"אמה", קומדיית הנימוסים המלבבת שכתבה ג'יין אוסטן ב־1815, כבר זכתה בשנות התשעים לשני עיבודים מוצלחים מאוד: הגרסה הנאמנה־למקור של דאגלס מקגרת' בכיכובה של גווינת' פלטרו, ו"קלולס", העיבוד החופשי והמתוחכם של איימי הקרלינג עם אליסיה סילברסטון, שהעתיק את ההתרחשות מאנגליה הג'ורג'יאנית של תחילת המאה ה־19 לבוורלי הילס של אמצע הניינטיז. 25 שנה אחר כך מגיעה הגרסה של הבמאית אוטום דה־ויילד, שזהו סרטה הראשון באורך מלא, וכעת היא זמינה לצפייה אצלנו באדיבות שירותי ה־VOD של yes וסלקום TV.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
לא רק אנשי ימין "מסומנים": חמש טענות נגד תאוריית ישראל השנייה
ירי בנגמ"ש: הסניגוריה הציבורית עותרת נגד מנדלבליט
בתגובה לראפר הגזעני: שביתת טוויטר ל-48 שעות
אמה וודהאוס היא צעירה פריווילגית מהמעמד הגבוה שדבר אינו חסר לה. על כן היא חופשייה לעסוק בתחביבה המועדף: משחקי שידוכים בין מכריה. אלא שאמה לא ממש מוצלחת בכך ונוטה לגרום ליותר נזק מתועלת. מי שסובלת במיוחד היא הארייט סמית' הצעירה שאמה פורשׂת עליה את חסותה, וגם אמה עצמה עיוורת לרגשותיה אל שכנה וחברה מר נייטלי האצילי והרגיש.
אז למה לעבד שוב את "אמה" דווקא עכשיו? נראה שאין לכך סיבה מיוחדת, מלבד כמובן ענייני עידן הפוסט "מי טו" שמתאים כמו כפפה לעולמה של ג'יין אוסטן, שהקדימה את זמנה בתפיסותיה החברתיות והפמיניסטיות. בשנה שעברה כבר נחלק כבוד דומה ללואיזה מיי אלקוט עם העיבוד המחודש ל"נשים קטנות". עניין שמעלה שאלה נוספת: "נשים קטנות" התהדר בגרסה חדשנית של ממש עם נרטיב משוכלל ופרשנות מקורית לדמות הגיבורה; האם גם העיבוד הטרי של "אמה" מביא בשורה חדשה? בכל הקשור למהלך העלילה, בטון ובפרשנות, לא ממש. אבל הבמאית כן לקחה על עצמה משימה אחת שטרם בוצעה כראוי בעיבוד כלשהו – לנסות להתקרב כמה שיותר לחזון של אוסטן, שהצהירה לפני שהחלה לכתוב את הרומן: "אני הולכת ליצור גיבורה אשר איש מלבדי לא ממש יחבב".
רוב הצופים בוודאי יסכימו שגם את גווינת' פלטרו וגם את אליסיה סילברסטון קצת קשה שלא לאהוב כבר ממבט ראשון. על כן, ליהקה דה־ויילד לתפקיד הראשי שחקנית קצת פחות מתבקשת – את אניה טיילור־ג'וי הנהדרת. חובבי המתח־אימה כבר נתקלו בפניה המיוחדות של השחקנית הצעירה בסרטים כמו "ספליט", "גזעיות" ו"המכשפה". עיניה הגדולות הרחוקות זו מזו משלימות ארשת קרה תמידית, המייצרת ריחוק מיידי. אמה של טיילור־ג'וי ודה־ויילד היא מתנשאת, עוקצנית וקוצנית, ובהחלט נדרש מאמץ כדי להכיל אותה.
השינוי הקטן אך המהותי הזה הופך את המסע של אמה לאנושי יותר, ומעצים את השינוי שהיא עוברת במהלכו. ניסיונה הרב של דה־ויילד כצלמת וכבמאית קליפים גם עזר לה לעצב את אחד הסרטים המרהיבים שנראו בעת האחרונה. הוא מלא בנופים ציוריים של האזור הכפרי ובחללים מעוצבים בקפידה, ושם דגש על צבעוניות עזה. אלו מעניקים לסרט ערך מוסף קולנועי, שלצערנו יש תחושה שהוא כלוא במגבלות המסך הביתי.
"אמה" הייתה ונותרה קומדיה רומנטית שנונה, חיננית ומרחיבת לב. למרות הגישה הקלאסית והמוכרת לחומרים, בגרסה החדשה מתווספים עוקץ ויופי שהופכים אותה למומלצת לצפייה.
אמה. ארה"ב 2020, במאית: אוטום דה–ויילד, 124 ד', yesVOD וסלקום TV, 3.5 כוכבים   
