דוד לביא ותמר פילוסוף
החולמים אחר השמש
זו לא הפעם הראשונה שהמשפט הפומפוזי הבא הולך להיכתב במדור המוזיקה כאן, גם לא השנייה. דוד לביא הוא בעיניי אחד משני המוזיקאים המעניינים ביותר שיצאו מהעונות השונות של ריאליטי המוזיקה "כוכב נולד". השני אגב הוא שי גבסו, שהתפייד קלות מהזירה המוזיקלית בשנים האחרונות.
האומץ לצלול אל תוככי הנפש ולהוציא את האמת החוצה, המבט למקומות הנכונים מעבר לים בהפקות המוזיקליות וההגשה הפכו את החומרים שלביא הוציא בקריירת הסולו שלו למשהו מהסוג שמזמן כבר מחקו עקבות הריאליטי מהזן המהונדס.
מהבחינה הזאת, הסינגל החדש והדי מדובר שלו עם תמר פילוסוף, "החולמים אחר השמש", הוא עוד לבנה בחומה המעניינת שלביא בונה. השיר נודע בעיקר בזכות הביצוע של הפרברים. כאן מדובר בגרסת כיסוי למילים של יהורם טהרלב והלחן של סשה ארגוב, עם טוויסט קרליבכי (המנגינה של "לולי תורתך") שפילוסוף הביאה לביצוע.
הקולות של פילוסוף ולביא עושים כמובן נעים באוזן. כמי שאהב את המחוזות שבהם בחר לביא עד עכשיו, העובדה שהפעם המבט האישי החודר שלו משנה כיוון לטובת הארצי והמקומי הופכת את ההאזנה למאתגרת יותר.
מצד שני, האהבה שבה התקבל הסינגל ברשתות החברתיות ובשיחות סלון מלמדת שהשילוב הזה בין קודש לחול וההישענות על יסודות ארץ־ישראליים עמוקים אולי יהיו אלה שיביאו ללביא את החשיפה שהוא כל כך ראוי לה. אם חשבון הטוויטר המפורסם במדינה – להלן עמית סגל – צייץ בהתלהבות שזה השיר הכי טוב שיצא לו לשמוע בשנים האחרונות, הכיוון נראה מבטיח.
טיפקס
דחלילים
בשבועות האחרונים, עם תחילת הניסיונות לחזור לשגרה לאחר סגר הקורונה, אנשי תעשיית המוזיקה נמצאים בכותרות לא מעט: הישיבה בבית, הנזקים הכלכליים, ביטול ההופעות ובעיקר חוסר הוודאות לגבי השוק שקיבל את המכה הכואבת ביותר ונמצא אחרון בסדר העדיפויות של משרד הבריאות, מבחינת הנכונות להתיר לו לחזור לפעילות. מי שקיבל לאחרונה את החשיפה הגדולה ביותר הוא שאול מזרחי, הבעלים המיתולוגי של מועדון הבארבי, שאף עלה לשביתת רעב מול בית ראש הממשלה ברחוב בלפור בירושלים – שביתה שהסתיימה רק לאחר הסכמה על מתווה שיזם משרד התרבות לחזרה אפשרית של מועדוני ההופעות.
עד לאחרונה לא ראינו תגובה מחאתית בעקבות השפעות הקורונה בעולם המוזיקה, אלא רק תגובות של הרכבים וזמרים לסיטואציה המוזרה שנכפתה עליהם. המהדרין, כמו אהוד בנאי ושולי רנד, הוציאו שירי תמיכה בפועלי הבמה.
