"אני מקווה שנפתח כאן את הדלת לעוד ישראלים"

תומר גינת הוא אחת ההפתעות המרעננות של הכדורסל הישראלי בשנים האחרונות. הוא לא גדל בקבוצה גדולה, מעולם לא סומן כמי שצפוי להפוך לגורם מוביל בענף, אבל בעבודה קשה ויומיומית של שנים הצליח להגיע ממעמקי הליגה השנייה להפועל תל־אביב, שם זכה בתואר תגלית העונה ובתואר מלך הסלים הישראלי, וסיים קדנציה של ארבע שנים כקפטן של האדומים. "בגיל 16 התחלתי לחשוב על האופציה להפוך למקצוען, אבל אנשים שאמרתי להם את זה הסתכלו עליי וחשבו שאני הזוי", צוחק גינת, "לא היה בי משהו מיוחד מבחינת כדורסל באותן שנים, הייתי חלש גופנית ומוגבל פיזית. אני זוכר שיחה עם מאמן במחלקת הנוער, שאמר לי: 'עזוב אותך כדורסל, זה לא מתאים, עדיף שתתעסק בדברים אחרים'. בסופו של דבר, ממש לפני הגיוס קיבלתי זימון לנבחרת העתודה, מה שאפשר לי לקבל מעמד של שחקן פעיל בצה"ל ונתן לי את האפשרות להמשיך לשחק ולהתאמן בזמן הצבא".

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– המהפכה הטכנולוגית מסכנת את החירות האנושית
– כתב אישום מקדמי לממשלת ישראל ולפרויקטור הקורונה
– יוסי דגן מתנגד להרחבת חוק הפיקדון: יפגע באמון האזרחים

סביר להניח שאותו מאמן שניסה להניא את גינת מהגשמת החלום הגדול שלו כבר לא זוכר שזה קרה, אבל זה לא באמת משנה. בחודש אוגוסט האחרון ארז גינת את חפציו, יחד עם חברתו נועה והכלבה האהובה, ועבר לפריז, שם חתם לעונה בתמורה ל־160 אלף אירו בקבוצת פריז מטרופוליטנס, שפתחה השבוע את משחקי הליגה הצרפתית במשחק חוץ מול מונאקו. מדובר קבוצת צמרת מהליגה הראשונה בצרפת, תוצר של איחוד בין ראסינג פריז – שבה שיחקו בעבר ארז מרקוביץ' ומשה מזרחי – לקבוצת לבלואה הצנועה. בעלי המועדון הוא בוריס דיאו, שחקן עבר מצטיין עם קריירה של 14 עונות ב־NBA. "כבר מהרגע שפנו אליי לראשונה מהקבוצה נוצר בינינו קשר טוב, הם הראו לי שהם רוצים מאוד שאגיע וידעתי שזה המקום שאני רוצה לשחק בו. היה לי חשוב להגיע לקבוצה שתיתן לי הזדמנות להוכיח את היכולות שלי, ואני בטוח שאקבל אותה. את בוריס דיאו עדיין לא פגשתי, לדעתי כרגע הוא לא נמצא בכלל באזור".

זמן קצר לאחר שנחת בפריז החל גינת באימונים. "זה התחיל באימונים אישיים, עד שהגיעו כל השחקנים האמריקנים, וב־10 באוגוסט התחלנו להתאמן באופן רשמי. אחרי שנים באותה קבוצה ועם חברים מסביבי, פתאום הגעתי למקום שבו אף אחד לא מכיר אותי ולא יודע מה אני יכול לעשות, וגם לא ידעתי איך להתייחס לכולם בהתחלה כי לא הכרתי אף אחד. אנחנו עובדים ממש קשה עם שני אימונים ארוכים ביום, כל אחד מהם בסביבות השעתיים. יש לנו סגל עמוק וטוב ואנחנו מכוונים גבוה מאוד, גם בליגה וגם במפעל היורוקאפ".

