בתקופה שבה מערכת הבחירות לנשיאות ארצות־הברית מתקדמת לישורת האחרונה והדרמטית, ברשתות החברתיות מככב מועמד נוסף, עצמאי, עם מגבעת שחורה, פאות מסולסלות, משקפיים גדולים וזקן. קוראים לו "יואלי", והכרזות שעליהן מתנוססת הכותרת "יואלי 2020" אמנם הומוריסטיות, אבל מאחוריהן עומדת כוונה אמיתית: לגרום למצביע האמריקני לשקול היטב את הצבעתו.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– כך תכוונו את בני הנוער ליחסים מכבדים ובריאים
– צה"ל במסר לחיזבאללה: בפעם הבאה נתקוף מטרות עומק
– הוויכוח על אומן מוכיח שחסידות ברסלב איבדה את דרכה
מי שעומד מאחורי הדמות הוא הקומיקאי האמריקני־ישראלי מודי רוזנפלד (50), או בשם הבמה שלו MODI. מאז שנאלץ להסתגר בביתו שבמנהטן בימי הסגר החל רוזנפלד להעלות מדי יום מערכונים לרשת. רמת ההפקה שלהם אמנם לא גבוהה, אבל כל סרטון זוכה לעשרות אלפי צפיות ולתשומת לב תקשורתית בקהילה היהודית ומחוצה לה.
הסרטונים של "יואלי" מצולמים במאונך, כיוון שרוזנפלד משער שרוב הצופים יצפו בהם מכשירים הסלולריים שלהם. "מה שאני שם לב", אומר יואלי באחד הסרטונים, במבטא חסידי־אמריקני כבד, "שארה"ב מחפשת אחדוס (אחדות). ומי יכול לאחד את המדינה הזו? יואלי. בגלל זה אני מתמודד לנשיאות ארה"ב".
צפו: "קמפיין הבחירות" – יואלי 2020
View this post on Instagram
הסלוגן שנבחר למסע הבחירות של יואלי הוא "Unprecedented President" (נשיא חסר תקדים), והוא מסביר בסרטון למה יש לו סיכוי להצליח. "טראמפ רוצה למאר־א־לאגו", הוא משתמש במשחק מילים בין אתר הנופש החביב על הנשיא למילה "גו", ללכת. "ג'ו ביידן? הוא מת כבר שנתיים ואף אחד לא אמר לו. יש לו גם את כל ה'מייסעס' עם הנשים הקוואטצ'יות. אני שומר נגיעה כך שלא תהיה כל בעיה שכזו".
אנחנו מנהלים את הריאיון טלפונית, כשרוזנפלד נמצא בביתו שבניו־יורק. הוא מספר שברגע שהתחיל סגר הוא החליט שהגיע הזמן להשקיע ברשתות החברתיות וביצירת תוכן וירטואלי – לא רק על הבמות. "שנים שלא הקדשתי זמן לאינסטגרם שלי – והיו לי רק בערך 7,000 עוקבים בפייסבוק". מאז הוא יותר מהכפיל את המספרים בשתי הרשתות החברתיות המדוברות, בזכות תוכן חדש מדי יום.
"אני גר בשכונת הלואר איסט סייד במנהטן, קרוב לוויליאמסבורג, שם יש ריכוז חסידי גדול. ראיתי בחדשות איך סיקרו בצורה מטורפת, לשלילה, את הקהילה החסידית־אמריקנית בעקבות הקורונה. ביקרו אותם בצורה תדירה, אך לא הבינו שחלקם גרים בבתים עם 18 נפשות, לכן הם לא יכולים באמת לשמור על ריחוק".
במקביל, אומר מודי, עלתה לנטפליקס המיני־סדרה "המורדת" שעוסקת אף היא בקהילה חסידית בניו־יורק. "הקהילה החסידית בארה"ב מוצגת באור שלילי מאוד שם, כאילו הם לא מתנהגים בצורה נאותה לנשים שלהם. מציגים אותם כמבודדים ומשוגעים. אז ברור שיש אצלם אנשים קיצוניים או משוגעים, אבל זו לא כל הקהילה. תמיד גילמתי דמויות חסידיות, אבל מבחינתי רציתי לגרום דווקא להצגת האנושיות והיופי שיש בקהילות האלה – לא מה שקרה כעת בתקשורת האמריקנית".