גם שלושים שנה אחרי תחילת הדרך של טיפקס, אפשר לסמוך על קובי אוז שהוא יהיה ראשון בשורה של מי שינסה לדבר לא רק על מצוקותיו האישיות, אלא גם ישמיע קול עבור שכבה גדולה מאוד של אנשים שלא תמיד מקבלים ביטוי בהגמוניה של ישראל הראשונה. אוז מנסה לייצג את מי שברור להם שהמאבק על פרנסתם הולך להיות קשה מאוד, כשממול יש לא מעט פוליטיקאים ציניים שמתעניינים יותר בכותרות ובאזכור השם שלהם ופחות בפתרונות למצב. היחצן שיעשה עלינו סיבוב, הוועדה שתקום ותמסמס את הזמן, תקשורת שתזין את הקהל בפחדים – כולם נכנסים אצל אוז תחת "דחלילים" בסינגל החדש, שלוקח את טיפקס אחרי כמה סיבובים למקום הכי קרוב שהם היו בו בשנים האחרונות לתחנה המרכזית הישנה.
The Killers
Land of the Free 2020
שלא כמו מגפת הקורונה, שעיקר העיסוק סביבה מביא תוצרים רכים יותר, הרצח של ג'ורג' פלויד בידי שוטר והמחאות בעקבותיו הוא נושא טעון יותר, ומתבקש כמובן שיגיע גם אל עולם המוזיקה. באופן מפתיע, הביצוע המרגש סביב המהומות והאווירה הפוליטית השברירית לא הגיע מהמקומות המתבקשים, כמו נניח ההיפ־הופ. דווקא להקה לבנה מלאס־וגאס מגזרת האינדי רוק האמריקני, הקילרס המצוינים, הצליחו לגעת במקומות הנכונים כשביצעו מחדש שיר שלהם מ־2019, עם טקסט מחודש סביב המקרה הטרגי של פלויד.
לזכותם של הקילרס ייאמר שצפייה בקליפ הנוגה שלהם מנגנים בחולצות שחורות דווקא לא מעוררת את שאט הנפש מול כל מיני טרמפיסטים על המחאה. שלא כמו אמנים אחרים בארצות־הברית, שההתייצבות האוטומטית שלהם נראית מאולצת במקרה הטוב ומלוקקת במקרה הרע, אצל הקילרס נראה שבאמת אכפת להם, במיוחד כשנזכרים שהשיר נכתב במקור על בעיית כלי הנשק בארצות־הברית ועל חומת ההפרדה ממקסיקו.
הביצוע המחודש לשיר הוא אקוסטי ויפהפה. פסנתר, שתי גיטרות והרבה רגש בביצוע. הקילרס הגיעו בשנים האחרונות למעמד של אחת הלהקות היותר גדולות בעולם. הקורונה שיבשה מעט את התוכניות, כשסיבוב אצטדיונים ענק נדחה בשנה, והאלבום החדש שלהם שהיה אמור לצאת לפני חודש עדיין לא קיבל תאריך יעד חדש. את כל אלו הם כנראה ישרדו, והביצוע החדש של השיר הוא תזכורת לא רק לכך שהכול עומד במקום, אלא שמשהו שם גם ממשיך לנסוע לכיוון הנכון.
יונתן רזאל וברי סחרוף
זוהר הרקיע
בהקדמה לסינגל של יונתן רזאל הוא כותב שהטקסט של "זוהר הרקיע" ממסכת ברכות הוא סוג של ברכה שעברה בין תלמידי חכמים, ולימים הפכה להיות ברכה לילדים בערב יום כיפור. בהמשך הטקסט הוא כותב שכאשר התחיל לפנטז על לחן לשיר הזה עלה לו בראש הקול של ברי סחרוף, ומשם גם נולד החיבור הזה, אחרי שסחרוף התרגש עד דמעות מהשיר. בהתייחסות לייעוד המקורי של המילים האלה, זו תהיה לשון המעטה לכתוב שגם רזאל וגם סחרוף הם תלמידי חכמים של מוזיקה, אך נדמה שהצד הלא פחות מעניין בשיתוף הפעולה הזה הוא המקום שסחרוף נותן ליצירה האמונית בחייו.
