הלקח של אליס ודורותי: לפעמים את חייבת לנתק את התלות

"אחותו של צייד המכשפות" מגיע עם שני נתוני פתיחה מרתיעים: שמו – בשלב זה של חיינו הספרותיים נראה שכבר קראנו את כל סדרת "קרוב המשפחה של בעל המקצוע האקזוטי"; והעובדה שמדובר ברומן היסטורי. רומנים היסטוריים נוטים לפעמים להיות לא יותר מתחקיר מוקפד ושלל תיאורי אווירה, שמכסים על ספרות דלה. זה לחלוטין לא המקרה הפעם. מעבר לשם הספר ולז'אנר מסתתר ספר מרתק, לעיתים מכשף ממש. זו לא עוד אנקדוטה היסטורית, מעוטרת בגדים תקופתיים ונוף. זה סיפור על־זמני, ולכן תמיד אקטואלי, על שלטון ושררה, ועל ההבחנה בין טוב לרע. "אחותו של צייד המכשפות" עוסק באישה שאחיה החליט לצאת לצוד מכשפות.

אליס ומת'יו הופקינס הם ילדים למשפחה דתית נורמטיבית ומכובדת, ילדיו הצעירים של כומר העיירה. כשהם מתבגרים אליס מתאהבת בג'וזף, בנה של המשרתת של אמה לשעבר. מת'יו, אחיה, מתנגד לתנודת המעמדות הזו. הוא מעדיף עולם מסודר, שבו כל אחד נשאר במשבצת. אליס מתחתנת עם ג'וזף ועוברת ללונדון הרחוקה. מסלול חייה נראה סגור וחתום. עד שבחודש נורא אחד ג'וזף נהרג בשעה שהוא מייצר נשק. מי שמכין נשק לפגיעה באחרים, גם אם למטרות הגנה, מייצר בו זמנית את פוטנציאל ההרס שלו עצמו. אליס עתידה ללמוד את השיעור הזה ביותר מדרך אחת. באותו חודש ממש מתה גם אמם של אליס ומת'יו, ואליס, חסרת כול ובהיריון, חוזרת אל עיירת הולדתה ואל אחיה, שמקבל אותה אל ביתו. בהדרגה היא מגלה שהוא פיתח אמונה חדשה, שהולכת ותופחת.

תלות משרתת עוולות

איך מזהים עוולה ורוע? הדבר הראשון שיש לזכור לגביהם הוא שהם לא באמת מגיעים עם קלשון וצחוק מרושע. אף אחד לא מסתכל במראה ואומר לעצמו: "אני הרעים". להיפך. מיטב עוולות העולם נגרמו בידי אנשים שהתבוננו בדמותם במראה בהתפעלות וסחו לה: "אני הגיבור הטוב בסיפור, אני משפר את העולם". האתגר האמיתי הוא לזהות עוולות שפועלות במסווה של תיקון. פתרון אפשרי יכול להיות, אם כן, פשוט להתרחק מאידיאולוגיות בוערות. אלא שלא רק שזה פתרון קל מדי, הוא גם שגוי. אל הריק של חוסר האג'נדה מתגנבות בקלות אותן בעיות עיוורון של עודף אג'נדה. ההפרדה בין טוב לרע היא אתגר נצחי, סיזיפי. לבחון תמיד מחדש.

