה בנבחרת".
השחקן השני הוא הספרדי רובן ראיוס, ששיחק במדי מכבי חיפה ושוחרר בידי לוי עצמו מהקבוצה. "יכול להיות שהיום הייתי פועל אחרת ולא משחרר אותו", מודה לוי, "רובן הוא אדם נהדר ושחקן מקצוען, חרוץ ומוכשר, שלא מפסיק לעבוד לרגע. אבל צריך לזכור שהסיטואציה בארץ הייתה שונה, מאחר שאצלנו מותר שיהיו רק חמישה זרים בקבוצה. בחיפה היו לי על המשבצת של רובן שחקנים כמו שכטר, בניון ועזרא, ורציתי חיזוק במקומות אחרים".
איך החיים עבורך בקפריסין?
"זה מקום שמאוד נעים וכיף לחיות בו. יש כאן פערים גדולים בין החורף והקיץ, כי זה אזור תיירותי והקיץ מאוד פעיל, בעוד החורף שקט ורגוע. אני אוהב את הקרבה לארץ, עושה הרבה גיחות קצרות לישראל ומגיעים לבקר אותי. מה שאני הכי נהנה ממנו זה השקט התקשורתי. זה לא שאין בקפריסין לחץ, ברחוב כאן האנשים מחוברים לקבוצה אפילו יותר מהארץ, אבל כאן לא יתקשרו אליי בחיים כתבים או עורכים. מהבחינה הזו, העבודה בארץ הפכה להיות מאוד קשה".
למה אתה מתכוון?
"אצלנו בארץ היום אין גבולות ואין מסגרות, ואם אתה בקבוצה גדולה כל עורך בכל אתר רוצה שתשתף פעולה ותיתן מעצמך, ואתה רוצה לצאת בסדר עם כולם. ואם אתה מחליט שאתה לא רוצה, אז כולם טוענים שאתה שחצן ומרוחק".
מה דעתך על איכות הליגה בקפריסין?
"הבדלי האיכות בין קפריסין לארץ משתנים עם השנים, אבל אני חושב שכרגע, הבכירות בקפריסין טובות מאלו שבארץ. מגיע גם יותר קהל למשחקים של הקבוצות הקטנות. מה שבולט לטובת ישראל בניגוד לכאן הוא שבשנים האחרונות יש אצלנו בכל רחבי הארץ שיפור דרמטי ברמת המתקנים וכאן יש פיגור בעניין הזה".
הגלגל מסתובב
רוני לוי, 51, נשוי לסימה ואב לשלושה ילדים בוגרים, הצעיר שבהם בצבא. הוא נולד וגדל בנתניה, שם גם החל את דרכו בעולם הכדורגל במחלקת הנוער של מכבי נתניה. ב־1985 עלה לקבוצה הבוגרת, ושיחק בה שש עונות בשתי קדנציות שונות בתור קשר אחורי, וביניהן זכה עם בני יהודה באליפות המדינה. ב־1992 עבר למכבי חיפה, בה שיחק חמש שנים כשחקן מוביל, כשהוא זוכה באליפות נוספת, ב־1993/4 בקבוצה שלא הפסידה במשך כל העונה, בנוסף לזכייה בשני גביעי מדינה. ללוי גם 15 הופעות בינלאומיות במדי הנבחרת, כולל בניצחון ההיסטורי על נבחרת צרפת ב־1993, וב־1997 הוא פרש ממשחק עקב פציעה.
את דרכו כמאמן החל כעוזרו של אלי כהן במכבי חיפה, ובכמה עונות מוצלחות בקבוצת הנוער של מכבי חיפה, שהוביל לזכייה בשתי אליפויות. בתחילת עונת 2003 מונה לוי למאמן הראשי של מכבי חיפה, ופתח את קריירת האימון שלו, בשלוש עונות נהדרות, שהוביל בהן את הירוקים לשלוש אליפויות רצופות.
"לא הרבה זוכרים את זה, אבל בקדנציה הראשונה הגעתי לחיפה, אחרי עונה שהיא הייתה הקבוצה עם הסגל הטוב ביותר בכדורגל הישראלי אי פעם, עם יעקובו, רוסו ופראליה – ועדיין הפסידה את האליפות. אני קיבלתי סגל פחות טוב, כשמכבי תל־אביב ובית"ר ירושלים היו נהדרות באותה עונה, ועדיין קבענו שיאים חסרי תקדים וזכינו באליפות".
