הרומן של מיכאל האוזר־טוב עם תחנת השידור הצה"לית נכתב כנראה כבר ביום היוולדו. "אמא שלי קיבלה את הציר הראשון שלה באולפן גל"צ", הוא נזכר בחיוך, "זה קרה כשהיא ערכה את 'נכון להבוקר', ובהתחלה היא חשבה שסתם אכלה משהו מקולקל. הטכנאית אמרה לה 'את משוגעת? תסתכלי, את עומדת ללדת', ואם היא הייתה מחכה עוד הייתי נולד בתחנה. עד היום אני אומר שצריכה להיות לי כניסה חינם לגל"צ".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– רבי הושעיה ואגאתה כריסטי: קובץ רבגוני שמאחדת אותו אהבת אדם
– הרגע הגיע: בישראל לא התחילו אפילו לתכנן את הריבונות
– ספרים במספרים: הטוב, הרע והמוזר שיצאו לאור ב-2019
במקרה או לא, 18 שנה אחר כך מצא את עצמו עומד בשערי גלי צה"ל, ולימים הפך לכתב הפוליטי של התחנה. "לדעתי אני הכתב הפוליטי הכי צעיר שהיה שם. זה קרה עוד כשהייתי חייל". ובכל זאת, נדמה שגם בתסריטים הכי קיצוניים שלו, הוא לא דמיין שיבוא יום ויצטרך לעמוד בסיטואציה אכזרית כל כך. זה קרה לפני קצת יותר משנה, כאשר אביו, צבי האוזר, הודיע לו שהוא מתכוון להתמודד בבחירות לכנסת ה־21.
מאותו הרגע יש מי שלא מניחים לו. צייצני הטוויטר מאשימים אותו בהטיה לטובת כחול לבן ומפלגתו של אביו, אחרים תוהים מדוע הוא בכלל ממשיך לתפקד ככתב פוליטי בנסיבות האלה.
קל לניגוח
הסיפור המופלא הזה, של אב ובנו שהקריירות שלהם התנגשו באמצע יום בהיר, מצליח לסקרן לא מעט עיתונאי ברנז'ה ומעורר שאלות אתיות חשובות על מה שבין משפחה, עיתונאות ופוליטיקה. עד עכשיו שמר האוזר־טוב על שתיקה, אך כעת הוא מתפנה להשיב לטיעונים האלו ולספר גם על מה שאירע מאחורי הקלעים.
"גיליתי על המהלך הפוליטי של אבא שלי דרך התקשורת. אני זוכר שהלכתי הצידה כדי לנסות לעכל מה קורה, וראיתי שמישהו צייץ 'חבל על העיתונאי מיכאל האוזר–טוב, דווקא היה מוצלח'. זה רגע לא פשוט. באותו ערב קיבלתי טלפון מאילאיל שחר, אז ראש מחלקת החדשות, והיא ביקשה שאקח הפסקה ונראה מה עושים"
"בעולם העיתונות את יודעת באופן נחרץ מה דעתם של לפחות חלק מעיתונאים. את יודעת מה דעתו של ברק רביד, את יודעת מה דעתו של עמית סגל, את יודעת טוב מאוד מה דעתו של בועז ביסמוט ואת גם יכולה לשער למי מצביע קלמן ליבסקינד. הם לא מסתירים את זה. ובכל זאת, לגבי העיתונאים האלה קיימת חזקה שהם יודעים לשמור גם על הפוזיציה וגם על היושרה העיתונאית שלהם. הפוזיציה שלי היא הכי קלה לניגוח, כי היא פוזיציה משפחתית. וזה למרות שאני עושה מאמצים אדירים למחוק אותה לחלוטין. אני חושב עשרים פעם על כל דבר שאני אומר".
ובכל זאת, מעצם התפקיד שלקחת על עצמך, אתה מצוי בניגוד עניינים רציני.
"הכי קל לומר 'ניגוד עניינים'. אבל מה קורה כשעיתונאי מדווח על המפלגה שלה הוא מצביע? מה קורה כשהוא מדבר על
המחנה שאליו הוא משתייך? גם זה ניגוד עניינים?"
האוזר־טוב נחוש לעשות סדר בדברים ולהסביר מה קדם למה. "הפעם הראשונה שאבא שלי העלה בפניי את האפשרות ללכת לפוליטיקה הייתה במהלך טיסה משותפת. נסענו לבקר את אחי שעושה שנת שירות בארה"ב. אלה היו מחשבות ראשוניות מאוד, וכשהוא סיפר לי על זה כבר הייתי חמש שנים בעיתונות. מתוכן שלוש שנים כבר סיקרתי את התחום הפוליטי. הייתי כתב פוליטי עוד הרבה לפני שאבא שלי חשב להיכנס לפוליטיקה".
