תמי סמט ואבישי מזרחי, העומדים מאחורי ההשתלמות לאנשי חינוך דתיים בנושא "נערים/ות הנמשכים לבני מינם", שעוררה מחלוקת בשבועות האחרונים, לא הופתעו מנפיצות הנושא. למרות זאת, הם השתדלו לשמור על פרופיל נמוך גם נוכח הסערה שפרצה. אך כעת, לאחר ההתקפות שספגו, הם מתקשים לשתוק עוד.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– כך תכוונו את בני הנוער ליחסים מכבדים ובריאים
– צה"ל במסר לחיזבאללה: בפעם הבאה נתקוף מטרות עומק
– מה באמת מפריע לציונות הדתית
"ידענו שזו סוגיה רגישה", אומרת סמט, "לכן, גם אחרי שפנו אליי מהחמ"ד להוריד את הלוגו שלהם מהפרסום שלנו, לא יצאנו עם זה לתקשורת. לא רציתי ליצור שיח מפלג, כי התוכנית שלנו היא בדיוק ההפך מזה. המטרה שלנו היא ליצור שיח שהוא לא בתוך הקִטלוגים והסטיגמות. אבל אחרי שהותקפנו במאמר של הרב דרור אריה, היה לנו ברור שצריך להגיב ואי אפשר להשאיר את הבמה רק לצד אחד".
סמט, פסיכולוגית, היא מנהלת מכון באר אמונה המשתייך לתנועת האישה הדתית "אמונה". מזרחי, איש חינוך ותיק, שימש כמנהל חטיבת ביניים בנתניה עד צאתו לשבתון בשנת הלימודים האחרונה. במקביל החל בלימודי דוקטורט, שבמסגרתם הוא חוקר את ההתמודדות של העולם הדתי והרבני עם היחס ללהט"ב.
"מתוך העבודה במכון ומתוך הניסיון שלי כפסיכולוגית בקליניקה, גילינו שנושא הזהות המינית היא נושא שכל נער ונערה נחשפים אליו כיום, ולכן אי אפשר לדלג עליו ולהתעלם ממנו. לכן ראינו לעצמנו שליחות לצייד אנשי חינוך בידע מקצועי רלוונטי להתמודדות הזו", מסבירה סמט.
מבחינת מזרחי, העיסוק בנושא החל מהיכרות בלתי אמצעית עימו, במפגשים עם תלמידיו. "אני מדבר איתך על התלמידים הכי דוסים שניגשים אליי ושואלים: 'הרב, מה נעשה? ניסינו הכול, עשינו כל מה שאפשר לעשות, התפללנו, צמנו, וזה לא עובר'. מתוך המצוקה והכאב האלה, ומתוך המבוכה שלי כמחנך וכרב בהתמודדות עם העניין הזה, הגעתי לעיסוק בנושא. התחלתי את הדוקטורט בנושא אחר לגמרי, אבל מהר מאוד הבנתי שזה הנושא שבו אני רוצה לעסוק – לחקור את ההתמודדות הרבנית הציונית־דתית עם הסוגיות הללו: מה האסטרטגיות, מה הכלים, איך הרבנים מתמודדים ומה הם עונים.
"תמי פנתה אליי לשוחח בעניין אחר, וכששמעה שאני מתמודד עם הנושא הזה היא קראה לי לדגל. זה התאים לי מאוד, כי גם אני לא רציתי להישאר ברובד האקדמי המחקרי המנותק, אלא להוריד את העשייה שלי ממגדל השן האקדמי לשטח. הנושא הזה הוא דיני נפשות ממש, זה ללכת על מוקשים. אם לא עובדים נכון, בזהירות וברגישות, אפשר לעשות נזקים עצומים. אבל אם פועלים נכון, עם הכלים המתאימים, אפשר להציל נפשות".
