קבוצות ליגת העל בכדורגל כבר נמצאות בהכנות קדחתניות לקראת פתיחת העונה הבאה, שצפויה לצאת לדרך בסיום החודש. מי שעדיין מחפש קבוצה חדשה הוא מהראן ראדי. הקשר בן ה־38 שהיה מהכדורגלנים הבכירים בישראל בעשור החולף, והיחיד שזכה בשש אליפויות רצופות – שלוש במדי מכבי תל־אביב ושלוש בהפועל באר־שבע. בעונה החולפת היה שותף לשובה של בני סכנין לליגה הבכירה. "בשבועות האחרונים אני בוחן הצעות והדברים עדיין מתבשלים, ובמקביל אני ממשיך להתאמן בכל יום לבד ולשמור על כושר", מספר ראדי, "המטרה שלי היא לחזור העונה לשחק בליגת העל ואני חושב שאני עדיין מתאים מבחינה מקצועית ופיזית, אחרת לא הייתי מנסה בכלל. לפני כמה שבועות סיימתי בהצלחה פלייאוף אינטנסיבי בליגה הלאומית, עם משחק כל שלושה ימים וכמעט 90 דקות על המגרש, ומול הרבה צעירים, שמכתיבים קצב לא פחות מהיר מליגת העל. אז מבחינתי זה מדד טוב, ומה שקובע אלו העובדות והסטטיסטיקות, לא הגיל".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– למה הציונות הדתית לא עולה להר הבית?
– האבטלה בשיא, ושר החקלאות מבקש עוד עובדים זרים
– 10 הכללים לפגישת זום מוצלחת
סיפורו של ראדי יוצא דופן, בעיקר בשל העובדה שפרץ מאוחר ולמעשה החל לשחק כדורגל באופן מסודר רק בגיל 18, במחלקת הנוער של מכבי תל־אביב. הוא נולד וגדל בסולם, כפר ערבי סמוך לעפולה, כרביעי בין שבעה ילדים.4 "כדורגל במשפחה שלי זה גנטי. אבא שלי היה שחקן וגם הדודים משני הצדדים. כמה מטרים מהבית שגדלתי בו היה מגרש כדורגל, ובשנות ילדותי ביליתי שם הרבה שעות בכל יום", הוא נזכר, "הלימודים היו חשובים מאוד עבורי ובגלל שלמדתי בבית ספר בנצרת, שאליו נסעתי בכל יום 40 דקות לכל כיוון, היה לי קשה לשלב את זה עם הכדורגל. אני מאמין שאם אתה עושה משהו, אתה צריך להשקיע את מאת האחוזים. זה משהו שאני מאמין בו מאז שהייתי קטן, ותודה לאל, זה הצליח לי. במשך השנים שיחקתי בכפר בקבוצה מקומית של דוד שלי, זיכרונו לברכה, ששיחקה בליגה אזורית, אבל לא הייתי חלק ממסגרת שיכולתי באמת להשתפר בה. אחרי שהוצאתי תעודת בגרות, התפניתי לכדורגל".
אחרי העונה בקבוצת הנוער של מכבי תל־אביב, החל ראדי לשחקן בקבוצות בוגרים בליגות נמוכות. הוא העביר שנתיים במדי הפועל מג'ד אל־כרום בליגה השלישית ועבר למכבי כפר־כנא והפועל אשקלון, שתיהן גם הן בליגה הארצית. הוא עלה עם אשקלון ליגה, ובעונת 2005/06 שיחק לראשונה בליגה הלאומית. בקיץ 2006 חתם במכבי הרצליה, ששיחקה אז בליגת העל, וב־26 באוגוסט באותה שנה ערך את הופעת הבכורה שלו בליגה הראשונה. בסיום העונה השנייה בהרצליה ירד עם הקבוצה ליגה, אבל נשאר חלק מליגת העל לאחר שחתם לשנתיים בבני יהודה.
