אלמלא דחיפה מהרמטכ"ל רפול, יש סיכוי טוב שתחזית מזג האוויר כפי שאנחנו מכירים אותה היום לא הייתה נראית ככה. "יום אחד הוא פנה אליי", נזכר אורי בץ, החזאי המיתולוגי של הערוץ הראשון, "ושאל אותי איך זה שבירדן יש חזאי ואצלנו אין. ואז הוא התחיל לדבר עם אנשים בכנסת, ויום אחד חיים יבין זימן אותי אליו. הוא אמר לי 'תשמע, דיברו איתי מכל סיעות הבית', זה היה המשפט, וביקש שאביא לו איזה שניים־שלושה חזאים, ושיהיו צעירים".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– ביקורת על הרפורמה במח"ש: "תהפוך לפינת ליטוף"
– עם שני פתרונות לתקציב, אופציית הבחירות עדיין רלוונטית
– הלם: בחדשות 12 "גילו" את סכנות הטיקטוק
העלייה לשידור נקבעה ליוני 1989. "חיים יבין אמר לי: 'בכוונה אנחנו מעלים אתכם ביוני. מה כבר יש לכם להגיד? שמה שהיה אתמול יהיה מחר?'. עניתי לו שלא משנה מתי תעשה את זה, ברגע שתעלה אותנו לא ירצו שזה ירד. הוא פרץ בצחוק. אבל היה כזה רייטינג שכשנגמר החודש שאלתי אותו 'נו, יורדים?' והוא ענה שבשום פנים ואופן לא".
זה עשוי להישמע מוזר, אבל הפינה הקבועה בסוף מהדורת החדשות, שבה עומד מגיש צעיר ונמרץ ומעביר את התחזית בקלילות רעננה, קיימת פה לא הרבה זמן ביחס לזמן שבו נכנסה הטלוויזיה לחיינו. ובכל זאת, התחזית הפכה לעוגן שאיש לא העז לחשוב לוותר עליו. "עד אז נתנו בעיקר תחזיות ספורדיות", נזכר בץ, "רוב הזמן שמו איזו שקופית של ים המלח עם הטמפרטורות, ומדי פעם כשהיה שלג או שרב כבד היו קוראים לי כמרואיין, אבל זה לא היה ממוסד".
באחרונה צפות ועולות שוב התהיות לגבי מעמדם של החזאים כאיקונים טלוויזיוניים ולגבי שאלת הצורך בהם. בחדשות 13 נאלצו להיפרד משני החזאים הוותיקים דני רופ ונעמה איזנברוך במסגרת סבב הקיצוצים. מגישי תחזיות פוזלים למשרות הגשה וכתבות מגזין; בחלק מהתוכניות אמון על התחזית חזאי אחד שעושה הכול לבדו ולא אחת, כשהוא אינו בנמצא, מחליפה אותו שקופית.
"בגלל שזה לא שייך לגמרי למקצוע העיתונות, עורכי החדשות ומנהלי החדשות לא מבינים מה החזאי עושה, במה הוא עובד במהלך היום", מסביר רופ, "אני כבר שלושים שנה במקצוע, ולא ראיתי אף מנהל שאמר לי: 'דני, נורא מעניין אותי לדעת, איך אתה מייצר את התחזית הזאת בסופו של דבר? במה אתה עובד?'. זה כמו גוף זר שנמצא שם. כולם יודעים שזה מעניין את כולם, כולם יודעים שבבסיס שלהם הם חייבים אותו. הרי אנשים מתכננים את סופי השבוע שלהם, את הטיולים שלהם, את החתונות והבר־מצוות לפי התחזית. חקלאים מחליטים אם להשקות או לא. מצד שני, זה נמצא בסוף המהדורה ונתפס כחלק הקליל יותר של החדשות, ולא יודעים איך להתייחס לזה. אתה עיתונאי, אתה לא עיתונאי, אתה כתב? מה אתה?"
אם פעם החזאי היה איקון טלוויזיוני בפני עצמו, היום לא בטוח שכולם ידעו לומר מיהו האיש הנחמד על המסך שמגיש את התחזית. האם אנחנו מצויים בסופו של עידן? האם החזאי הפסיק להיות טאלנט?