רואים כותרת ומקטלגים
את הטענות נגד התכנים הנלמדים בהשתלמות דוחים סמט ומזרחי מכול וכול. "תקפו אותנו בלי בדיקה מינימלית של התכנים שמועברים בהשתלמות. מי שהיה בודק היה רואה שהתכנים מגוונים, ואנחנו מביאים את הקולות השמרניים לא פחות, ואולי אפילו יותר, מהקולות הליברליים באופן יחסי. מי שתוקפים אותנו טוענים שאם בהשתלמות הזו מושמע עוד קול שהוא לא הקול השמרני הבסיסי, עצם קיומה של ההשתלמות הוא לא לגיטימי".
מזרחי מבקש להדגיש כי גם כאשר סמט מדברת על קולות ליברליים, לא מדובר על כאלה שמחוץ לעולם הרבני־אורתודוקסי. "אנחנו מדברים רק על קולות של רבנים אורתודוקסים, ראשי ישיבות, שמשמיעים קולות של הכלה. רבנים שהם חלק מהציונות הדתית, שיש להם מאות ואלפי תלמידים, שעומדים בראש מוסדות ומשמיעים קול שהוא יותר מכיל. שום דבר שמחוץ למחנה".
בהקשר זה מציינת סמט קושי שנתקלו בו בשלב גיבוש התוכנית. "אבישי פנה לגורמים מהקצה השמרני של המחנה הדתי, בבקשה שיבואו לדבר עם המשתלמים שלנו ויציגו את עמדת הקצה השמרני באופן הכי ברור. התשובות שהוא קיבל היו שמכיוון שבהשתלמות מוצגים עוד קולות ועוד דעות – הם לא יבואו. למרות זאת, אבישי ואני עדיין מחזרים אחרי אנשים כאלה שיבואו לדבר בתוכנית ולהשמיע את הקול הזה, כדי שכולם ישמעו את כל הקולות ויגבשו מתוכם תפיסת עולם".
ואולי, אבישי, מקור ההתנגדות לתכנית הוא העובדה שאתה 'חשוד' מיידי בעקבות פוסטים שפרסמת בעבר בנושאים הללו ועמדות ליברליות שהצגת בהם?
"דרור אריה 'גילה' שבמסגרת הלימודים שלי השתתפתי כצופה בכנס שנערך באוניברסיטת בר־אילן בנושא 'תיאוריות קוויריות'. מדובר בתיאוריות שמאוד משפיעות היום על השיח בנושאים הללו, וצריך להכיר ולהבין אותן. זה מצחיק, כי הוא למד על ההשתתפות שלי בכנס מטור שכתבתי אחר כך, שהיה דווקא ביקורתי כלפי הנושא של תפיסות קוויריות. צריך להבין מה האמת שיש בתפיסות הללו ומה השקר. מי שחושב שקוויריות זו פריצות וזימה ונהנתנות מינית, טועה טעות גדולה ומפספס משהו גדול. קוויריות נמצאת בפוליטיקה, בכלכלה, בחברה ובעוד הרבה מאוד מעגלים. יש בקוויריות קריאה גדולה לחירות, ואגב גם התנגדות למשפחות להט"ביות, אבא ואבא ושלושה ילדים חמודים עם כלב. הם יוצאים נגד זה בחריפות וקוראים לזה 'הומונורמטיביות'. הם מתריסים גם נגד טרנסג'נדרים – למה אתה צריך לנתח את עצמך כדי להתאים לתפיסות חברתיות?
"הקריאה העמוקה לחירות היא הניצוצות שיש בגישה הזו, אבל בטור שלי כתבתי שזה גם פתח לאנרכיה, כי אלו תיאוריות שלא רואות בעין טובה את העולם, ואני לא מדבר על עולם יהודי או דתי ובטח לא על תורה מסיני, אלא על העולם והחברה בכלל. יש שם עין רעה על המבנים שהחברה יצרה במשך ההיסטוריה ועל כל מה שהאדם יצר.
