הילדים נרדמו, המטבח סודר ואתם מתיישבים בסוף היום לצפות בטלוויזיה ולנקות את הראש. נגיד שבחרתם לצפות בסרט "הונאה בצמרת" העוסק במרדף של פושע אנונימי אחרי תובעת מחוזית. בדקה ה־24 תקפוץ חלונית שתתריע בפניכם כי אוטוטו אתם הולכים לראות "לבוש ספורטיבי". אם תבחרו שלא לדלג תראו בחורה שבחרה לצאת לרוץ בגופייה ובמכנסונים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הפעלות מהבית: כך תבלו עם הילדים בלי לצאת החוצה
– השלכות הפיצוץ בלבנון: ממשלה מקרטעת וחוסר יציבות
– מועצת בנימין בפרויקט קיץ ענק לתושבים ומבקרים
ברוכים הבאים לשירות TOV, שירות סטרימינג מצונזר, או אם תרצו: "נטפליקס לדתיים".
מאחורי התוכן של המיזם הזה עומד טל ברקאי, איש תוכן שעבד בעבר בערוץ 2 ובערוץ 20. כשהוא שמע לראשונה על הרעיון של שירות סטרימינג מצונזר הוא חשב שזה רעיון אידיוטי שלא יצליח. "מה פתאום שאהיה בתפקיד הצנזור הגדול? אני מתייחס לעצמי בתור אמן, לפני שחזרתי בתשובה למדתי בסם שפיגל, המקדש המהולל שבו למדנו שכל פריים חשוב. אז עכשיו נחתוך סצנה כי מישהו מתנשק שם? מבחינתי זה היה לפגוע באידיאל אמנותי נשגב".
מה שינה את דעתך?
"עלה לי זיכרון מוקדם של ריאיון שקראתי עם הבמאי הגרמני וים ונדרס, שביים בין היתר את 'מלאכים בשמי ברלין' ואת 'פריז, טקסס'. הוא סיפר שם שאידיאולוגית הוא מעולם לא הכניס סצנות מין או אלימות לסרטים שלו, כיוון שהוא רואה בזה מציצנות ופורנוגרפיה, ולדעתו באופן גורף זה מיותר ביצירות אמנותיות. הוא סיכם ואמר שזה קישוט שלא רלוונטי לסיפור ולעלילה. בזמנו, כשקראתי את זה, זה נכנס לי באוזן אחת ויצא מהשנייה, אבל בשנה וחצי האחרונות צפיתי בלא מעט סרטים, ואני יכול לחתום על מה שהוא אומר. מין ואלימות הם כמעט תמיד סוג של קישוט. יוצאות דופן הן יצירות כמו 'סקס והעיר הגדולה' שהמהות שלהן היא מערכות יחסים, ואני שם אותן בצד. אבל ברוב הסרטים סצנות כאלו בתוך העלילה מגיעות מצורך מסחרי, או איזה צורך פנימי של תסריטאי או במאי".
TOV מציע תוכן וידאו מצונזר למי שרוצים להימנע ולמנוע מילדיהם לצפות בסצנות מיניות ואלימות. את התוכן ניתן לסנן בכמה רמות, באופן שמתאים את עצמו להעדפות הצופה. כחלק מרמות הסינון יכולים הצופים לקבוע במהלך הצפייה מה לראות ומה לא, באמצעות פופ־אפ – התראה מה עשוי לקרות בשניות הבאות – ולהכריע לעצמם.
ברור לך שאתם נכנסים לשדה מוקשים?
"לא המצאנו את המודל הזה, הוא מבוסס על 'מודל חברות התעופה' (מודל המאפשר לחתוך עד ארבע דקות מהיצירה, בתנאי שהיא לא פוגמת באווירת הסרט, ר"ר), בהסכמים מול חברות הפצה בעולם אנחנו חותמים על כך שמותר לנו להוציא קטעים שלא מתאימים לצפייה משפחתית".
בעולם, אגב, קיבלו די בהבנה את האנשים חובשי הכיפה שבאו לרכוש תוכן "נקי". בארץ עדיין מתקשים לתמוך ברעיון. "באופן אבסורדי הבעיות שנתקלנו בהן היו מול יוצרים ישראלים. הם יותר צדיקים מהאפיפיור".