ואיך הגבת? שאלת אותו איך הוא עושה לך את זה?
"לא. חשבתי על זה קצת והחלטתי שאני לא יכול שלא לתמוך בו, גם אם זה ימנע ממני את הקידום. עשיתי את זה מסיבה פשוטה – כי בסוף אני באמת מאמין שעשייה חשובה יותר מאשר הדיבור על העשייה. מישהו שבוחר להשפיע חשוב יותר ממי שמדבר על ההשפעה".
האוזר־טוב עדכן את מפקד התחנה שמעון אלקבץ בעניין המחשבות של אביו, שמצידו ייעץ לו להמתין ולהתנהל בהתאם להתפתחויות. בערב שבו גנץ הציג את מפלגתו נדהם לגלות שאביו כבר קיבל את ההחלטה והצטרף אליו יחד עם מפלגת תל"ם של בוגי יעלון. "הרגשתי איך הקרקע נשמטת לי מתחת לרגליים", הוא נזכר בערב ההוא, "גיליתי על המהלך הזה דרך התקשורת. אני זוכר שהלכתי הצידה כדי לנסות לעכל מה קורה, וראיתי שמישהו צייץ 'חבל על העיתונאי מיכאל האוזר־טוב, דווקא היה מוצלח'. זה רגע לא פשוט. במשך חמש שנים עבדתי קשה מאוד כדי לבנות את עצמי. באותו ערב קיבלתי טלפון מאילאיל שחר, אז ראש מחלקת החדשות, והיא ביקשה שאקח הפסקה ונראה מה עושים".
לא מתנצל
האוזר־טוב התייעץ עם שורה ארוכה של מביני עניין: "עם מי לא דיברתי? עיתונאים, עורכים ראשיים, מומחים לאתיקה, משפטנים. בסוף התקבלה החלטה שמעתה ואילך נבחן כל היבט והיבט. מה כן אפשרי ומה לא".
אבל בסופו של דבר במערכת הבחירות הוצאת לחל"ת.
"נכון. אחד הדברים הכי קשים היה ההימנעות מסיקור מערכת הבחירות. אבל קיבלתי את זה בהבנה. אני חושב שלמען מראית העין, בנקודה הקריטית שבה אנשים בוחרים אם לשים בקלפי ימין או שמאל, עדיף היה להיות יותר בסדר מבסדר".
אלא שגם כעת, כאשר אביו הצטרף לממשלת האחדות במסגרת מפלגת "דרך ארץ" יחד עם יועז הנדל, הוא עדיין צפוי לעמוד במצבים קשים.
אתה מבין שההתנגשויות לא יפסיקו. למה לא ללכת לתפקיד אחר כמו כתב צבאי למשל, עד שהקלפים ישתנו?
"כי הדרך שלי היא עצמאית, ואני לא מתנצל עליה. השיוך המשפחתי – לא רק שהוא לא יעיל, בנקודות מסוימות הוא רק מפריע. עבדתי קשה להגיע לאן שהגעתי ולא מעניין אותי להיות כתב צבאי או כתב לענייני משהו אחר. אני מבין את העניין סביב הסיפור שלי ושל אבא שלי, אבל מצפה מאנשים גם להבין את מורכבות הסיטואציה. להפנים שלכל אחד מאיתנו היו חלומות וכל אחד מאיתנו התקדם בדרך שלו, ושעדיין יש הבדל מהותי בין אבא ובן לבין בעל ואישה".
אתה מתכוון לגדעון סער וגאולה אבן?
"הם בהחלט דוגמה טובה. כי בעל ואישה מקבלים החלטות משותפות. הם הולכים לישון יחד בערב וקמים יחד בבוקר. אני את ההחלטות שלי מקבל לבד. אני לא גר עם אבא שלי והוא לא מתייעץ איתי".
איך הרגשת כשברדוגו העלה אותך לשידור ועימת אותך עם הסיטואציה?
"ברדוגו בחר ללכלך עליי בשידור חי ואני בוחר לא ללכלך עליו בפומבי. זו הבחירה שלי, וזו בעיניי קטנותו. אני לא רוצה להגיד מה דעתי על ברדוגו, ולא רוצה להתייחס למה שיש או אין בינינו, משום שאני חושב שזה לא דבר נכון ללבן עניינים שקורים בתוך המערכת, מחוצה לה".