ראדי הפך לשחקן הרכב אצל הזהובים, העפיל איתם פעמיים לפלייאוף העליון והפסיד בגמר הגביע. הוא שיחק עונה בהפועל עכו ומשם עבר לקדנציה הראשונה בבני סכנין, שהפכה לעונת הפריצה האמיתית שלו. את עונת 2011/12 הוא סיים עם 13 שערים ו־10 בישולים והוביל את הקבוצה לעונה נהדרת, שהסתיימה בפלייאוף העליון. "בשנים הראשונות בכדורגל המקצועני החלום הכי גדול שלי היה לשחק, להבקיע, לבשל ולשמח אנשים מסביב. לא היו לי יעדים או שאיפות להגיע למקום מסוים. אבל עם הזמן עברתי בין קבוצות, התחלתי להבין איפה אני נמצא ונפתח לי הראש והתיאבון", משחזר ראדי את התהליך שעבר.
מה תרם להתקדמות שלך מהליגות הנמוכות אל צמרת הכדורגל הישראלי?
"לא היה לי קל בשום מקום שהגעתי אליו ולא הרגשתי בנוח. ידעתי מראש ששום דבר לא יגיע אליי בקלות ועבדתי קשה מאוד בשביל כל דבר שהשגתי. גם אם כבר היו לי רגעים טובים, הייתי קשה עם עצמי ולא ויתרתי כדי שאמשיך להתקדם. מבחינתי לא היו לי תקופות פשוטות בקריירה, והאתגר הזה בשבילי זה הכיף האמיתי".
כמו לשחק בכפר
ההצלחה של ראדי לא נעלמה מעיני הקבוצות הגדולות בארץ. בקיץ 2012, כשהוא כבר בן 30, חתם הקשר לשלוש עונות במדי מכבי תל־אביב, בתמורה ל־200 אלף דולר לשנה. "אהדתי את מכבי תל־אביב בתור ילד, כששיחקו שם אבי נמני, הישאם זועבי, ניר קלינגר ואלי דריקס, אבל בגלל העובדה שאני לא עוקב אחרי התקשורת באופן רציף, לא חייתי את הלחץ הזה של מועדון הפאר מכבי תל־אביב, שלא זכה באליפות כבר עשור. אני חושב שזה עזר לי להגיע לשם באווירה שקטה יותר, כאילו אני משחק בכפר", הוא מספר, "היה לי גם מזל גדול שהצוות האירופי, בראשות ג'ורדי קרויף, ניתק את המועדון מכל רעשי הרקע מסביב ובמיוחד מהתקשורת. אני לא אדם שמתערבב, וכל מה שעשיתי היה להתאמן וללכת הביתה. לא חיפשתי תהילה או משהו כזה, ולאט־לאט הלכתי והתקדמתי".
על בני סכנין: "בסופו של דבר נגזר על שני הצדדים להמשיך יחד. הזוי מבחינתי לחשוב על זה שהגעתי כשחקן עם מעמד ואחרי זכייה באליפויות וחשבתי שאני מגיע לבית. הקושי שלי שם היה גדול מאוד"
ההשתלבות של ראדי אצל הצהובים הייתה נהדרת. הוא הפך לשחקן הרכב מהמשחק הראשון, כבש שמונה שערים, וה־11 שבישל הפכו אותו למלך הבישולים של הליגה. העונה הראשונה במכבי הסתיימה בזכייה הראשונה שלו באליפות. "אני זוכר שבחגיגות הלכנו למסעדה בתל־אביב, וכשפגשתי את קרויף בחניה הודיתי לו על ההזדמנות להיות חלק ממכבי ומהצלחה כזאת. הוא אמר לי שהוא זה שצריך להודות לי, שיש לי חלק גדול בזכייה שלנו ושאנחנו השחקנים גרמנו לו להצליח. שם הבנתי את העוצמה הגדולה שנמצאת במכלול הזה שנקרא מכבי תל־אביב", הוא מספר.
היה לך קשר קרוב עם ג'ורדי קרויף?