"עם רבנים במגזר שבירכו על זה כי הם מבינים שהרכבת כבר יצאה לדרכה. למעשה עד שלא דיברנו עם הרבנים היינו הרבה יותר שמרנים. במובן מסוים מי שנתן לנו את הדחיפה הכי חזקה להביא את התוכן הכי פרימיום עם ההגבלות המתאימות היה הרב יהושע שפירא (בתמונה למטה), ממייסדי הרעיון של 'אינטרנט רימון'"
מי למשל?
"ניהלנו משא ומתן מול יס במטרה לקנות סדרות שלהם כמו 'שטיסל', 'סרוגים' וסדרות דוקו שונות, וכשהם הבינו את המודל שלנו אז חצי מהאנרגיה של המשא ומתן ירד, עוד לפני שהגענו לכסף. שמעתי כאן בארץ משפטים כמו 'מי אתם חושבים שאתם, שתפגעו לנו ביצירות האלו' ו'לא משתלם לי בכלל להיכנס איתכם למו"מ'. בעולם, הזרימה הייתה טובה יותר. אני מאמין שנצליח להגיע גם ליוצרים הישראלים, וכבר בימים אלו אנחנו עומדים לחתום עסקה גדולה בתחום".
איכותי אבל ישן
הרעיון ל־TOV נולד אצל ישראל זעירא, מנכ"ל "ראש יהודי", יזם נדל"ן ואב לשמונה, כשהבין שאין לילדיו מקום לצרוך בו את התכנים שהם מעוניינים בהם. הוא זכר את הסרטים המצונזרים שראה בסניף עזרא בתור ילד, ורצה פלטפורמה שתעשה את העבודה הזאת עבור ילדיו. ארבע שנים התגלגל הרעיון, עד שבשנה וחצי האחרונות הוא קרם עור וגידים. מנכ"ל המיזם הוא גדעון אברהם, מנהל השיווק הוא נתנאל ארנברג וגם איש היח"צ קובי סלע נרתם לרעיון מתחילתו.
ממש כמו המחיר הממוצע של נטפליקס, גם השירות החדש יעלה 49 שקלים. .דגימה של האתר מגלה מקום עם הרבה כוונות טובות. התכנים אכן "נקיים" וניתן להשאיר שם את הילדים והמתבגרים מול המסך בלי חשש שייתקלו באלימות נוסח "משחקי הכס" או בתכנים מיניים סטייל "בית הנייר". הבעיה היא שהיצע התכנים כרגע נמוך יחסית, כ־400 סרטים, אבל היזמים מתחייבים להכפילם ממש בימים הקרובים. התכנים איכותיים, אבל מעט מיושנים, חלקם מראשית שנות האלפיים, וההיצע לילדים דל ולא תמיד מתאים. כך למשל מצאנו את הסרט דובר הרוסית "יום ההולדת של אליסה" עם כתוביות, למרות שהוא מיועד לצעירים שאינם קוראים, וסביר להניח שמרביתם לא דוברי רוסית. ב"מומלצים למבוגרים" תוכלו למצוא בעיקר סרטי דוקו, כמו זה שעוסק בנסיך הארי או סרט על סוכנת בריטית המבוקשת על ידי הגטספו. גם הגימור של האתר אינו מושלם, ואין פירוט תוכן על כל סדרה או סרט. ובכל זאת, יש כאן פוטנציאל אדיר. בקרוב מבטיחים באתר גם סדרה מקורית של חבורת אנדרדוס והרחבה עם סרטים וסדרות של יוצרים מוכרים.
ההגדרות לצנזורה עדיין אפורות. סצנת קללות או חדר מיטות תצא החוצה, אבל לבוש לא צנוע מספיק או שירת נשים יהיו נתונים לבחירת הלקוח תחת טכנולוגיה מיוחדת שתיתן התראה ותאפשר לדלג על סצנה. "בסופו של דבר יש בעולם כמות בלתי נתפסת של תוכן, ואני מאמין שנצליח למצוא תכנים שלא יצריכו צנזורות", אומר ברקאי. "אנחנו עכשיו במשא ומתן מול חברות האחים וורנר ומול החברה שמשווקת את הארי פוטר, ואנחנו מתעניינים גם בסרטי סטיבן ספילברג שהם נקיים באופן כמעט סטרילי".