"אני לא בטוחה", טוענת החזאית הוותיקה שרון וכסלר שמגישה את התחזית בכאן 11, "זה תלוי יותר בבן־אדם. בסופו של דבר מה שתופס אותך זה למי אתה מתחבר יותר, כמו שיש מגישות של חדשות שאוהבים אותן יותר. אצלי למשל אנשים מרגישים שהם ליוו אותי בהריונות, ראו אותי עם בטן ובלי, והם כבר מחוברים ומכירים אותי. היום מי שמגיש עושה את הכול, אז המקצועיות סופר חשובה. אני מכינה את התחזית, אני מכינה את הגרפיקה, אני עומדת מול המצלמה ומשיבה לשאלות.
"אני גם לא אוהבת שאומרים לי מה הולכים לשאול אותי, ומיד מצהירה – תתקילו אותי. כי מבחינתי חזאי חייב להיות בעל המידע. במשך הרבה מאוד שנים היה דיון מי אמור להגיש את התחזית, האם עדיף דוגמנית או מישהו מקצועי. האם אתה מטאורולוג או פרזנטור. בארץ הסוגיה הזאת אף פעם לא עלתה, בגלל העניין הכספי ובגלל שתמיד מקצצים בתקציבים, ולכן מי שמגיש הוא בעל המקצוע".
"אבל אני כן מזהה שינוי", היא מודה, "עצם העובדה ששקופית יכולה להחליף אותי מעידה שלא תמיד זה קריטי שיהיה מישהו שיעמוד ויגיש. צר לי על זה, אבל מצד שני אני מבינה שאנחנו נמצאים בתוך עידן כזה, שבו הכול מאוד זמין ואתה יכול להשיג את החדשות שלך בכל מיני אמצעים. השבוע למשל עליתי לשידור והסברתי איך בכל זאת אפשרי שירד גשם בקיץ. וכל כמה זמן זה קורה, לכן אני חושבת שהערך המוסף שמגיש מביא לתחזית הוא חשוב".
אקלים משתנה
"הנושא הכי מדובר יהיה השינויים שאנחנו חווים בעולם, ואף ערוץ טלוויזיה לא מכין את עצמו ליום הזה", מדגיש רופ. "הם מתייחסים לתחזית כמו משהו בסוף המהדורה. לא משקיעים בגרפיקה, לא משקיעים בתוכן, ומה שקורה כרגע זה שבאופן כללי בחדשות הכוח עובר מהטלוויזיה הקונסרבטיבית לאינטרנט. הרי באף ערוץ לא יודעים מתי המהדורה מסתיימת, והחזאי תמיד בסוף. למה שתחכה לו, כשאתה יכול לקבל בכיס שלך את כל המידע בשלוף? החזאי בטלוויזיה, כמו גם מגישי החדשות והעיתונאים, מאבד לאט־לאט מכוחו".
אז האם הגשת התחזית הולכת גם היא לעבור מטמורפוזה, ובעתיד תיראה יותר כמו דיווחי פקקים בגלגלצ?
"אני חושב שבקרוב לא יהיו יותר צלמים, הכתבים יצלמו את עצמם. הכוח של הכתבים ילך ויפחת. בחצי השנה האחרונה הצעתי לעורכי החדשות הרבה רעיונות לשדרוג ההגשה. למשל שהחזאי לא ישב באולפן. הנושא הזה של חזאי שעושה סמול־טוק עם המגישים מיצה את עצמו. חזאי צריך להיות בחוץ, כי מזג האוויר קורה בחוץ. רציתי שזה יהיה במקום קבוע שממותג עם לוגו גדול של חברת החדשות ובמה קטנה, עם אנשים שיבואו לבקר וייכנסו לשידור. לעשות מזה חגיגה של אינפורמציה, לשנות את הפורמט. אבל הם כל כך מרובעים ומקובעים בערוצי הטלוויזיה, שהם לא מסוגלים לעשות שום דבר חדש. זה אפילו לא עניין של תקציב, כי אני יכול לעשות את זה לבד. במשך חצי שנה, עד הפיטורין, שידרתי מהמרפסת בבית לבד. עם האייפון שלי והסאונד שקניתי והתאורה שקניתי. לא הוצאתי שקל מהחדשות".
