דבר היה לפני כך וכך שנים. באחד החגים, שבהם כידוע התפילות ארוכות וחלק מהאנשים מביאים מביתם ספר יהדות כלשהו שינעים את זמנם בזמן חזרת הש"ץ הבלתי נגמרת, שכני לספסל התפילה הוציא מטליתו ספר. אלא שהספר היה עטוף כולו, אפוף סוד, כלל לא ניתן היה לראות באיזה ספר מדובר. כששאלתי אותו איזה ספר הביא ענה הלה – "'חכמים' של הרב בני לאו. זו סדרה נהדרת". לתמיהתי מדוע עטף את הספר, ענה השכן מיניה וביה: "יש לוגו של 'ידיעות' על הכריכה. מה קשור 'ידיעות' לבית כנסת".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מחכים לבג"ץ: שכניו של רה"מ מיואשים מההפגנות
– דעה: מניעת טיפולי המרה: גם זו כפייה
– "בשבילי הר הבית אינו דמיון, זו הר שבו חשים את ההיסטוריה היהודית"
מדובר בתופעה אנומלית למדי. הוצאת הספרים "ידיעות ספרים", שמובילה את ז'אנר היהדות בעשור האחרון מכל בחינה שהיא, היא חלק מקבוצת העיתון "ידיעות אחרונות", טבלואיד חילוני למהדרין, יש שיגידו גם נוטה לשמאל הפוליטי, לכאורה לא בדיוק כוס התה של רבים מקהל היעד. מי שאחראים למציאות הזו הם שניים: דוֹבי איכנולד, מבעלי ההוצאה ומנכ"לה, ועמיחי ברהולץ, שבעשר השנים האחרונות אחראי בה על תחום ספרי היהדות.
"זה בדיוק הסיפור", אומר ברהולץ, "ואף על פי כן. בלב התל־אביביות החילונית – למרות שההוצאה והעיתון נמצאים בראשון־לציון – אנחנו נהיה הכי חזקים ביהדות. עם הכוח שלנו והעוצמה של העיתון החילוני, נכניס לקניונים בכל הארץ ספרים של הרב שג"ר והרב סולובייצ'יק".
העובדה שאתם שייכים לקבוצת ידיעות גורמת לחילוני לקנות ספר יהדות?
"השאלה היא האם חילונים קונים ספרי יהדות, האם זה מעניין אותם. עצם העובדה שבזכותנו יש ערמות של ספרים שעוסקים בכל מיני תחומים של יהדות, לאו דווקא תורניים, גורם לזה לקרות. לכל אחד יש נקודת ממשק מסוימת עם היהדות. זה יכול להיות חינוך, למשל, או פסיכולוגיה. אנחנו מרחיבים את השוליים, וזה קורה יחד עם תהליך שמתרחש בחברה הישראלית. אנשים שמכנים את עצמם חילונים נטו הולכים ומתמעטים. ההגדרות היום הרבה יותר היברידיות, חילוני־מסורתי למשל. הם רוצים להרגיש קשר ליהדות והלב שלהם פתוח בכל מיני מקומות ליהדות, בעיקר כזו שאינה ממסדית".
בכל הקשור לפריחת היהדות בחברה הישראלית, אתם רואים בעצמכם ביצה או תרנגולת?
"אין לי תשובה חד־משמעית לכך, אבל 'ידיעות ספרים' היא חלק מעולם ההתחדשות היהודית כבר 15 שנים. להגיד מהו אחוז ההשפעה שלנו קצת קשה לי, אבל אני חושב שאנחנו קצת התרנגולת. יש לנו מקום בין המחוללים של התופעה, אבל אני לא רוצה להגזים יותר מדי בחשיבותנו".
אילו ספרי יהדות חילונים קונים?