את ליקוט התוכן הנוכחי עשה ברקאי בעיקר במסגרת יריד הטלוויזיה הבינלאומי "מיפ" בקאן, שאליו מגיעים סדרות ופורמטים מכל העולם. "לא המצאנו את 'המודל המשפחתי', זה דבר שקיים בעולם. מה שחידשנו זה את נקודת המבט ההלכתית־יהודית. בהתחלה חשבתי פשוט לפנות ל'הולמרק' (ערוץ סדרות דרמה לכל המשפחה ממשפחת ערוצי NBC, ר"ר) ולקנות ערימת סרטים. אבל כשהתחלתי לראות את הסרטים ראיתי שהם אולי 'נקיים', אבל בחלקם יש מסרים נוצריים רבים. לאט־לאט התחלנו להתכוונן ולמצוא סרטי הרפתקאות, סרטי מיינסטרים של הוליווד משנות התשעים, סדרות קלאסיות וסיטקומים. בעבר, לפני שהכול עסק במערכות יחסים, היה עולם תוכן אחר".
מתי זה השתנה?
"בישראל אני יכול לשים את האצבע על הנקודה ששינתה הכול, והיא כשנכנס ערוץ 2 לחיינו. פתאום הגיע ערוץ מסחרי שהיה צריך לייצר כסף ולא ראה לנגד עיניו שום דבר מעבר לכך. קיבלנו עולם ערכים של טלוויזיה איטלקית, גלגל המזל עם מגישות על סף מועדון חשפנות, ואת זה ראיתי עוד לפני שחזרתי בתשובה, בעיניים של חילוני. קיבלנו טלוויזיה בוטה, גסה, עם קללות, את דודו טופז".
בתכלס איך זה עובד? מי בפועל מצנזר את הסרטים?
"נשים שזו העבודה שלהן, שצופות בסרטים ומסמנות מה יכול להיות בעייתי".
אני רוצה את העבודה הזאת. לצפות בסרטים ושעוד ישלמו לי על זה.
(צוחק): "לדעתי את תישברי מהר מאוד. הייתי בטוח שיעמדו בתור כדי לעשות את העבודה הזאת, אבל זה לא כל כך פשוט. הסרטים בלי תרגום, וצריך לשבת להסתכל ולא לפספס שום דבר. כשעברנו למחוזות של סרטי פעולה אז גם גברים הצטרפו לחבורה. לכל אחד יש טבלת אקסל ובתוכה כותבים אילו דקות להוריד, אם בכלל".
"בעולם קיבלו בהבנה את האנשים חובשי הכיפה שבאו לרכוש תוכן 'נקי', ואילו בארץ עדיין מתקשים לתמוך ברעיון. באופן אבסורדי הבעיות שנתקלנו בהן היו מול יוצרים ישראלים. הם צדיקים יותר מהאפיפיור"
מה לגבי שירת נשים? נשים רוקדות, זה משהו שאתם מצנזרים?
"אנחנו לא חותכים את זה, אבל המשתמש יוכל לצנזר מראש לפי הגדרת הפרופיל שלו".
האפשרות הזאת עדיין לא נמצאת באתר.
"כרגע אין מספיק תוכן בשביל זה, אבל בעתיד זה יהיה. אני מודה שבאופן כללי אנחנו עדיין בתהליך של ניסוי וטעייה כדי להבין את הקהל שלנו. יש קהל שיכול להיות שאנחנו מוציאים עבורו הרבה אנרגיות והוא בלאו הכי לא יהיה שם".
יש ועדה רוחנית מפקחת?