למרות ההצלחות, הקהל החיפאי באותה תקופה נהג להקניט את לוי, וטען שהאליפויות מושגות בלי מאמן, אלא בזכות הסגל המצוין שעמד לרשותו. "אני חושב שהקהל למד להעריך את מה שעשינו, והפסיק לטעון שזו אליפות בלי מאמן. אנשים יודעים טוב מאוד איזו יכולת הפגנו בשלוש האליפויות, ורק אינטרסנטים שרוצים לזלזל, יציגו את הדברים בצורה לא נכונה".
אחרי שלוש העונות הקסומות האלו הגיעו שתיים פחות טובות, שהסתיימו לבסוף בפרידה מקצועית מחיפה, 16 שנה אחרי שהגיע למערכת בתור שחקן. הוא חתם לעונה במכבי פ"ת, ממנה עבר לתחנה הראשונה מעבר לים, באוניראה הרומנית. לוי הוביל את הקבוצה למקום השני בליגה ולמוקדמות ליגת אלופות אך עזב בשל מצבה הכלכלי הרעוע. בינואר 2011 חזר לארץ וחתם לראשונה בבית"ר ירושלים, אבל חצי שנה לאחר מכן, עזב את המועדון וחזר לרומניה כדי לחתום בקבוצת הפאר המקומית סטיאווה בוקרשט, שנשיאה ג'ורג' בקאלי ידוע כדמות שנויה במחלוקת שמרבה לפטר מאמנים ולהחליף שחקנים.
"בקאלי הוא לא פראייר ויש דברים שהוא תותח בהם, בעיקר בלעשות עסקים. ועדיין, יכול להיות שטעיתי כשמיהרתי לחתום שם כי הגעתי בתקופה שלקבוצה היה סגל חלש מאוד והציפיות שלו היו מוגזמות", נזכר לוי, "ועדיין, הצלחנו להעפיל לליגה האירופית, מה שנחשב אז להישג חסר תקדים, בהתחשב בשחקנים שהיו לנו. אבל זה לא היה מספיק טוב. אחרי שסיימנו בתיקו מאופס עם שאלקה הגרמנית, אז עם ראול וכמה כוכבים נוספים, הוא טען שמדובר בכישלון. בהמשך אותה עונה, אחרי שכבר עזבתי, מכבי חיפה הביסה אותם 5:0, אז כנראה גם הוא הבין את הדברים אחרת. בכל מקרה, זו הייתה חוויה טובה, ואני לא חושב שהעזיבה שלי שם פגעה בי בהמשך. מה שכן, יכול להיות שבחלק הראשון של קריירת האימון, עשיתי כמה טעויות בבחירות שלי, אבל אלו דברים שצריך לדעת להתמודד איתם".
אחרי שסיים את ענייניו ברומניה, נחת לוי לראשונה בקפריסין, לקדנציה ראשונה באנורתוסיס. כמו בשנה שעברה, גם בפעם הראשונה, הצליח לחלץ אותה מהתחתית ולסיים במקום הרביעי בטבלה. עונה לאחר מכן, הוביל את הקבוצה למקום הראשון ונבחר למאמן המצטיין של הסיבוב הראשון, אך לאחר מכן נחלשה הקבוצה ולוי פוטר באפריל 2013. הוא חזר לקדנציה שנייה וקצרה בבית"ר ירושלים ונראה היה שהקריירה שלו הגיעה למבוי סתום. אבל אז החל הגלגל להסתובב שוב כלפי מעלה. הוא מונה למאמן קבוצת נעוריו, מכבי נתניה, בינואר 2015, והוביל אותה לחצי עונה נהדרת, למרות מצב כלכלי גרוע שאליו נקלע המועדון.
ההצלחה המרשימה בנתניה, העלתה שוב את המניות של לוי, והובילה את יעקב שחר להציע לו לשוב ולאמן את מכבי חיפה. "היום אני כבר יכול לספר, שבאותו הזמן החזקתי בהצעות לאמן בשתי הבכירות הנוספות בארץ, אבל זה הרגיש מאוד טבעי וסוג של מחמאה עבורי, לחזור לאמן בחיפה, שזה כמו בית שני עבורי".