"דרור אריה ראה את הכותרת באתר כיפה 'אבישי מזרחי השתתף בכנס הקווירי', אבל זה חוסר עומק. רואים כותרות ומיד מקטלגים. זה אותו סיפור למה אנשים לא רוצים להגיע להשתלמות שלנו. אם היו מגיעים ואז מבקרים, בסדר. ההשתלמות הזו מזמינה אנשים לשמוע תפיסות שונות וכך היא נבנתה. אנחנו לא מוציאים מחוץ לגבול שום התמודדות אורתודוקסית עם הנושא בישראל, אלא מניחים על השולחן את כל צורות ההתמודדות. בסופו של דבר מחנכים ומחנכות הם לא ילדים בני 12, ויכולים לגבש בעצמם תפיסת עולם לא מתוך עצימת עיניים ולא מתוך מחשבה שיש רק שביל אחד".
סמט: "יש בחברה שלנו פחד לדעת, כי אם אני יודע דברים או לומד אותם אני נותן להם לגיטימציה וקיום במרחב. התפיסה האישית שלי ושל המכון היא שאדם מבוגר ובוודאי מחנך אחראי חייב לדעת, חייב להכיר. הנוער נמצא שם, הנוער מכיר את זה, נרצה או לא נרצה. אם אנחנו רוצים להיות מבוגרים רלוונטיים ומחנכים רלוונטיים, אנחנו צריכים ללמוד לעומק את העולם הזה שהנוער חי בו. רק הבנה עמוקה של התפיסה הקווירית יכולה לתת למחנך כלים להתמודדות איתה".
מחיר השתיקה
איך את מתמודדת עם הטענה שברגע שאנחנו נותנים לדברים האלה מקום ומשקל, אנחנו מעצימים את קיומם בחיים שלנו?
"הם קיימים בחיים שלנו מתוקף היותם בעולם. עוצמת ההתנגדות להם מראה לנו עד כמה הם קיימים. הבחירה שלנו היא בחירה כללית באורחות חיים – האם לעצום עיניים ולבנות חומות, או כמו הסלוגן של המכון השנה, 'להסתכל למציאות בעיניים' ומתוך זה לבנות את השקפת העולם. המחשבה שאם אני אכיר את זה יהיה לזה יותר מקום בעולם – לא נכונה. המקום בעולם קיים איתי או בלעדיי. אני קצת יותר צנועה, העולם לא סובב סביבי, אבל אני חייבת ללמוד ולהכיר אותו כי אחרת אני מפקירה שם את הנוער. מחנכים שלא לומדים את זה לעומק מפקירים את הנוער, וזה נכון בעוד חזיתות.
"מאותה סיבה אנחנו בונים תוכנית נוספת, בנושא המדיה. כולם עסוקים בזומים, איך לעשות שיעור יותר מוצלח או פחות מוצלח. אף אחד לא יורד לעומק להבנת עולם המדיה, מה קורה לנוער שנמצא שם. בלי ההבנה הזו אנחנו משאירים אותם ללא הובלה חינוכית. מה יהיה בשנה הבאה, כשחצי מהזמן התלמידים יהיו בבית וההורים שלהם בעבודה? יעשו להם 'רימון' והם יפרצו אותו? מישהו יושב ומבין לעומק מה קורה, ואיך לתת להורים ולמורים כלים להיות גורמים משמעותיים?"
בהקשר זה מבקש גם מזרחי להתייחס למה שהוא מכנה 'מחיר השתיקה'. "מדברים הרבה על החשש מלתת לגיטימציה, חשש מלדבר ולהנכיח את הנושאים הללו, אבל לא מדברים על המחיר של הצד ההפוך, של השתיקה. המחיר הראשון הוא בגוף, נטיות אובדניות בקרב נערים ונערות שנמשכים לבני מינם. חלק מדברים על כפול מנערים אחרים, ועד מחקרים שמדברים על פי חמישה.
"אגיד בכאב גדול, כדוקטורנט וכמי שחוקר את הנושא, שמעתי במו אוזניי רבנים גדולים שאומרים 'לא צריך להתייחס לנושא הזה של אובדנות. זה לא על השולחן. הוא רוצה? שיקפוץ מהגג, שלא יאיים עלי אם הוא רוצה לעבור עבירות ולאיים בהתאבדות'. הזדעזעתי. זה נורא, זה לדחוף אנשים אל מותם. נושא האובדנות צריך להיות על השולחן. קראתי מונולוגים של מאות נערים ונערות כאלו. לא היה אחד שהנושא האובדני לא היה על השולחן, מנטייה ועד ניסיון להתאבד.