"מוותרים על הפונקציה הזאת", מסכים חזאי חדשות 2 לשעבר, דני דויטש, שמאז הספיק לנטוש את עבודתו הטלוויזיונית ולעבור למגזר הפרטי. "חזרנו לשנות השמונים, לתשדירי שירות. בסוף הם היו צריכים לקצץ. האם אני לא עצוב על זה? מאוד. ספציפית לגבי דני ונעמה, אין אנשים כאלה. האם הצורך הציבורי נעלם? לא. בתור כתב לאיכות סביבה עשיתי פרויקטים מטורפים על ההתחממות הגלובלית. זה היה אחרי הסרט של אל גור מ־2006, 'אמת מטרידה', כשאף אחד לא ידע בכלל איך זה קשור לישראל. לא מבינים כמה מה שקשור בסביבה קשור לכלכלה, קשור לחברה, קשור לתרבות צריכה. התחום הזה נראה לאנשים תמיד קצת ניו־אייג'י כזה, כאילו הוא שייך למחלקה של מחבקי עצים, אבל הדברים לא קורים סתם. לאט־לאט הורגים את התחום, לדעתי כמעט אין כתבים לאיכות סביבה באף אחד מהערוצים".
איך אתה מסביר את היחס לתחזית כמשהו קליל, למרות העובדה שהוא משפיע על כל כך הרבה דברים?
"זה נובע מהחינוך בבתי הספר. לאנשים אין מושג איך נוצר ענן בכלל. אנחנו חיים במציאות ים־תיכונית שבה גשם באוגוסט זה הפתעה. למה זה הפתעה? בכל העולם יורד גשם באוגוסט, רק אצלנו מתייחסים לזה כנס ומעניקים לזה פרשנויות מיסטיות. כל שנה זה החורף הכי הכי קשה וכל שנה זה הקיץ הכי קשה, אין לנו פרספקטיבה".
אתה מרגיש שיש זילות של המקצוע הזה?
"בישראל יש נטייה לזלזל בכל מקצוע. אפילו ברופא, כשאתה בא אליו לחמש דקות ושואל את עצמך על מה הוא לקח 800 שקל. אנשים לא יודעים כמה לומדים כדי להגיע לשם, זה שנים של לימודים. אני לא יכול לתאר לך כמה למדתי בצבא. כל הזמן הייתי בקורסים ובלימודים מקצועיים, גם מול גופים אזרחיים. נורא קשה להתקבל לזה. אתה לא יכול להיות חזאי כי בא לך, כי אתה חובב מזג אוויר, אתה חייב מקום שיעשה לך סטאז' ומנטורים שיכשירו אותך".
למה עזבת את הטלוויזיה?
"כי הגעתי לתחום הזה בגיל 18, והיה לי קשה לחשוב על כך שזה מה שאעשה כל חיי. אנשים מסתכלים עליך בקטע של 'כמה חנון אתה יכול להיות בשביל לחקור את מזג האוויר', ולא קולטים שיש לתפקיד הזה גם הרבה אחריות. אני לא חושב שאנשים מבינים עד כמה. בסוף אתה עוזר לאנשים לקבל החלטות ביומיום, ויש לזה השלכות ציבוריות וכלכליות שהן לפעמים דרמטיות, שלא לדבר על חיי אדם".
צחוק בצד
איכשהו, התדמית של החזאי התקבעה במהלך השנים כמעין הפוגה קומית בסוף המהדורה. ב"זהו זה" מיהרו לזהות את הטרנד והקדישו לתחום שני מערכונים מיתולוגיים בשם "הוריקן" ו"שקע חמקמק". באותה תקופה היה מעין קיבוץ גלויות של חזאים. "הם היו מדברים בגלי צה"ל בבוקר. היה בוב האמריקאי (רוברט אורלינסקי, רמ"ב), והיה רוסי אחד ועיראקי, מין מקבץ של אנשים ממקומות שונים. וזה היה חומר טוב לקומיקאים", אומרת וכסלר.