שתיקה תקשורתית
לוי הגיע לחיפה בסיטואציה שונה, אחרי כמה שנים שהיא נמצאת הרחק מהצמרת הגבוהה, בלי תואר אליפות, ועם תחלופה בלתי פוסקת של שחקנים ואנשי מקצוע. "מהשלב הראשון שהגעתי, טענתי שהסגל לא מספיק טוב ושיש הרבה בעיות, אבל הביקורת שלי נתפסה כאילו אני שלילי, למרות שזה היה מקצועי לגמרי ולא קיבלתי תקציב לרכש", מסביר לוי, "במהלך העונה הצלחתי לתקן חלק מהבעיות, ואת הפלייאוף העליון סיימנו במקום השני מבחינת תוצאות. בנסיבות הקיימות, אני באמת חושב שאי אפשר היה להוציא יותר מהקבוצה הזו ואני מאוד שלם עם עצמי בנוגע להתנהלות שם".
למרות הקשיים, סיום העונה של לוי בחיפה היה חלומי, לאחר שהקבוצה זכתה בגביע המדינה, לראשונה מזה 18 שנה. "זכינו בגביע אחרי שניצחנו את כל הגדולות בדרך לתואר, שזה שווה ערך לאליפות. אני חושב שצריך לדעת לשים את הדברים בפרופורציות נכונות, והעונה שלי בחיפה, שהסתיימה במקום רביעי בטבלה וזכייה בתואר, לא הייתה כל כך רעה כמו שניסו לתאר אותה, בטח ביחס למה שקורה עם המועדון בשנים האחרונות".
יש בחיפה כל מה שצריך, למה נכשלים שם כל הזמן?
"זה קל מאוד לדבר מהצד, לתת עצות, להעביר ביקורת ולהגיד מה נכון. בכל תקופה בחיפה הסיפור הוא אחר. בקדנציה שלי היה משהו שונה והיום קורים שם דברים אחרים. אני כרגע לא נמצא שם ולא יכול לדעת מה יפתור עבורם את הבעיות".
דקל קינן טען בריאיון שהבעיה שאין היררכיה מקצועית, שאין שלד שחקנים שמשחק באופן קבוע.
"אני מניח שזו אחת הבעיות בקבוצה, אבל חשוב להבין שכל מאמן וכל מועדון רוצה שיהיו לו שחקנים כמו יניב קטן ואריק בנאדו, שיציגו יכולת כל כך טובה באופן מתמשך, ולא ישאירו למאמן ברירה אלא לכלול אותם בהרכב באופן קבוע, מה שייצור את ההיררכיה שאתה מדבר עליה. זה מה שאני אומר לשחקנים שלי כל הזמן – זה לא אני קובע, זה אתם קובעים. גם אני, כשהייתי שחקן, אף אחד לא אמר לי – אתה תהיה שחקן הרכב קבוע, אני עבדתי קשה כל יום והוכחתי שאני ראוי לזה".
זמן קצר אחרי הזכייה בגביע המדינה, החליטה הנהלת מכבי חיפה על שינוי מקצועי, ומינתה את הנורווגי טור כריסטיאן קרלסן, למנהל הספורטיבי של המועדון. "אני שמחתי שהוא הגיע לקבוצה, כי חשבתי שהוא יהיה לעזר, אבל מהר מאוד הבנתי שהוא לא מתאים לתפקיד הזה ולא באמת מבין מה צריך לעשות בקבוצה. אני חשבתי שהסגל לא מספיק טוב, ולא האמנתי בחלק מהשחקנים, ונוצרו בינינו חילוקי דעות.
"לטעמי התפיסה של המנהל המקצועי בארץ לא נכונה, למרות שכל בעל קבוצה רשאי להחליט אילו סמכויות לתת לו ולבנות את התפקיד כראות עיניו. זה חשוב מאוד שיהיה פקטור כזה במערכת, אדם מקצועי ומוכשר, שמקשר בין בעל הקבוצה למאמן, שרואה דברים מהצד, שיכול ללחוש על אוזנו של המאמן ולייעץ למערכת. הבעיה היא שבארץ חושבים שהוא אמור לקבוע למאמן את סגנון המשחק ואילו שחקנים להביא, ואין בזה שום היגיון. אתה חושב שמישהו קובע לפפ גווארדיולה בסיטי או למוריניו ביונייטד, אילו שחקנים באיזה תפקיד להביא? או באיזו דרך לשחק על המגרש? בשום אופן לא. גם אני עבדתי עם מנהלים מקצועיים, אפילו בקפריסין, התייעצנו, דיברנו, קיבלתי המלצות, אבל לקבוע לי? אין חיה כזאת. מילא אם מדובר במאמן מתחיל והמנהל נמצא במערכת כבר כמה שנים טובות, אבל שום מאמן ותיק ומנוסה לא יקבל את זה".
