באחת התוכניות שצילם גיל חובב ברחבי העולם, הוא הגיע לאיטליה. שם הוא עטה על עצמו בגדי שרד הדומים לאלו של אנשי משמר הוותיקן, כולל נוצת יען סגולה בכובעו, והחל לומר את הטקסט שהכין מראש. בעודו צועד ברחבי הוותיקן, נחיל תיירים התנפל עליו בבקשות להצטלם איתו. הוא נעתר להם והמשיך בצילומים, אלא שלפתע, מתוך ניידת סמויה, עטו עליו שלושה גברתנים איטלקיים, ועצרו אותו ואת צוות הצילום שלו.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– למרות המגפה: מאות תלמידי תיכון מחו"ל מגיעים ללימודים בארץ
– "בסיס ריגול משותף בתימן": מה יוליד ההסכם עם האמירויות
– מועלם מתנקמת, נתניהו הניח פיתיון: גיוס חדש לליכוד
הסיבה למעצר: בהפקה הישראלית לא טרחו לקבל אישור צילום במובלעת הרומאית, עניין שעלותו הפעוטה כמה אלפי דולרים, והסתמכו על "יהיה בסדר" המוכר. כך מצא את עצמו חובב בדרך לכלא האיטלקי. האפיזודה הזו, שממשיכה ומתפתחת, היא בין הסיפורים בספרו של חובב "ספר קטן על העולם הגדול" (הוצאת קרפד־מודן), סיכום מסעות ברחבי תבל שערך הסופר, מגיש הטלוויזיה ומבקר המסעדות.
הסיפורים מעלים חיוך ולעיתים מרגשים, כמו הסיפור על הביקור שערך בלוז'קי, עיירת הולדתו של סבא רבא שלו – אליעזר בן־יהודה. "אני מכנה אותו 'קריאה קצרה ומחויכת לזמנים קשים'", הוא אומר על הספר.
בספר הוא נוגע גם בהבדלי מנטליות ונימוסים. כך למשל בציריך הוא הופתע לגלות פקיד מלון זועף בחדרו בעשר בלילה, שהאשים אותו בהאשמה חמורה: "אתה הורדת את המים בשירותים בלילה? אסור לעשות את זה כאן".
חסרות לך הנסיעות התכופות לחו"ל?
"גיליתי שהשהות בבית נהדרת – הרציתי בזום, לא חוויתי מצוקות כלכליות, והדבר היחיד שחסר לי הוא עטים שגונבים מבתי מלון. מכל נסיעה הייתי מביא כאלו, ועכשיו הם חסרים לי (צוחק)".
את דרכו העיתונאית התחיל חובב כמבקר ברים במקומון הירושלמי "כל העיר". בהמשך כתב בנושאי אוכל ב"חדשות", "טיים אאוט", "ידיעות אחרונות" ועוד. את עיקר פרסומו קנה כשהגיש תוכניות אוכל רבות, כמו "שום, פלפל ושמן זית", "עושים שוק", "מצעד האוכל הישראלי", "המנה של המדינה" ועוד. אבל גל תוכניות הבישול הנוכחי כאילו דילג עליו. לא תמצאו אותו שופט במאסטר שף, וגם לא ב־MKR המטבח המנצח.
חובב, 58, מתגורר בתל־אביב עם בן זוגו דני, ויחד הם מגדלים את בתו המתבגרת. אביו הוא משה חובב, מקרייני קול ישראל הראשונים, ואמו היא דרורה בן־אב"י, נכדתו של מחיה השפה העברית אליעזר בן־יהודה. שם המשפחה המקורי הוא מחבוב, והוא עוברת לחובב. בתור ילד הוא זוכר את התחביב המשפחתי – למצוא את רחוב בן־יהודה בכל עיר. "גדלתי עם תודעה אריסטוקרטית. דירגנו את הערים בישראל לפי הגודל והמרכזיות של רחוב בן־יהודה שקיבלנו. כן, ידענו שמגיע לנו רחוב. אליעזר בן־יהודה היה בעיני המשפחה אחד מנביאי ישראל. אני לא מאמין בתורשה של גדלות. חיי ניתבו אותי לפגוש הרבה אידיוטים שהם נכדים של גאונים. אני לא מאמין בשושלת. אבל הייתה תודעה שאנשים במשפחה עשו דברים גדולים, שליחות".
בפועל זה בא לידי ביטוי בעיקר בעברית שהוא מקפיד עליה. "גדלנו על כך שזו בושה לדבר עברית שגויה. כך אתה גם מחבל במשהו שקודמיך עשו. האכפתיות לעברית ולתרבות כן הייתה נחלת בני משפחתי. הפער בין התודעה האריסטוקרטית לחיים היומיומיים והחלומות הבורגנים שניהלנו גורם לי להסתכל על המשפחה המטורללת ומלאת המוזרויות שגדלתי בה עם המון חמלה והבנה. לא הייתי עיוור לכך שיש דברים נלעגים, אבל הרווחתי מזה. מצד אחד הם חשבו שהם גדולי הציונות, ומצד שני חלמו על כסף לארונות פורמייקה. הפער בין הדברים הגדולים לחיים היומיומיים מצחיק אבל גם אנושי, וזה דבר שיקר לליבי".
את שני סביו לא זכה חובב להכיר, אבל הסבתות היו דמויות משמעותיות בחייו. סבתא לאה אבושדיד, שכונתה "מומה", אשתו של "הילד העברי הראשון" איתמר בן־אב"י, התגוררה יחד עם משפחתו באותה דירה. "זה לא שהיא גרה איתנו, אנחנו גרנו איתה. היא הייתה הקיסרית של הבית", הוא אומר. "מזרחים ורוסים גרים בחמולה. אצל משפחה מזרחית אין דבר כזה להביא פיליפינית שתגדל את הסבתא. הרעיון של בית אבות לא יעלה על הדעת. אין לי מילים לתאר לך כמה הרווחתי מזה, זה נראה לי המודל הנכון".
אם אשאל אותך האם לפתוח מסעדה עכשיו, מה תמליץ לי?
"בכל פעם שאני עולה למונית, הנהגים משתפים אותי בחלום שלהם לפתוח מסעדה, או מספרים לי שפשטו רגל אחרי שהקימו מסעדה. אם אתה רוצה לקלל בן אדם, תאחל לו שתהיה לו מסעדה. אני מלא הערצה לשפים ובעלי מסעדות, מעולם לא עבדתי במסעדה ואין לי חלום כזה. זה מקצוע שאין בו שבת, אין בו חג, הלקוחות קשיי עורף, ובאמצע היום יכולים לעצור לך את האריתראי שאחראי על כל שטיפת הכלים. זה תמיד מתחיל בחלום שכל החברים יבואו לשתות משהו על הבר ותהיה אווירה נהדרת, ונגמר בהתמקחות על המחיר עם הספק של הפטרוזיליה ועם טמפו. זו עבודה מזעזעת".
הראיון המלא יפורסם מחר (ו') במוסף מוצ"ש, מקור ראשון