"המחיר השני, שבעיניי הוא לא פחות חשוב, הוא המחיר הרוחני. הסטטיסטיקה אומרת שנערים ונערות שנמשכים לבני מינם בסוף לא מוצאים את עצמם בתוך עולם דתי. לא רק עוברים על משכב זכר אלא גם מחללים שבת ואוכלים ביום כיפור. כך שבגלל החשש הזה מלגיטימציה, אנחנו דוחפים אותם מבית המדרש ומוציאים אותם לגמרי החוצה. המקום שאומר שהעולם הרוחני של הילדים האלו לא מעניין אותו, העיקר שלא ניתן לגיטימציה ציבורית, לא משרת בסוף גם את התפיסות השמרניות. הנערים הללו לא מרגישים בנוח והם יוצאים החוצה או חלילה וחס פוגעים בעצמם, ולכן הדיבור על זה חשוב מאוד".
להכיר כדי להתמודד
מדובר בהשתלמות שאורכה 60 שעות, כפול מהשתלמות מורים סטנדרטית. "היא בנויה מכמה מעגלים", מסביר מזרחי. "המעגל הראשון הוא המעגל האישי של היכרות עם בוגרי החמ"ד, נערים ונערות שנמשכים לבני מינם על כל הספקטרום הדתי. המעגל השני הוא מקצועי, מפגש עם מי שעוסקים בנושא ברמה המחקרית. מעגל נוסף הוא התרבותי, בין מצעדי הגאווה לתנועות לחיזוק המשפחה המסורתית, מה קורה במרחב. שני מפגשים, 12 שעות, מוקדשים רק לשיח הרבני שהוא שיח דרמטי ומשפיע על הנערים, ומניע הרבה מאוד מהקונפליקטים וההתמודדויות. מצד שני הוא גם מגדלור שנותן חיבוק גדול לנערים הללו. נוהגים לתקוף את הרבנים בהקשר הזה, אבל רבנים עושים גם עבודת קודש ועבודה נהדרת שצריך להכיר אותה.
"אנחנו מדברים על המעגל החינוכי, איך אנחנו מחנכים לערכי משפחה, לא רק איך מסתכלים על השניים־שלושה תלמידים שנמשכים לבני מינם. יש כאן כיתה שלמה ששומעת את המחנך שמעביר שיעור חלמי"ש (חינוך לחיי משפחה). אנחנו עוסקים גם בנושא של ארגוני הסיוע. לא מביאים אנשים מהארגונים השונים, אבל אני כחוקר אציג מה קיים במרחב. משרד החינוך אוסר על מחנכים להפנות לארגון כזה או אחר, אבל חשוב מאוד שמחנכים ומחנכות יכירו איפה הם מסתובבים. כשתלמיד מספר הייתי ב'איגי דתי', הלכתי לבית הפתוח, הייתי ב'בקדושה', יש לי מטפל מ'חוסן' או מעצת נפש – שהמחנך ידע מה זה בכלל. יש גם מכשפים שמסתובבים בשטח ומבטיחים בארבע פגישות וכך וכך שקלים להעלים לגמרי את העניין. יש הרבה שרלטנים בתחום, וחשוב שהמחנכים יכירו מה קורה. הרי אין ואקום, זה לא שהתלמידים רק יושבים בבית ולא עושים שום דבר. הם נכנסים לגוגל ומחפשים מה לעשות עם הפצצה הזו שנמצאת בתוכם, ומגיעים לכל מיני מקומות. אם המחנכים לא יכירו, אני לא יודע לאן זה יכול להגיע".