גם היום תוכניות הסאטירה לא מדלגות על החזאי, ומתן יעקב, מגיש התחזית החייכן של חדשות 12, מצא את עצמו די מהר מככב בסדרה של מערכונים ב"ארץ נהדרת", שבהם הוא מגלם את המגיש התמיד־שמח, גם כשקורים דברים עצובים, תוך שהוא מודה על כך ששפר גורלו לשדר תחזית במדינה שיש בה רק מזג אוויר אחד.
"ברור שזו סאטירה ולא תמיד נעים לראות את זה, אבל בסך הכול זה היה מצחיק ואני חושב גם שזה היה טוב", מודה יעקב, "אני חושב שדווקא נכון שזו תהיה פינה חמודה והיא צריכה להיות מועברת ברוח טובה. זה אמנם עלול להיתפס כשולי לעיתים, אבל גם במבחן הרייטינג אנחנו מגלים שזה מעניין אנשים".
אז איך אתה מסביר את הקורלציה ההפוכה בין העניין הציבורי בחזאות לעובדה שנדמה שכל הזמן נוגסים בתחום הזה מבחינת תקציבית?
"זו שאלה טובה. יכול להיות שהכניסה של המערכות האוטומטיות של מזג האוויר והידיעה שאפשר להשיג את המידע גם בדרך אחרת, גם אם היא פחות מדויקת לטעמי, משפיעות. הרבה פעמים צוחקים שבמדינה שלנו אין בכלל מזג אוויר כי כל הזמן קיץ, אבל כמטאורולוג גלי החום מסקרנים אותי לא פחות מגשם, וגל החום שהיה בסוף האביב האחרון תפס לא מעט כותרות. שימי לב שברשתות החברתיות יש המון התייחסות למזג האוויר. כשיש סערה או משהו קיצוני כל הקומיקאים בפייסבוק מתכנסים לדבר על כך, וכל הבדיחות מוקדשות לזה. אני לא רואה בעיה בהתייחסות ההומוריסטית לאנשי התחזית, נחמד לי שלא מתייחסים אלינו כמו הכתבים הרגילים, ואני לא רואה בכך פחיתות כבוד".
ועדיין, נדמה שרבים ממגישי התחזית, כמו דויטש, לא תמיד מסתפקים במקצוע, ולא אחת פוזלים גם למשרות הגשה אחרות. אלעד זוהר היה חזאי בחדשות 2 ועבר לרשת עם פיצול ערוץ 2, וכיום הוא מגיש תוכנית מגזין בערוץ, ומדי פעם גם עוסק במזג האוויר. הוא עצמו טוען שזה לא ייחודי למקצוע החזאות. "כמעט כל מי שעובד במסך עושה גם דברים נוספים במדיה או בצורה אחרת במשק", הוא סבור, "בדרך כלל החזאי הוא דמות אהובה מאוד, הם אנשים נעימים על המסך שבאים בטוב, אז אם אתה מוצלח בקריירה שלך הרבה פעמים יציעו לך לעשות עוד דברים. ועדיין, בערוצים הבינו שאם כבר מביאים מישהו, אז מביאים אותו לא כדי שסתם יהיה נאה. זה לא בלוגר של לייף־סטייל, אלא אדם שאומר דברים שמשפיעים על כל המשק. ברגע שאתה נותן תחזית אתה מסכן משהו, את שמך הטוב".
יכול להיות שהעידן הזה, של חזאים שהם איקונים, עומד להגיע לכדי סיום?
"זה נכון לגבי המון תחומים בתקשורת. יש איזה דור נפילים של כתבים בכירים ומגישים איקוניים כמו חיים יבין ודליה מזור, אנשים שבנו את הטלוויזיה, ואם תביטי עשור לאחור, לא נראה לי שיקומו כבר אנשים בסדר גודל דומה, כי אין מהדורה אחת עם מאה אחוזי רייטינג, יש תחלופה והרבה ערוצים ויש דיגיטל. גם הנגישות של הכתבים – העובדה שאנשים יכולים לכתוב לי הודעה באינסטגרם ולקבל ממני תשובה – בחיים לא חשבו על דבר כזה כשהיו פה אנשים אדירים שנבנו וקיבלו מעמד כמו של פסל בכיכר העיר".
