לא השליטה בלחשים, הידענות המרשימה, החברות האמיצה עם הארי פוטר ורון ויזלי או אפילו הרומן עם הקוסם הבולגרי ושחקן הקווידיץ' המצטיין ויקטור קרום גרמו לי לקנא בהרמיוני גריינג'ר בעוצמה עזה כפי שקינאתי בה על שעון החול שענדה על צווארה בספר השלישי בסדרה. הרמיוני החליטה לרמות את הזמן כי היא ביקשה ללמוד יותר קורסים מכפי שמערכת השעות ואורך היממה אפשרו לה. היא קיבלה "מחולל זמן" מאחת המרצות הנערצות, שרשרת קסומה שאפשרה לה להשיב את עצמה כמה שעות לאחור ובכך להשתתף בשיעורים מקבילים כרצונה. הילדה שהייתי אחזה בספר במשך שעות, בידיעה ש"הארי פוטר" נקרא על חשבון לימודים, קריאה בספרים אחרים, צפייה בסדרות טלוויזיה, בילויים עם המשפחה ומפגשים חברתיים. מדי פעם שמעתי את נפילת גרגירי החול בשעון הפרטי שלי. הייתי מודעת לכך שכל בחירה גונזת אפשרות אחרת, ומצאתי את עצמי קוראת ומקנאה, מייחלת למחולל זמן שיאפשר גם לי ליהנות מכל העולמות.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– סעיף הנכד: כוונותיו של ח"כ סמוטריץ' רצויות, אבל לא ככה
– מה באמת מפריע לציונות הדתית
– למה שישראלים לא ילמדו ערבית?
אני לא מאבחנת את עצמי עם FOMO (חרדת החמצה), כי פחד זו מילה גדולה, אבל להחמצות נלווית אצלי אי־נחת. בחורף אני חיה עם זה בשלום לרוב, כי אין הרבה דברים שגורמים לי לרצות לצאת אל הקור ולוותר על חמימות הפיג'מה. אבל בקיץ שופע האירועים היומן שלי מתכער מרוב שריונים כפולים. הקרנות סרטים מתנגשות עם השקות ספרים, הופעות של אמנים אהובים מתקיימות בדיוק כשחברים רוצים להיפגש, בוקר משפחתי בים גוזל התכרבלות זוגית בחסות המזגן, שני חגי הקיץ שלי – שבוע הספר ופסטיבל אנימיקס – כוללים יותר מדי אירועים מיוחדים וחד־פעמיים שבהם אני רוצה להשתתף במקביל בהיפוך שעון חול ולחש קסמים, וטיסות לחו"ל טומנות בחובן שלל ויתורים.
והנה גאל אותי הקיץ הזה מייסורי הבחירה. חלק מהדברים שאותי משמחים בכלל לא מתקיימים השנה, והיתר הפכו למעין על־זמניים. לא נדרש עוד מחולל זמן כשהשקות והרצאות מוקלטות בזום, הקרנות סרטים עולות און־ליין ומועדי הצפייה נתונים לבחירתי. ההחמצות מצטמצמות, ועל חלק מהדברים אני בכלל מוותרת מרצוני החופשי ובנחת, בלי תחושת חוסר ברירה. את הנחת הזו אני מקווה ללכוד בבקבוקים גם עבור הקיץ הבא. אבל בכל זאת לא אתנגד לענוד מחולל זמן, ליתר ביטחון, ויפה שעה אחת קודם.