סמט: "אנחנו מבקשים להכיר למחנכים גם את מגוון הפתרונות הקיימים. גם בתחום המענים אנחנו לא נותנים פתרון חד־ממדי. אנחנו מגיעים עם מגוון גישות טיפוליות ומגוון פתרונות, כשהדגש הוא על מרחב הבחירה של האנשים. כשהמחנך מכיר את סוגי הטיפולים והפתרונות, הוא יכול לעזור. יש כל מיני מענים גם לאנשים שרוצים להישאר דתיים עם צורות התמודדות כאלו ואחרות. חשוב שמחנכים יכירו את צורות הזוגיות השונות שקיימות במרחב של האנשים שנמשכים לבני מינם, על משמעויותיהן".
"מחליקים מאמפתיה ללגיטימציה"
הרב דרור אריה, ר"מ בישיבת שדרות ויו"ר מפלגת נעם לשעבר, הוא שפנה לראש מנהל החמ"ד במשרד החינוך, שוש נגר, והביא להסרת חסות החמ"ד מההשתלמות. בשיחה איתנו הוא מבקש להדגיש שהתנגדותו להשתלמות ולחסות שנתן לה מִנהל החמ"ד איננה אישית נגד אדם כזה או אחר, אלא נובעת מהתנגדות לניסיון להחדיר לחמ"ד תפיסות המנוגדות לדעתו ל"דרכה של תורה".
"לא הפעלנו שום לחץ על החמ"ד", הוא טוען. "רבנים שלחו את ההודעה על ההשתלמות הזו בקבוצות שאני חבר בהן, עם מידע על הכיוון שמוביל אבישי מזרחי ועל ההשתתפות שלו בכנס בבר־אילן בנושא תיאוריות קוויריות, כנס שהיה המשך לכנס בנושא הפוליאמוריה. הרוב המוחלט של הרבנים, מעבר לזעזוע, הביעו עמדה נחרצת שלפיה 'לא תנאף' עדיין רלוונטי גם לימינו. כמו שאנחנו כהורים צריכים לשמור על שלומם הפיזי של הילדים שלנו, אנחנו צריכים לשמור גם על שלומם הרוחני ולראות מה מלמדים אותם".
לטענת הרב אריה, ההשתלמות שמובילים מזרחי וסמט היא חלק ממערכה שלמה המתנהלת על דרכו של החינוך הממלכתי־דתי. "מנסים להשתלט על החמ"ד בלי להתייעץ עם ההורים. לעשות שימוש במערכת החינוך כסוכן שינוי תרבותי. כשאתה רואה ששפ"י (השירות הפסיכולוגי ייעוצי במשרד החינוך) חתום על ההשתלמות הזו, שארגוני קצה שממומנים על ידי הקרן החדשה לישראל מביעים בה תמיכה, ושמי שעומד בראשה השתתף בכנס שמנוגד להלכה, אתה עושה אחד ועוד אחד ומבין שזה אחד הניסיונות לייצר סוכני שינוי.
"בבירור שעשינו בנושא התכנים והאג'נדה של ההשתלמות, נאמר שהאג'נדה היא שאין אג'נדה. מה זאת אומרת אין אג'נדה? הולכים להפגיש את המחנכים עם פסיכולוגים שמסבירים שאי אפשר לשנות נטייה מינית, עם רבנים ליברליים קיצוניים, עם אנשים שחיים בזוגיות בעבירה, שזו סחיטה רגשית. כשאתה רואה את כל זה אתה מבין שיש כאן החלקה מאמפתיה לקושי של אנשים, לכיוון של לנרמל סטיות ולתת לגיטימציה לאיסורי תורה. אנחנו מכירים את ההתמודדויות הללו ואנחנו מכירים גם דרכי טיפול, אבל כאן יש מעבר מאמפתיה ללגיטימציה".
