מה מקבלים כשמשלבים חברת הפקות יוקרתית, ערימה של שחקנים מפוארים, תסריט אפל ולוס־אנג'לס של השפל הגדול? את יצירת הפילם־נואר המשובחת והמדכאת ביותר שתצפו בה בזמן הקרוב.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– ההיסטוריה האמריקנית מוכיחה שלמרות הסקרים, הבחירות פתוחות
– טלוויזיה אחראית לא נותנת במה לאיום ברצח
– קייטנה: לא לילדים בלבד
"פרי מייסון", המיני־סדרה החדשה מבית HBO, שואפת להחזיר לתחייה את הבלש הבדיוני המפורסם שהופיע במאות סיפורים קצרים, ספרים, תוכניות רדיו, סדרות וסרטים, ולהכיר אותו לקהל המודרני. אבל, כפי שהקלישאה אומרת, זה לא פרי מייסון של אבא שלכם.
הדמות המקורית, שהתפרסמה בשנות השלושים, הייתה של עורך דין ובלש פרטי שמסייע למי שמואשמים ברצח ובפשעים קשים אחרים למרות חפותם. חייו הפרטיים של מייסון עצמו מעולם לא זכו לתשומת לב רבה, שכן התכנים שבהם הוא הופיע תמיד התרכזו בפשעים ובסיפורים שסביבו. פרי מייסון 2020 משנה כיוון לחלוטין. כאן, אישיותו של מייסון, הטראומות שחווה במלחמה והבחירות הקשות שהוא היה צריך לקבל, תופסות בפרקים המוקדמים מקום כמעט כמו העלילה עצמה – והיוצרים לא חוסכים מאיתנו דבר.
העלילה היא קלאסית שבקלאסית לסיפורים מהז'אנר הזה: בנם התינוק של זוג תמים לכאורה נחטף ממיטתו ונמצא לאחר שנרצח בברוטליות למרות העובדה שהם משלמים את הכופר. יש שוטרים חשדנים, שוטרים מושחתים, תובעים כלליים עם מניעים אפלים, מנהיגים דתיים כריזמטיים שמסתירים סודות, וכן הלאה וכן הלאה. כמיטב המסורת, מה שהחלה כפרשת רצח פשוטה הופכת עם כל דקה וכל פרק שעוברים לקונספירציה מורכבת שרק אדם נטול מוטיבציות פוליטיות וחברתיות מסוגל לפתור. אל תוך העולם הזה נזרק מייסון (בגילומו המצוין של מת'יו ריס), חוקר פרטי מיואש ומוכה טראומה מלחמתית אך ללא ספק טוב בעבודה שלו ובעל חוש מתפתח לאמת וצדק.
אם דמותו של מייסון היא המרכזית, הרי שישנה עוד דמות משמעותית שמופיעה בכל סצנה: העיר עצמה. יוצרי הסדרה מצליחים לגרום לצופה להרגיש כאילו הוא חלק מלוס־אנג'לס של 1932. השפל הגדול מומחש בעוני המחפיר וברצון הנואש לעבודה של האדם הפשוט. מצד שני, העיר עצמה פורחת בשל הצלחתה חסרת התקדים של תעשיית הקולנוע והמשחקים האולימפיים שצפויים בה בקיץ. העוני הגדול והבלבול הגדול עוד יותר בעיר מביאים לצמיחתה של כנסייה אוונגליסטית שסוחפת אחריה רבים ומחברת בין רבות מהדמויות בסדרה. מתחים גזעיים, פשע גואה – כל אלו משמשים רקע עשיר לסיפור. עלילה שהייתה עלולה להיות שטחית ולעוסה במקום ובזמן אחרים, מקבלת חיים ואישיות בזכות העושר ההיסטורי והמקצועיות שבעזרתה הוא מובא למסך.
המצוינות הזו מתגלמת גם בתחושה האפלה שהסדרה מנסה לייצר, וכאן אנחנו נכנסים לנושא חשוב שהופך לברור מאוד כבר בשתי הדקות הראשונות של הפרק הראשון: מדובר בסדרה מזעזעת בכל קנה מידה. סצנות ומראות שכמעט בכל סדרה אחרת היו רק נרמזות או מוצגות באור החלש ביותר זוכות לחשיפה מוחלטת כאן. ובעוד יצירות אחרות היו ממתנות רגעי אלימות קשה או חשיפות מטרידות בקצת הומור או אבסורדיות, כאן הצופים חוטפים הכול ללא פילטר וללא התראה מוקדמת. אפילו החוויות הקשות של מייסון בשוחות של מלחמת העולם הראשונה מקבלות חיים וצבע, ואנחנו מתמודדים יחד איתו עם מה שהוא ראה ועשה שם.
אחרי שלושה פרקים, אפשר כבר לקבוע ש־HBO הוכיחה שוב את יכולתה להפיק יצירה מקצועית ומרתקת שיכולה להתחרות כמעט בכל מוצר קולנועי שיצא השנה. אם מטרת היוצרים הייתה ליצור סדרת נואר קלאסית וחשוכה שתזכיר את הסרטים הגדולים של שנות השלושים והארבעים, הרי שזו הצלחה מסחררת. אבל זה לא שיש כאן באמת שחזור של פרי מייסון. אם הדמויות היו מקבלת שמות אחרים, אף אחד לא היה יכול להבין שיש כאן רפרנס ליצירה הקלאסית.
אבל מי יודע. כמו שטים ברטון לקח את באטמן הקולנועי השמח ומשעשע של שנות השישים והפך אותו לדמות האפלה שאנחנו מכירים היום, הסדרה הנוכחית תתווה את הדרך לפרי מייסון שמותאם לתרבות 2020. כרגע לא מתוכננות עוד עונות, ובלי לדעת את הסוף, לא בטוח בכלל שיהיה צורך בכאלו. אבל בעולם שבו כל חצי־רעיון מקבל שלוש עונות בנטפליקס, לא מן הנמנע ש־HBO תרצה להנחיל את דמותו של פרי מייסון – שונה ככל שתהיה – בלבבות דור חדש של צופים.
פרי מייסון ימי שני, HOT ,yes וסלקום tv