אבל גם בלי ברדוגו, האוזר־טוב ממשיך לקבל ברשת הערות שמפקפקות בכנות דיווחיו. כאשר אמר בשידור שאנחנו בדרך לבחירות נוספות מפני שראש הממשלה נאחז בקרנות המזבח, הגיב לו אחד הצייצנים: "הייתי בטוח שלקיחת צד פוליטי באופן כה בוטה בשידור (קריאה ישירה מדף המסרים של כחול לבן) קשורה לשיוכו המשפחתי, אבל זה לא יכול להיות". חנן עמיאור, עורך אתר פרספקטיבה, כתב עליו שהוא "100% תועמלן. חוצפה מדהימה מצד גל"צ לשלם לו משכורת מכספי ציבור".
"אני מעריך מאוד את האמת הפנימית של אבא שלי, אבל אני חושב שהוא עשה שגיאה חמורה במהלך הזה של האחדות. הרבה אנשים מסתבכים כשהם מנסים להבין מה הסיפור של כחול לבן, אבל אני חושב שהסיפור פשוט – לכחול לבן הייתה הבטחה אחת: להחליף את נתניהו. באיזשהו שלב האני מאמין של אבא שלי עמד בהתנגשות עם ההבטחה שהוא נתן לבוחר"
מה אתה עונה לאלה שאומרים שאתה מקבל הדלפות מכחול לבן?
"אני עונה להם שבדצמבר 2018 עמית סגל פרסם ידיעה גדולה מאוד על הכוונה של בנט ושקד לפרוש מהבית היהודי ולהקים מפלגה חדשה. זמן מה לאחר מכן התברר שבנט כינס ישיבה עם כל מיני מובילי דעת קהל כאשר התלבט אם לבצע את המהלך. בישיבה הזו נכח גם אביו של עמית, חגי סגל. האם עולה בדעתך שחגי הדליף לעמית את הידיעה הזאת? אני מעדיף להאמין שעמית לא זקוק להדלפות מאבא שלו. היו מיליון סיטואציות כאלה, שהאינטרסים שלנו התנגשו והייתי צריך לפרסם משהו שידעתי שאבא שלי לא יאהב שיתפרסם".
נכון להיום, האוזר־טוב ממשיך לשמש ככתב פוליטי. בנקודות שבהן הוא מצוי בניגוד עניינים מחליפים אותו אחרים, כמו הכתב יניר קוזין למשל.
אז מעכשיו כל ידיעה שתדווח תגרור טלפונים והתייעצויות עם ועדות אתיקה?
"לא. אנחנו כל פעם נפעיל שיקול דעת ואחריות על כל סוגיה וסוגיה. וכן, גם על ידיעונת שמשודרת בשלוש בלילה. למה? כי זו הדרך שבחרתי, ואני הולך איתה בראש מורם. לא סתם שמעון אלקבץ מתעקש להשאיר אותי ולחטוף את האש הזאת. כנראה אני שווה את זה".
בקרוב אצא מהבית
הוא בן 23, יליד תל־אביב, גדל בבית פוליטי. אביו, היום חבר הכנסת צבי האוזר, כיהן כדובר התאחדות הסטודנטים, מאוחר יותר כמזכיר הממשלה ובהמשך שימש בתפקידי מפתח בשוק התקשורת. כיום הוא יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. אמו, הילה טוב, הייתה כתבת בעיתון חדשות. הוא למד בבית הספר לאמנויות בתל־אביב, המשיך לתלמה ילין, התלבט אם לשרת במודיעין וברגע האחרון החליט להתגייס לשירות בגל"צ. לפני 15 שנה התגרשו הוריו, וכיום הוא חי עם אמו. "זה נוח לי, היא גרה במרכז תל־אביב, כל חיי גרתי בשדרות ח"ן וזה קרוב להכול. אבל אני מאמין שבקרוב אצא מהבית". עוד לפני הגירושין, ובלי שום קשר אליהם, בחר לאמץ את שני שמות המשפחה של הוריו ("אני מאוד פמיניסט בקטע הזה").
יש מחשבות על מעבר לטלוויזיה?
"אני מעדיף את הפוזיציה על הפלטפורמה, וגל"צ זו תחנה מדהימה. אין לי כרגע תכנונים לעזוב אותה. אני לא מאוהב בתעודת העיתונאי שלי, אבל יכול להבטיח לך שאם בעוד עשרים שנה עדיין אהיה עיתונאי – אשאר כתב פוליטי".
ואולם, נדמה שגם הסוגיה הזאת עומדת שוב למבחן מחודש, לאחר שדווח כי הרמטכ"ל אביב כוכבי המליץ לשר הביטחון בני גנץ להפסיק את השתייכותה של התחנה לצה"ל. "אלה דיבורים שעולים כל כמה שנים. הדיון על זכות הקיום של גל"צ זה דבר אחד, אבל הדיון אם לסגור אותה – אני חושב שזה צעד מאוד דרסטי ופוגעני, עם השלכות דרמטיות מבחינת האפקט שלו. לגל"צ יש תפקיד מאוד חשוב בדמוקרטיה הישראלית, ולא אני אומר את זה – אלא ציבור המאזינים שמצביע כל בוקר באוזניים. לסגור כלי תקשורת בישראל זה דבר שצריך לחשוב עליו עשר פעמים".