"אני מזהה היום שלושה מוקדים שעובדים בציבור הכללי. אחד זה התנ"ך. אם אתה מוציא ספר של דמות חילונית מוכרת שכותבת על התנ"ך, זה מוכר אצל חילונים המון. המוקד השני הוא כל מה שקשור לרמב"ם, שמדבר מאוד לציבור חילוני מבוגר ומשכיל, והשלישי הוא רבי נחמן מברסלב, שרבים רואים בו דמות חידתית ומסקרנת".
"לפני יותר מעשור היה כתוב על הספרים 'ידיעות אחרונות', שינינו את זה ל'ידיעות ספרים'. בדקנו ומצאנו שיש אנשים שזה הפריע להם ולכן עשינו את השינוי. אם נרצה להוציא ספר לקהל החרדי למשל, אנחנו מוצאים דרכים יצירתיות למכור בלי לוגו"
נחזור רגע לשכני לספסל התפילה. איך אתם מתמודדים עם הרתיעה שחש חלק מקהל היעד שלכם מהלוגו של "ידיעות"?
"לפני יותר מעשור היה כתוב על הספרים 'ידיעות אחרונות', שינינו את זה ל'ידיעות ספרים'. בדקנו ומצאנו שיש אנשים שזה הפריע להם ולכן עשינו את השינוי. אם נרצה להוציא ספר לקהל החרדי למשל, אנחנו מוצאים דרכים יצירתיות למכור בלי לוגו, יש דרכים להתמודד עם זה. אני מבין את הביקורת, אבל בעידן המחשבים והטלפונים החכמים אתה הרי יכול לקרוא כתבה בתחום מסוים ואז לגלול קצת למטה ולראות משהו מסוג אחר לגמרי. אנשים יודעים שככה זה עובד ויודעים לעשות את ההפרדה".
המגרש של כולם
עמיחי ברהולץ (48), אב לחמישה, מתגורר בעפרה. הוא נולד בבלגיה למשפחה דתית־לאומית שעלתה ארצה כשהיה בן פחות משנה והשתקעה ברעננה. למד במדרשית נעם בפרדס־חנה, ואחריה שנה בישיבת שבי־חברון. לאחר מכן עבר לישיבת ההסדר בקרני־שומרון, שם המשיך בלימוד תורת הרב קוק, שאליה נמשך.
העיסוק בכתבי הרב הוביל אותו ל"בית מורשה" בירושלים, שאותו הוא מתאר "תחנה מרכזית בחיי": "אם בישיבה בקרני־שומרון לא יכולתי ללמוד ספר אמונה על השולחן בזמן הסדר כי זה נחשב משהו שאפשר לעשות בזמנך הפנוי, הרי שבבית מורשה היה אפשר לעסוק בגלוי בביקורת המקרא ובהגות יהודית, בלי להסתתר או להתבייש. אנשים כמו הרב שג"ר, הרב ריסקין והמייסד פרופ' בני איש־שלום התוו שם את הדרך, שהתאימה לי מאוד. שם עוצבתי, ושם גם מצאתי דרך להביע את הנטייה שלי לכתוב ולערוך. הקמתי את כתב העת 'אקדמות', והספקתי לערוך יחד עם דוד ענקי עשרים כרכים עד שעזבתי".
"אני לא הולך לחנך אף אחד ולא אעשה צנזורה לדעות. השיקול יהיה אם יש לדעה הזו קהל. למשל, אם יבוא אליי מישהו עם הצעה לספר על התורה הרפורמית, לא אפסול אותו בגלל הדעות, אבל אולי אפסול כי לדעתי לא יהיו לזה מספיק קוראים"
לעבודתו הנוכחית לא הגיע בקלות: "התגלגלתי להוצאת קורן, שניסתה את דרכה בהגות יהודית. הניסיון לא כל כך הצליח, ומצאתי את עצמי מפוטר בראשית שנת 2010. חיפשתי את דרכי בהוצאת ידיעות אבל הם לא היו צריכים עורך, ועבדתי במשך כשנה עם הוצאת כנרת זמורה־ביתן, שם ניסיתי לעשות להם קצת ספרי יהדות ועיון וגם זה קרטע למדי. ואז למזלי קיבלתי פנייה מדובי איכנולד, שרצה מישהו במשרה מלאה לספרי היהדות. עד אז היו ניצנים מהז'אנר בהוצאה. הייתה סדרת 'יהדות כאן ועכשיו' שהקימה יוכי ברנדס, יצאו עוד כמה ספרים באופן לא מסודר, אבל היא עזבה והתחום נותר די עזוב. דובי רצה שהיהדות תהיה חלק חשוב ומכובד בהוצאה, וזה מה שעשינו".
