"גיא לא קנאי בכלל. הוא ראה אותי מתנשקת בסדרה 'חשופים' ואמר שלא עשיתי את זה מספיק טוב". כך השיבה הדוגמנית והשחקנית יעל בר־זוהר כאשר נשאלה בריאיון לאתר ynet על תגובתו של בעלה כלפי האופי המיני של תפקידיה כשחקנית. זהו ציטוט אחד מתוך עשרות אם לא מאות ציטוטים מן התרבות הפופולרית בנושא גוף ומיניות, המובאים ומנותחים בקפידה בספרה החדש של הרבנית אוריה מבורך.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– ללא מחסה ואספקה: חסידי ברסלב מעוכבים בגבול אוקראינה
– אות מאבשלום: הדוקטור של העברית מציין 70 ולא נח לרגע
– לפני שקונים בית – בונים תקציב
רובנו לא קוראים באדיקות את מדורי היחסים והרכילות בערוצי המדיה השונים, אבל כולנו חשופים דרך קבע לפרסומות קופצות ולכותרות מתפרצות שעוסקות בין השאר גם בגוף ובמיניות. התגובה האינסטינקטיבית של אנשים דתיים רבים מול משפט כזה היא להפטיר משהו כמו "פריצות, גועל נפש" ולדפדף הלאה. אבל בספרה "מה את מבקשת" קוראת לנו הרבנית מבורך לעצור רגע ולהקשיב. איזו תפיסת מיניות עולה מדבריה של בר־זוהר? מה הקשר בין חוות הדעת של בעלה על אותה נשיקה ובין הקביעה שלה שהוא "לא קנאי"? האם בר־זוהר תופסת את הנשיקה הזו כחוויה מינית? ואם כן, אילו הנחות מוצא מסבירות את הנכונות שלה לחלוק חוויה כזו עם גברים אחרים מחוץ לנישואין?
"מה את מבקשת" הוא ספר על צניעות ושמירת נגיעה שכמותו לא נכתב עדיין. הספר, כפי שהמחברת מצהירה בפירוש, הוא אפולוגטי. אבל הרבנית אוריה מבורך מאמינה כנראה שההגנה הטובה ביותר היא המתקפה, ועל כן היא יוצאת למסע מלחמה מרתק נגד שיח המיניות של התרבות המודרנית; שיח שלטענתה משותף לכולנו ומשפיע עלינו באופן עמוק, גם כאשר מבחינה מעשית אנחנו נוהגים אחרת מן הנורמות שהוא מכתיב.
דע מה שתשיב
חלק ניכר מן הספר מוקדש לניתוח מדוקדק של שיח השחרור המיני בעולם המערבי ולחלוקה שלו לארבעה תתי־סוגים. דבריה של בר־זוהר למשל, נמנים על שיח הטריוויאליזציה־אדישות, המכיר במשמעותן המינית של פעולות מסוימות אך קובע שהמיניות היא לא דבר שצריך לעשות ממנו "ביג דיל", ומי שעושה כך הוא "קנאי". אך מלבדו מובאות בספר גם דוגמאות רבות של "שיח ההכחשה", שכלל אינו מכיר במשמעות המינית של הגוף (בהקשר זה עוסקת מבורך בין השאר במחאת המכנסונים ובקליפ "קילר" של הזמרת נועה קירל); "שיח ההשגבה", שרואה במיניות ביטוי של עוצמה וחופש; ו"השיח המתירני", שאותו מבטא יפה הבמאי וודי אלן שהודה כי יחסי מין בלי אהבה הם חוויה ריקנית, אבל הוסיף ש"כחוויה ריקנית היא אחת המשובחות".
אגב, המילים "יחסי מין" הן שלי; הספר עצמו מצטט את המשפט המקורי שהתייחס ל"סקס". בתחילת הספר מתנצלת מבורך על רמת הצנזורה הבסיסית למדי שנקטה בהבאת הציטוטים, ומסבירה שלא ניתן לתקן את הקלקולים מבלי לפגוש אותם באופן ישיר ואותנטי, העשוי לכלול לעיתים גם תחושה של דחייה. ואכן, יש בספר קטעים המעוררים אי־נעימות מסוימת – בראשו מופיעה אזהרת מסע מיוחדת עבור קוראים מהמין הגברי – אבל הם לא שונים באופן מהותי מטקסטים שאדם ממוצע נחשף להם בחייו כמעט בעל כורחו, ובפעם הראשונה אפשר לגשת אליהם לא כקרבן פסיבי אלא כבן שיח אקטיבי בעל חוש ביקורת.
גם מי שלא נחשפו מעולם למדיה הפופולרית, ייתקלו בשלב זה או אחר בחייהם באנשים שדוברים את השיח המערבי, ושעשויים לשאול אותם למשל (בהתאם למגדר): "למה אתה לא מסתכל על המעודדות שעל המגרש, אתה חושב שמיניות זה דבר שלילי?", "למה את מתלבשת בצניעות, את מתביישת במיניות שלך?". כולנו באים במגע עם השיח המערבי, ולכן, קובעת מבורך, כולנו צריכים לדעת להשיב לעצמנו על השאלות שהוא מפנה כלפינו.
משום כך היא מקדישה חלק גדול של הספר להתמודדות עם השיח השמרני החילוני, שהולך ותופס מקום של כבוד בציונות הדתית בשנים האחרונות. באופן מפתיע היא לא ממהרת לאמץ את השיח הזה, הקושר בין מיניות ל"אהבת אמת" אך לא בהכרח לנישואין. אדרבה, היא טוענת שדווקא שיח שמרני הוא הפוגע ביותר באלו שמשתייכים אליו. לדבריה, דתיים שאינם שומרים נגיעה משתייכים בדרך כלל לשיח הזה, והיא רואה לנכון להזהיר אותם מפני תוצאותיו ההרסניות.