מעניין שהאמירות האלו צצות דווקא עכשיו, כשהתחנה פתאום מתחילה לקבל גוון יותר ימני.
"תרשי לי לפקפק באמירות האלה. אני לא חושב שהתנודתיות של שבריר המטוטלת לכאן או לשם היא משמעותית. אנשים מחפשים את הפוזיציה ממש בכוח, ואף אחד שרצה לסגור את גל"צ לא פתאום מסרב לסגור אותה או להפך".
ובכל זאת, כששדרנים כמו רזי ברקאי, יעל דן או רינו צרור מדברים על הגבלת כהונתו של ראש הממשלה, זה נשמע קצת מוזר שהם חושבים שכהונתו של שדרן לא צריכה להיות מוגבלת, והוא יכול לשבת בכיסאו עד הפנסיה.
"יש מבחן ברור מאוד לשני המקרים האלה – מבחן ההצבעה ברגליים. בין שזה בקלפי ובין שזה בנתוני האזנה. כל עוד לרזי ורינו ויעל ואלכס אנסקי יש מאזינים, אז יש להם זכות קיום".
גם העניין הזה מוטל בספק, לנוכח הנגיסה של תחנות הרדיו של 'כאן' ברייטינג, או העובדה שהתוכנית של אראל סג"ל הציגה נתונים גבוהים והוא בכל זאת מצא את עצמו מחוץ לתחנה.
"המבחן האם עבר זמנו של מישהו זה המאזינים. כמו שהמבחן האם עבר זמנו של נתניהו הוא המצביעים. העובדה היא שהם לא אמרו שעבר זמנו, וגם המאזינים עדיין לא אמרו שעבר זמנם של יעל ורינו ורזי".
כתבה בעיתון הארץ תקפה את המינוי החדש של אמיר איבגי כמנהל החדשות בתחנה, בטענה שמדובר במינוי פוליטי ימני.
"התפלאתי מאוד לראות את התחקיר הזה, מהסיבה הפשוטה שהוא שפט את אמיר איבגי על פועלו בשבוע הראשון שלו כמנהל החדשות בגל"צ. תהרגי אותי, אני לא מצליח להבין איך אפשר תוך שבוע להסיק איזושהי עובדה על מישהו. יכול להיות שהוא מנהל מדהים ויכול להיות שהוא מנהל גרוע. אבל תוך שבוע אפשר להבין? זה ברמה הטכנית. מעבר לזה, ברמה המהותית אני חושב שהוא יתברר כמנהל עיתונאי מוצלח בדיוק כמו שהוא התגלה כמגיש עיתונאי מוצלח".
לא עמד בהבטחה
אנחנו נפגשים בבית הקפה השכונתי שלו. כבר בבוקר טרח לצייץ על מקרה שאירע בשנתו הראשונה לשירות, כשנשלח לסקר את הפגנות העדה האתיופית בצומת עזריאלי. "באיזשהו שלב המפגינים יצאו לכביש וירדתי לסקר את מה שקורה שם. פתאום הגיעו שלושה יס"מניקים, תפסו אותי, גררו על הרצפה, ממש הורידו לי מכות. הם פתחו לי את הכיסים ולקחו לי את הטלפון ואת הארנק. לקחו אותי בלוק או שניים הצידה ועיכבו אותי במשך דקות ארוכות, עד שנתנו לי ללכת".
"במשך הרבה שנים השמאל ניכס לעצמו את ערכי הנאורות, ואני לא חושב שהימין צריך לתת לזה לקרות. אגב, כתנועת נגד משמעותית לא פחות הימין ניכס לעצמו את ערכי הציונות. נוצרה משוואה בעייתית מאוד של נאורות תמורת ציונות. יש שמאלנים שאוהבים את הארץ לא פחות מימנים. הציונות היא לא האמא והאבא של אנשי הכיפות הסרוגות"
המקרה התפרסם בתקשורת, והאוזר־טוב פנה להגיש תלונה במח"ש. "דיברתי עם קצין מהתחנה, גם מפקד התחנה היה מעורב והתקשרו לדוברת המשטרה. הבוקר צייצתי שעברו ארבע שנים מאז אותו מקרה והתלונה נסגרה מחוסר עניין לציבור. אחר כך אומרים שהם מפיקים לקחים".