המרדף אחרי ספילברג
בשנת 2011 עלה סרטון שבו הוא ושחקן נוסף מגלמים יהודים־חסידים שיוצאים ללוס־אנג'לס כדי לחפש את מפיק העל סטיבן ספילברג, במטרה להציע לו להפיק תסריט שכתבו. הסרטון בשם "רודפים אחרי ספילברג" הפך לוויראלי, ומשך תשומת לב רבה. "אני מכיר את הקהילה החסידית, אני מופיע אצלם ואוהב אותם מאוד. בעיניי הם גם קהילה מצחיקה מאוד. הם מצד אחד חיים באמריקה כמה דורות, אבל מצד שני יש להם מבטא – למרות שנולדו כאן. יש שם אנשי עסקים יותר מצליחים מבוגרי הרווארד, ואחרים שמצחיקים יותר מקומיקאים מקצועיים".
בגלגול החדש שלו כיואלי, הוא לא החליט לקפוץ מיד למים הפוליטיים. בתחילה, יואלי בכלל ביקר סדרות טלוויזיה כמו "הכתר" ואת הסרט התיעודי "חיות רעות". בביקורת ההומוריסטית שלו על "הכתר" הוא מבקש לספר על הפנינים שמקבלת הדמות המרכזית. "היא קיבלה אותם בחדר ייחוד", הוא אומר כבדרך אגב, ואז שואל בהומור וביידיש: "איך מסבירים חדר ייחוד באנגלית?". לדבריו הסרטון הפך להיות ויראלי בבריטניה. "אמנם ברשתות החברתיות יש לו רק עשרות אלפי צפיות, אבל זה עבר בווטסאפ בקהילה היהודית".
כאשר הבחירות לנשיאות ארה"ב החלו להתחמם, עלה במוחו של רוזנפלד רעיון. "התחלתי לפתח את הרעיון שיואלי יתמודד לנשיאות, רק שבמקום לדבר על מה שמבדיל בינינו, כמו יתר המועמדים, הוא ידבר על מה שמחבר בינינו. תמיד באור חיובי ובצורה שמחה. לא להיות שלילי. מעבר לצחוקים, המטרה שלי הייתה שהקהילה היהודית לא תוצג באור שלילי כל כך בתקשורת".
אלא שמודי לא צפה את ההצלחה הגדולה שבפתח. הביקוש היה כל כך גדול, עד שיואלי החל להיות מוזמן לאירועים, והוא קיבל אינספור מיילים והודעות מרגשות בכל המדיות האפשריות. "קיבלתי גם מיילים מאנשים שמציעים ליואלי הצעות לנושאים שהוא צריך לקדם כנשיא – כמו לקצר רמזור אדום בשכונה מסוימת, או לאפשר לחגים היהודיים להיות חגים לאומיים בארה"ב".
המותג הצליח כל כך, שתוך כדי הסגר החליט רוזנפלד להשיק אתר קניות עם פריטים ממותגים (מרצ'נדייז) של "יואלי 2020". בין השאר תוכלו לרכוש כוסות קפה עם תמונתו ודגל ארה"ב מאחוריו ב־15 דולר, מדבקה בחמישה דולר ומשטח לעכבר ב־15 דולר. עוד תוכלו לרכוש חולצות עם הכיתוב "Yoely 2020" במחיר של 27.5 דולר.
אתה מקבל המון פניות, חלקן בהומור, אחרות מרגשות.
"אנשים צריכים אוורור, ואין לי בעיה להיות זה שמאפשר להם להוציא קצת קיטור. תחשוב על בן אדם לא יהודי שיושב ליד חסיד במהלך טיסה ארוכה, והם מתחילים לדבר. פתאום הם מגיעים ליעדם אחרי שהם יצרו קשר אחד עם השני. זה מה שאני מנסה לעשות בתרבות. התגובות שאני מקבל מדהימות, אנשים אומרים לי: 'אתה מדבר בדיוק כמו בעל הדירה שלי, וצחקתי עם אשתי – זה כאילו שבעל הדירה שלי החסיד מתמודד לנשיאות ארצות־הברית'".