צניעות היא תשוקה
"מה את מבקשת" הוא ספר מאתגר. לא רק בגלל הציטוטים הישירים, וגם לא רק בגלל המושגים והרעיונות החדשים שלוקח זמן לעכל – הבהירות העזה וריבוי הדוגמאות הופכים את ההבנה לקלה ופשוטה ואת הקריאה לחוויה נעימה ומושכת, אך גם קצת ממושכת. הוא מאתגר משום שהוא מערער גם את יסודות השיח המערבי וגם את השיח הדתי הרווח, שאותו מכנה המחברת "שיח פוריטני". שתי צורות השיח, הנדמות כהפוכות, מוצגות על ידי מבורך כשני צדדים של אותה מטבע, מטבע המיניות המנותקת והקצת ריקה.
בדרכה של אוריה מבורך אל "השיח היהודי הבריא", היהדות מתבקשת גם היא להשיל את ההתנגדויות שעולות בחלק ממקורותיה כלפי היופי וההנאה שבמיניות. בליבו של הספר נמצא דיאלוג נוקב ולפעמים גם כואב עם המקורות התורניים וה"רבניים", כולל אלו שנראים במבט ראשון, ולפעמים גם במבט שני, כמנמיכים את האישה ומעמידים את כל כולה על היותה יצור בעל גוף מיני.
מתוך עיון בכתבי הרב שג"ר והחלת העקרונות שבהם על סוגיות חז"ליות, מאמצת מבורך גישה מורכבת ומבחינה בין "צניעות" ל"בושה", תוך שהיא מבקשת לייצר חיבור ליופי ולשמחה שבמיניות, ודווקא מתוך כך לנקוט איפוק בצורת הביטוי שלה. הצניעות, כך לפי מבורך, היא ביטוי לתשוקה, לרומנטיקה, לרצון להפוך את הגוף ואת המיניות לשפה אינטימית ומיוחדת לקשר שבין איש ואישה אשר ביניהם כרותה ברית.
אחד המאפיינים המייחדים את הגישה ה"בריאה" היא הרצון לאפק ולמתן את הופעת המיניות, אך לא להכחיד או להכחיש אותה. אי אפשר, קובעת מבורך, לטעון שהמיניות היא דבר רצוי ומקודש, ובה בעת להכחיד כל מופע שלה מחוץ לנישואין. "גניזת הגוף הנשי לא הולכת ביחד עם מיניות יהודית בריאה" – זוהי כותרת אחד הפרקים בספר, אשר הולך ומפרט איזו צורה לובשות הלכות צניעות המגיעות מתוך שיח בריא, שאין בו לא ממבוכת המתירנות ולא מן החרדה הפוריטנית. וכך הולכת מבורך ומפרקת את המשלים וההמחשות הידועות מן הסמינריונים של בני עקיבא, וקוראת לשיח אחר של צניעות מתוך העצמה של המיניות ושמחה בקיומה. ומי שהתרווחו בנחת בכורסה בחלק הראשון של הספר, המבקר את התרבות המערבית המתירנית, הופכים כעת דרוכים יותר מול העידוד של נשים ונערות "לחבק את התשוקה המינית" ולתת לה מקום במסגרת ההלכה גם לפני החתונה.
מערכת חיסונית
הרבנית אוריה מבורך היא יועצת הלכה ותלמידת חכם שמאחוריה שנים רבות של הוראת תורה, והדבר ניכר בשליטתה במקורות ובשיח שלה עמם. השילוב של תיאור אישי בגוף ראשון של החוויה הנשית, אוצר מסחרר של מובאות מעולם התרבות וכתיבה תורנית מקצועית, הופך את הספר לתוצר מיוחד במינו.
ויחד עם זאת, נדמה לי שלא ניתן משקל מספיק להסתייגויות שקיימות במקורות ביחס למיניות. דומני שבמרחב שבין פוריטניות לרומנטיקה יש מקום גם לחשש בריא מפני התופעות השליליות שהמיניות מביאה עימה, ושאולי מבורך נותנת קצת יותר מדי אמון במין האנושי כאשר היא מעמידה את הלכות צניעות כולן על טהרת שימור הסוד הרומנטי. גם בגוף בריא יש מקום, לעניות דעתי, למערכת חיסונית המציבה גבולות לאלמנטים שעשויים לאיים עליה ולסחוף אותה למחוזות של החפצה, התמכרות ורדידות.
אפשר להסכים עם הרעיונות והתכנים של הספר ואפשר גם להסתייג מחלקם, אבל דומני שבשנים הקרובות אי אפשר יהיה להתעלם מהם. בשפה קולחת וכובשת, באמצעות ניתוחים עמוקים וחדים, ובעיקר עם כנות ויושרה, מנסחת אוריה מבורך את אבני היסוד של סוגיית הצניעות והמיניות היהודית. מאז שקראתי אותו, המושגים שמציף הספר מלווים אותי בכל מקום, גם כשאני יושב מול הגמרא או השולחן ערוך וגם כשאני שומע רדיו או מציץ ב־ynet, הופכים למעין משקפי קריאה חדשים על ההלכה, התרבות הכללית והחיים עצמם.
מה את מבקשת
ספר על אהבה וגוף
אוריה מבורך
מגיד תש"ף
443 עמ'