"ידיעות ספרים", או בשמה הפחות מוכר, "משכל", הוקמה ב־1998 כאיחוד של "ספרי חמד", הוצאת הספרים המשפחתית שהקים צבי איכנולד – אביו של המנכ"ל העכשווי דובי – עם ההוצאה לאור של העיתון "ידיעות אחרונות". כיום מדובר באחת מההוצאות לאור הגדולות בישראל, שתחת כנפיה נמצאות גם הוצאות אחרות וביניהן "ספרי עליית הגג", "אחוזת בית", "בבל" ורבות נוספות. היא מחולקת למספר תחומים: מקור ועיון, תרגום, ילדים ונוער, מותגים ויהדות. לדברי ברהולץ, הקבוצה כולה מוציאה לאור כ־300 ספרים בשנה, וספרי היהדות שעליהם הוא אחראי הם כעשרה עד 15 אחוזים מתוכם.
אפשר לשים את האצבע על הרגע שבו נולד ז'אנר ספרי היהדות המתחדשת?
"הרב חיים סבתו. הוא המחולל והמכונן של התפתחות תחום הספרות היהודית החדשה. ברגע שרב בסדר הגודל שלו עוסק בפרוזה וזוכה בפרס ספיר, זאת אמירה משמעותית שהשפיעה על כולם. בשנתיים־שלוש הראשונות של עבודתי היו עוד כמה נקודות ציון חשובות כמו הספר של הרב שג"ר 'לוחות ושברי לוחות', שנחשב לקלאסי ונכנס בזכותנו לארון הספרים היהודי כספר יסוד, וכמו הספר של מלכה פיוטרקובסקי, ספר ראשון של אשת הלכה, שהיה אמירה משמעותית".
ומצד שני הוצאתם ספר של אליה ליבוביץ שמנסה להוכיח שהתנ"ך הוא טקסט אתאיסטי. קצת אנטי־יהדות.
"לכולנו יש השקפת עולם שאיתה אנחנו באים מהבית. האידיאולוגיה שלי אורתודוקסית באופן חד־משמעי, אבל אני מאמין גדול במציאות של בית מדרש, שבה לכל הדעות יש מקום. כמובן צריך לעשות את השיקולים ולראות איך לא לפגוע בקהל שלך. אני לא הולך לחנך אף אחד. מה שימכור ויש לו דרישה וביקוש – נוציא לאור. אני לא אעשה צנזורה לדעות, השיקול יהיה אם יש לדעה הזו קהל. למשל, אם יבוא אליי מישהו עם הצעה לספר על התורה הרפורמית, לא אפסול אותו בגלל הדעות, אבל אולי אפסול כי לדעתי לא יהיו לזה מספיק קוראים".
ומה לגבי הטענה שהפעילות שלכם מוזילה את היהדות? כלומר, דברים שפעם היו נחלת בית המדרש בלבד, נמצאים עכשיו מדף ליד "חמישים גוונים של אפור".
