דרכם של אירועים אקטואליים ייחודיים שהם זוכים לעיתים לתיעוד ספרותי או אמנותי רק לאחר זמן וממרחק הפרספקטיבה. אחת הדוגמאות הבולטות ביותר למפעל אמנותי־תיעודי שנעשה בזמן אמת הוא "אלבומי הניצחון", שהופיעו כפטריות לאחר גשם ראשון מיד בתום מלחמת ששת הימים בשנת 1967. האמנית הירושלמית ליאורה חשין מצטרפת לנוהג זה, וצילומיה המתעדים את המתרחש ברחוב הישראלי ובמוסדותיו השונים בתקופת הקורונה, כונסו לספר אמנותי.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– למרות המגפה: מאות תלמידי תיכון מחו"ל מגיעים ללימודים בארץ
– מלקקת את הפצעים: לבנון מתחילה להשתקם
– אישורי הבניה בהמתנה: "אם אין ריבונות רשמית תביא ריבונות מעשית"
הגל הראשון של מגפת הקורונה הביא עלינו תקופה של חרדות והסתגרות בבתים. כצלמת משוטטת שביקשה לחשוף את השפעות הקורונה על הרחוב בישראל, תיעדה חשין את הבתים, בעיקר בסביבת השכונות הירושלמיות, ואת אזורי המסחר.


בשיטוטים אלה זיהתה את המודעות המגוונות על לוחות הפרסום ועל קירות הבתים. כרוזים מיוחדים שעליהם הודפסו הוראות אזהרה או הכוונה כיצד לנהוג, כדוגמת: "נא לשמור על מרחק אחד מהשני", "בעקבות נגיף הקורונה והחשש להידבקות – נא לא לגעת במוצרים שבתפזורת", "לקוחות יקרים! לצערנו עקב הוראות משרד הבריאות לא ניתן להיכנס לחנות מפאת גודלה".
בזמן הסגר יצאה חשין כל בוקר להליכה בתחום המותר סביב ביתה – רדיוס של 100־150 מטרים – ונחשפה לאלמנטים ייחודיים הקשורים לתקופת הקורונה. בהם מסכות וכפפות הגנה מסוגים שונים ובצבעים מגוונים, שהושלכו או נשמטו מנושאיהם ונותרו על מדרכות העיר.
מלבד הפריטים המתועדים מופיעים בספרה של חשין צילומי אווירה נפלאים, כדוגמת שליח המחזיק בשקית מוצרים בפתח בניין ומצפה למזמין הסחורה שיגיע, או צילום מרתק של מתפלל יחיד עטוף בטליתו בפינת רחוב, בעידן שבו ההתקבצות בבתי הכנסת נאסרה. חלק מהצילומים מספקים גם שיפור האווירה ומצב הרוח, כמו צילומי פרחי המרגנית בשיא פריחתם באביב, באחת מגינות הבתים.


עשרות התמונות שצילמה ליאורה חשין בתקופה כה קצרה, מציגות את סיפורה של תקופה בעייתית ולא קלה, שטרם נסתיימה. בצילומיה היא מתעדת ומשאירה לדורות הבאים אלמנטים גרפיים אשר יאירו לצופה ולקורא את שאירע בתקופת הקורונה. כך ייחשפו המתעניינים בצורה ייחודית להיסטוריה של התקופה.
ליאורה חשין היא ילידת ירושלים, ובה גדלה וחונכה. בתו של החוקר והסופר בנימין יפה ונכדתו של המשורר והסופר אריה לייב יפה, שהיה גם מנהל קרן היסוד ונהרג בשנת 1948 בפיגוע המפורסם בבית המוסדות הלאומיים במרכז ירושלים. בהשכלתה היא בוגרת לימודים בתחום הבלשנות והלשון באוניברסיטה העברית, כאשר בנוסף למדה אמנות וצילום בבצלאל ובמוזיאון ישראל שבירושלים.

חשין כבר הוכיחה בעבר את הידע והאהבה שלה לאמנות הרחוב, והיא נחשבת לבר אוריין בתחום אמנות הרחוב בישראל, שאותה תיעדה בכמה מספריה הקודמים כגון: "אמנות רחוב בתל אביב" (2009), "אמנות רחוב בישראל" (2012), "על הדרך" (2018) ועוד.
ספרה העכשווי, "והימים ימי קורונה", מומלץ לאוהבי הסגנון הזה באמנות החזותית, וכמובן למי שרוצים להשאיר לדורות הבאים מסמך היסטורי מעניין על תקופה שהחלה בפורים תש"ף ועודנה נמשכת גם בקיץ הנוכחי.