חילוקי הדעות המקצועיים, בנוסף לכישלון של חיפה במוקדמות הליגה האירופית מול קבוצה זוטרה מאסטוניה הובילו לסיום דרכו במועדון הירוק, עוד לפני פתיחת העונה בישראל. "מאוד כעסתי אחרי שפיטרו אותי מחיפה, וזו גם הסיבה שגזרתי על עצמי שתיקה תקשורתית ממושכת. ידעתי שאם אדבר אולי אגיד דברים שאצטער עליהם בהמשך, ואני שמח על הבחירה הזו. היום אני רואה את הדברים בצורה בהירה יותר ואני לא מצטער על מה שקרה, כי הכול קורה לטובה".
בסופו של דבר יצאה חיפה לעוד עונה כושלת כשקרלסן לא מצליח לסגור אפילו שנה במועדון. העונה ממשיך שם הבלגן, עם חילופי מאמנים, מנהל מקצועי חדש ותוצאות חלשות מאוד. "חיפה הוא מועדון שיקר לי, יש שם אנשים טובים, שמשקיעים הרבה מאוד כסף וזמן, ויחד עם הקהל והעוצמה של המועדון הזה, אני בטוח שהם ימצאו את הדרך לחזור למקומות שהם רוצים", קובע לוי, "מאוד נפגעתי מכל מה שקרה בסיטואציה האחרונה שלי בחיפה, אבל בשורה התחתונה יותר נהניתי מאשר סבלתי בעבודה שם. יעקב שחר הוא כמו אבא ומשפחה בשבילי. הוא נתן לי את הבמה, כשחקן וכמאמן, ומעבר לזה הוא אדם יקר, שחולה על כדורגל ותורם בלי סוף לקהילה".
מה דעתך על מה שקורה עם יוסי בניון?
"יוסי הוא טוטאלי, 'חולה כדורגל' אמיתי, שלפעמים לא מבינים מה הוא עושה. חשוב להבין שאותו כרגע לא מעניין שהוא שיחק בליברפול או ארסנל, הוא רוצה לשחק כדורגל. אני מת על האהבה הזאת שלו, על התשוקה, איך שהוא בא לאימון ונלחם. הוא ווינר".
יש שמועה שאתה בדרך לבית"ר ירושלים בעונה הבאה, יש בזה אמת?
"למדתי בחיים שבענף הזה אתה לא יודע מה יהיה אחרי המשחק הבא. כרגע אני מאוד נהנה מאיפה שאני נמצא, וברגע שיגיע השלב שיהיו מולי הצעות, אשב ואחליט את הכי טוב שיכול להיות עבורי".
מה דעתך על איכות הכדורגל בארץ?
"לצערי לא רק שאין עלייה ברמת הכדורגל בארץ בשנים האחרונות, אני חושב שאפילו יש ירידה יחסית. אני ממש לא מתלהב מאיכות המשחק אצלנו כרגע, אבל לפחות העונה יש תחרות שיוצרת עניין וגם זה משהו".
מה בנוגע לרמת השחקן הישראלי?
"אני חושב שיש הרבה שחקנים מוכשרים בארץ שרוצים לעבוד, ולדעתי המאמנים והמערכות בקבוצות צריכים לדעת לדרוש מהם יותר, ללחוץ אותם, ולהוציא אותם מאזור הנוחות בלי הנחות, מה שיוציא מהם את המיטב. נוצרה סיטואציה אצלנו שלכולם נוח מדי, וזה מוביל למצב ששחקנים מזייפים ומעגלים פינות. ברגע שהם עושים את זה שנתיים־שלוש, עם כל הרצון הטוב, כבר קשה להם להתקדם".
מה אתה מציע לעשות?
"צריך שלשחקנים תהיה מודעות לדברים כבר בגיל צעיר, לא כשהם לקראת סיום הקריירה. אני בעד שהשחקנים ירוויחו כמה שיותר, אבל אם הם מרוויחים בארץ יותר מבלגיה, למה שֵיצאו החוצה? קר שם מאוד בחורף, יורד שלג, ואתה צריך לעבוד כמו חמור, לרוץ כל היום, לשחק טקטי בדיוק איך שהמאמן דורש ממך, ואם לא תהיה מאתיים אחוז בתוך העניין, תקבל פצצות מכל כיוון, ואף אחד לא יסתכל עליך בכלל. אבל אחרי כמה שנים בתנאים כאלה, כשאתה מתאמן באמת, נותן את הכול ולא גונב כל הזמן, אתה הופך לשחקן אמיתי".