"אני מאמין במודל השוק, ובכך שהיהדות והדתיות הן עוד סחורה בשוק הסחורות. הסוציולוג פיטר ברגר אמר שהאידיאולוגיה היא עוד מוצר שצריך להתחרות על דעת הקהל, ואני מסכים עם האמירה הזו. האמונה שלי ברורה, אבל אני לא מפחד מזרמים ביהדות שמעוניינים לפרסם את מרכולתם האידיאולוגית. רפורמים, קונסרבטיבים – תנו לכולם לשחק במגרש, להציע את היהדות שלהם, וסוף האמת לנצח".
אתם שומעים קולות בסביבת העבודה החילונית שלכם שמתלוננים על "מיסיונריות", "הדתה" וכיוצא באלה האשמות?
"רק ברמת ההומור, לא ביקורת באמת. בסופו של דבר רואים שזה מצליח, ואז גם מי שמפקפק מבין שזה כיוון נכון. פיצחנו את המודל של להיות חלק מהעולם הכללי ובמקביל להיות חלק מההתחדשות היהודית וחלק אינטגרלי מהעולם הדתי ומהציבור הדתי. יש לנו עוגנים וחיבורים, למשל עם 'מקור ראשון'. אנחנו דוברים את השפה. גם סמנכ"ל השיווק החילוני שלנו מבין היום את השפה של הציבור הדתי, ובהוצאות אחרות זה פחות מצוי. צריך להאמין בזה באמת, לא להיות ציני ורק לרצות למכור רבי מכר. אנחנו מוכנים להשקיע, להוציא ספרים שלא יחזירו את ההשקעה רק כי הם חשובים בעינינו אידיאולוגית. הוצאות אחרות לא עושות את זה".
העובדה שאתם הוצאה גדולה עם הרבה עוצמה מאחוריה סחבה את כל שוק ספרי יהדות למעלה, או שדווקא ההפך, ייבשתם את הז'אנר כי אתם כל כך גדולים שאי אפשר להתחרות בכם?
"אנחנו מאתגרים את ההוצאות הקטנות והמגזריות, ודוחפים את השוק למעלה. הרבה כותבים שנדחים אצלנו, הולכים אליהם ורואים אור. העובדה שאנחנו מושכים הרבה אנשים להגיש לנו כתבי יד גורמת להרחבה של התחום. למשל, 'דברי שיר' הפכה להוצאת ספרים רק בחמש השנים האחרונות, והוצאת 'מגיד' חזרה למגרש לפני פחות מעשור. כנראה יש מקום לכולם, אבל אנחנו בהחלט הסמן המשמעותי של השוק. בכלל, בתחום היהדות יש פריחה מטורפת של כתיבה עיונית, וכתבי יד לא מפסיקים לזרום. בתחום הפרוזה אני עוסק פחות, אבל לפעמים מגיע אליי ישירות איזה ספר שנכתב על ידי דתי או דתייה ועוסק במשהו שנושק לתחומי היהדות. אם עורכי המקור לא כל כך יודעים להתמודד עם ספר כזה, אני יכול להציל אותו".
"אנחנו מאתגרים את ההוצאות הקטנות והמגזריות, ודוחפים את השוק למעלה. הרבה כותבים שנדחים אצלנו, הולכים אליהם ורואים אור. העובדה שאנחנו מושכים הרבה אנשים להגיש לנו כתבי יד, גורמת להרחבה של התחום"
איך מחליטים אם להוציא ספר או לא?
"אני קודם כול מסתכל על תוכן העניינים, ההקדמה והתקציר. אחר כך אתחיל לקרוא כמה עמודים, בדרך כלל זה יספיק כדי לדעת אם כן או לא. הרבה פעמים זהות הסופר חשובה מאוד, כלומר האם הוא ידוע או לא. הרבה יותר קל לקבל החלטה לגבי ספר של אדם מוכר, כשאתה יודע מי הקהל שלו. סוד הפיצוח טמון בכתבי יד של אנשים אנונימיים, ואני משתדל לתת לכל אחד את הכבוד הראוי לו. בלא מעט מקרים אני שולח את כתב היד ללקטורה חיצונית, כי לא הצלחתי לקבל החלטה ברורה אם שווה שנפרסם אותו אם לאו".
