"סִפורוני" נראה כי התבנית ניצחה את התוכן

מתחת לכיור בבית שימוש / רוני פוגש את חיש וחוש

אנחנו רוצים לצייר! אומרים חיש וחוש / ומיד לוקחים את רוני… לארץ קשקוש

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– בשורה לעולים החדשים: 80 מיליון ש"ח לסיוע חירום
– דירה להשכיר: בירדן מתקשים להתמודד עם נזקי הקורונה
– המעתיקים באקדמיה של היום הם הרופאים של מחר

רינת הופר היא סופרת ילדים נפלאה הראויה לשבחים רבים. לזכותה עומדות יצירות חכמות ואהובות כמו "הגמד הגבוה / הענק הנמוך" וספרים שהפכו לחלק מהקאנון הישראלי, כמו "איילת מטילת" ו"חנן הגנן". היא מקורית, בעלת חוש טוב לשפה, והסיפורים שלה, לרוב, הם בעלי תנופה וקצב.

כמו במרבית ספריה האחרים, גם בסדרת הספרים החדשה של הופר לפעוטות, "סִפורוני", ישנן תבניות יסוד עלילתיות שלתוכן היא יוצקת את הסיפורים, כאשר כל תבנית חוזרת בווריאציות שונות לאורך הספר. זוהי בחירה מקובלת מאוד בספרות לפעוטות, ויש בה, כמובן, יתרונות רבים. הודות לתבנית הסיפורית החוזרת, למשקל ולחריזה, פעוטות חשים שהם נמצאים במרחב בטוח ומוכר, ולפיכך הם נכונים יותר להטות אוזן להתרחשות בסיפור. כך גם אנחנו זוכים לרגעים מרחיבי הלב של זאטוטים מלאי גאווה וסיפוק, כשהם מגלים שלמדו סיפור בעל פה ויודעים בעצמם להשלים את סופי המשפטים.

אך למרבה הצער, במקרה של סדרת "סִפורוני" נראה כי התבנית ניצחה את התוכן, והתוצאה היא סדרת ספרים אחוזת ריתמוס, אך חלולה וחסרת חן או משמעות. גיבור הסדרה, רוני, הוא ילד גנרי, נטול מאפיינים או תכונות מובחנות. ואף שמוקדשת לו סדרת סיפורים שלמה, מתוך הצטברות העלילות לא נבנית דמות עגולה ורציפה, בוודאי לא כזו שניתן להכיר מקרוב או להזדהות איתה.

כך למשל, בסיפור שנקרא "רוני חיש וחוש", רוני הוא ילד הנתון לגחמותיהם של שני יצורים חסרי פשר או זהות ממשית, חיש וחוש, שמסיבה בלתי ברורה ומתוך מערכת יחסים שאינה מוסברת לקוראים, הם מעבירים אותו מעולם דמיוני אחד למשנהו, בתזזית פרועה ומלהיבה כביכול אך בפועל נטולת היגיון או עומק. החריזה הטובה והשמירה הקפדנית על המשקל יוצרות את ההילה של כתיבה וירטואוזית, אבל למעשה, באין הצדקה ממשית להתרחשות, הן מותירות את הקוראים בתחושה שהחרוז הוביל את הסיפור באופן בלתי נשלט. כך אנו מוצאים את עצמנו מבקרים עם רוני חליפות בבית השימוש, בארץ קשקוש, בארץ נשנוש ובארץ פשפוש, בזמן שבסיפור עצמו לא התרחש שום דבר בעל משמעות אמיתית.

בסיפור "רוני מוכר בלונים", רוני הוא ילד אחוז להט צרכני תמוה ובלתי פוסק, המבקש מאמו לרכוש לו עוד ועוד דברים, והיא נענית לו בלי היסוס. אמנם בסופו של הסיפור רוני מגלה שבכוח המחשבה הוא יכול להשיג מתנות נצחיות, אך כל זה לא מקהה את התחושה הבלתי נוחה שעולה מתיאור מסע הקניות הגחמני של רוני ואימו בפתיחת הספר:

בטיילת עמד מוכר בלונים / בלונים כחולים אדומים לבנים / בלונים ארנבים נחשים דובונים / אמא אמא! קונים? קונים? / אמא מוציאה ארנק / וקונה לרוני… בלון ענק!… אבל אז הוא רואה את מוכרת הבועות. בועות סבון כמו שרשרת פנינים / אמא אמא, קונים? קונים? / אמא מוציאה ארנק / וקונה לרוני… חישוק ענק.

בתום קריאה בסיפורי "סִפורוני" מתקבלת התחושה החמוצה כאילו כתב אותם אלגוריתם, מעין "מחולל סיפורי פעוטות" חסר ברק. מאחר שזו לא האמת, שהרי הופר היא, כאמור, סופרת ילדים עתירת כישרון ומעוף, אין אלא לקוות שספריה הבאים יידמו יותר ליצירותיה המוקדמות, ואילו רוני ינוח אחר כבוד על מדף הספרים מעתה, ולא יצא לעוד הרפתקאות.

 

סדרת "סִפורוני"
כתבה ואיירה: רינת הופר
כנרת זמורה
גיל: גן חובה