ומה אם הרע הוא אחיך? האם תזהי כשהוא מאבד כיוון, או שתשתכנעי שהוא צודק? כאן המקום לציין שאליס היא אמנם פרי דמיונה של המחברת, אבל המציאות היא המופרכת בסיפורים. מת'יו הופקינס היה אדם אמיתי לחלוטין, והרבה מאחיו הרוחניים חשבו שהוא אולי קצת מגזים, אבל בעצם צודק. איך צבר את כוחו? אליס צופה בזה בזמן אמת. התהליך הוא הדרגתי, כמעט טבעי. כשאדם מהמעמד הנכון מדבר בטון נעים ומלומד, בעיניים יוקדות או חומלות, מנהל רשימות שנראות מקצועיות, מוסיף קורטוב אלוהים ומנענע את ראשו בעצב על "המצב", גם שטויות כמו "האישה הזו כנראה מכשפה" יכולות להישמע כמו אמת. יש גברים שהולכים אחריו. יש גם נשים כאלו (למה? – זו שאלה נפרדת). הוסיפו לזה קרבה למקורות כוח, וקיבלתם מסע שבו לכולם יש כוונות טובות, והדרך אל הרשע היא מדרון תלול.

כשאליס מבינה לאן הגיעה היא מחליטה לברוח, אבל ממשפחה קשה לברוח. מה גם שאחיה דאג לחסום בעוד מועד את דרכי המילוט. חייה כאישה לא מאפשרים לה לעזוב. המוצא היחיד שלה הוא להתחתן עם גבר שיציל אותה מגבר אחר. לה עצמה אין אפשרות אמיתית להפעיל שיקול דעת. וכאן טמונה אחת האמיתות שהופכת את הספר לעל־זמני: תלות כלכלית או נפשית היא תמיד משרתת נוחה של עוולות. כשמישהו מנסה לשמר את זולתו בעמדת נחיתות, ולהרחיק אותו ממוקד קבלת ההחלטות, לא משנה באיזה נימוק מהותני הוא משתמש, הוא לא יכול להיות מוסרי. זה עד כדי כך פשוט.

מכשפות בחורילות ומוטציות

מה פשר העניין המופרז שמגלה מת'יו במכשפות? הפחד מנשים הוא קמאי, אוניברסלי. אישה לא צייתנית היא אוטומטית גם רעה ומכוערת. תשאלו את ושתי, שסירובה לשעשע גברים שיכורים במסיבה עלה לה גם בחייה וגם בתמונת פרופיל עקומה באיורי מגילת אסתר. הפחד מנשים עם דעה עצמאית משותף לכל הדתות. טבעי שכך יהיה. העולם הישן נשלט בידי גברים וכל ערעור על הסדר הישן מערער אוטומטית את מקומם. החשש מובן, ולפעמים גם מעורר הזדהות. כאוס זה באמת מפחיד. וכל בנייה מחדש היא גם סכנה אמיתית להתמוטטות מוחלטת באמצע התהליך. לגיטימי לפחד. אבל מה עושים עם הפחד הזה? האם אנחנו רוצים לתת לו לנהל אותנו? או אולי בדיוק להיפך. מי שיש לו אמת בכיס צריך לעשות הכול כדי לגרום לה לזהור, ולא להשתמש בה לאיים ולעמעם. ובמקביל לקבל את העובדה שאובדן שליטה בלעדית הוא לאו דווקא מחיקה אוטומטית. ושמעמד אישי הוא לא באמת מה שקדוש.

אלא שמת'יו, כאמור, לא לוקח סיכון. יש לו רשימת תכונות שמוכיחות איזו אישה היא מכשפה – מכשפה, לזיכוי הרבים, מזוהה לרוב באמצעות מראה חיצוני וסטטוס אישי. יש גם איסוף עדויות מהסוג שמקובל גם היום: מי שיעיד נגד מכשפה יינצל מעונש בעצמו – והוא יוצא לציד.

מה עושות הנשים כשציד המכשפות מתחיל? בהתחלה כולן, כולל אליס, מעדיפות לשתוק ולחכות שהרוח הרעה תעבור. חלקן טועות טעות טרגית, ניתנת להבנה: הן סבורות כי אם ישתפו פעולה עם הצד החזק יהיה בזה איזה רווח. חלקן חושבות שהסגרת אחיותיהן מעניקה להן חסינות. או שכל העניין לא נוגע להן, כי במעמדן האישי והדתי אף אחד לא יטען שהן לא נשים טובות. וחלקן, בפשטות, מאמינות שנשים אחרות הן באמת מכשפות. יש נשים, לא הן, שהן באמת בחורילות ומוטציות. פעם בכמה זמן לגיטימי לקרוא להן בשמן ולפגוע בהן פגיעה סבירה, ולהרוויח שקט תעשייתי לכל היתר.