והיום, כשאתה צופה בהפגנות אחרות ורואה אנשים נעצרים, אתה מסתכל על זה אחרת?
"אני רק יודע לומר שיש לא מעט שוטרי יס"מ אלימים, וכל ניסיון לקשור לזה ניחוח פוליטי הוא קצת מאולץ. לצורך העניין, השוטר שעצר את תא"ל במיל' אמיר השכל, אני בספק אם הוא ידע מי זה כשעצר אותו. אני בעיקר חושב שהשוטרים לא מבינים מספיק את תפקידם, והוא לאפשר לאנשים להפגין ולהביע את דעתם, לא משנה אם היא שייכת לימין או שמאל. ואני יודע את זה כי חטפתי מכות כחייל עם תגית של גל"צ".
מה חשבת על ההחלטה של אבא שלך להצטרף לממשלת האחדות עם נתניהו?
"אני מעריך מאוד את האמת הפנימית של אבא שלי ואת הדרך שבה הוא בחר. אבל אני חושב שהוא עשה שגיאה חמורה במהלך הזה. הרבה אנשים מסתבכים כשהם מנסים להבין מה הסיפור של כחול לבן, אבל אני חושב שהסיפור נורא פשוט – לכחול לבן הייתה הבטחה אחת: להחליף את נתניהו. זה היה החוזה בין כחול לבן לבוחרים שלה. באיזשהו שלב האני מאמין של אבא שלי עמד בהתנגשות עם ההבטחה שהוא נתן לבוחר. האני מאמין שלו לא אפשר לו לעמוד בהבטחה שלו להחליף את נתניהו. עכשיו, אני האחרון שאגיד שנבחרי הציבור צריכים ללכת עם הלשון בחוץ אחרי המנהיג, זו תופעה אומללה שלחברי כנסת אין דעה משל עצמם והם לא עומדים על שלהם מול המפלגה שבה נמצאים. אבל ללכת עם האמת הפנימית שלך זה דבר שצריך לעשות אותו עד הסוף. ובמקרה שלו – כאשר שני הדברים האלה הגיעו להתנגשות אמיתית, אני חושב שהוא היה צריך לקבל את ההחלטה הקשה, וזה אומר לשים את המפתחות וללכת הביתה".
אמרת לו את זה?
"כן. מן הסתם הוא לא הסכים. אבל אני באמת חשבתי שלקבל את ההחלטה הקשה זה אומר לקחת צעד אחורה ולהתפטר. אני גם חושב שכל המצב הזה הוא דוגמה מושלמת לחוסר המנהיגות של גנץ. בין סבב 2 לסבב 3 הוא כבר ידע שיש בעיה עם יועז הנדל ואבא שלי. הוא היה צריך לנהל את הסיטואציה, להציע אפשרויות. במקום זה הוא אמר שבגלל האוזר והנדל הוא לא ראש ממשלה. הוא נתן לסוגיה הזאת להימשך".
מה ציפית שיעשה?
"חשבתי שהייתה לו דרך נוספת לטפל בזה, למשל האפשרות של הפרדת רשויות. כלומר שנתניהו יעמוד בראש הרשות המבצעת וגנץ יעמוד בראש הרשות המחוקקת בתקופת ממשלת החירום. זו אופציה שלא נשקלה מספיק לדעתי".
ועכשיו כשאתה רואה את כחול לבן בתוך הממשלה, והם לא מראים התנגדות בולטת להחלת הריבונות, מה דעתך על זה?
"אני חושב שהחלת הריבונות היא הנושא הכי קל להתמודדות. זה הנושא היחיד שכתוב בהסכם הקואליציוני, אז באילו טענות אפשר לבוא אליו? אם מישהו רוצה לבוא בטענות הוא היה צריך לעשות את זה לפני חודש וחצי".
בהסכם הקואליציוני כתוב שגנץ לא יתנגד להחלת ריבונות בכפוף להסכמה אמריקנית, אבל כרגע לא ברור אם יש הסכמה.
"אני לא יודע. מקורותיי בבית הלבן לא התעוררו עדיין הבוקר, ואין לי מושג מה העמדה האמריקנית שמוצגת לנתניהו וגנץ בשיחותיהם. אגב, זה נורא משעשע אותי, האנשים האלה שקמים בבוקר ומופתעים פתאום שלבני גנץ יש שני אאודי, או מעון נוסף, או שהוא לא יקים ועדת חקירה בפרשת הצוללות. על כל הדברים האלה דובר בהסכם הקואליציוני, אז או שאתם בעד ממשלת אחדות או שאתם נגד, אבל זו עסקת חבילה".
כשאתה צריך לקבל מידע מכחול לבן אתה מרגיש שקשה לך יותר?