מופיע גם באזכרות
השבוע צפוי להעלות מודי סרטון שבו מגיש טלוויזיה שאיננו יהודי עורך עם יואלי ריאיון ראשון ברשת פיקטיבית שנקראית "ניוז נטוורק". "אנחנו נצלם עם רקע של הבית הלבן, וזה יהיה היסטרי", לדבריו. הפורמט מבוסס על מערכון שבועי בשם "ויקנד אפדייט" בתוכנית הסאטירה המצליחה "סאטרדיי נייט לייב".
מאז תחילת מגפת הקורונה כמעט לא הופעת. בכתבה בעיתון יהודי־אמריקני כתבו: "הקריירה שלו נעצרה בחריקה".
"התחלתי שוב להופיע בחתונות ובאירועים מאז שבניו־יורק מאפשרים לקיים הופעות. העניין הוא שהם מבקשים שאגיע בתור יואלי ולא בתור מודי. עדיין לא הסכמתי להגיע רק כיואלי, אבל זה בטח יקרה בהמשך. למודי יש עדיין מופע קומי חזק שהוא יכול להופיע איתו".
כבר כ־25 שנה שהוא מופיע, ובחודש מרץ בוטלו חמישה סבבי הופעות שלו ברחבי ארה"ב ומקסיקו. "יום אחד קיבלתי מבול של טלפונים וביטלו לי לא פחות מ־19 הופעות", הוא מספר בצער.
רוזנפלד (50) נולד בישראל ועבר עם משפחתו לארה"ב כשהיה בן שבע, לאזור ה"פייב טאונס" שבלונג־איילנד – אזור יהודי מאוד. אחרי לימודיו האקדמיים החליט לפתח קריירה בעולם ההשקעות בחברת הענק מריל לינץ'. "זו חברה בינלאומית עם עובדים מכל העולם, אז כל הזמן הייתי מחקה את המזכירה הברזילאית או את העובד הצרפתי והמנהלת הרוסייה. הייתי פשוט לומד את המבטאים שלהם. כולם אמרו לי: 'אתה חייב להופיע עם זה'".
רוזנפלד הקשיב לעצתם ופנה לבעלים של מועדון קומדיה בניו־יורק, שאמר לו "יש לך כישרון – תתמיד". מאז, במהלך היום היה מודי עסוק בהשקעות, ובלילה היה מופיע במועדונים.
ב־1994 התקבל להופיע ב"קומדי סלאר" שנחשב לאחד המועדונים הטובים במנהטן, והופיע שם באופן קבוע לצד כמה מהשמות הגדולים בעולם הקומדיה. "בכל ערב פוגשים במקום הזה את את הקומיקאים הגדולים ביותר. עם חלקם גם הופעתי, כמו כריס רוק, ג'רי סיינפלד, דייב שאפל ואחרים".
מאילו קומיקאים אתה שואב השראה?
"ג'קי מייסון הוא בעיניי המלך של הקומדיה היהודית. הניו־יורק טיימס אפילו הגדיר אותי פעם כג'קי מייסון הבא".
מודי גם רשם כמה הופעות בטלוויזיה הארצית בארה"ב, ובין היתר התארח אצל הווארד סטרן ובערוץ הבידור !E.
למעשה רק ב־1999 החליט להפוך את הקומדיה לעיסוקו היחיד. "באותו זמן פרצתי לשוק היהודי, שהוא לחלוטין שוק. אני מופיע בשבע ברכות, בבריתות, אפילו ביארצייטים – בכל אירוע יהודי רוצים קומיקאי, 'שיהיה כיף'", הוא אומר במבטא יהודי ניו־יורקי קלאסי.
"יש לי קטע כשאני מופיע באירועי גיוס תרומות לארגונים למלחמה בסרטן ואחרים מהסוג הזה. הם מראים סרט מדכא וסוחט דמעות, אני עולה על הבמה ואומר, 'והנה מודי'. הרי אין קשר בין מה שהראו בסרט למופע שלי, והמעבר הוא חד מאוד, אבל אני עושה מזה שמח".