"אין ארוחות חינם"
לאחרונה הוציא העיתונאי חנוך דאום אוטוביוגרפיה בהוצאה עצמית. אחד ההסברים המרכזיים שהוא נתן לדרך שבה בחר הפעם – את ספריו בעבר הוציא דאום ב"ידיעות ספרים" – היה הרצון לעקוף את מערך השיווק והרשתות. "הדהים אותי כמה החלוקה בסוף היא נגד הסופר", אמר בריאיון ל"ידיעות אחרונות", "מי שכותב ספר יכול להרוויח על עותק חמישה שקלים גג".
"המהלך שעשה חנוך דאום מתאים למעטים מאוד וגובה מחיר לא פשוט", אומר ברהולץ, "כולם ראו איך הבית שלו הפך למחסן ספרים, וצריך רק לדמיין את עבודת הסבלות והלוגיסטיקה שנלווית לפרויקט כזה. מן הסתם התקבול שמשלשל המחבר לכיסו יהיה גבוה ממה שיקבל דרך תמלוגים מהוצאה־לאור גדולה, אבל לא ברור אם מהלך כזה מצליח להגיע באמת לקהלים שלא שמעו על הספר ולא בנויים להזמנות אונליין. בקיצור, אין ארוחות חינם, וצריך לקחת בחשבון את כל התהליך, את המאמץ שנלווה לו ואת המחיר. אני בטוח שמעטים ינסו זאת, וגם אלה שינסו, לא בהכרח יחזרו על זה שוב".
כמה עותקים צריך ספר למכור כדי שייחשב להצלחה?
"לגבי כל ספר שאנחנו מוציאים, יש תקווה שהוא ימכור כמה אלפים. אם ספר מכר פחות מאלף עותקים, הוא לא נחשב להצלחה גדולה. אבל יש כאמור מקרים של ספרים שמראש אנחנו יודעים שהמסחריות לגביהם אינה במוקד, אלא המניפה שלנו. כשנרצה לסמן משהו בצד ימין של גבול הגזרה ומשהו מצד שמאל שלו, אני מוכן להוציא אותו גם במחיר אי־מסחריות".
מכירת עשרת אלפים עותקים היא הישג יפה לכל הדעות. כמה כסף יקבל הסופר במקרה כזה?
"המחיר הקטלוגי של ספר הוא כתשעים שקלים, אבל ההוצאה רחוקה מלקבל את הסכום הזה. בדרך כלל יש מבצעים בחנויות שבמסגרתם הספר נמכר בכארבעים שקלים בממוצע, ואנחנו מקבלים סביב העשרים שקלים לספר, שלושים אם יש לנו מזל. בתוך זה נכנסות הוצאות מימון שונות, שיווק, הדפסה ועוד, וברור שלא מרוויחים מספרים כמו בהייטק. מה שהסופר מקבל נע סביב שמונה אחוזים ממה שאנחנו מקבלים על הספר".
כלומר בחישוב מהיר, על עשרת אלפים עותקים הסופר יקבל כעשרים אלף שקלים פחות או יותר. ברור שאי אפשר לחיות מזה.
"נכון, ואף אחד גם לא חושב ככה. פעם, לפני עידן המבצעים המטורפים, היינו מקבלים ארבעים־חמישים שקלים לספר, ואז כמובן שגם מה שהסופר קיבל היה סכום גבוה יותר. הסכומים שאנחנו מקבלים הולכים ומצטמצמים כל הזמן. אני חושב שאם תעשה משאל בין הסופרים, תשעים אחוזים יגידו לך שהם מעדיפים שהספרים יימכרו במחיר יותר נמוך ושיותר אנשים יקראו אותם. את הכסף הם מקבלים ממקורות אחרים שקשורים להשפעה שיוצר הספר – הזמנה להרצאות, לפאנלים, העובדה שהם הופכים לבני־סמכא בתחומם".