בתוך כך עולה השאלה מהי בעצם דמותו האידיאלית של מגיש התחזית. "תמיד קיימת השאלה, האם זה צריך להיות מדען רציני וכבד? דוגמנית עם מחשוף ומיני? האם זה צריך להיות סטנדאפיסט שלימדו אותו מטאורולוגיה?" מסביר רופ, "בעשרות השנים האחרונות ניסו הכול. התחילו עם חזאי רציני ובוגר ונורא משעמם, אחר כך עברו לדוגמניות, מה שאכן העלה את הרייטינג פלאים, אבל אז, בסערה הראשונה הן דיברו שטויות. הבינו שאי אפשר לשים חיים ומוות בפה של דוגמניות והעבירו את זה שוב לחזאים מקצועיים".
היה גם שלב שבו ניסו להעביר את התחזית לקומיקאים.
"יש סדרה של מפורסמים וקומיקאים שהתחילו בתור חזאים. סופיה לורן, גולדי הון, מגיש הלייט־נייט המיתולוגי דיוויד לטרמן. גם ערוץ עשר בתחילתו ניסה להביא את ניקי גולדשטיין שהיה אמור להגיש את התחזית תוך כדי שהוא שר, רוקד ומצחיק. ביום שזה היה אמור לעלות לאוויר אילן רמון נהרג. אחרי זה היה פיגוע גדול בירושלים, ואז הבינו שבישראל אתה לא יכול אפילו להקליט מזג אוויר בשעה שש כי אתה לא יודע מה יהיה עד תשע בערב. אז מי צריך להגיש תחזית? בעיניי, הפיצוח הוא שזה צריך להיות חזאי, איש מקצוע, ומצד שני אדם קליל שמבין טלוויזיה. תערובת כזאת של מטאורולוג, שחקן ועיתונאי, ולא קל למצוא כזאת דמות. זה לא תמיד עובד ביחד".
ובכל זאת נדמה שכל החזאים היום גם יפים מאוד. אז היופי עדיף לפעמים על הכישורים?
"זו בעיה כללית בתחום ההגשה בטלוויזיה. פעם המסך היה קודש קודשים. כדי להגיע לשבת מול המצלמה עברת מבחני מסך ואימונים ולימודי עברית ומה לא. היום, כל תחקירנית שבאה לעבוד בטלוויזיה יש לה מטרה אחת – להגיש. הרבה פעמים אי אפשר לשלם לאנשים האלה, אז מה עושים? אומרים 'ניתן לך פינה'. אבל הם לא מכינים אותה, לא עושים עבודה מול מצלמה, לא מלמדים אותה מה ללבוש ולא מקנים לה את העברית, וככה זה נראה. זה לא עניין של יפה או מכוער, זה בכלל לא המינוח. לעבור מסך זה שאת תשבי ותרגישי שאני אצלך בסלון. אתן לך דוגמאות לעובר מסך: מיקי חיימוביץ'. יעל אבקסיס בזמנו. טלי מורנו. תחום ההגשה בטלוויזיה הפך להיות כזה שאם אתה מגיש רדיו מצוין, יאללה – תעשה גם טלוויזיה".
כניסתם של חובבי המטאורולוגיה למשחק, ששוטחים את תחזיותיהם הפרטיות בשלל עמודי פייסבוק ואתרים פרטיים, בוודאי לא סייעה למעמדם של החזאים המקצועיים.