לחלום על אירופה
לוי, שכאמור היה שחקן בנבחרת ישראל, הוא אחד השמות שמוזכרים לאחרונה לקראת בחירת מאמנה החדש, לאחר שבחודשים האחרונים, מאז סיום הקדנציה הכושלת של אלישע לוי, איש עדיין לא מונה לתפקיד. "אני חושב שזה לא לעניין שעדיין לא מינו מאמן חדש לנבחרת. למדינה מתקדמת ומפותחת כמו שלנו, צריך שיהיה מאמן נבחרת פעיל, ואני יכול לספר לך, שאנשים בקפריסין ששמעו על הסיטואציה הנוכחית, הופתעו מאוד", אומר לוי, "כל אחד חולם לאמן את נבחרת ישראלית ואני חושב שאני מתאים לתפקיד. אם ירצו, אגיע בשמחה. אני בדרך כלל עובד איפה שרוצים אותי ולא מגיע למקומות שאליהם אני לא מוזמן".
הנבחרת לא מצליחה שנים, אבל לאחרונה ממש איבדה את הרלוונטיות. מה הסיבה לדעתך?
"אני חושב שפעם היה ברור יותר מי השחקנים שמשחקים בנבחרת, מה שעזר לקהל להזדהות איתה יותר. היום יש תחלופה גדולה מאוד ויכול להיות שזה פוגע".
איפה אתה חולם לאמן?
"הבן שלי תמיד שואל אותי למה שלא אאמן באנגליה או בספרד. אני אומר לו שזה לא ריאלי, והוא טוען שאם אאמין – זה יקרה. הבעיה היא שאנחנו הישראלים לא מוערכים בחו"ל כאנשי מקצוע. אם מישהו כמו יוסי בניון יחליט שהוא רוצה לאמן, אז ייפתחו בפניו דלתות שם, כי הוא מוכר ושיחק שם. למי שלא עבר מסלול דומה, יש סיכויים קטנים".
יש משהו שאנחנו לא יודעים עליך?
"שאני מאוד אוהב מוזיקה והיא מלווה אותי כל היום. אני מאוד מגוון בטעם שלי, ויכול לשמוע פינק פלויד, מוזיקה צרפתית או U2, כל ז'אנר והשירים שאני אוהב. לפני כמה שבועות נסעתי עם אשתי לסוף שבוע באתונה, וכדי להתכונן להופעות שם, התחלתי לשמוע מוזיקה יוונית ומאוד התחברתי. אני גם ספורטאי למופת, ובכל יום אני מתאמן לפחות שעה וחצי, רוכב הרבה על אופניים ועושה חיזוקים".
מספרים עליך שאתה מאמן קשוח ומרוחק, אבל תמיד בשיחות איתך אתה מאוד חם ולבבי. איך אתה מסביר את הפער התדמיתי?
"תמיד אומרים לי שאני אדם מאוד קשוח, אבל עדיין עם הכי הרבה רגש בעולם. עם השנים התבגרתי, עברתי הרבה מצבים והתמודדויות, חייתי בחו"ל, הכרתי צורות חיים אחרות ומנטליות שונה, וחוכמת החיים שאתה צובר מסייעת לך. מצד שני, אני לא אוהב להגיד שהשתניתי. אני סלחן יותר ולמדתי להתאים את עצמי למצבים, אבל במהות נשארתי אותו הדבר. יש לי עדיין דרישות גבוהות, אבל אני הוגן. אני אתן לשחקן כמה הזדמנויות ואהיה כן איתו, אבל לא אקבל בחיים לאורך זמן שחקן שמזייף או מתנהל עקום. ככה אני – תמיד מקבל ומחזיר לפי מה שאני מקבל".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"יש לי משפחה נפלאה, אישה וילדים מדהימים, אנחנו בריאים וגם המשפחה המורחבת בטוב. אני עובד במה שאני הכי אוהב בעולם, וחוץ מאכזבות מדי פעם מהכדורגל, אני מאוד שמח ובחמש".