עד כמה התרשמת שהכדורסל בליגה הצרפתית שונה מהליגה הישראלית?
"סגנון המשחק פה שונה, השחקנים הרבה יותר גדולים ואתלטיים. זה משהו שהייתי צריך להתאים את עצמי אליו בעשרת הימים הראשונים. היום כבר נוח לי, אני נהנה ומרגיש מעולה מבחינה מקצועית, ומרגיש שאני משתפר בכל יום. אני נמצא במקום חדש שאני צריך להוכיח שאני ראוי לו, ויש לי מוטיבציה גדולה להציג את היכולות שלי".

מושבה ישראלית

במקביל להתאקלמות המקצועית, מצא את עצמו גינת בן־רגע כשהוא חי במציאות שונה לחלוטין. "הימים הראשונים לא היו פשוטים, ולא משנה כמה התכוננתי, היה קשה להבין ולהפנים שכל מה שהכרתי ואהבתי נשאר מאחור – אם אלה המשפחה והחברים ואם אלה דברים פשוטים, כמו איפה נמצא הסופרמרקט, איך נראה חלב בצרפת ולאן צריך ללכת", הוא משתף, "לשמחתי בת הזוג שלי הצטרפה אליי. זה לא מובן מאליו, שברגע אחד היא עזבה את כל החיים שלה בארץ כדי לעזור לי, ואני מודה לה מאוד. היא אמורה להתחיל שנה רביעית של לימודים בקרוב, בתקווה שתוכל לעשות את זה אונליין. ברגע שנכנסנו לדירה הבנתי שאני פה לתקופה ארוכה, וכשהתחילו האימונים נכנסתי לשגרה יומיומית. בסוף כל מה שאני עובר כרגע, כולל הקשיים, מפתח אותי כאדם וכשחקן. אני זוכר היטב מה המטרה שלי פה, זו זכות לשחק כדורסל ברמה כזאת ואני שמח על האתגר החדש שזכיתי בו".

"מהרגע שחתמתי בצרפת כולם שואלים אותי אם עשיתי את זה כשנת צינון בין הפועל למכבי, אבל מבחינתי הדבר החשוב ביותר הוא שאני נמצא כרגע בפריז. אני מאושר מההחלטה שלי. זו הדרך שלי וכך אני רוצה לעשות אותה"

באיזו שפה מתנהלים האימונים?
"המאמן שלנו סלובני (שחקן העבר יורה זדובץ', ד"מ) והאימונים מתנהלים באנגלית. אני שולט בשפה ברמה טובה אבל אף פעם לא התנהלתי איתה במשך כל היום, וגם לזה צריך להתרגל. גם מוזר שאין לי את הצחוקים שהייתי רגיל אליהם עם החברים באימון. במקביל, התחלתי ללמוד צרפתית, אבל זו שפה לא פשוטה וזה ייקח זמן".

יש לחץ גדול יותר כשאתה שחקן זר בקבוצה?
"באופן עקרוני כן, כי אתה אמור להוות איזשהו יתרון על השחקנים המקומיים. גם הביאו אותי במיוחד לפה ויש ציפייה שאספק תפוקה. בשורה התחתונה כדורסל זה מה שאני עושה כל יום, אני עובד קשה בשבילו ולא בא להכריח שום דבר, אני מתכוון לשחק את המשחק כמו שאני מכיר ומבין אותו. אני מקווה שאצליח לעזור לקבוצה שלנו להפוך לקבוצה מנצחת".

מה מצב הקורונה בצרפת?
"יש פה גל שני וחובה ללכת עם מסכה ברחוב, אבל מעבר לזה הכול פתוח, אין הגבלות ולא מרגישים את זה פה יותר מדי. היה לנו משחק אימון באולם של 4,500 מקומות שבו אישרו ל־1,100 אוהדים להיכנס, והיה מרגש לחזור לשחק מול קהל".