"שמעתי על ג'ורדי לפני כן וראיתי אותו משחק, אבל בהיכרות האישית שלנו היה משהו מאוד חם ולבבי, זה לא שכל הזמן ראיתי מולי את הבן של האגדה. ייאמר לזכותו שהוא אפשר לי להרגיש שאנחנו ביחד, שאין מישהו אחד שנמצא מעל השני. זה עזר לי להתחבר ולהרגיש רצוי. תמיד ידעתי שאתן 200 אחוז וסמכתי על היכולת שלי, ובסופו של דבר החיבור שלי עם מכבי היה כמו כפפה ליד".
במהלך עונת הבכורה הנהדרת, הזמין אלי גוטמן את ראדי לנבחרת ישראל. הוא ערך את הופעת הבכורה שלו בתבוסה 4:0 לרוסיה, במסגרת מוקדמות גביע העולם 2014. עד היום רשומות לזכותו עשר הופעות בינלאומיות והבקעת שער אחד בנבחרת. "זה היה מדהים מבחינתי, ששנה וחצי לפני כן רק הגעתי לסכנין, מועדון שמבחינת אוהדים היה הרבה יותר גדול מהקבוצות שהייתי בהן קודם, ופתאום אני במכבי תל־אביב ובנבחרת. זה שיא עבור שחקן כדורגל, והתרגשתי ושמחתי מאוד".
ההצלחה של ראדי במכבי תל־אביב נמשכה והוא זכה עם הקבוצה באליפות שנייה ואחר כך בטרבל חלומי בעונה השלישית, עם זכייה באליפות, בגביע המדינה ובגביע הטוטו. לצד כל זה החל לסבול מקומץ בעייתי של אוהדי מכבי, שהחלו לקרוא לעברו קריאות גזעניות. "בשלב הראשון ההנהלה בחרה לא להתייחס אליהם בכלל, אבל כשפרצה המלחמה בעזה (מבצע צוק איתן, ד"מ) הקריאות הלכו וגברו, בעיקר במשחקים שלנו במוקדמות ליגת האלופות", אומר ראדי, "אחרי אחד המשחקים מיץ' גולדהאר (בעלי הקבוצה, ד"מ) התקשר אליי והבטיח לי שהוא הולך להילחם בתופעה הזאת, ובאמת אני יודע שהוגשו כתבי אישום נגד כמה אוהדים שהורשעו במעשים האלה. באופן כללי היה לי חיבור נהדר עם האוהדים במכבי תל־אביב, שחלקם שומר איתי על קשר עד היום, ולשמחתי כמעט ולא סבלתי מגילויי גזענות לאורך הקריירה שלי".
בעונה השלישית בצהוב ירד מעט מעמדו המקצועי של ראדי, ובסיומה הוא החליט לעזוב ולעבור להפועל באר־שבע, שהפכה באותן שנים למתחרה העיקרית של מכבי על התואר. "אנשים מבחוץ לא ידעו את זה, אבל העונה השלישית שבה זכינו בטרבל הייתה שנה לא קלה לרבים במערכת. משהו שם פשוט לא התנהל כמו שצריך", הוא משתף, "היה לי חוזה לעוד עונה, והייתי צריך להחליט אם להישאר במכבי כעוד שחקן או ללכת לחדש את האנרגיות שלי במקום אחר. בדיעבד אני יודע שהבנתי בזמן אמת שהמועדון נמצא במצב של מיצוי. יש כאלה שטוענים שזו הייתה טעות שלהם לשחרר אותי לבאר־שבע, אבל אני לא רואה את זה ככה. הם רצו לרענן את המערכת וזה היה דבר טבעי".
