סדרת הריגול החדשה "טהרן" לא יכולה הייתה לחלום על נקודת פתיחה טובה יותר: שבוע לפני שעלתה לשידור ב"כאן 11", פורסמה הידיעה לפיה ענקית הסטרימינג אפל TV רכשה את הזכויות עליה להפצה בינלאומית. וכך, חמושה בתעודת איכות שזכו לה רק הטובות שבסדרות המקור הישראליות (ובראשן "פאודה" שעוד תוזכר כאן), היא יצאה להוכיח שהיא כל מה שהבטיחו לנו – סדרה ישראלית מאוד, אבל באיכות של הוליווד.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
בהדסה הכריזו: ניסוי חיסון לחולת קורונה עבר בהצלחה
"MKR" המטבח המנצח: הפקה מושקעת אבל שופטים מעייפים
המדינה לעליון: אין לשלול הטבות סוציאליות ממחבלים
אלא שמצפייה בשני הפרקים הראשונים שלה, עולה האפקט ההפוך: דווקא הציפיות הגדולות הן שמחדדות את הפגמים. והתחושה היא שעוד שיוף קטן, עוד קצת תשומת לב לפרטים, ו"טהרן" הייתה ממלאת את הפוטנציאל הענק שגלום בה במלואו.
בעולם הטלוויזיוני רווי התכנים של שנת 2020, הצופים כבר רגישים יותר לטעויות ומיומנים הרבה יותר בזיהוי נקודות של חוסר אמינות או עיגול פינות. במקרה של "טהרן", זה קורה למשל כששתי דמויות מתחלפות ביניהן, ואפילו החברה הכי טובה של אחת מהן לא מבחינה בשינוי. או כאשר גבר מוצא את מותו כתוצאה מדחיפה קלה. אלו סיטואציות שפשוט כבר לא מצליחות להחליק בגרון.
ולמרות זאת: "טהרן" היא סדרה מרשימה בכל קנה מידה, וההפקה שלה מעוררת התפעלות. הסדרה מגוללת את סיפורה של תמר רביניאן (שם המשפחה של הגיבורה הוא מחווה של היוצר משה זונדר לסופרת דורית רביניאן, בת למשפחה יוצאת איראן), האקרית צעירה מיחידת 8200 שמסופחת למוסד ונשלחת תחת זהות בדויה למשימה מסוכנת בלב הבירה האיראנית, שאמורה לתמוך בתקיפת מתקני הגרעין במדינה.
כאשר המבצע מסתבך, תמר מוצאת את עצמה בעיר עוינת, תחת מצוד המאיים על חייה. היא חוברת לאקטיביסטים מקומיים ומתחברת גם לשורשיה המשפחתיים הנטועים באדמת איראן. מכיוון שצילומים על אדמת איראן הם בגדר פנטזיה רחוקה, נאלצו היוצרים לבנות את סט חליפי ומוקפד דווקא ביוון. מאות ניצבים אירופאים ממוצא איראני עטויים תלבושות מדויקות משלימים את האווירה האותנטית.
מרשים אפילו יותר הוא הקאסט, שמורכב משחקנים ישראלים לצד זרים, רובם איראנים במקור. ניב סולטן בתפקיד תמר מעניקה הופעה מהפנטת כבר מהפרק הראשון, כשהיא יוצאת משדה התעופה של טהרן במדי דיילת ומשקפי שמש ענקיים. אבל זו תצוגת המשחק המשכנעת שלה לצד השיחות הקולחות שהיא מנהלת בפרסית, שמבהירות בהמשך עד כמה הבחירה בה הייתה טובה ומדויקת.
לצידה של סולטן מככבים מנשה נוי בתפקיד ראש המוסד ולירז צ'רכי כבכירה באגף המבצעים עם שורשים איראניים, שאימנה את תמר לקראת המבצע. בצד האויב מגלם שון טאוב (שכיכב בעבר ב"הומלנד" וב"רודף העפיפונים" ובימים אלו ב"רכבת הקרח"), שחקן יהודי ממוצא איראני, את ראש אגף חקירות פנים במשמרות המהפכה, והמעבר שהוא עושה בין הביטחוניסט מטיל האימה לאיש שהמשפחה העדין והחם, מספק כמה מהרגעים היפים בפרקים הראשונים.
ענייני הרגש צפויים לתפוס נפח משמעותי יותר בהמשך העונה, והדגש בשני הפרקים הראשונים הוא על בניית סיפור המסגרת ואלמנט המתח. זוהי גם נקודת חוזק המשמעותית ביותר בתסריט: הקצב המדויק שבו מגיעים בזה אחר זה פיקים של מתח ואחריהם התרה, שרק מאפשרת לצופה לקחת נשימה נדרשת לקראת ההסתבכות הבאה.
קשה לצפות ב"טהרן" מבלי לחשוב על "פאודה", הסדרה המדוברת והמעוטרת ביותר בישראל בשנים האחרונות. משה זונדר, אחד מיוצרי הסדרה (לצד דנה עדן ומאור כהן), היה אחד התסריטאים בעונה הראשונה של פאודה, וקווי הדמיון בין הסדרות רבים: שתיהן עוסקות בסכסוך הערבי ישראלי מנקודת מבט ביטחונית־מודיעינית, מקפידות להציג את שני הצדדים על נקודות החולשה והחוזקה שלהם, ומצטיינות ברגעי אקשן ומתח, שמביאים את הצופה אל קצה המושב.
וכאן גם המקום לשבח את בחירתם של היוצרים בגיבורה נשית, שנושאת על כתפיה את המשימה הרגישה והמסוכנת מעבר לקווי האויב, מבלי לאמץ מניירות גבריות ותוך שהיא מצליחה לשדר חסינות וקור רוח לצד רגישות ופגיעות.
בראיון שהעניק במאי הסדרה דני סירקין לריקי רט במוסף זה בשבוע שעבר, רגע אחרי שהתבשר על הרכישה על ידי אפל TV, הוא הצהיר: "זה חלום שהתגשם והוכחה שאם עושים משהו מכל הלב ובתשוקה אמיתית, בסוף קוטפים פירות מתוקים". עכשיו הוא מגיש לצופים את פרי העבודה הקשה שלו, והטעימה הראשונה ממנו בהחלט עושה חשק לעוד.
"טהרן", כאן 11, ימי שני 21:15, 4 כוכבים