בכדורסל הצרפתי העונה נבנתה מושבה ישראלית קטנה, לאחר שאיתי שגב חתם בקבוצת גראבלין ורפי מנקו חתם בשאלון. "שלושתנו בקשר ואפילו פתחנו קבוצת ווטסאפ, וכרגע כולם תומכים אחד בשני ומתמודדים עם אותם אתגרים ותחושות. אנחנו גרים רחוק זה מזה, אבל אני מקווה שעכשיו בחגים יהיה לנו זמן להיפגש יחד לארוחת ערב. אני מקווה שתהיה לנו עונה טובה ושנפתח כאן את הדלת לעוד ישראלים".

שיפור הדרגתי

גינת, פאוור־פורוורד בן 25 המתנשא לגובה 2.02 מטר, נולד בקיבוץ גשר־הזיו. "מגיל צעיר מאוד אני זוכר את עצמי כל היום עם הכדור ביד, משחק עם חברים כדורגל, כדורסל, כדורעף וטניס, כל מה שרק היה אפשר", הוא מספר, "בשלב מסוים הצטרפנו כולנו לקבוצת כדורסל ששיחקה בליגת בתי הספר בנהריה, ועם הזמן החברים שלי, כל אחד בזמנו, החליטו לפרוש. אני גבהתי מאוד והתאהבתי במשחק, ופשוט המשכתי לשחק".

מליגת בתי הספר עבר גינת למחלקת הנוער של עירוני נהריה, ובעונת 2013/14 עלה לקבוצת הבוגרים, ששיחקה בליגה לאומית ועלתה לליגת העל בסיום העונה. גינת נשאר בליגת המשנה וחתם בעירוני קריית־אתא, שבה הפך לשחקן מרכזי. "בתקופה הזאת כבר ידעתי שיש בי משהו וחיכיתי שזה יֵצא החוצה. שרון אברהמי, שאימן אותי בקריית־אתא, נתן לי את כל הקרדיט שבעולם כדי להראות את מה שאני יודע לעשות, וזה פשוט התפוצץ. אני זוכר שזה הלך והשתפר מיום ליום. שיחקתי מצוין, קיבלתי המון ביטחון ובשנה השנייה שם הייתי כבר טוב יותר ויציב יותר, פיתחתי עוד אלמנטים במשחק והייתי מוכן לשלב הבא".

השלב הבא של גינת היה מעבר להפועל תל־אביב ולליגת העל, לקראת עונת 2016/17. "רמי כהן וידידיה רפפורט, מהנהלת הפועל תל־אביב, פנו לסוכן שלי בזמנו, יוסי גאייר. מרגע ששמעתי על זה, זו הייתה האופציה היחידה שרציתי ללכת עליה", נזכר גינת, "הפועל תל־אביב זה מועדון שתמיד רציתי להיות חלק ממנו. יש לי חבר ילדות שהוא אוהד הפועל מושבע, מגיל צעיר הלכתי איתו למשחקי הקבוצה ותמיד היה בי משהו שמחובר למועדון הזה. לעולם לא אשכח את הפעם הראשונה שהגעתי לדרייב ־אין, האולם שבו משחקת הקבוצה. זו הייתה חוויה מרגשת מאוד עבורי".

"הימים הראשונים לא היו פשוטים, ולא משנה כמה התכוננתי, היה קשה להפנים שכל מה שהכרתי ואהבתי נשאר מאחור – אם אלה המשפחה והחברים ואם אלה דברים פשוטים, כמו איפה נמצא הסופרמרקט, איך נראה חלב בצרפת ולאן צריך ללכת"