"אני יכול להגיד לך שחד־משמעית בליכוד הרבה יותר קשה לי. יש הרבה חשדנות. אבל אני נהנה להפריך את זה ולראות איך הקודקודים העליונים במפלגה נותנים בי פתאום אמון ומבינים שיש להם על מי לסמוך וכמה אני נטול פניות".
איפה אתה ממוקם מבחינה פוליטית?
"אני ממוקם במחנה הימין החילוני הליברלי. אני לא יודע כמה הוא גדול, ואני אומר את זה בעצב, אבל אני מרגיש שהוא לא מיוצג היום באופן אמיתי באף מפלגה. בכלל, אני חושב שחוויית גיבוש הדעה הפוליטית שלי הייתה מעניינת. גדלתי בבית שבו אבא שלי היה ימינה מהליכוד ואמא שלי הייתה שמאלה ממרצ. אז יש בי הכול מהכול".
הרבה אנשים חושבים שאתה בכלל דתי.
"אני מודע לזה. אמרו לי פעם שצורת השיער שלי נראית כמו הכנה לכיפה. גם הרבה פעמים מתבלבלים ביני ובין מיכאל שמש. אני יכול להבין את הבלבול כי אני די נמשך למסורתיות. אני שומר כשרות בדרכי, מעולם לא אכלתי חזיר או פירות ים, אני גם לא מערבב חלב ובשר באופן ויזואלי, לא אוכל צ'יזבורגר. בעיניי יש משהו קסום בהמשכיות של שרשרת הדורות. יש משהו יפה בזה שאותו מנהג עובר במשך אלפיים שנה. אני תמיד אומר שאני מאמין גדול בא־לוהים ומאמין קטן בספר".
בין הבימה לקאמרי
הוא מעיד על עצמו שהיה "ילד מעצבן, פטפטן כזה", ולפחות לפי תחנות חייו, נדמה שהוריו בכלל ייעדו אותו להיות שחקן. "יש מצב, יכול להיות שקצת פספסתי את המסלול. גדלתי בין הבימה לקאמרי, בין מועדוני הג'אז בלבונטין לבראסרי. אלה נופי ילדותי, והיה משהו מיוחד מאוד בלהתעקש על העמדות שלך ולהביע את עצמך בתוך המקומות האלה. אני יכול לומר בהרבה מאוד כבוד שלא שיניתי דעתי באף אחת מהתחנות האלה".
רוב חבריו שמאלנים, ולדבריו הוא נחשב לאטרקציה מבחינת עמדותיו. "אני תמיד מעורר עניין", הוא מודה, "אבל מאוד עצוב לי המצב הזה. מדברים הרבה על הימנים בגל"צ ועל הימנים בתקשורת, אבל מדברים מעט מאוד על הימנים באקדמיה ובתרבות ובקאמרי, ואני חושב שזה מצב לא תקין. יש כאן ניכוס משמעותי של ערכי הנאורות לשמאל ולי באופן אישי זה ממש חורה".
אבל בסוף צריך לגור בתל־אביב כדי להצליח באמת להשתלב בסצנה התרבותית.
"את צודקת במאה אחוז, אבל אני חושב שיש כאן ביצה ותרנגולת. מדובר על מועדונים שהיו סגורים במשך הרבה זמן ועכשיו נפתחו, ועדיין – אין מספיק ימנים שמתדפקים על הדלתות. אני יודע את זה כי הייתי שם, ישבתי בוועדות הקבלה של גל"צ, ואני יכול לומר בוודאות שאין שם רשעות ואין אפליה. את יודעת מה קורה בגל"צ? יש שם הרבה ימנים אבל אין הרבה מועמדים ימנים. הייתי גם במבחני הקבלה של תלמה ילין ואני מעורה במוסדות התרבות וגם שם זה ככה. יש צמא אדיר לשוני. מחפשים את האנשים המיוחדים".
אבל הבעיה היא שלא מספיק באים. אולי כי קשה לעשות את המעבר מתרבות פריפריאלית לתרבות תל־אביבית. אולי זה מצריך חשיבה מחודשת, שלא כל מוסדות התרבות והתקשורת יהיו מרוכזים בתל־אביב?
"אני שומע את מה שאת אומרת ונזכר שבבחירות 2013 הייתי בכיתה י'. יום לפני כן הלכתי לכנס של הליכוד במצודת זאב ולמחרת הגעתי לתלמה ילין בחמש בבוקר וכיסיתי את כל בית הספר בפליירים של הליכוד. אז אני מאמין שאפשר לשמור על העמדות שלך גם בתוך מעוזים שבהם כולם חושבים אחרת.
