הזרם הרומנטי בספרות, שפרח במפנה המאה ה־18, דחה את הרציונליות הקרה של המדע וביקש לאמץ במקומה את הטבע בתור שיקוף לחופש, לפראות ולמסתורין שברוח האדם. הטבע נתפס ברומנטיקה כמקום של הרמוניה ופשטות, ואירועים טבעיים, כמו גם גרמי השמיים ומזג האוויר, שיקפו את הלך נפשו של הגיבור.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– ניצול מקסימלי של חדר שינה מינימלי
– "טראמפ נע לכיוון שגוי. לא יכולתי יותר לייעץ לו"
– גרמניה: ישראלית לשעבר הורשעה בתקיפה במהלך הרצאה של עליזה לביא
אלא שהמדע התחכם לרומנטיקה: ההתפתחות של מדעי הביולוגיה במהלך המאה ה־19 הפכה את הטבע עצמו לתחום שניתן לקטלג, לסווג ולהבין. עם עליית תורת האבולוציה, גילה הטבע פנים אחרות. ממקום של שלווה והרמוניה הוא נעשה לזירה אקראית ופראית, שבמרכזה תחרות אכזרית לחיים ולמוות. במובן הזה, "שירת סרטני הנהר" של דליה אוונס מנסה להעמיד מחדש תפיסה רומנטית של הטבע, מתוך מודעות מלאה לגילויים המדעיים ולמשמעותם. הטבע של אוונס כואב, אלים ואכזרי, אבל בדרכו עדיין מלא ביופי, ואפילו בחמלה.
שירת סרטני הנהר
דליה אוונס
מאנגלית: שאול לוין
כנרת זמורה דביר, 368 עמ'
קאיה היא ילדה שחיה באזור ביצות נידח בצפון קרוליינה במאה ה־20, במשפחה שנשלטת בידי אב שתיין ואלים. בזה אחר זה בני משפחתה המבוגרים יותר נוטשים, עד שקאיה בת העשר נותרת לשרוד לבדה בביצות. זהו סיפור ההתבגרות שלה: התבגרות לא שגרתית, לעיתים טראומטית, בודדה מאוד אך מומתקת בטוב ליבם של זרים ובאהבה שמתפתחת בינה ובין טייט, נער מהכפר הסמוך (אף שיחסיהם יודעים עליות ומורדות). במקביל, זהו סיפור על הטבע: קאיה, שגדלה הרחק מחברת בני אדם, לומדת להכיר את ביצות החוף ואת החיים שבהן מתוך אינטימיות עמוקה. השחפים שהיא מאכילה ושלל העופות הנדירים שהיא צופה בהם נהפכים למשפחתה. תיאורי הטבע והנוף העשירים שמלווים את הספר כולו ארוגים בנפשה של הגיבורה. מבעד לדפים הקורא מוזמן לעולם אחר, עם קצב ועם סדרי עדיפויות משלו.
קאיה נבנית מתוך היתמות והבדידות שלה. היא נעשית בהדרגה לחוקרת טבע, ומביאה את היופי של ביצות החוף אל העולם הגדול. הטבע הוא ברכה וקללה: קאיה המתבודדת מנתחת את האנושות במונחים ביולוגיים, וכך אמה היא הנקבה שעוזבת את צאצאיה כדי להגדיל את סיכויי ההישרדות הגנטיים; גבר שנוטש אותה הוא זכר שמאמץ אסטרטגיית רבייה דומיננטית. היא מקבלת את הדברים הללו בהשלמה, אבל גם מתוך כאב גדול. כמו בטבע, הכאב והיופי שלובים זה בזה.
הספר בנוי משני צירי זמן: אחד עוסק בהתבגרותה של קאיה, השני בחקירת רצח של צעיר מהכפר הסמוך, רצח שבו קאיה בת ה־24 נחשדת. חקירת הרצח מוסיפה אלמנט של מתח לסיפור, ואף מספקת כמה מחוות יפות למשפטו של טום רובינסון ב"אל תיגע בזמיר". אבל הקשירה בין שתי העלילות בסופו של דבר מעט רופפת. באופן כללי, הכתיבה יפה אבל לא מתוחכמת או נטולת פגמים: ההתנהגות של חלק מהדמויות – כולל ברגעי מפתח בסיפור – לא תמיד קוהרנטית, ואלמנטים סיפוריים חשובים מופיעים לפתע פתאום בלי הכנה מספקת. לקושי הזה מצטרף גם תרגום ששפת המקור, אנגלית, מבצבצת יותר מדי מבעד לו. למרות הפגמים האלה, עדיין מדובר בחוויית קריאה מהנה וסוחפת למדי. אולי זה לא נועד להיות ספר מלוטש: כמו קאיה ועולמה, יש בו משהו גולמי וראשוני, ובכך טמון חלק מהקסם שלו.
