בשל הקורונה, בצל הקורונה, עקב הקורונה, בגלל הקורונה, בעקבות הקורונה, למרות הקורונה. באמת שזו הקטנה שבצרות – בטח לעומת אלפי פועלי הבמה, התאורנים, התפאורניות, המלבישות, השחקניות, הבמאים, המחזאיות ושאר עובדי עולם הבמה למיניהם (ובעלי עסקים בכלל) שעולמם קרס ומטה לחמם נגדע – אבל קצת נמאס לבחון כל מופע, תערוכה או סתם תופעה רק דרך משקפי המגפה.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
בגרות זה אובר רייטד: חסר על מה לצייץ נגד יאיר לפיד?
פרקליטי אלוביץ' במרוץ נגד הזמן להספיק לעבור על חומרי החקירה
השמאל לא מצטער על השחיתות של אולמרט – הוא מצטער שהוא נתפס
במקור תכננתי להתייחס רק לתוכן היצירה במדור זה, אבל אי אפשר להתעלם מכך שבמקרה של “Less Alone City” היצירה ככל הנראה לא הייתה נולדת בצורה הזו לולא התפרצות הנגיף, והיא נתפרה במיוחד לימים משונים אלו ולהנחיות הבידוד החברתי שבהם אנו מצווים, וכתגובה להם. העבודה שיצרה אמנית הפרופרמנס רבת הזכויות עלית קרייז מתרחשת בעיקר באוויר הפתוח. היא מיועדת לצופה/משתתף אחד, וכוללת מפגשים בין־אישיים בין צופה לשחקנית. מדובר בשיטוט מודרך באוזניות, שאורכו כ־45 דקות. בהפקה ממליצים להגיע בנעליים נוחות, ועם אוזניות אישיות. אם אתם מאלו שמעדיפים להימנע מספוילרים לחלוטין, תסתפקו במידע הזה ובהמלצה החמה שלי שמדובר בחוויה כדאית, ותפסיקו לקרוא.
האירוע מתחיל בכיכר גבעון, נקודה תל־אביבית פחות מוכרת, שהיא קסומה ומפויחת במידה כמעט שווה. בפינה בכיכר תקבלו מכשיר שמע והקול באוזניות יזניק אתכם לדרך, יכוון אתכם במרחב, יספר לכם קצת על המבנים המקיפים אתכם. החוויה מתעצמת בשל הידיעה מראש שהמופע כולל מפגש עם שחקניות. אני אגיע אליהן או הן אליי? באיזו דרך? הכיכר־התפאורה נצבעת בצבעים מיוחדים, ותחושת הרפתקה מפעמת. כל צל חולף מקפיץ אותי; אולי יפנו אליי, ומה אגיד?
שחקנית צעירה בחצאית ארוכה אכן פונה, מתפתח שיח ומתבצעות פעולות. מכיוון שאני בדיאלוג עם שחקנית, מה אני? צופה? שחקן? אני תוהה כמה להרחיב בדיבור – הרי כמו בהצגה רגילה יש כאן גם טקסט שנכתב מראש, וזמן קצוב – הרי בעוד זמן מה הצופה הבא בטח יתייצב בכיכר, מחכה למסע שלו. מהר מאוד אני לומד להרגיש בנוח. השחקניות הנהדרות והמיומנות – אפגוש ארבע בשיטוט: אפרת ארנון, אורית ממרוד, רוקסי מונטאנו וקרייז עצמה – נבונות ורגישות, ודואגות להשרות אווירה נעימה וקשובה למשתתף, דואגות לא לפרוץ את גבולותיו. עם זאת, אם אתם סובלים מביישנות כרונית, דעו כי בכל זאת מדובר בדו־שיח. אתם חלק מהעניין.
ארבע השחקניות מגלמות את אותה האישה בחלוף השנים, כך שהמסע הרגלי הקצר סביב בלוק תל־אביבי מקיף לכאורה סיפור חיים שלם, המשתקף גם בתפאורה העירונית. יש רגעים שבהם הקישור בין הסיפור לאתר ההתרחשות מעט מאולץ, לדוגמה התעכבות יתר על גלגולו של פרדס, לשוק הסיטונאי ואז לקניון גינדי TLV, אבל בסך הכול המיזוג בין הסיפור, דרך הצגתו המקורית ומקום הצגתו עולה יפה. בסופו של דבר השיטוט הזה מתנקז למעין תמצות של המעשה התיאטרלי: על פיסת דשא, אישה מספרת לאיש סיפור, והאיש – כלומר אני – מתרגש.
Less Alone City עלית קרייז. המופעים הבאים: 29-30.9