"לא. אף רב לא ייכנס למוצר שמבחינתו הוא בדיעבד לגמרי, אבל דיברנו עם רבנים במגזר, וכולם בירכו על זה כי הם מבינים שהרכבת כבר יצאה לדרכה. למעשה עד שלא דיברנו עם הרבנים היינו הרבה יותר שמרנים. במובן מסוים מי שנתן לנו את הדחיפה הכי חזקה להבין שאנחנו צריכים להביא את התוכן הכי פרימיום עם ההגבלות המתאימות היה הרב יהושע שפירא, ראש ישיבת ההסדר ברמת־גן וממייסדי הרעיון של 'אינטרנט רימון'. הוא מכיר לעומק את הציבור הדתי־לאומי".
מה לגבי המגזר החרדי? אתה חושב שנראה אותם גם צורכים את התכנים שלכם?
"בקבוצות המיקוד לקראת עליית הפרויקט כללנו גם קהל חרדי ובתוכו גם קהל חסידי. גילינו שחלקם רואים הכול, כולל אירוויזיונים, סדרות, סרטים, והכול במחשכים, בחדר סגור. הבקיאות שלהם מטורפת. אנחנו בהחלט מכוונים למגזר החרדי, לאורתודוקסים המודרניים ואפילו גם לציבור רחב יותר מזה".
מעריץ של אמדורסקי
ברקאי, שבספטמבר יחגוג 50, נולד באשקלון וכשהיה בן שבע עברה משפחתו לתל־אביב. הוא גדל בבית חילוני עם אמא עובדת סוציאלית ואבא איש צבא שפתח לאחר פרישתו סוכנות ביטוח. בנעוריו התגרשו הוריו. בגיל 16, אחרי שנזרק מבית ספר תיכון ("הייתי תלמיד נורא"), הוא הגיע לתיכון "שלווה", מפלט אחרון לנערים שלא הסתדרו עם מערכת החינוך: "מצד שני, כולם שם היו מאוד יצירתיים". אחד מחבריו הטובים מאותה תקופה הוא המוזיקאי אסף אמדורסקי. "עד היום אנחנו חברים טובים מאוד. הוא אחד האנשים שהכי השפיעו עליי, יש לו ידע כללי עצום והוא חיבר אותי להרבה אנשים יוצרים. הייתה לי אפילו סוג של הערצה כלפיו". בשבועות האחרונים הוא מתווכח עם אמדורסקי ברשתות החברתיות על אמירותיו בנוגע לראש הממשלה.
אחרי הצבא הוא הלך ללמוד כתיבה בקמרה אובסקורה והחל לעבוד בערוץ הראשון בתחום תוכניות הילדים. הימים היו ראשית ערוץ הילדים, והערוץ הראשון ניסה לתת להם קונטרה. לקראת סוף הלימודים אמו חלתה; "היה לנו קשר עמוק. ליוויתי אותה במחלתה שלוש שנים". כשנפטרה ביקשה משפחתה המסורתית שברקאי, בן יחיד, יקפיד על אמירת קדיש. "התחלתי ממקום של לעשות טוב לאמא, וזה הפך לי את החיים", לדבריו. הוא כבר היה אז נשוי ואב לילדה, והתגורר בלב תל־אביב. רק רגע לפני שנכנס לבית הכנסת הוא היה שם את הכיפה על ראשו, כדי שאף אחד לא יראה. "זה היה בית כנסת טריפוליטאי שהייתי הולך אליו בילדותי עם סבא שלי, ובכל ביקור שם חזרו אליי הקולות והריחות, הכול עטף אותי. זה היה טיפול פסיכולוגי בזול, מצאתי שם נחמה".
בסיום השנה, אחרי הקדיש האחרון, הוא הבין שקשה לו להתנתק. הוא למד קבלה, חיפש את דרכו הרוחנית ובמקביל למד ב"סם שפיגל" וגם החל לעבוד בתפקידי תוכן בערוץ 2. כשהמשפחה הצעירה עברה להרצליה, והצטרף אליה בן נוסף אחרי שנים של ציפייה, הוא הרגיש שנעשה לו נס, והם נכנסו לתהליך של חזרה בתשובה. באחת הפעמים שבהן צפה בערוץ מאיר, ראה ברקאי על המסך שבערוץ מחפשים תסריטאים. הוא שלח קורות חיים ותוך מספר דקות חזרו אליו וזימנו אותו לפגישה. כך הפך לחלק מצוות ההקמה של הערוץ. "זה היה ראשוני ונאיבי, 'אסי וטוביה' היו צובעים את התפאורה שלהם בעצמם, ואני הייתי במאי, מפיק, תסריטאי ונער המים", הוא מספר. מאוחר יותר גויס לנהל את התוכן בערוץ 20, עד שעזב לפני כשלוש שנים.
