בקיץ 2019 עלתה לאוויר בקשת 12 "זה לא הגיל", דרמה קומית בכיכובם של מירי מסיקה וגפן ברקאי, שהייתה מופת של משחק גרוע, הומור דלוח ועלילה מופרכת. מאחורי היצירה המביכה ההיא עמד התסריטאי, המגיש והשחקן רועי עידן. קשה להאמין ששנה בדיוק לאחר מכן, זה אותו רועי עידן שעומד מאחורי דרמת המשטרה החדשה "מנאייכ", אחת הסדרות הטובות שנוצרו בישראל בשנים האחרונות.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
מכירים תודה: "התרומה שלו ללימוד התורה הנשי הייתה עצומה"
הטוויטר מזיק לבריאות: כששקרים פתאום מפריעים לשמאל
הלו, הלו אבא: להיות טאטע
במרכז הסדרה עומד איזי בכר (שלום אסייג), חוקר בכיר במח"ש וקצין משטרה לשעבר. רגע לפני שהוא יוצא לפנסיה מוקדמת, הוא מקבל הצעה מסגנית ראש מח"ש, רונית מינצר (מיה דגן), להצטרף לחקירה אחרונה שבמרכזה עומד חברו הטוב ביותר מימיו במשטרה – ניצב משנה ברק הראל (עמוס תמם). איזי מצטרף לחקירה למורת רוחה של אשתו אתי (אורנה פיטוסי), גם היא קצינת משטרה. בתחילה הוא מסכים להצטרף רק כדי "לשמור" על חברו שהוא משוכנע בחפותו, אבל במהרה הוא נחשף לגילויים שעתידים לטלטל את עולמו ואת החברות ביניהם.
אחד הטריקים המפורסמים בליהוק סדרות דרמה הוא הבחירה דווקא בשחקן קומי לתפקיד הראשי. במקרה של אסייג זה עובד מעולה – והוא נכנס בטבעיות רבה לנעליו של איזי, לוחם הצדק הישר כסרגל שעולמו המקצועי ועולמו האישי מתחילים להתפורר לנגד עיניו. לצידו משחק עמוס תמם, שבעבר לוהק בעיקר לתפקיד "הבחור הטוב", ועכשיו השלים את המעבר לצידו השני של המתרס ומשכנע כקצין המשטרה שסרח. הדמות הנשית המרכזית היא טל בן־הרוש (לירז חממי הנפלאה), קצינת מודיעין מבריקה שמסופחת למח"ש בניגוד לרצונה, ובהמשך הופכת להיות אשת סודו ויד ימינו של איזי.
דרך העלילה המרכזית, מקבל הצופה הצצה לשני עולמות שאמורים להיות מנוגדים: עולם הפשע המאורגן ועולם המשטרה. אלא שמהר מאוד אנחנו מבינים כי שני העולמות שזורים זה בזה בקשרים שכמעט בלתי אפשרי לנתק. "יש הרבה אזורים אפורים בעבודת משטרה", אומר איזי לטל באחד המפגשים הראשונים שלהם, "אין שוטר שלא תמצאי עליו משהו אם תחפרי מספיק עמוק".
התובנה הזו היא הבסיס שעליו נבנית כל הסדרה, ולכן מאכזבת נקודת התורפה שלה: הנטייה לדיכוטומיה. במקום שהשטחים האפורים ייחשפו לפנינו לאט־לאט, חלק אחרי חלק, אנחנו מקבלים מיד בהתחלה הסבר והוראות: מי הטוב המוחלט ומי הרע, איזו דרך צודקת ואיזו מפוקפקת. הבעיה הזו מאפיינת לא רק את העלילה, אלא גם את הדמויות עצמן.
למרות זאת, "מנאייכ" מצליחה להיות סדרה מותחת ומסקרנת. היא עשירה בפיתולים ובעלילות משנה מטופלות היטב, ונעה בבטחה בין סצנות אקשן, קרבות פסיכולוגיים ורגעים אישיים במינון מדויק. היא עוסקת בחברות גברית, בנאמנות ובמוסר – נושאים שלעולם נשארים רלוונטיים.
ומילה טובה אחרונה לכאן 11. בשעה שרשת 13 וקשת 12 מזגזגות בין תוכנית ריאליטי אחת לשנייה, מעניק התאגיד במה ליצירות מקור מסוג אחר. עד כה ההימור הזה הצליח: זה עתה הסתיימה העונה הראשונה של סדרת המתח "טהרן" שזכתה לשבחים מקיר לקיר וככל הנראה לרייטינג נאה (התאגיד פרש מוועדת המדרוג, כך שאין בידינו נתונים). ואם חושיי אינם מטעים אותי – גם "מנאייכ" עומדת להביא לאנשים שעומדים מאחוריה הרבה מאוד כבוד. אולי אפילו כזה שישכיח יצירות קודמות שלהם, שהיו הרבה פחות מוצלחות.
מנאייכ כאן 11, ראשון ושני, 21:15  