"שימי לב שבמערכות תקשורת אינטרנטיות לא עובדים עם חזאים. הם מקבלים ידיעות עם נייר ועושים עם זה מה שבא להם. כותרות לא קשורות, פייק ניוז. אני מעורב בפרויקט גדול עם אחד האתרים הגדולים ומנסה להביא לכך שפעם ראשונה יהיה חזאי באתר אינטרנט עם וידאו וכל מה שצריך להיות", מספר רופ, "למשל יודעים שכשיש כותרת מזג אוויר חזקה זה מקור לכניסות. לכן הם הרבה פעמים לוקחים נושא כמו גשם בדרך והופכים את זה ל'סערה בדרך'. זה נותן עוד חצי מיליון כניסות.
"יש מלא אתרים של חובבים שהם נהדרים. כחובבים הם מדהימים, מוסיפים המון לתחום, אבל הבעיה היא שאין פה רגולציה. האם היית הולכת לחובב אינסטלציה שיטפל בבית שלך? או לחובב רפואה כשכואבת לך הבטן? כל אחד יכול לפתוח אתר, להגיד שהוא חזאי ולתת תחזיות. מתי זה מתפוצץ? בחיים ומוות. אז החובבים זה דבר נהדר ולכל אחד יש זכות להגיד מה שהוא רוצה. אבל בכל פעם שמתפרסמת תחזית מפי חובב צריך לכתוב בגדול למעלה 'האיש אינו חזאי'. לא סתם לומדים את זה שנים באוניברסיטה או בחיל האוויר. לא יכול להיות שכל ילד בן 18 שפתח אינטרנט ולמד לבד לקרוא מפות מוציא תחזיות ומסכן חיי אדם".
"הרבה פעמים אומרים לי שהתחזית שאני נותן מדויקת יותר", מגיב על הדברים החזאי בועז נחמיה, מייסד אתר ירושמיים שמספק תחזית פרטית על מזג האוויר בירושלים. "תמיד יש מקום לתת תחזיות מכל מיני גופים, ותמיד אפשר לפרט על מזג האוויר יותר מאשר מה שמקבלים בערוצים הרשמיים. ישנו הנושא של אזהרות מטאורולוגיות, שהן באמת צריכות להיות ממקור רשמי של השירות המטאורולוגי, וזה גם מה שקורה. באופן אישי אני לא שייך לתחום החובבני, עבדתי בשירות המטאורולוגי לפני עשרים שנה, אז אני לא יכול להגיד שאני חובב".
אתה חושב שצריכה להיות בקרה על מי שרשאי לעסוק במקצוע החזאות?
"אני חושב שמי שצריך לתת אזהרות במקרים של חיים ומוות זה גוף רשמי, אבל תחזיות לכל מיני מקומות כל אחד יכול לתת, והציבור שקורא את התחזית צריך להחליט בעצמו אם המקור הזה אמין מבחינתו או לא. אנשים הולכים לגופים הפרטיים כי מה שמקבלים בערוצים הרשמיים לא מספיק מפורט, או שהתחזית לא תפורה בצורה מספיק טובה לאותו אדם, או שאנשים לא יודעים להשליך את התחזית הכללית לאזור שלהם. זאת הסיבה שהתחלתי לכתוב את התחזית באתר ירושמיים, כי הבנתי שיש הבדלים בין התחזית הכללית לירושלים. אז יש ערך מוסף לאתרים מקומיים. אני מייחס את השינוי לכניסת הטכנולוגיה, בייחוד בקרב הדור הצעיר. הם צורכים את המידע שלהם על פי דרישה דרך אפליקציות ולא מחכים לשעה שמונה בערב כדי לראות את התחזית. יש לי הרבה ביקורת על האפליקציות האלה, כי הן לא מדויקות ועושות הרבה עיגולי פינות, אבל זה מה שאנשים צריכים".
"התחזית של גוגל, למשל, שהרבה אנשים נעזרים בה, בנויה בכלל לפי מודלים אמריקניים", טוענת וכסלר, "וזה כל כך לא נכון. יש שם המון טעויות. הערך המוסף שלנו כחזאים זה שאנחנו משלבים בין מודלים".
