התרגום של "The mortified guide" מהמקור באנגלית ל"מדריך פדיחה" בעברית עושה עוול לסדרה הדוקו־קומית החדשה של נטפליקס. במסגרת הפורמט המרענן, עולים גברים ונשים על במה, מול קהל לא קטן, ובאומץ בלתי נתפס מקריאים קטעים מתוך היומן האישי שניהלו בשנות העשרה שלהם. התוצאה כל כך חשופה, מביכה וקורעת מצחוק, עד שהמילה פדיחה פשוט קטנה עליה בכמה מידות.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
איך מגדלים ילדים כשסבא וסבתא לא בסביבה
האם סוגיות להט"ב יפרקו את הרשימה המשותפת?
מסיבת תחפושות: נוהל ההכחשה העצמית של השמאל בפעולה
כל פרק של הסדרה מוקדש לנושא אחר: משפחה, אהבה, תרבות פופ, השתלבות בחברה. מלבד קטעי הסטנדאפ האמיצים, הפרקים משובצים בקטעי ארכיון משפחתיים של המשתתפים, והמצלמות מלוות אותם גם מחוץ לבמה – בראיונות שמעניקים יותר עומק והבנה של הרקע שלהם, ובסיטואציות יומיומיות נוספות.
כך למשל במקרה של אדם, שמספר על חיית המחמד שגידל בצעירותו – סרטן הנהרות דן. למזלנו, אדם גם שמר את המבוך המיוחד שבנה עבור דן הסרטן, ואת הרישומים של התוצאות שהשיג בהליכה במבוך. בהמשך משחזרים אדם והוריו את ההלוויה שערכו לסרטן, וחוזרים לפרוטוקול שכלל הכנת ארון קבורה, דברי הספד ולבסוף כיבוד בסלון.
כל הסיפורים האישיים מתובלים בתועפות של הומור – בעיקר הומור עצמי – אבל הם מצליחים גם לרגש, לעורר רחמים ובעיקר אמפתיה. קחו לדוגמה את המקרה של קייטי, שאומצה כתינוקת ותמיד הרגישה לא שייכת, זנוחה ופגומה, כי אמה הביולוגית ויתרה עליה. החלק שלה מסתיים כשהיא מספרת על המפגש שהתרחש לבסוף עם אמה הביולוגית, ומקריאה קטע מיומן הנעורים של האם, שבו היא מספרת מדוע נאלצה לוותר על התינוקת שילדה בגיל 16 בלבד ולא זכתה בתמיכת הוריה.
לאורך כל הצפייה מלווה אותי המחשבה: מה עובר בראשם של אלו שהסכימו להשתתף בתוכנית ולחשוף בפני קהל בצילומים, ואחר כך בפני המוני הצופים בבית, את הפדיחות האיומות של גיל ההתבגרות שרובנו היינו מעדיפים לשכוח.
מדריך פדיחה נטפליקס, ארבעה כוכבים
