בשנים האחרונות ראו אור בישראל כמה וכמה ספרים על דוד בן גוריון: לצד הביוגרפיות הוותיקות יותר שכתבו שבתי טבת ומיכאל בר זהר, ראו אור ספרים של אניטה שפירא ואבי שילון (שכתב ספר מעניין על שנותיו האחרונות של בן גוריון), וכן ספר שיחות של דיויד לנדאו עם שמעון פרס על בן גוריון שהכיר. ספרו החדש של תום שגב, "מדינה בכל מחיר", מצטרף כעת למדף ספרי בן גוריון, אך שגב, כדרכו, מצליח להתעלות על קודמיו ולהגיש לקוראיו סיפור מרתק, באופן שלא סופר עד כה.
יש שמסבירים את ריבוי הביוגרפיות בשנים האחרונות כתולדה של געגוע למנהיגותו של הזקן; זו בוודאי אחת הסיבות לכך, אך לא הסיבה היחידה. בן גוריון מעורר עניין – וזו התחושה שעולה גם מתוך הביוגרפיה הנוכחית – בין היתר משום שתולדות חייו כרוכים לבלי התר באירועים שכוננו את מדינת ישראל, על הצלחותיה, כשלונותיה וסכסוכיה.
אף פרשה בתולדות מדינת ישראל בימי בן גוריון לא נפקדת מן הספר הזה: ויכוחים על דת ומדינה, היחס לערביי ישראל, מאבקים מול תקשורת לוחמנית, עימותים עם יהודי התפוצות, שסע עדתי. חייו ופועלו של בן גוריון נוגעים במידה רבה ברגע הולדתם של הנושאים הרגישים הללו, שממשיכים להעסיק את החברה הישראלית כל העת. כך, החזרה לבן גוריון היא ניסיון לחזור אל נקודת האפס, אל רגעי הכינון של המחלוקות והשסעים שככל הנראה ימשיכו להעסיק את מדינת ישראל גם בשנים הבאות.
קרוב ל-800 עמודים אורכה של הביוגרפיה הזו, אך כתיבתו של שגב, היסטוריון ועיתונאי ותיק שספריו על תולדות הציונות והשואה זכו לפופולריות רבה והפכו לרבי מכר, ניחנה בתכונה ייחודית, מתת-אל כמעט עבור היסטוריון: זוהי כתיבה קולחת, מעניינת, רוויית פרטים ואנקדוטות, שמספרת את הסיפור ההיסטורי כמו היה רומן סוחף או מותחן משובח. אך מעבר לסגנונו הדייקני, החסכני והאירוני-לעתים של שגב, ייחודה של הביוגרפיה הזו הוא בניסיון להתבונן על בן גוריון בגובה העיניים: שגב – שראיין בצעירותו את בן גוריון לעיתון סטודנטים – לא מתפעל ממושא ספרו, לא מביט בו בעיניים מצועפות ומסונוורות כמנהיג העם הכול-יכול. הוא יודע להצביע היטב גם – אך לא רק – על פגמיו, על כשלונותיו וחולשותיו, והיו לא מעט כאלה.
זהו יתרונו הגדול של הספר, אך לפרקים זהו גם מקור חולשתו. שכן לאורך הספר כולו, קשה למצוא תשובה ברורה לשאלה כיצד הגיע בן גוריון לאן שהגיע, כיצד זכה למעמד שזכה לו, איך הצליח לבנות את עצמו כמנהיג. אכן, הספר מדגיש היטב את תכונותיו של בן גוריון כמנהיג ממולח, כוחני ומיומן, שידע להצביע על יעד מסוים ולחתור לעברו בכל מחיר; אך הדברים הללו לא מניחים את הדעת. שגב נזהר מלרומם את דמותו של ראש הממשלה הראשון, וטוב שכך, אך הקורא נותר בסופו של דבר עם פרשיית חיים מרתקת, עם אירוע שרודף אירוע, ואילו התשובה לשאלה כיצד הפך בן גוריון למי שהפך – נותרת פתוחה.
חלקים מן הספר קשים לקריאה: גם החלקים העוסקים ביחסים בין בן גוריון לבין אשתו פולה (כמו גם עם נשים אחרות שניהל איתן רומנים לאורך השנים, גם כאדם נשוי), אך גם אלו שמצטטים בהרחבה את האמירות שלו כלפי מזרחים. הציטוטים הגזעניים מפיו של סמלה המובהק של הציונות ושל מדינת ישראל בעשורים הראשונים שלה, שאת חלקם הביא שגב כבר בספרו "1949 – הישראלים הראשונים", מעוררים חלחלה הולכת וגוברת ממרחק השנים. הפרטים הללו, אף שאינם קלים לעיכול, מצטרפים ככלות הכול לפסיפס עשיר ומורכב, מלא סתירות ותהפוכות, שהיה בן גוריון.
הגעגוע, כאמור, לא מסביר לבדו את הכמיהה לבן גוריון. אחרי קריאת הספר הזה, נדמה אפילו שהגעגוע לא במקומו, והוא אינו אלא רומנטיזציה של העבר. לא רק בגלל שנורמות מסוימות שרווחות כיום, ושראש ממשלה בישראל נחשד בעניינן, התקיימו גם בתקופת בן גוריון – כך, למשל, מציין שגב כיצד עורך "מעריב", עזריאל קרליבך, הציע לבן גוריון לרתום את עיתונו לטובת מפא"י, בתמורה לחיסול העיתון המתחרה, "ידיעות אחרונות", או כאשר הוא כותב על חיבתם של דוד ופולה למתנות על חשבון משלם המסים – אלא גם בגלל נורמות שנעלמו מן העולם, ומייצגות עידן אחר לגמרי: ניסיונות ההתערבות הבוטים של בן גוריון בתקשורת וההפעלה התכופה של הצנזורה; השקרים לציבור, הגחמנות – אינספור פעמים במהלך הספר מתואר כיצד בן גוריון מחליט להתפטר ולחזור בו – וגם היחס המזלזל והזכור לשמצה כלפי יריביו הפוליטיים, בייחוד מנחם בגין.
במובן הזה, "מדינה בכל מחיר" הוא סיפור לא רק על מנהיג דגול ועל זמנו, אלא גם על כברת הדרך שעשה השיח הפוליטי והציבורי בישראל מאז שירד בן גוריון מעל במת ההיסטוריה.
תום שגב, מדינה בכל מחיר, הוצאת כתר, 798 עמ'
