אנחנו עם שסוגד לספונטניות. אנחנו רוצים את החבר'ה שלנו זורמים, בלתי מתוכננים, מוקפצים מעכשיו להרגע. "חכם, רגיש וספונטני" כותבות הפנויות באתרי ההיכרויות. רוב הזמן העסק עובד סבבה, באמת, כיף לפעמים לא לתכנן. עד שהעניינים מתחילים להתפקשש. למשל, כשנזכרתם להזמין חופשה בדקה ה־90 ונפלתם על מלון פח כי כל החכמים הזמינו את המלונות השווים כבר קודם. הספונטניות לא עובדת בבוקינג, היא לא תקפה כשצריך לקחת תרופה מסופר פארם, והיא לא תופסת כשרוצים מקום טוב בתיאטרון. שם הספונטני לא מתכנן וא־לוהים צוחק עליו.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– סעיף הנכד: כוונותיו של ח"כ סמוטריץ' רצויות, אבל לא ככה
– מה באמת מפריע לציונות הדתית
– הוויכוח על אומן מוכיח שחסידות ברסלב איבדה את דרכה
והנה, בלי שהתכוונו, נכפתה עלינו פתע פתאום תרבות אחרת. מתחבקים דרך מרפק, עומדים בתור בריחוק חברתי, מזמינים תור מראש לשמורה. מה לעזאזל, חשבנו לעצמנו בהתחלה, עכשיו גם יש תור לנחל ולגן הלאומי? ואז ראינו כי טוב. כי איזה כיף להגיע למקום ולגלות שאף מנהל חמדן לא מרשה לעצמו לעבור את המכסה. פתאום יש חלקת דשא נורמלית לשבת עליה, ומקום במקלחות, ואיש לא משתלט לך על המרחב כי קורונה. הדרישה להירשם מראש לשמורות הטבע היא הדבר הכי טוב שקרה לנו בקיץ הזה, כי היא לימדה אותנו לתכנן מראש. כל יעד בטיול נרשם בקפידה. אנחנו יודעים לאן נלך ומתי מותר להגיע ויש בידיעה הזאת הרבה שקט. נכון – המחיר הוא שאסור להיזכר מאוחר, וצריך להזמין מראש, אבל איזה תענוג להגיע למקום ולדעת שמחכים לך. שלא צריך לדחוף ויש חניה.
ביום שאחרי הקורונה, נותר רק להתפלל שהסידור הזה יימשך. מהיום הרשמה לכל אתר, לכל אטרקציה ולכל יעד. זה האמצעי הכי יעיל לפיזור ההמון במדינה הצפופה הזאת. ומילה לאלו שנרשמים ולא באים – תהיו בני אדם ותתקשרו. פנו את מקומכם לאחר. ותזכרו: ספונטניות זה אוברייטד. מי שמתכנן יותר – נהנה יותר.
