גלולת סם חדשה בשם "פאוור" מופצת ברחובות ניו־אורלינס ומקנה לצורך אותה כוח־על ייחודי לו למשך חמש דקות בדיוק. פרנק (ג'וזף גורדון־לוויט) הוא שוטר שמתחקה אחר מקור הסם ונעזר בדילרית בת עשרה בשם רובין. דרכם מצטלבת עם זו של ארט (ג'יימי פוקס), איש צבא לשעבר שתר אף הוא אחר מפיצי הסם, האחראים להיעלמותה של בתו. "פרויקט פאוור" הוא הסרט הגדול החדש של נטפליקס. קדמו לו כבר השנה "טיילר רייק: חילוץ" ו"משמר האלמוות". מטרתה של ענקית הסטרימינג ברורה: לטשטש סופית את הגבולות המסורתיים שבין "סרט טלוויזיה" ל"סרט קולנוע". כמה חבל שהסרט כושל לחלוטין במשימה.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
הביטחוניסטים: סיכוי לריבונות לפני הבחירות בארה"ב
בלדה לסוכן כפול: מה גורם למרגל לבגוד בשולחיו
הענקת סמכויות לראשי מועצות תמנע את הסגר הבא
"פרויקט פאוור" עלה 85 מיליון דולרים. בתקציב כזה אנחנו אמנם לא מצפים ל"הנוקמים", אבל בטח להרבה יותר ממה שמציע פרק שבועי בסדרה "סוכני ש.י.ל.ד". אלא שהבמאים הנרי ג'וסט ואריאל שולמן לא מצליחים לייצר ערך מוסף ראוי מבחינה הפקתית, והתוצאה קטנה וטלוויזיונית מדי. הסיפור אינו ממריא, הלוקיישן בניו־אורלינס מוגבל, וגולת הכותרת – סצנות האקשן – מועטות, דלות וסובלות מגנריות ומחוסר דמיון.
אבל הבעיות אינן מסתיימות כאן. בהתאם לרוח הזמן עשו היוצרים מאמץ גדול להיות נכונים חברתית. מיקום האירועים בניו־אורלינס פוסט הוריקן קתרינה, על תושביה השחורים המתוסכלים והקונספירציה הממשלתית המאיימת עליהם, אמור לייצר אמפתיה מיידית. כך גם האלגוריה שעומדת מאחורי המכניזם של הסם החדש: בכל אחד קיים כוח פנימי שהופך אותו למיוחד, ואם רק ישכיל לנצל אותו כראוי הוא יוכל להתגבר על כל מכשול. אלא שבמקום להניח לאתר ההתרחשות ולאמירה לשמש רקע לאירועים, הפכו אותם היוצרים לדבר המרכזי, וזה מסורבל ופשטני כמו שזה נשמע. למעשה, שתיים מתוך שלוש הדמויות הראשיות בסרט נמצאות שם רק בשביל המסר, ונרטיבית היה אפשר למחוק אותן מהתסריט ללא כל השפעה.
רובין (דומיניק פישבק), הדילרית בת העשרה השחורה, היא הדוגמה הבולטת. היא מספרת לכל מי שמוכן לשמוע שהיא ראפרית מוכשרת, וכך היא מתכננת לפלס את דרכה להצלחה. כדי שאף אחד לא יפספס את העובדה שהיא למעשה הנמשל לקונספט האלגורי, ארט טורח לומר לה שוב ושוב שעליה לאמץ את הכוח הייחודי שלה ואיתו לנצח את העולם. מעבר לזה, מדובר בדמות נטולת קשת עלילתית או צורך דרמטי כלשהו. אין לה כל תרומה בקידום הסיפור או גיבוריו, ובמהלך רשלני של ממש התסריט אפילו לא מספק לה את ההזדמנות המתבקשת לנצל כיאות את כישרונה.
גם דמותו של פרנק, השוטר הלבן האידיאליסט בעיר השחורה, נמצאת כאן רק כדי להיות סמל לאחדות בין־גזעית מול כוחות השלטון המסואבים. הוא אמנם רץ ונלחם ועוזר במאבק, אבל בפועל אנחנו לא יודעים עליו דבר ואין לו שום מניע, רקע או רצון שאפשר באמת להתחבר אליהם.
ל"פרויקט פאוור" יש הרבה רצון טוב, אבל ממש כמו גיבוריו הוא מתאמץ נורא לבצע את המשימה ונותר גנרי, דל ובעיקר מיותר להפליא.
פרויקט פאוור ארה"ב 2020, במאים: הנרי ג'וסט ואריאל שולמן, 113 ד', נטפליקס  