הוריו, ישראלים שהיגרו לארה"ב, הם מסורתיים לדבריו. "לא הרגשתי אף פעם כמו מהגר", הוא מעיד על עצמו, "אני מרגיש בר מזל להיות אזרח אמריקני, כי כיום הרבה יותר קשה לקבל אזרחות. זה משוגע, מה שקורה כיום בארה"ב".
כמו כל קומיקאי, הוא שואב התרחשויות מחייו האישיים כדי להעלות מופע. "יש לי קטע שבו אני צוחק על הורים ישראלים עם מבטא ישראלי כבד. אני מספר על מצב שבו הסתבכתי בבית הספר והזמינו את ההורים שלי לשיחה. אבא שלי רצה להגיד משפט עם המילה 'ים' ובסוף השתמש במילה 'חוף', באנגלית ביץ', ואמר: 'הוא סאן אוף אה ביץ' (בן כלבה, צ"ק)'".
דמות נוספת שפיתח לאחרונה הוא "ניר", ישראלי שהיגר לארה"ב והרוויח בה הרבה כסף. גם לו כמובן יש מבטא כבד, והוא אומר בתחילת כל סרטון "קוראים לי ניר – נוט פאר, ניר" (ניר באנגלית – קרוב, פאר – רחוק, צ"ק). "ראיתי ישראלים שהגיעו לכאן בלי כלום והרוויחו הרבה מאוד כסף. עכשיו כשיש להם הרבה נכסים והצלחה, הם חושבים שהם יודעים הכול על הכול. אין דבר שהם לא מבינים בו: יין, תכשיטים, שעונים, אופנה. והם רוצים גם לספר לך על הכול. ראיתי הרבה אנשים כאלה ואמרתי לעצמי: 'זה היסטרי'. אני נהנה מאוד לגלם את הדמות הזאת".
הוא שולח לי הודעה שקיבל ממישהי: "הייתי נשואה במשך 26 לישראלי שהיגר לארה"ב, ואתה פשוט מדייק בצורה שאתה משחק. לצערי הוא מת בתאונת מטוס לפני תשע שנים, ואתה מחזיר לי אותו לחיים כל פעם מחדש".
הוקרה מראש העיר
בביוגרפיה שלו ובכתבות שנכתבו עליו מוזכר שמודי עצמו הוא גם חזן, אבל הוא מבקש לדייק: "למדתי חזנות כת־ח־ב־י־ב. בראיון שעשיתי הכותרת הייתה 'חזן מקצועי לוקח צ'אנס ומנסה להיות קומיקאי'. לא משנה שאמרתי לעיתונאי שאני 25 שנה קומיקאי ושלמדתי בשביל הכיף להיות חזן.
"מדי פעם אני באמת מתחזן בחתונות או בבית הכנסת שלי, בית כנסת 'סיקסט סטריט' בלואר איסט סייד במנהטן. ואני בכל שנה מוביל את תפילת כל נדרי. לפעמים אני גם אעמוד מול התיבה בשבתות. אבל זה תחביב – רשמת את זה? כעסתי מאוד שכתבו עליי שאני חזן ושאני מנסה להיות קומיקאי. אחד מחברי בית הכנסת שלי, הבעלים של חנות 'דלי' מיתולוגית בשדרה החמישית, אמר לי: 'אל תדאג, מחר יעטפו עם זה דגים'. אז זהו, שלא – עכשיו הכול אונליין, וכולם בטוחים שאני מתפרנס מחזנות".
ספר לנו על רגעי השיא בקריירה שלך.
"לפני שנתיים ראש עיריית ניו־יורק ביל דה־בלאזיו הכתיר את 26 ביוני 2018 כ'יום מודי'. יש מדי שנה שבוע הצדעה למורשת היהודית, וראש העיר החליט להעניק לי הוקרה כקומיקאי המייצג את הקהילה היהודית, כמו שנותנים לאמנים אחרים כשיש שבוע הצדעה למורשת ספרדית או סינית. למשל ריקי מרטין קיבל הוקרה דומה".
