ציניות בצד /// דודי רוזנטל | 41 | 1+
חגי תשרי משולים בעיני לנווד שמתכונן למסע של שנה, מכין 50 קילוגרמים של מזון לדרך, מחליט לאכול 40 מהם עוד בטרם פסע צעד אחד ורק אז יוצא. הכוונות טובות, המלאי אמור להספיק, אבל משהו בחלוקה, משהו בפועל, פוגע בפוטנציאל של אותו נווד לסיים את המסע כפי שהתכוון. משהו בו עצמו. רק בו.
כמי שמצהיר על עצמו מאז ומעולם שהוא לא טיפוס של חגים, סופ"שים וימי חול, שעדיין לא מבין איך לא הוציאו מהדורה חגיגית של קלונקס לחג והיה מצפה בקוצר רוח לחופשת החג כדי לצפות בקוצר רוח שתסתיים כבר, אני מוצא את עצמי נזכר בדימוי הזה בתחילת כל שנה. זה בסדר להיות ציני. כלומר, לא רשום בשום מקום שאסור להיות. אבל דבר אחד אני מבין עם השנים: ציניות היא מעמסה. היא משקולת ברזל על רגליו של הנווד. זאת ועוד: מרגע שאתה לא הולך לבד ואחראי על בן לווייתך, ועל אחת כמה וכמה כשהוא בנך בכורך אשר אהבת, דברים נראים אחרת.
לפעמים הדרך היעילה ביותר להבין מה הדבר הטוב ביותר עבורך היא לחשוב מה הדבר הנכון ביותר עבור היקר לך ביותר. זה כמו להבין שכדי להגן עליו באופן המיטבי במקרה של צניחת לחץ אוויר בטיסה, לא עלינו, אתה צריך לשים קודם כול את מסכת החמצן עליך ורק אחר כך עליו. ההיגיון ברור: אם אתה תהיה בטוב, תוכל לדאוג טוב יותר גם לו.
זאת התובנה העיקרית שלי ערב השנה החדשה, והיא ברורה לי הרבה יותר דווקא מעצם היותה של השנה הקודמת כזו שהמילה "וקללותיה" היא אנדרסטייטמנט לגביה לכל הפחות: תרצה טוב, תחשוב טוב, תאמין שאפשר, נסה לא לעשות רע, ובעיקר – תשאף לעצמך את מה שאתה שואף לילד שלך. חכה עוד יום אחד עם הוויתור. קל מאוד לחנך אדם ללעוג לתקווה ולאמונה בטוב; קל הרבה יותר, כך מתברר, להאמין בהם. זמן לנוח, ציניות. יש לנו די והותר צידה לדרך גם בלעדייך.
וידוי האב /// נדב שטראוכלר | 35 | 1+
עברי תכף בן שנתיים ונראה שכבר לא אזכה בתואר "אב השנה" לתש"ף. ובכל זאת, ראש השנה הוא הזדמנות להביט קדימה ולתכנן, אבל גם זמן להסתכלות פנימית לטובת בקשת סליחה כנה על חטאינו כהורים בשנה החולפת. לשם כך, להלן גרסה עדכנית לתפילת האב בסגנון רינת ישראל החדש:
ובכן, יהי רצון מלפניך שתמחול לנו על כל חטאתינו ותכפר לנו על כל עוונותינו ותסלח לנו על כל פשעינו:
על חטא שחטאנו באיחור למקלחת. ועל חטא שחטאנו לפניך בהתרסקות במיטה תוך כדי ניסיון הרדמה. על חטא שחטאנו בעוגת שוקולד כארוחת בוקר. ועל חטא שחטאנו בפני הגננות ביודעין ובלא יודעין. ועל כולם, א־לוה סליחות, סלח לנו. מחל לנו. לבייביסיטר תדאג לנו.
על חטא שחטאנו לפניך בהקרנת תוכנית טלוויזיה בזמן שניהלנו שיחת עבודה. ועל חטא שחטאנו בהקרנת "בייבי שארק" בלי הפסקה. על חטא שחטאנו במתן תשובה גבולית לשאלה שאנחנו אמורים לדעת עליה את התשובה. ועל חטא שחטאנו בפניך בחרטוט ילדים ובהמצאת סיפורים. ועל כולם, א־לוה סליחות, סלח לנו. מחל לנו. לבייביסיטר תדאג לנו.
על חטא שחטאנו לפניך בניצול דודות ודודים. ועל חטא שחטאנו בלימוד תכנים פחות חינוכיים. על חטא שחטאנו לפניך בטרטור סבתות וסבים. ועל חטא שחטאנו לפניך בחשיבה על עצמי במקום במחשבה על הילדים. ועל כולם, א־לוה סליחות, סלח לנו. מחל לנו. לבייביסיטר תדאג לנו.
ומתוך הלאו, ישנו גם הכן. מילה טובה ל"אם השנה", שבזכותה אני יכול להביט קדימה ולתכנן. שנה טובה ומתוקה.