החיבור בין גינת למועדון האדום היה מוצלח מהרגע הראשון. כבר בעונה הראשונה שותף ל־22 דקות בממוצע, שבהן תרם 9.3 נקודות ו־5.7 ריבאונדים, מה שהקנה לו את תואר תגלית העונה. את העונה השנייה, שבה העפילה הפועל לפיינל־פור ראשון מאז שהפכה לקבוצה בבעלות האוהדים, סיים גינת עם נתונים משופרים, והחל מהעונה השלישית כבר הפך לגורם מוביל בקבוצה. הוא קלע 14 נקודות לערב (מלך הסלים הישראלי באותה עונה), קטף 7.1 ריבאונדים והשתפר בכל מדדי המשחק. בסיום העונה הגיעו לסוכנו אבי זילברמן הצעות לחוזים מספרד ומצרפת, והוא בחר לסרב להן. "ההצעות היו מעניינות אבל בחרתי לדחות אותן כי הרגשתי שחשוב שאהיה עוד עונה שחקן מוביל בקבוצה ישראלית. אני שמח שעשיתי את זה, כי בשנה האחרונה הרגשתי שהתפתחתי המון כשחקן וכאדם, וזה עשה לי רק טוב", מסביר גינת.

לקראת העונה החולפת מונה לקפטן הקבוצה, לאחר שרביב לימונד עזב בטונים צורמים. "הגעתי להפועל בגיל 21 בלי לדעת מה בדיוק הולך לקרות איתי, ופתאום להפוך לקפטן היה דבר מדהים, הגשמת חלום אמיתית שאקח איתי לתמיד". הוא המשיך להיות דומיננטי ולהציג מספרים משופרים (15.3 נקודות בממוצע). בתור קפטן, הציג גם יכולת מנהיגות, לאחר שבטקס שקיימה מכבי תל־אביב לאחר מותו של קובי בראיינט, בפתיחת משחק דרבי שנערך בסוף חודש ינואר, שרו אוהדי הפועל בגנותו של שמעון מזרחי והביעו צער שלא הצטרף אל בראיינט לטיסה. בתגובה פרסם פוסט נוקב שבו כתב: "יש רגעים בחיים שגדולים יותר מכולנו, וצריך לשים בצד כל יריבות ופשוט לכבד". "אני לא חושב שזה מתפקידי לחנך מישהו, ובארבע השנים שלי בהפועל לא התערבתי בשום החלטה של אף אחד מהאוהדים, אבל כשהיו מצבים שהרגשתי בהם שחשוב שאביע את דעתי – עשיתי את זה", מסביר הפורוורד, "אני לא מגדיר את עצמי כבן אדם שתמיד אומר את מה שהוא חושב, ויש הרבה מקרים שאני מעדיף לא להיכנס לוויכוחים שאני לא רוצה להיות חלק מהם. אבל יש פעמים שאני מרגיש שהקול שלי צריך להישמע, ואז אני לא מהסס להשמיע אותו. בתקופה שלנו היום, כספורטאים, לדעתי חשוב שנביע את דעתנו, ואני מביע אותה כשאני מרגיש שהיא נחוצה. להפועל יש את הקהל הכי טוב שיש, שתומך בך בטוב וברע, וכמו בכל דבר בחיים, יש לפעמים גם דברים פחות טובים שקורים. אבל כשמסתכלים על המכלול, הקהל שלהם מדהים. היה מוזר מאוד להיות בפלייאוף על המגרש כשהם לא ביציעים, ואני מודה על הזכות שהייתה לי לשחק בשבילם".

החלום שלא התגשם

במהלך חודש מרץ, כמו כולם, יצא גינת לפגרה כפויה בגלל מגפת הקורונה. "ברגע שמספר החולים הלך וגדל כבר היה לי די ברור מה הכיוון שאנחנו הולכים אליו, וזו פשוט הייתה הזיה אחת גדולה", הוא משתף בחוויה שלו, "לא האמנתי שההפסקה תהיה ארוכה כל כך, אבל בסופו של דבר לקחתי את זה למקום הכי חיובי שאפשר. חזרתי לצפון, להורים בקיבוץ, ובמשך חודש וחצי הייתי איתם ועם החברים במקומות שגדלתי בהם. זה פשוט היה קסום עבורי, לסיים ככה את הפרק הזה בחיים שלי לפני שאני עוזב לאירופה".