אהבה אדומה
הבחירה של ראדי בבאר־שבע התבררה כמוצלחת מאוד מבחינתו. הוא אמנם פספס את ההעפלה של מכבי תל־אביב לשלב הבתים של ליגת האלופות, אבל השתלב מצוין במועדון הדרומי ובסיום העונה היה שותף לזכייה הראשונה של הקבוצה באליפות אחרי 40 שנה. בעונה השנייה הוא העפיל עם באר־שבע לשלב הבתים של הליגה האירופית וזכה באליפות נוספת ובגביע הטוטו. בעונה השלישית שוב חלה ירידה במעמדו המקצועי ונוצרה מתיחות בינו ובין מאמן הקבוצה, ברק בכר. "הייתה לי מערכת יחסים טובה עם ברק בכר ועברנו יחד הרבה חוויות טובות, אבל בצד המקצועי באותה עונה קרו דברים פחות נעימים", הוא מודה, "עם השנים למדתי להבדיל בין קשר מקצועי לקשר אישי וחברי, ועד היום בכר ואני בקשר טוב. אנחנו מדברים מדי פעם ומברכים זה את זה בימי חג ובימי הולדת".
למרות הירידה במספר הדקות על המגרש, רשם ראדי באותה עונה 32 הופעות במדי באר־שבע וכבש שלושה שערים. כשהקבוצה זכתה בתואר נוסף הוא קבע שיא של שש אליפויות אישיות רצופות. "שיאים נולדו כדי שישברו אותם, אבל זה עדיין היה כיף והסיפוק היה גדול", הוא צוחק ואומר.
בסיום עונת 2017/18, אף שקיבל הצעה לשנה נוספת, בחר ראדי לעזוב את בירת הנגב. "גם בבאר־שבע בשנה השלישית התחילה תחושה של מיצוי, של חוסר חיבור, גם מבחינה מקצועית", הוא מסביר, "בנוסף לזה, הסיטואציה הפכה קשה יותר למשפחה שלי. אשתי אוהבת מאוד כדורגל והייתה מושפעת ממצב הרוח שלי, וכששיחקתי פחות זה כאב לה יותר ממני. אני הייתי צריך להיות זה שמרגיע אותה. מעבר לזה היא בת יחידה עם שלושה אחים, והיא והילדים שגדלו רצו להיות קרובים למשפחה המורחבת שלנו. קיבלנו המון אהבה בבאר־שבע, כזו שאני חושב שזכו לה מעטים שהגיעו ממקום אחר. אני מרגיש אותה עד היום ומודה להם מאוד. אני מאמין שכדורגל מקרב בין אנשים וגם שלכל דבר יש סוף, וכשנפרדים, גם אם הנסיבות לא הכי טובות, צריך לעשות את זה בצורה מכובדת ולזכור את הדברים הטובים, והיו כאלה לא מעט עבורי בבאר־שבע".
הופתעת כשאלונה ברקת הודיעה על עזיבת המועדון?
"הופתעתי כמו כולם, כן. היא הייתה מחוברת מאוד לבאר־שבע, אבל פשוט הגיע משבר הקורונה, העסקים שלה ושל בעלה נאלצו להתמודד עם קשיים והיא הגיעה להחלטה הזאת. מבחינה אישית היה לי כיף לעבוד איתה ונהניתי מאוד".
בכל השנים האלה הגיעו אליך גם הצעות מקבוצות באירופה?
"אני יודע שבתקופה שלי במכבי תל־אביב, אחרי ששיחקנו באירופה, הייתה התעניינות בקשר אליי מקבוצות בקפריסין ובפולין. אבל האמת היא שלא האמנתי שזה יהפוך להצעה אמיתית, כי כבר הייתי בן 31, ובאירופה מחפשים שחקנים הרבה יותר צעירים, כדי לטפח אותם ולמכור הלאה. אני לא מצטער שפרצתי מאוחר. אני מסתפק במה שעברתי ומאחל לכל שחקן להגיע למקומות כאלה".