יכול להיות שאנחנו מפספסים כך סופרים שלא יכולים להרשות לעצמם לשבת ולכתוב כי הם צריכים להתפרנס?
"יכול להיות, אבל הוצאות הספרים אינן הכתובת לכך אלא המדינה, מכוני התרבות, מקומות וארגונים שיכולים וצריכים לתת לאנשים את היכולת לפנות זמן לכתיבה. ואגב, יש דברים כאלה. פרס ראש הממשלה, פרס שר החינוך ומלגות נוספות".
תקופת הקורונה תפסה את הוצאות הספרים בישראל לא מוכנות. כמעט כולן, כולל הגדולות שבהן ובתוכן "ידיעות ספרים", הודממו לחודשים ארוכים, כולל בתקופה שהייתה אמורה להיות הפורייה ביותר – חודש הספר העברי. לכאורה, דווקא כשאנשים בבית אמור להיות ביקוש יתר לספרים. "אנחנו כמו טבחים במסעדה", מסביר ברהולץ, "אתה יכול לשבת במטבח כמה שאתה רוצה ולהכין אוכל, אבל אין מי שיקרא. נכון שבסגר אנשים רוצים לקרוא יותר, אבל ברגע שהקניונים נסגרו, למעשה סגרת את שוק הספרים. רוב המכירות שלנו מתרחשות שם".
ומה עם מכירות באינטרנט? אפילו חברות הביגוד עברו למכירה אונליין.
"כרגע, מכירות האונליין לא נותנות לנו תשובה מספיק טובה. רוב רכישות הספרים במסגרתה הן מה שמכונה 'קנייה ספונטנית' – אנשים שבאים לקניונים, קונים בגדים ומוצרים אחרים ואגב כך נתקלים בדוכני ספרים, הם ממששים אותם, קוראים מה כתוב מלפנים ומאחור, ויוצאים עם ארבעה ספרים במבצע. ככה העולם שלנו עובד. המקצוענים שמחפשים ספר ספציפי ויודעים לאתר אותו במחשב הם עדיין מעטים. אף אחד בארץ עוד לא הצליח לפצח את סוד המכירה אונליין של ספרים. אני מעריך שבעתיד נשתלב בתוך אתרים גדולים כמו אמזון, ומאמין שהקורונה תחדד ותאיץ את התהליך הזה. אנחנו יודעים כמעט בוודאות שיהיו עוד סגרים, ועולם הספרים יהיה חייב להתמודד עם זה".
"המהלך שעשה חנוך דאום, להוציא את הספר שלו באופן פרטי, מתאים למעטים מאוד וגובה מחיר לא פשוט. כולם ראו איך הבית שלו הפך למחסן ספרים, וצריך רק לדמיין את עבודת הסבלות והלוגיסטיקה שנלווית לפרויקט כזה"
הקורונה תשפיע על התוכן שבו תעסוק בשנים הקרובות?
"אני חושב שכן. בחודשים הקרובים אקבל הרבה כתבי יד של 'שו"ת קורונה', ברור לי שאנשים כבר כותבים אותם. לגבי השפעות רוחניות רחבות יותר, ייקח זמן. הדברים מחלחלים לאט".
לסיום, תן לנו דוגמה לספר שהפתיע אותך לטובה מבחינת ההתקבלות שלו בקהל, אחד שהפתיע לרעה, ואחד שהצליח במקום אחר ואתה מצטער שלא יצא אצלך.