הוא משתף בבדיחה שסיפר באירוע: "להיות קומיקאי יהודי בניו־יורק זה להופיע אחרי ניצולת שואה במוזיאון השואה. היא הייתה אמורה לדבר שתי דקות ולקרוא לי לבמה, אלא שהיא החליטה לדבר 48 שעות. מספרת על כל הזוועות, ואז אומרת: 'קבלו את מודי'".
הוא כמעט ולא הופיע בישראל, ומכיוון שהוא גם מדבר בעברית, היה דווקא שמח מאוד להופיע בארץ. "השתתפתי בעבר בסבב הופעות עבור 'קרן קובי מנדל' שמטרתו גיוס כספים לפעילותם. הופענו בעיקר בערים עם ריכוז אנגלו־סקסי גדול כמו רעננה, בית שמש, מודיעין, תל־אביב וירושלים. הקהל ממש אהב את ההופעה, אבל מצד שני, הם היו אנגלו־סקסים – כך שזה לא משקף בהכרח את הקהל הישראלי דובר העברית. הייתי מת להופיע עבור 'ישראלים רגילים'".
אתה מסוגל להופיע בעברית?
"עשיתי את זה פעם אחת, אבל זו לא חוכמה, כי זה היה לקהל של ישראלים שגרים בארה"ב, כך שכולם חברים של ההורים שלי ומכירים אותי מילדות. תכלס, היה לי הרבה חומר כדי לצחוק עליהם, כי גדלתי בסביבה כזו. בהופעה בישראל הייתי מנסה לשלב עברית, אם כי רוב החומר שלי הוא באנגלית".
את הקורונה הוא רואה כ"ברכה משמיים". "לראשונה אני מתחבר למעריצים שלי, אני מפיק סרטונים, מתקשר איתם, עונה להודעות. במקום לצפות כל היום בנטפליקס – אני יושב בערבים ועונה להודעות, מיילים ועוד".
לאחרונה הולך ומתרחב בארה"ב השימוש באפליקציה בשם "קאמיו", שדרכה יכולים אנשים לפנות לסלב האהוב עליהם ולבקש ממנו ברכה מצולמת. "כבר צילמתי 250 כאלה, וזו פרנסה. אני מקליט לימי הולדת, ל'חיזוק' עבור אנשים במצב לא פשוט, שמחות ועוד. זה גאוני. אתם חייבים להכיר את זה בישראל". הוא מקליט הודעות ממודי, ניר הישראלי שיודע הכול או יואלי. "יואלי הוא הפופולרי ביותר", הוא מעיד.
רוזנפלד הופיע גם בטלוויזיה, לרוב בתפקידים קטנים. הוא הכי גאה בהופעת האורח שלו בסדרה "קראשינג" ב־HBO, שבה גילם את עצמו. "גילמתי קומיקאי שעושה קואוצ'ינג לקומיקאי לא יהודי שאמור להופיע בבית כנסת אבל לא מכיר את הקהל. אז אני מסביר לו על היהדות. זה ממש מצחיק". במאי הסדרה הוא ג'אד אפאטאו, שעומד מאחורי קומדיות כמו "והרי החדשות" ו"אל תתעסקו עם הזוהן".
מה היית רוצה שידעו עליך בארץ?
"שאני מודה לקב"ה על זה שאני קומיקאי, ושאני אוהב לשמח אנשים. אני מת לעשות את זה גם בישראל. הייתי אמור להגיע לסבב הופעות בארץ, אך לצערנו המגפה העולמית קטעה תוכניות רבות שהיו צריכות לצאת אל הפועל והושקע בהן זמן רב".
שרון דניאל, שמייצג את רוזנפלד בישראל, אומר לנו שהוא מקבל פניות רבות להופעות של מודי, ושברגע שזה יתאפשר – זה יקרה. וזה יקרה – אלא אם כן בטעות יואלי ייבחר לנשיאות ארה"ב, ואז הוא יגיע לכאן מסיבות אחרות לגמרי.
