חגי סגל, 61, נשוי, אב לחמישה ילדים וסב לשמונה נכדים, תושב עפרה. עורך "מקור ראשון"
זיכרון ילדות תרבותי ראשון. במסיבת סיום של כיתה א' מילאתי את תפקיד הירח ב"חנהל'ה ושמלת השבת". השתדלתי להיות אמפתי כלפיה. בכיתה ג' או ד' התבקשתי לדגמן את יוליוס קיסר המת מתחת לסדין במחזה באנגלית של שייקספיר. מטבע הדברים, לא אמרתי שם אף מילה.
עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה? נעמי שמר. לצערי, מעולם לא נפגשתי איתה. היא הייתה יוצרת דגולה שזכתה להערכה רבה כבר בחייה, אך הייתה ראויה להערכה גדולה פי כמה.
ספר שקראת פעמיים. "ארוכה הדרך לחירות", "המרד", "עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי", "תמול שלשום", "סיפור של אהבה וחושך", ובעיקר "חשבון אינפיניטסימלי" של פרופ' דוד מייזלר, המרצה החביב עליי בשנה א', זכרו לברכה. ארבעים שנה אחרי, אני עדיין זוכר בעל פה את ההגדרה של סדרה מתכנסת לגבול.
עם מי היית מתחלף ליום אחד? עם ראש המוסד או ראש הוועדה לאנרגיה אטומית. כל מילה נוספת מיותרת.
יוצר שאתה אוהב במיוחד. זה קצת משתנה בצוק העיתים. בזמן האחרון אני מתפעל במיוחד ממאמרי פרשת השבוע של הרב יונתן זקס. הם רהוטים באופן מעורר קנאה ומסגירים ידע רב־תחומי עצום.
מה מצחיק אותך? טעויות כתיב בטלוויזיה מעציבות ומצחיקות אותי במיוחד. לעיתים קרובות יש שם פנינים של ממש.
באיזו תוכנית היית רוצה לשחק בתפקיד אורח? מרואיין בהפתעה בתוכנית דקל־סגל בגלי צה"ל. מדי יום חמישי אני מתמלא תקוות ומתאכזב מחדש כשלא מתקשרים אליי.
מה מתנגן אצלך באוטו? דיסק של נאומים נבחרים (אני מנסה, בלי הצלחה, ללמוד בעל פה את "יש לי חלום" של מרטין לותר קינג). גם מבחר להיטי לאונרד כהן. כשיש זמן והאקטואליה נמאסת עליי (לאחרונה זה קורה יותר ויותר) אני מקשיב לשירים עבריים מהתקופה שרוב קוראי מוצש והוריהם טרם היו עמנו.
הטקסט הראשון שכתבת לעיתון. מכתב ל"קוראים כותבים" של מעריב בכיתה ז'. התלוננתי על תשובה בוטה שקיבלתי ממוקדנית אחת־ארבע, והקריקטוריסט הבכיר "זאב" אפילו תרם לו איור. עד היום שמור אצלי עותק.
מאכל שאתה לא יכול לעמוד בפניו. כמו אישה בהיריון: מלפפון חמוץ.
מה שם קבוצת הווטסאפ המשפחתית שלך? "אחים יקרים", כמובן. אחת הבנות שלי בחרה בשם הפרובוקטיבי ואני חושש להתעמת איתה. היא עוד עלולה להיות עדת מדינה נגדי.