"כולם היום יודעים מה זה ערוץ 20, וזה לא משנה אם צוחקים עליו או מצייצים עליו או סתם מדברים עליו. אם הוא היה משדר רק יידישקייט הוא היה נבלע, ולכן הוא החליט לנסות לאזן את הקול השמאלי במפה. הוא עשה זאת בדלות כספית, ולכן זה לא מתרומם"
הערוץ עלה לאוויר כדי לשדר תוכניות בנושאי מורשת יהודית ומסורת, ותפס עם הזמן זווית יותר חדשותית ואקטואלית. "ערוץ 20 עשה משהו מדהים בעיניי בניסיון לפרוץ דרך, אבל בסופו של דבר קרו דברים. הטלוויזיה הליניארית מתה ונקברה, ובעיקר הערוץ קיבל החלטה גורלית שבדיעבד יש לה צדדים מוצלחים יותר ומוצלחים פחות, וזו ההחלטה להתמקד באקטואליה. זה דבר שדורש המון כסף, כשאתה יודע שהוא לא יחזור. זה לא מוצר מדף, אלא מוצר שדקה שאחרי שהוא משודר, הוא כבר לא רלוונטי. זה אכזרי. נוצר מצב שכולם היום יודעים מה זה ערוץ 20, ולא משנה אם צוחקים עליו או מצייצים עליו או סתם מדברים עליו. אם הוא היה משדר רק יידישקייט הוא היה נבלע, ולכן הוא החליט לנסות לאזן את הקול השמאלי במפה. הוא עשה זאת בדלות כספית, ולכן זה לא מתרומם".
הערוץ נולד כערוץ מורשת, אבל לא מיהרתם לשלב בו טאלנטים דתיים. אנשים כמו אמילי עמרוסי או ג'קי לוי, שהיו אמורים להיות בערוץ, לא היו שם בסוף. זה קרה במשמרת שלך.
"זו הייתה טעות. היו החלטות שבסופו של דבר בפרספקטיבה של זמן היו טעות. אין ספק שהעסק הזה היה צריך להיות כזה שמעורבים בו יותר אנשים דתיים, אפילו ברמת עריכת הווידאו וההפקה. שילבנו כאידיאל כוחות חילוניים כדי להגיע לעוד קהלים, ובסופו של דבר הקהל האמיתי שלנו לפי קבוצות המיקוד היה ממסורתי קל ועד כבד. הרעיון היה להביא דמויות מחוץ לגטו הדתי. בדיעבד זו הייתה טעות ברובד המקצועי, יש כוחות מדהימים ומוכשרים בטירוף שלא נכנסו לשם. מעבר לכך השקענו אנרגיה בלדברר את עולם הערכים שלנו בתוך המערכת, העסק היה אינטנסיבי וחבל שהיה צריך לבזבז אנרגיות על זה. אני היום במציאות של לא להסתיר את הכיפה. לא נולדתי לתוך העולם הדתי, לא גדלתי בבני עקיבא, אבל הילדים שלי כבר כן, ואני מרגיש היום הזדהות מוחלטת עם העולם הדתי, אני לא יכול לסבול את ההתבטלות מול העולם החילוני. אישית רציתי שתהיה יותר גאוות יחידה, אבל היו כוחות בערוץ שלא חשבו שזה נכון בשלב הראשון. זו לא הייתה החלטה נכונה, אבל היו הרבה דברים טובים שכן נעשו בערוץ".