רבים שואלים את עצמם מה בעצם עושה החזאי כל היום עד להגשת המהדורה. "לפני עידן המחשבים והאינטרנט הייתי נוסע לשירות המטאורולוגי ויושב שם כל היום", נזכר רופ, "ובכלל, זה כמו שתשאלי רופא: 'במה אתה עובד כל היום? למדת שבע שנים ומה אתה עושה – לוקח סטטוסקופ, שם לי בלב, שולח אותי לצילום ואומר לי שאני חולה?' זה מדע לא מדויק. אני מנתח את האטמוספרה בכלים שיש לי. אני מחובר למאות בסיסי מידע שלמדתי לנתח. כל דבר כזה מצריך זמן רב של עבודה. זה לשבת על המפות ולהתעמק בהן ובסוף להחליט מה תהיה התחזית".
הבטחתם שלג
גם ברמה היומיומית לא תמיד פשוט להיות חזאי. "אני זוכרת שהייתה שנה שהיינו די סגורים על זה שירד שלג", נזכרת וכסלר, "כולם חיכו שירד שלג, הגיעה שבת בבוקר ולא ירד. הבן שלי לא ידע מה לעשות עם עצמו מרוב בושה, הוא פשוט לא הסכים ללכת לבית הספר למחרת בגלל הפאשלה הזאת".
"אם התחזית אינה ברורה דיה היא יכולה גם ליצור מבוכה", מסביר בץ, "בשנות התשעים עליתי פעם לשידור והודעתי שכנראה ירד היום שלג בירושלים. אנשים נבהלו וברחו מהעבודה ויצרו פקקים הרבה יותר ממה שהשלג שירד היה עושה, כי הוא עמד רק על סנטימטר־שניים".
"זה חלק מהחיים", מודה רופ, "שלושים שנה אותן בדיחות. תשנה לי את זה, תעשה לי את זה, למה יש גשם – תעשה שמש. זה כמו הסרט 'לקום אתמול בבוקר', כשאתה קם כל בוקר לאותן שאלות, אבל זה חלק מהחיים".
במקרה של וכסלר, האהבה למזג האוויר וההתעניינות בתחומי הסביבה גם נכנסו לחיים. אחרי שנים שבהם נמנעה מלהתקין מזגן בביתה מטעמים של זיהום אוויר היא נשברה בגל החום האחרון והתקינה אחד בסלון.
"בשנים האחרונות אני יושבת וחוקרת וקוראת המון, ואני מודה שאני מאוד אמביוולנטית כלפי הנושא. אני אוהבת את התיאוריות החלופיות וקוראת עליהן המון, אבל בסופו של דבר לא משנה איפה אנחנו נמצאים ומה דעתנו – אנחנו מזהמים מאוד. אנחנו מתייחסים לכדור הארץ בצורה ממש מבזה, וזה דבר שמאוד קשה לי איתו. העובדה שאנחנו כבני אדם מסתובבים על הכדור הזה בלי שום ענווה – קשה לי איתה. אני יודעת שיש דברים שמזהמים יותר ממיזוג אוויר, אבל אני גרה במקום גבוה ובמשך שנים ויתרתי על מזגן כי האמנתי שאם באמת אכפת לך מכדור הארץ, אתה גם צריך להיות מוכן להקריב מבחינה אישית. גל החום האחרון שבר אותנו, והכנסנו מזגן לסלון, אבל בחדרים עדיין אין".
חזאי הערוצים, אגב, נמצאים בקשרים די טובים ביניהם ויש להם גם קבוצת ווטסאפ משותפת.
עם יד על הלב – אתם מתאמים תחזיות ביניכם? יש קרטל של חזאים?
"בסוף אנחנו עובדים על אותם מודלים", מסבירה וקסלר, "הבסיס של כולנו זהה. אתה לוקח את המרכיבים של הסלט, השאלה כמה מלח אתה שם וכמה לימון. אלה ההבדלים בתחזיות, והם ממש קטנים".
את הסיבה אפשר לייחס לכך שרובם המוחלט של החזאים הטלוויזיוניים שאנחנו מכירים רכשו את ההכשרה הראשונית שלהם דרך יחידת החיזוי של חיל האוויר במהלך שירותם הצבאי. גל"צ של החזאים, אם תרצו.