"אחת ההפתעות הגדולות של השנים האחרונות היא הספר שכתבה יפעת ארליך 'מה יקרה אם אמות מחר בבוקר', על חייה של דפנה מאיר, שמכר עשרות אלפי עותקים. משהו פה עבד ונגע באנשים. ידענו שהוא יצליח, אבל חשבנו שזה יהיה ברמות רגילות – לא ברמה פנטסטית. לעומת זאת, הסדרה של הרב לונדין על כתבי הרב קוק עוד לא עשתה את העבודה שלה. ראשית, כי יש הרבה מתחרים בשוק, ניסיונות שונים לבאר את הרב קוק, ושנית – הסדרה עוד לא הושלמה, ולאנשים יש נטייה לקנות סדרה שלמה. זהו פרויקט שעוד יש מה לעשות איתו, ואנחנו לא אומרים נואש. הספר של הרב יוני לביא, 'היי הרב' יצא ב'דברי שיר'. אני חושב שהוא הגיע אליי ודחיתי אותו, יכול להיות שזה משהו שהתפספס. אבל אין הרבה דברים כאלה. רוב הדברים הטובים מתחילים אצלנו".
עמיחי ברהולץ על רבי המכר הגדולים של היהדות, ועם כמה המלצות על ספרים שאולי פספסתם"
רבי מכר
אין חולק על כך שהתנ"ך הוא רב המכר הגדול ביותר בהיסטוריה, בוודאי אם מתחשבים במהדורות בשפות זרות. אם קופצים בזמן לעידן הדפוס המודרני, אפשר להצביע על כמה ספרים ששברו שיאים.
כזהו ספרו של הרב ישראל מאיר לאו "יהדות הלכה למעשה", שהפך למדריך המעשי הפופולרי ביותר בנושאי יהדות. לידו אפשר למצוא בבתים רבים את "ספר הקידוש" עם איוריו של רפאל אבקסיס. הפתעה נעימה ופורצת דרך הייתה ספרה של ד"ר עליזה לביא "תפילת נשים", ששבר שיאים חדשים והציב את הכתיבה הנשית על המפה. גם חלוץ ארון הספרים היהודי־ישראלי "פרקי אבות – פירוש ישראלי חדש" מאת פרופ' אביגדור שנאן סימן טריטוריות חדשות ויצר את ז'אנר הפירוש הישראלי.
האהבה שהציבור רוחש לרמב"ם היתרגמה למספרים נאים בספרו של ד"ר מיכה גודמן "סודותיו של מורה הנבוכים", ושר התרבות החדש חילי טרופר הביא לפסגות חדשות את ז'אנר ספרי החינוך מלאי ההשראה היהודית בספרו "מקום בעולם".
המלצות
בית מדרש נשי, חריף ובועט, מסתתר בין כרכיו של "דרשוני", שלא ישאיר אתכם אדישים ליכולות הלימוד והניתוח של הכותבות הרבות. חיבור טבעי ופשוט של ההלכה עם פרקטיות נשית וחמלה תמצאו בספרה של מלכה פיוטרקובסקי "מהלכת בדרכה", שפתח מדור של כתיבה נשית בתולדות ההלכה. הרעיון של להיות "מענטש", בן אדם, כציוויה המרכזי של היהדות, שוזר את ספרו הנפלא של הרב אהרן ליכטנשטיין "באור פניך יהלכון", והופך אותו לספר רלוונטי בכל עת. הרב יונתן זקס, לורד בריטי והוגה מקורי, מעדכן את עולם המחשבה היהודי בספרו "רדיקלית אז, רדיקלית עכשיו" ומביא את המהפכנות של התנ"ך היישר לדילמות החברתיות והרוחניות של ימינו. פאזל מחשבתי מרהיב וחידתי המורכב ממקורות יהודיים רבים ובעיקר הרב קוק ורבי נחמן, ביחד עם הגות פוסט־מודרנית מעבר לים, נמצא בספר "לוחות ושברי לוחות" של הרב שג"ר. הספר מציב אלטרנטיבה רעיונית פורייה ומודל של חשיבה אמיצה מחוץ לקופסה, שמזכיר לנו שהיהדות היא לא רק ארון או קופסה.