מת'יו נחוש לעלות במדרגות הקדושה. אם כולם מסכימים שמכשפות יש להוקיע, למה להסתפק בהוקעה אחת לכמה שנים כשאפשר לפתור את הבעיה מהשורש? יש לו רשימות, יש לו גיבוי ומעמד, והוא יוצא לקרב טיהור. בשלב הזה אליס, משתפת פעולה שלא מרצון, יוצאת למסע משלה. היא מנסה למזער את נזקיו במעט הכוח שיש לה, ובמקביל מחפשת תשובות במקום היחיד שבו אפשר למצוא אותן: בעברו של מת'יו. בחדר הילדות שלו. מתי בדיוק נזרע בו הזרע הרע, ואיך אפשר להחזיר את המצב לאחור?

טראומת ילדות

מת'יו נכווה בתור תינוק, פיזית ומטפורית. הכוויה הזו השפיעה על מהלך חייו. אנחנו נוחלים בגיל צעיר את הדבר שתמיד נרדוף אחריו, להשיג או לתקן. מאחורי כל אידיאולוגיה לוהבת עומד פצע אישי. ההבנה הזו, ולא הסכמה אוטומטית, היא החמלה המוסרית שצריך להעניק לאח.

בהדרגה מתבררת טראומת ילדותו של מת'יו. הנשים שפגש, הגברים שפגש, הבחירות הלא מודעות שבחר לעיבוד חומרי ילדותו. אפילו הנטישה של אחותו. יש סיבה לכך שמת'יו מפחד מנשים וגם כועס עליהן, והיא לחלוטין לא קשורה להיותן מכשפות משוערות. המסתורין עצמו נותר לא נגוע.

וזה אחד הדברים היפים בספר הזה. יש בעולם דברים שמעבר לטבע. הספר לא מבטל אותם, לפרקים אפילו להפך. הם פשוט שייכים לסיפור אחר. נפרד לחלוטין מהסיפור האנושי על פחד מאובדן שליטה ועל ניצול שררה. המפתח לעולם שמעבר מופיע בספר, אבל הוא לא נמצא אצל מת'יו. גם לא אצל הנשים שהוא חושד שמחזיקות בו. הסיפור על צייד המכשפות הוא סיפור אנושי, על טראומת ילדות ומסע ונדטה אישי.

זו הסיבה שסיפורים על מכשפות הם על־זמניים. יש בעולם מסתורין ודברים שמעבר לעולם המציאות. ויש בו מעמדות וצלקות אישיות, ויש בו פחד. ואחת לכמה פעמי היסטוריה, הם ישתלבו לסיפור שבו מישהו רודף מישהו.

זו גם הסיבה שהם מובילים, לרוב, לאותה מסקנה: לפעמים את חייבת לנתק את התלות. לוותר על היתרון היחסי, הזמני, שהיא מעניקה לך, ולהתחיל מההתחלה. את מה שלומדת אליס למדה דורותי לפניה באחד מסיפורי המכשפות החכמים והנפלאים בעולם: הקוסם הוא איש רגיל, שנטרף בסופה והלך לאיבוד. הוא מתמודד עם הסיפור האישי שלו, הוא לא יעזור לך. וממילא את לא באמת צריכה עזרה מקוסמים. צריך רק לב ושכל ואומץ כדי למצוא את הדרך הביתה.

אחותו של צייד המכשפות, בת' אנדרדאון. מאנגלית: מור רוזנפלד, תמיר//סנדיק וידיעות ספרים, 2018, 408 עמ'