כשחזרה הליגה העפילה הפועל לפלייאוף מהמקום השמיני, שם פגשה את מכבי תל־אביב למשחקי דרבי סוערים. במשחק הראשון היא הובילה ברוב שלבי המשחק, אבל קרסה ברבע האחרון והפסידה 67:66. האדומים השיגו ניצחון גדול במשחק השני, אבל הפסידו בשלישי והודחו. "אני עדיין זוכר היטב את התחושות בסיום המשחקים בפלייאוף, ואני בטוח שהמשחק הראשון עוד ילווה אותי שנים קדימה, אבל אלו החיים של ספורטאי וחייבים להתקדם", אומר גינת, "גם במשחק השלישי יכולנו לעשות עבודה הרבה יותר טובה, ומבחינתי מדובר בפספוס גדול שלנו כקבוצה ובאכזבה גדולה. מצער מאוד עבורי שלא זכיתי בתואר עם הפועל, זה היה החלום הגדול ולא הצלחנו לעמוד במטרה. בתקופה שלי במועדון היו לנו כמה משחקים קריטיים שניצחון בהם היה לוקח אותנו למקומות שרצינו להיות בהם, מה שלא קרה בסוף. ועדיין, אלה היו ארבע השנים הכי טובות בחיי, נהניתי בהפועל מהשנייה הראשונה ועד האחרונה. למדתי המון על עצמי ועל כדורסל, למדתי על חברות והתקדמתי מאוד מכל בחינה. הזמן עובר כל כך מהר ואני מרגיש שרק אתמול הגעתי לשם".

מה דעתך על הדרך שבה נפרדה הפועל תל־אביב בשנים האחרונות מסמל כמו רביב לימונד או מרפי מנקו?
"אני חושב שיש אנשים מדהימים בהנהלת הפועל תל־אביב, ואחרי ארבע שנים יש לי רק דברים טובים להגיד עליהם. אם בחור צעיר יבקש ממני היום המלצה אם לחתום שם או במקום אחר, אמליץ לו בחום להגיע להפועל, כי המועדון הזה הוא כמו משפחה. ועדיין, בתמונה הכוללת, יש גם מקרים וזיכרונות פחות נעימים, ואין לי בעיה לומר בקול רם שבדיוק כמו בכל מועדון, אני בטוח שגם בהפועל תל־אביב יש דרך טובה יותר לעשות דברים מסוימים מבחינת הניהול".

אחת ההצעות שסירבת להן הייתה ממכבי תל־אביב. יכול להיות שאתה בעצם בשנת מעבר בצרפת, מפני שלא רצית לעבור באופן ישיר מאדום לצהוב?
"מהרגע שחתמתי בצרפת כולם שואלים אותי אם עשיתי את זה כשנת צינון בין הפועל למכבי, אבל מבחינתי, הדבר החשוב ביותר עבורי הוא שאני נמצא כרגע בפריז, אני מאושר מההחלטה שלי וכל השאר פשוט לא משנה. זו הדרך שלי וכך אני רוצה לעשות אותה".