"זה נורא משעשע אותי, האנשים האלה שקמים בבוקר ומופתעים פתאום שלבני גנץ יש שני אאודי, או מעון נוסף, או שהוא לא יקים ועדת חקירה בפרשת הצוללות. על כל הדברים האלה דובר בהסכם הקואליציוני, אז או שאתם בעד ממשלת אחדות או שאתם נגד, אבל זו עסקת חבילה"
"לא צריך לעשות לעצמנו הנחות. האחריות היא גם עלינו. להגיד 'בואו נסגור את המועדון כדי לפתוח פלטפורמות אחרות' זו אמירה שבסופו של דבר לא עומדת במבחן המציאות, כי המוצר שיוצא מהמוסדות האלו הוא מוצר טוב. אנשים יוצאים מקצועיים. זה לא חייב לבוא אחד על חשבון השני. את לא יכולה לקדש ערכים מסוימים ולזנוח אחרים. צריך למצוא דרך שמשלבת את השניים. לא לוותר על שום מאחז. מה שממשלת הליכוד עשתה כאן בשנים האחרונות, כל היחס הזה לתרבות, איזה מסר זה מעביר לאדם הימני? שהתיאטרון האליטיסטי לא שייך אליו? שהוא לא חלק ממנו? למה? למה נער מחיספין או מעפרה צריך לבוז למוסדות האלה? במשך הרבה שנים השמאל ניכס לעצמו את ערכי הנאורות, ואני לא חושב שהימין צריך לתת לזה לקרות. אגב, כתנועת נגד משמעותית לא פחות, הימין ניכס לעצמו את ערכי הציונות. נוצרה משוואה בעייתית מאוד של נאורות תמורת ציונות. אז אני אומר שהשמאל חייב לשחרר את הבעלות על הנאורות, והימין חייב לשחרר את הבעלות על הציונות. יש שמאלנים שאוהבים את הארץ לא פחות מימנים, ואפילו יש כאלה שיותר. הציונות היא לא האמא והאבא של אנשי הכיפות הסרוגות, כמו שהנאורות לא צריכים להיות האבא והאמא של מצביעי מרצ".
ציפור קטנה
כמו רבים מפרחי גל"צ הצעירים, האוזר־טוב לא מוותר על הנוכחות בזירת ההתגוששות של הטוויטר. לא אחת הוא גם נאלץ לשלם על כך מחירים. כך למשל אירע כאשר בחר לצייץ ציטוט מתוך ריאיון של איתמר בן־גביר לגל"צ: "בן־גביר ציין בריאיון רמיזות מאוד לא מחמיאות על בנט. בלהט הרגע חשבתי שזה משהו שראוי לציוץ, אחר כך הבנתי שזה ממש היה מתחת לחגורה ולא רציתי לקחת בזה חלק, אז מחקתי. אבל אני נמצא בזירה הזאת כי היא חשובה. רדיו זו מדיה משודרת, ואם אתה מפספס אותה היא לא תחזור. זה לא כמו עיתון או אתר אינטרנט, שאפשר לעשות חיפוש בגוגל ולמצוא את מה שאמרת בקלות. לכן אני חושב שיש משמעות גדולה מאוד לדיווח הכתוב. שאם מישהו שואל 'שמעת מה מיכאל דיווח הבוקר?' אפשר יהיה למצוא אותי גם בטוויטר".
מהומה קטנה נוספת נרשמה כאשר בחר להתעמת עם החשיפה של איילה חסון, שטענה שמנדלבליט ניסה לשנות את עילת סגירת תיק החקירה נגדו מחוסר ראיות לחוסר אשמה, וכי חוות דעת קריטית בעניינו לא הובאה לבית המשפט העליון.
"קראתי את הפרוטוקולים מתוך הישיבות שנערכו בחדר היועץ המשפטי וינשטיין. השאלה הזאת לא קשורה לימין או לשמאל. זו שאלה שקשורה לאמת, והפרוטוקולים ברורים מאוד. הפסיקה של שופטי בג"ץ ברורה מאוד, והיא מובאת לא בדוגמה אחת, אלא בשש דוגמאות שונות. מה לעשות שאני טרחתי וקראתי את כל הפסיקה, 45 עמודים, והיא הוכיחה שהשופטים הבינו בדיוק מה הסיפור. אני לא מבין מה הקשר בין הדעות שלי לאמת העיתונאית".
מה בנוגע לחשיפה הראשונה שלה, של התוכן מתוך הקלטות מנדלבליט שנאסר לפרסום כי הוגדר תחת האזנת סתר. אם היה מגיע אליך חומר כזה היית מפרסם אותו?