"כן, זה ממש בית ספר לחזאות", מודה רב־סרן אמיר, מפקד יחידת החיזוי בחיל האוויר, "זו אולי הקרקע הטובה ביותר ללימוד מבחינת הדרישות והפעילות השוטפת 24/7".
תהליך ההכשרה נעשה במסגרת היחידה. "בסך הכול זו הכשרה שאורכת סדר גודל של שנה וחצי, אבל כל הזמן ממשיכים ללמוד. גם אני, שנמצא כבר עשרים שנה בתחום, לומד כל הזמן דברים חדשים. אנחנו גם מנסים להגיע לאותם חובבי מטאורולוגיה, אלו שלימדו את עצמם דרך האינטרנט ועוקבים אחרי מזג אוויר ובונים תחנות מטאורולוגיות ורודפים אחרי גשם ושלג. אנחנו ממש מנסים לאתר אותם. לא תמיד זה מתאפשר, ואם לא אז כמובן שכדי להתקבל ליחידה צריך קב"א גבוהה, נתונים אישיים גבוהים, יש עדיפות לרקע בלימודים מדעיים כמו פיזיקה וגיאוגרפיה. זה לא הכרחי אבל זה תורם. בסך הכול זו לא יחידה גדולה, וקורה שפונים אלינו מהערוצים ומבקשים המלצות על חזאים שיכולים להתאים לטלוויזיה. האחרון שאני זוכר, אם אני לא טועה, הוא מתן יעקב".
צופה עתידות
אז מה יעלה בגורלה של התחזית בסוף המהדורה? האם היא תמשיך להיראות כפי שאנחנו מכירים אותה, או שמא לאט ובהדרגה, בהשפעה האפליקציות והערוצים האלטרנטיביים, יוחלפו החזאים בשקופיות? "איך אומרים? שטח משוחזר משוחרר לא יוחזר", טוען דויטש, "פעם זה היה הכול. כשדני רופ היה יוצא עם גרפיקה חדשה היו יוצאים עם זה בבילד־אפ, משקיעים בזה מאות אלפים. אני זוכר שהגעתי לקשת והיו דיונים מה אני אלבש ואיך עושים מזה קונטרה לדני רופ. כולם לבשו חליפות, ואני לבשתי פתאום בגדי יומיום. ואז גם דני התחיל ללבוש קז'ואל".
רופ, שכאמור פוטר לאחרונה מערוץ 13, כבר מכין את עצמו לשלב הבא. "יש אפליקציה של מזג אוויר שהשקעתי בה הרבה כסף. היא פורצת דרך מהבחינה הזו שהיא לא סתם מספקת נתונים על מזג האוויר. אני מציע דרכה לחזאים בכל העולם לשדר את התחזיות שלהם. עד עכשיו הייתם חזאים בטלוויזיה? הטלוויזיה מאבדת כוח ואתם נהיים לא רלוונטיים כי אתם מגיעים בשעה שש או תשע בערב? בואו תעשו את הווידאו שלכם באפליקציה ודרכה ישמעו את התחזית שלכם. אני בא לחזאי הפולני ומציע לו את התשתית, והוא יכול לשנות שפה ועיצוב ולהשתמש בה לפי צרכיו".
"בשנות התשעים ובתחילת שנות האלפיים זכינו בפרסים בינלאומיים כתחזית מזג האוויר הכי טובה בעולם", נזכר רופ. "בשנת 96' נסעתי לתחרות בצרפת וזכינו במקום ראשון בכל התחומים, מבין 120 תחנות טלוויזיה מתשעים מדינות. במהלך העשור האחרון הלכנו והידרדרנו. הזניחו את התחום הזה. לא השקיעו בגרפיקה ובגימיקים ובצבעוניות שמעבר למידע. גם בעולם, אגב, יודעים היום שהחזאים, כמו גם עיתונאי החדשות, מאבדים מהכוח שלהם. הדוקו מתחזק, הסרטים, הדרמות, אבל החדשות בטלוויזיה הולכות ונחלשות, ואיתן גם תחום מזג האוויר. הכול עובר לדיגיטל ולמובייל".