"בקבוצות המיקוד לקראת עליית הפרויקט כללנו גם קהל חרדי, ובתוכו גם קהל חסידי. גילינו שחלקם רואים הכול, כולל אירווזיונים, סדרות וסרטים, והכול במחשכים, בחדר סגור. הבקיאות שלהם מטורפת. אנחנו בהחלט מכוונים למגזר החרדי, לאורתודוקסים המודרניים ואפילו לציבור רחב יותר מזה"
למה עזבת את הערוץ?
"לא באתי מתחום האקטואליה, זה שחק אותי לגמרי. נפלתי על משהו שאני לא מספיק מקצועי בו, ומצד שני חשבתי שזה חשוב, זה היה סוג של דיסוננס. הייתי חייב להיות איש אקטואליה אבל רציתי לעשות מגזין ובידור, ולא נשאר לזה תקציב".
ערוץ מאיר, אורות, ערוץ 20, תכלת ז"ל – אף ערוץ מורשת לא ממש הצליח. אתה מאמין שיש היום מקום לטלוויזיה מגזרית?
"הקול הזה חייב להמשיך להילחם על הקיום שלו. כל מה שאני מביא היום ל־TOV רציתי להביא גם לערוץ 20, אבל הרגולטור לא נתן לנו. ואז בא נטפליקס, ואתה יכול להקים ערוץ נישה זול, נגיש ונקי ובלי רגולטור".
לא לזיכוי הרבים
במיזם הושקעו עד כה כארבעה מיליון שקלים, ולדברי ברקאי, לפי הבדיקות שנערכו יש לו פוטנציאל עסקי של כ־400 אלף בתי אב. כשאני מראה סימני ספקנות לגבי הסיכוי שמשפחות דתיות־לייט יצטרפו לפרויקט הזה, ברקאי משתף אותי בפגישה שהייתה לו בעבר עם המפיק רם לנדס, יוצר טלוויזיה שחתום בין היתר על "מחוברים" ועל הפקות נוספות. "רם לנדס החילוני הליברלי מספר לי שהוא פריק של חדשות ושבכל ערב בשעה 20:00, לא משנה מה, הטלוויזיה אצלו נדלקת, ודקה אחרי זה הוא תופס את עצמו ומסתכל על אשתו במבוכה, כי הילדים בסלון והידיעה הראשונה עוסקת באונס והשנייה ברצח והשלישית חושפת לצופה קללות בלי צנזורה, והוא לא יכול לסגת ולכבות את זה. הוא אמר לנו אז בזמנו שאם נייצר תוכן חדשותי אחר בערוץ 20 אז הוא איתנו, לא משנה מה תהיה ההטיה הפוליטית של הערוץ. בשורה התחתונה, אני חושב שרק הגלילה של נטפליקס או של דף הבית של ynet גורמת לאדם דתי להתמודד עם מציאות בלתי אפשרית. זה ברמת התוכן, הכותרות, התמונות. אנחנו בטרלול מוחלט ואנחנו חייבים מקום נקי. אני משוכנע שהעם שלנו לא שם ולא רוצה את זה".
אתה כבר ערוך לתגובות נוסח "טהרנים", "מעלימי נשים" וכו'?
"אני סופג תגובות קוטלות כל הזמן, בפייסבוק שלי החברים מסם שפיגל אומרים לי להפסיק לדבר עם החבר הדמיוני שלי, וגם עם אנשים כמו אמדורסקי אני רגיל לוויכוחים בקולי קולות אבל באהבה גדולה, כנ"ל גם עם יהלי סובול שהוא חבר טוב. בסוף גם מאחורי הביקורת אנשים מבינים שאני בא ממקום טוב".
יש לכם עוד דרך ארוכה עד שתוכלו לקבל את התואר "נטפליקס הדוסית".
"אנחנו עומדים לחתום חוזה עם גוף ישראלי גדול שיביא איתו מסה של תוכן, יש לנו התחייבות של עשרים שעות חדשות מדי חודש, ואני מאמין שזה יהיה יותר. הכסף שייכנס מהמנויים יוזרם לתכנים חדשים. בסוף צריך לזכור – זה מיזם עסקי, לא זיכוי הרבים והכנסת כלה. כשנתחיל להכניס כספים המיזם יגדל בצורה אורגנית, וזה הולך להפתיע".