"אני לא יודע. זו שאלה קשה. לא הייתי עושה את זה בקלות דעת, ובטח שלא הייתי מפרסם משהו שיש עליו צו איסור פרסום, ולא משנה אם הוא נגד מנדלבליט, גנץ או נתניהו. ולא כי אני ילד טוב גל"צ, אלא כי אני באמת חושב שהעשייה חשובה יותר מאשר הדיבור על העשייה. בואי, מאחורי השרלטנות יש גם מדינה לנהל. יש כללים שצריך לעמוד בהם. זה לא עניין של עיתונאי ערמומי יותר או פחות, אני פשוט חושב שיש דברים חשובים יותר מעיתונות".
באילו חשיפות שלך אתה הכי גאה?
"אני יודע בדיעבד שגרמתי לסילוקו של שר בממשלה".
"להערכתי נתניהו כרגע לומד את גנץ – עד כמה אפשר לשלוט בו ולשחק בו. לא מן הנמנע שבתוך הרובריקה הנוכחית, האיש שהכי שונא סיכונים במזרח התיכון יחליט ששווה לו יותר שבני גנץ יהיה ראש ממשלה בתואר והוא יהיה ראש הממשלה בפועל. זה מצב לא מופרך לטעמי"
אתה מתכוון לחשיפות שלך בעניין איוב קרא, שעל פיה במסגרת תפקידו כשר טס כדי לקדם את ענייני מקורביו, ושיגר ברכות שנה טובה לפעילי הליכוד על חשבון הקופה הציבורית?
"כן. אני יודע שהיו דיונים בסביבת נתניהו לפני הבחירות האם להזיז את קרא או לא, ושהטיעונים על תפקודו במשרד התקשורת היו שיקול מרכזי בהכרעה. אני גם גאה מאוד בסיפור שפרסמתי על השופט נעם סולברג שהגיע לאירוע חמישים שנה להתיישבות בניגוד להנחיית נשיאת העליון".
ניחוש פרוע – כמה זמן הממשלה תחזיק מעמד?
"לדעתי עד דצמבר הקרוב לפחות. בגלל ענייני החלת הריבונות והתקציב והבחירות בארה"ב אני לא רואה את נתניהו עושה שום מהלך. בדצמבר ייפתח חלון ההזדמנות הראשון, ושם נראה לאן פניו של נתניהו מועדות. יכול להיות שהוא יחליט לחכות עד למועד הרוטציה, אבל אין לי מושג אם הרוטציה תתקיים או לא. מדד השיקולים והפרשנויות שצריך לעשות כאן הוא הרבה יותר פרסונלי מאשר פוליטי, ולהערכתי נתניהו כרגע לומד את גנץ – עד כמה אפשר לשלוט בו ולשחק בו. לא מן הנמנע שבתוך הרובריקה הנוכחית, האיש שהכי שונא סיכונים במזרח התיכון יחליט ששווה לו יותר שבני גנץ יהיה ראש ממשלה בתואר והוא יהיה ראש הממשלה בפועל. זה מצב לא מופרך לטעמי".
איך היחסים שלך עם גנץ ולפיד?
"בואי נגיד שאף פעם לא באתי בשבת בבוקר לבראנץ' אצל אף אחד מהם. זו מערכת יחסים רגילה של עיתונאי ומקור. יש לי מקורות בכל אחת מהמפלגות – גם בכחול לבן, גם בליכוד, גם אצל בנט וליברמן. רק במפלגה אחת אין לי מקורות – המפלגה של אבא שלי".
אתה באמת רוצה לומר לי שבסעודות שבת אתם לא נגררים לפעמים לשיחות פוליטיות?
"תחשבי על זה ככה – אנחנו שני אנשים שכל כך חיים פוליטיקה, שביום בשבוע שאנחנו נפגשים אנחנו מעדיפים לדבר על דברים אחרים. גם אם אנחנו מדברים על פוליטיקה זה לא ברמה הפרטית, אלא באופן כללי יותר. אני באמת שונא לדבר על העבודה בבית. אחרי שכל היום משגעים אותי מהבוקר עד הלילה, למי יש כוח לזה? בסוף אני חושב שמגיע לנו שאנשים יבינו את המורכבות הזאת. שלא יכול להיות שאבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה. שנינו עושים מאמצים אדירים להפריד, תוך כדי תשלומים כבדים. אבא שלי הוא הח"כ היחיד שלא עולה לשידור בגל"צ. זה מחיר עצום. אז מגיע לי שישפטו אותי על דרכי. מגיע לי שישפטו אותי במבחן התוצאה – האם אני אמין, האם אני מביא סקופים, האם אני עושה את העבודה שלי. אני מוכן שיבחנו אותי על זה מדי יום ומדי שעה, ואני נותן לך התחייבות שביום שארגיש שאני חוטא לעצמי, אניח את המפתחות ואלך".