על המשחקים בלי קהל: "בכל הנוגע לצעירים בקבוצה יכול להיות שזה אפילו עזר לנו. כולם יודעים שלסכנין יש קהל שמאוד תומך, אבל הוא גם יכול להלחיץ, והעובדה ששיחקנו מול יציעים ריקים עזרה להם לקבל ביטחון ולשחק טוב יותר"
לאחר שעזב את באר־שבע חתם ראדי לשנתיים בבני סכנין. אחרי שש שנים של אוויר פסגות, הוא חזר לקבוצה שלרוב נאבקת על ההישרדות בליגת העל. "ראיתי בחזרה שלי עניין של שליחות ורציתי שנעשה עונה טובה", הוא מסביר, "סכנין זו קבוצה שתורמת רבות לדו־קיום בארץ, אין עונה שלא משחקים ומאמנים בה יהודים, ורציתי להיות חלק מפאזל שמשדרג את הקבוצה ולא נאבק כל שנה בתחתית. לצערי הדברים לא עבדו כמו שרצינו וחטפנו מכה חזקה. הכול היה ההפך הגמור ממה שתוכנן, וירדנו ליגה".
בדיעבד הצטערת על המהלך הזה?
"לא, כי מבחינת המשפחה זה הדבר הכי טוב שעשיתי – לילדים מבחינה חברתית ומבחינת הלימודים, ולאשתי עם ההורים שלה. חטפתי הרבה אש על מה שקרה בעונה הזאת וניסו להלביש עליי דברים שלא היו קשורים אליי. אני המשכתי לתת 200 אחוז. מבחינה סטטיסטית גם עשיתי דברים טובים, אבל אני רק חלק מפאזל של קבוצה שלמה. היה אצלנו הרבה רעל בחדר ההלבשה שהשפיע על הכול".
אדם מאמין
בתחילת העונה החולפת מצא את עצמו ראדי שוב בליגה השנייה. "האמת שלפחות מבחינת הקבוצה, בהתחלה בכלל לא עמד על הפרק שאשאר במועדון, בעיקר בגלל המידע השגוי שהם קיבלו בנוגע אליי", הוא מספר, "גם אני הרגשתי שזה לא יכול להימשך והתחלתי לחפש אלטרנטיבות, אבל עדיין הייתי תחת חוזה ולא הצלחנו להגיע להסכם מול מועדון אחר שיחזיר אותי לליגת העל. בסופו של דבר נגזר על שני הצדדים להמשיך יחד. הגיע מצב שבו ההנהלה הבינה שזה מה שיש, והחליטו להחזיר אותי למגרש. הזוי מבחינתי לחשוב על זה שהגעתי כשחקן עם מעמד ואחרי זכייה באליפויות, וחשבתי שאני מגיע לבית. הקושי שלי שם היה גדול מאוד".
בסופו של דבר, הסיפור של ראדי וסכנין העונה הסתיים באופן חיובי. הקבוצה שיחקה היטב לאחר החזרה מההפסקה הכפויה בעקבות משבר הקורונה, והצליחה לעלות בחזרה לליגת העל. "למזלי אני חזק מנטלית, יודע להסתכל על הדברים הטובים ובעיקר יש לי סבלנות שתמיד הוכיחה את עצמה. הפעם זה לקח יותר זמן, אבל תמיד האמנתי בעצמי וביכולות שלי, ועם השינוי בחשיבה אצל ההנהלה, הצלחנו לעלות ליגה. זו הייתה עונה מוזרה ומורכבת, אבל לשמחתי גם מתוקה בסוף, והוכחנו שוב שעבודה קשה משתלמת".
איך עברה עליך תקופת השבתת הליגה?
"הדבר הכי טוב שקרה לי בקורונה הוא האפשרות לבלות הרבה זמן עם המשפחה, וגם זה שבפעם הראשונה בחיים למדתי להבריג ולשפץ דברים בבית. למזלי אני גר במקום פתוח והיה לי קל יותר להתאמן בכל יום ולשמור על כושר. כמה שבועות לפני שחזרנו להתאמן במגרש עשינו אימונים קבוצתיים משותפים בזום, וגם זה עזר לנו מאוד".
