01 זיכרון ילדות תרבותי. כשהייתי בערך בן שבע יצא הסרט "הוק"- מעין סיפור המשך לפיטר פן. אמא שלי לקחה אותי לראשונה לקולנוע, וכל החוויה הייתה מיוחדת ומרגשת, בדגש על המסך הענק שהכה אותי בתדהמה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– לתקן את השבר: גישתו התלמודית של רב יהודה
– מחלקות סגורות וצוותים בבידוד: עובדים בבי"ח "לגליל" מוחים
– נחל האסי: האם זילבר תעצור את אפליית תושבי בית שאן?
02 דמות שמעניקה לך השראה. אבא שלי. הוא דמות רוחנית דתית מרכזית ביישוב שלנו, כראש המועצה הדתית במשך שנים רבות וכעורך חופות. היכולת הזיקיתית שלו להשתלב בכל קהל, לגעת בנקודה המדויקת, למצוא את המילים הנכונות, את הנושא הרלוונטי, למקד אליו את תשומת הלב גם כש"תנאי המגרש" קשים. המקום שאליו הוא הגיע, למרות נתוני הפתיחה המאתגרים, האהבה והדאגה האינסופית שלו, הנתינה, החריצות והשם הטוב שהוא קנה לעצמו בעולם, הם פנס באפלה עבורי.
03 עם מי היית רוצה לשבת לכוס בירה? אורי אורבך, ללא ספק. אורי ותומי. בתור נער, הסתכלתי על טביעות רגליו והשתדלתי לנסות לשחזר את המסלול, בתקווה שיום אחד יצטלבו דרכינו. אורי הוא הדמבלדור שמעולם לא פגשתי, וחסרונו בעולם הכללי ובעולמי הפרטי מורגש מאוד. הייתי מעדיף לנהל את השיחה על כוס מילקשייק איכותית (שאם תוקעים בה קש הוא לא נופל הצידה. זה המבחן).
04 עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד? עם מתי כספי כשהוא מלחין שיר חדש. הייתי רוצה לחוות את הקסם המדהים של היצירה, להיות מסוגל לשמוע בראש את ההרמוניות, להתמקד בתפקיד של כל כלי, להוסיף, לחסר, לשחק עם המנגינה בראש, ובסוף – גם לדעת לתרגם את זה לפרטיטורה וכמובן לנגן את זה.
05 באיזו סדרה היית רוצה להשתתף כשחקן אורח? זו קצת רמאות לענות כך על השאלה הזו, אבל הייתי מאוד רוצה להשתתף בסדרה של ג'רי סיינפלד "קומיקאים במכוניות שותים קפה", גם כי הייתי זוכה לנהל שיחה מעמיקה על הומור עם וזיר ההומור ג'רי סיינפלד, אבל בעיקר כי המשמעות היא שאהיה קומיקאי מספיק טוב, מקורי ופופולרי (ובינלאומי) שאהיה ראוי להשתתף בתוכנית הזו.
06 מאכל שאתה לא יכול לעמוד בפניו. אומר זאת כך – לא הייתי קרבי, כי אף פעם לא הייתי טוב בלשמור על הגזרה. אני חלש אופי מול ממתקי הגומי למיניהם, חסר עמוד שדרה מול שוקולדים וגלידה, נכנע למאפים, ובגלל שאני בן למשפחת קצבים, אז כמובן עבד נרצע לבשר על האש, כמעט על כל צורותיו.
07 מה מצחיק אותך? הייתי שמח להצטייר בתור אנין טעם בהומור, אבל למעשה, כמעט הכול מצחיק אותי. החל מסלפסטיק דרך סיטקומים ועד סאטירה שנונה. אני יכול לבכות עד דמעות משטות גמורה. למעשה, משמח אותי שהמחט של ההומור שלי רגישה כל כך, כי במהלך חיי יצא לי לפגוש אנשים שעובדים ב"תעשיית ההומור", ושמתי לב שכשמספרים להם בדיחה, הם לרוב מגיבים ב"מצחיק" או "מצחיק מאוד" אבל כמעט לא צוחקים. לא הייתי רוצה להיות שם.
08 מה שם קבוצת הווטסאפ המשפחתית שלכם? "זה מויאל". מדובר בביטוי שטבע אבי היקר כדי לתאר אנשים יוזמים וחרוצים, שלא מפחדים מעבודה קשה, שלא נחים, שלא מתפנקים. זה התחיל לפני שנים כשבטלוויזיה שודרה הפרסומת המיתולוגית "זה שארפ / זה לא", ובהשאלה – היינו מדרגים את האנשים בחיינו לפי "זה מויאל / זה לא". הפרסומת נעלמה, אבל הביטוי נשאר ונמצא בשימוש תדיר אצלנו עד היום.