העיסוק בטקסטים מהמקורות והדיבור המתמשך עם העולם היהודי האמוני הם לא דבר חדש אצלו, כמובן. מפרויקט "אדומי השפתות" הבלתי נגמר, דרך סרטוני וידאו מישיבות עם הרב פרומן ז"ל ועד הדיבורים מסביב שברי כבר לא מופיע בשבת. אולי זה בגלל הקליפ ואלומת האור שסחרוף ממש מפנה מבט מתפלל אליה בעיניים עצומות, אבל נדמה שהפעם החיבור האמוני הרבה יותר נוכח והצהרתי אצל סחרוף.
השיר עצמו כנראה לא יתחרה בפופולריות שלו עם "והיא שעמדה" של רזאל. הוא גוספלי בווייב שלו, עטוף במעין ביט אלקטרוני ובנוי על פיקים ששניהם מגיעים אליהם, כל אחד וסגנון הקול שלו. החלק המעניין בתוכו הוא דווקא התפקיד של רזאל, שרגיל להגיע אל הזירה עם הפסנתר והפעם נראה חשוף מתמיד.
Netta
Cuckoo
בקליפ ובביצוע האנפלאגד של השיר החדש של נטע ברזילי, "Cuckoo", הדבר הכי בולט חוץ מהשירה שלה הוא כמובן האווירה הסולידית והאינטימית. במהלך כל שלוש דקות הקליפ אפשר לראות את נטע יושבת לבד על מיטה זוגית, לבושה בפיג'מה ורודה ומנגנת על תיבת נגינה כשהיא שרה לעצמה את מילות השיר. על פניו, הסגנון השקט והמלנכולי של בלדת הפופ הזאת והדמות הנשקפת מהמסך משקפים אנטיתזה מוחלטת לדמות ההפי שנבנתה סביב מי שמדינה שלמה העמיסה על כתפיה את תפקיד "המרימה הלאומית".
עם יד על הלב, מי מהקהל זוכר היום את תחילת הדרך של נטע ברזילי, כשחדרה לתודעת הציבור בתוכנית הכוכב הבא? כשהיא חמושה רק בסמפלר המפורסם היא נעמדה לבד על הבמה, הפשיטה והלבישה באופן מהפנט ומסקרן שירים שקשה היה לחשוב שאפשר להגיע איתם למחוזות שהיא לקחה אותם אליהם. "Toy" ושאר הסינגלים ששחררה מאז הזכייה באירוויזיון כוונו כמו חיצים מושחזים במיוחד למטרה ברורה, שהקשר בינה ובין הדמות ההיא מקרי למדי. הרבה קליפות שהועמסו על כישרון נדיר הפכו את נטע להיות אמנם הדמות הכי צבעונית בסצנת המוזיקה הישראלית (ואולי בכלל במדינת ישראל), אך גם המירו אותה מנטע ברזילי למותג האייקוני Netta, עם כל מה שמשתמע מכך.
"קוקו" שוחרר כסינגל של נטע לכבוד הפקה חלופית מיוחדת למכורי האירוויזיון שהתבטל השנה בגלל מגפת הקורונה, ובה אמנים התבקשו לצלם קליפ של עצמם במהלך הסגר בבית. בגרסה הרשמית של השיר ההפקה המוזיקלית התהדקה סביב הביצוע, ובקליפ הרשמי ששוחרר בסוף השבוע שעבר כבר בוצעה ההתאמה לדמות הממותגת והתפאורה חזרה לצעוק.
לא נעים להודות, אך למרות הביצוע המהוקצע של נטע מצאתי את עצמי חוזר מהר מאוד לגרסת הקורונה. לשלוש ורבע דקות התנדפו להם כל הרקדנים, התלבושות והמגאפונים מסביב, לטובת זמרת מצוינת. אז האנגלית לא במבטא הכי מושלם שיש, אין שכבות של הפקה שמכסות על פגמים, המבנה נשאר פופ סטנדרטי למדי והמלנכוליה ניצבת בקדמת הבמה – אבל האור שיוצא מנטע הזאת בוהק ומעורר בעיניי הרבה יותר מכל תאורת מועדונים שהורגלנו לראות עליה.