איך הייתה ההרגשה לשחק בלי קהל ביציעים?
"מבחינה אישית הכנתי את עצמי למצב והשתלבתי בו טוב, אבל בכל הנוגע לצעירים בקבוצה יכול להיות שזה אפילו עזר לנו. כולם יודעים שלסכנין יש קהל שמאוד תומך, אבל הוא גם יכול להלחיץ, והעובדה ששיחקנו מול יציעים ריקים עזרה להם לקבל ביטחון ולשחק טוב יותר".
מה דעתך על הכדורגל הישראלי? מה צריך לעשות כדי שהוא יתפתח?
"אני חושב שמי שבראש הפירמידה של הכדורגל הישראלי חייב לשנות את דרך החשיבה ולהבין שהכול מתחיל מהגילים הצעירים. בכל כמה שנים מגיע דור חדש לנבחרת, ועדיין בכל פעם כשאנחנו צריכים להתעלות ברגע נתון, זה לא מצליח. זה מראה שמשהו בפיתוח לא נכון מבחינה מנטלית ומקצועית. צריך לבחור דרך מסוימת, להאמין בתהליך ולתת לצוות שנבחר את הזמן שהוא צריך כדי לעבוד על דברים שיבשילו. חשוב שתהיה תוכנית נכונה שלא תסתמך רק על תוצאות מיידיות. יש לנו הרבה מה ללמוד ממקומות אחרים".
אתה מגדיר את עצמך כאדם דתי?
"אני מוסלמי ומגדיר את עצמי כאדם דתי, שמבין את הדת באופן הפשוט שלה – להיות בן אדם, לעזור לזולת, לתת לאחר ולהתפלל ולהודות לא־לוהים כל הזמן על מה שיש לך".
בדיעבד אני יודע שהבנתי בזמן אמת שמכבי תל–אביב נמצאת במצב של מיצוי. יש כאלה שטוענים שזו הייתה טעות שלהם לשחרר אותי לבאר–שבע, אבל אני לא רואה את זה ככה. הם רצו לרענן את המערכת, וזה היה דבר טבעי"
מה דעתך על בעיית האלימות בחברה הערבית?
"אני מבטיח לך שאם האנשים האלה היו מחונכים נכון על פי הדת, האלימות שאנחנו רואים היום במגזר הערבי לא הייתה מתרחשת. הדת שלנו, לפני שהיא דורשת להתפלל ולשמור את מנהגי האסלאם, אם זה לגדל זקן או לעשות דברים חיצוניים אחרים, דורשת להיות בן אדם מתורבת. זה הבסיס".
היית מסכים להצעה מבית"ר ירושלים?
"ברגע שרוב האוהדים בבית"ר ירצו שחקן ערבי, זה יהפוך לעניין לגיטימי ולא תשאל אותי יותר את השאלה הזו. זו התשובה האמיתית. כשיסתכלו על הכישורים של השחקן לפני שמסתכלים על המוצא שלו – אז דברים ייראו אחרת. אבל לצערי בבית"ר כרגע זה הלך הרוח. אני לא אוהב שמערבים פוליטיקה בספורט, למרות שאצלנו לפעמים אין ברירה".
אתה מרגיש בארץ כאזרח שווה בין שווים?
"במקרה שלי, אני לא יכול להגיד שלא. אני כדורגלן מוכר, אהוב מאוד במגזר היהודי והערבי ומקבל הרבה אהבה. אבל כשמסתכלים על כלל האוכלוסייה הערבית בישראל, ברור שיש כאן לא מעט בעיות".
עד מתי תשחק כדורגל?
"כל עוד הגוף יאפשר לי אני אמשיך לשחק, בתקווה שבליגת העל. אם לא שם, אצטרך לחשב מסלול מחדש".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני בחמש, ורק בזכות דבר אחד – כי אני והמשפחה שלי בריאים. זה האושר האמיתי. אחרי זה מגיעים ההצלחה והכסף וכל הדברים האחרים".