"הכיפה היא לא קישוט"
אחת הנקודות שעוררו את חשדנותו של הרב אריה הייתה כתבה באתר ynet שבה הוגדרה ההשתלמות כ"פורצת דרך". "מה זאת אומרת 'השתלמות פורצת דרך'? אם אני ארצה לעשות השתלמות פורצת דרך במגזר החילוני בנושא יראת שמיים, מישהו יתן לי? בחינוך החרדי לא היו מעזים להציע השתלמות כזו. כל הדיבור על הצגת 'מגוון דעות' הוא בעייתי. אנחנו לא מחנכים למגוון, אנחנו מחנכים על פי ההלכה. אנחנו לא רוצים לתת לגיטימציה לקלפטומניה ולא לניאוף. נכון, יש יצר הרע בעולם, וכאן יש גישה שמוחקת את הבסיס ליראת שמיים ונאמנות לתורה. אז הבאנו את הדברים האלו בפני ראשי החמ"ד והצגנו אותם כהווייתם. לא היה פה שום לחץ. היה כאן מקח טעות, ואני שמח שהיה לחמ"ד את האומץ להתנער מזה".
הטענה נגדכם היא שהגישה שאתם מציגים היא עצימת עיניים מול המציאות. ההשתלמות הזו הרי מיועדת למחנכים ולא לתלמידים, מה הבעיה לחשוף את המחנכים למציאות כפי שהיא?
"אנחנו לא עוצמים עיניים. אנחנו עסוקים בסוגיות הללו המון, מביאים השתלמויות לר"מים ולמחנכים בנושאים הללו, להכיר את הבעיות, להכיר את העולם הזה. לא עוצמים עיניים, אבל גם לא מרימים ידיים. יש טרור להט"בי ותרבות הפוכה מכל קודשי ישראל שחושפת ילדים למיניות ולאלימות. נוער שמתמודד עם נטיות הפוכות סובל מאובדנות, מסמים, לא טוב לו. 'ודבק באשתו' זה משפט נצחי, וכשאנשים חיים נגד הטבע לא טוב להם.
"הגישה שמרימה ידיים רוצה לקבור אנשים בנטיות שלהם. אנחנו משלימים עם סטיות אחרות? אנחנו לא רוצים לרפא מחלות? נכון, יש כאלה שלא מצליחים. גם בבתי החולים לא מצליחים לרפא את כולם. אז נסגור את בתי החולים? נסגור את מד"א כי מישהו מת באמצע החייאה? הטרור הלהט"בי הוא תופעה שהגיעה מאירופה ומארה"ב ונחתה בתל־אביב. רוצים להחזיר אותנו לדור המבול ולסדום ועמורה. אנחנו היינו בהר סיני ושם קיבלנו תורה והבאנו אור לעולם. עכשיו אירופה, שנמצאת בתהליך של אובדנות בשם ההכלה, הסובלנות והרב־תרבותיות, רוצה להחזיר אותנו 3,000 שנה אחורה. לחמ"ד יש עולם ערכים, תורה, אמונה, יראת שמיים. הכיפה היא לא קישוט. אבל משרד החינוך רוצה לחנך אותנו מחדש".
לרב אריה חשוב להתנער מהדימוי הקיצוני ולטעון כי דווקא תומכיה של ההשתלמות מציגים עמדות קצה, בעוד הוא משמיע את קולו של הזרם המרכזי בציבור הדתי־לאומי. "אנחנו מבינים שיש פה מלחמת תרבות וניסיון לחנך את הילדים בניגוד לעמדת ההורים, ולכן אנחנו לא מוכנים יותר לשתוק. ניסו לעשות כאן הפיכה שקטה, ואנחנו החלטנו לעשות לנושא הזה אאוטינג מול ההורים והמחנכים. יש ניסיון להציג אותנו כעמדת קצה, אך כל הפוסל במומו פוסל. הניסיון לטעון כאילו יש כאן אנשי קצה שהפעילו לחץ על החמ"ד הוא פשוט לא נכון. אנחנו מייצגים את הרוב הבריא והלא מיואש של ההורים. בניגוד לטענות, הילדים שלנו לומדים בחמ"ד, במוסדות הציונות הדתית, ואנחנו מודאגים ממה שקורה בחמ"ד. ההתלהבות של ארגוני הקצה וכלי התקשורת מההשתלמות הזו אומרת דרשני. אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה".