לפרוץ את הגבולות

לגינת יש הסברים לשיפור המתמשך שלו, מעונה לעונה. "בחמש השנים האחרונות אני עובד באופן רציף, גם במהלך העונה, עם מאמן הכושר גיא גפני, שהציל לי את הקריירה ועזר לי להגיע למקום שאני נמצא בו היום", מחמיא גינת, "הגעתי אליו עם כמעט אפס ידע בפיתוח גוף והוא עזר לי להתפתח, לשפר את הכוח, את עבודת הרגליים, את הפיזיות והתפיסה של הגוף. זה שם אותי במקום אחר. חוץ מזה, בפגרות הקיץ, ועכשיו בתקופת הקורונה, אני עורך אימוני כדורסל אישיים עם המאמן אוהד גולדברג, כדי לשפר אלמנטים במשחק שלי. הקליעה לשלוש היא מפתח חשוב לעונה הקרובה עבורי ואני חייב להשתפר בה, להיות חד ולקלוע את הזריקות שאקבל. חשוב לי להשתפר גם בתחום ההגנתי, כי הליגה הצרפתית אתלטית, חזקה ומהירה מאוד, ואצטרך לשמור הרבה יותר טוב ממה שהייתי עד היום. אני צריך לפרוץ את הגבולות של עצמי. אם אצליח לקדם את שני האלמנטים האלה, מבחינתי השמיים הם הגבול".

גינת הוא גם חלק מנבחרות ישראל, מאז שהוזמן לעתודה בגיל 18. הוא הפך לחלק מהנבחרת הבוגרת של עודד קטש לפני שלוש שנים, אבל למרות העובדה שהפך לאחד הישראלים הבולטים, נופה מצמד המשחקים האחרון של הנבחרת במוקדמות אליפות אירופה. "זה היה מאכזב מבחינה אישית, אבל התפקיד של הנבחרת הוא לנצח במשחקים והתפקיד של המאמן הוא לבחור את הסגל שהוא חושב שיהיה הכי טוב ויעזור לו לנצח. קטש מאמן מעולה ולמדתי ממנו הרבה בזמן הקצר שעבדנו יחד בנבחרת. אני סומך עליו שהוא מקבל את ההחלטות הנכונות", אומר גינת. "לייצג את הנבחרת זה הדבר הכי גדול שיש בכדורסל מבחינתי. לעלות עם גופייה של ישראל ולייצג את המדינה זה דבר נהדר, ואשמח לעשות אותו עד לסוף הקריירה".

מה דעתך על רמת הכדורסל בארץ?
"הענף נמצא לדעתי במקום מדהים, הרבה זרים בעלי שם שמחים לבוא לשחק אצלנו, התחרותיות גדלה ועכשיו עם סדרות בפלייאוף היא תגדל אפילו יותר, ואני שמח שהליגה מעוררת כל כך הרבה עניין. כיף לראות דור חדש של שחקנים ישראלים שגדל ופורץ קדימה. הישראלים בליגה מקבלים היום לא מעט דקות, אולי אפילו יותר מהתקופה שבה פעלו לפי החוק הרוסי (החוק שחייב קבוצות לשתף שני ישראלים לפחות בכל רגע נתון במשחק, ד"מ). אני מאמין שישראלים נוספים יפרצו גם השנה, ובשנים הקרובות נראה את התוצאות של הפריחה הזו גם במשחקי הנבחרת".

יש משהו שהיית משנה?
"עדיין הרבה ישראלים מתפספסים בדרך, והעובדה שיש ארבעה זרים בכל קבוצה עוזרת לזה לקרות, גם אם הזרים עוזרים לשמור על הרמה התחרותית בליגה. לצערי הכרתי לאורך השנים הרבה שחקנים מוכשרים שעזבו את הענף בגיל צעיר, למרות שהיה להם הרבה כישרון. צריך אופי מסוים ולרצות מספיק כדי להיות מקצוען".

יש לך זמן עכשיו לדברים מעבר לכדורסל?
"כרגע זמן פנוי בשבילי מוקדש לשנ"צים ולימודי צרפתית. מעבר לזה אין לי הרבה זמן לעשות דברים אחרים. בשנה שעברה לקחתי שני קורסים באוניברסיטה הפתוחה, שמילאו לי קצת את הזמן ואת המוח. בתל־אביב אהבתי את השקט שלי, להיות עם חברים ומשפחה, וחוץ מזה – כדורסל. זו הדרך היחידה להתקדם".

בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני בחמש, כי יש לי את כל מה שאני צריך כדי להיות מאושר – בת זוג נהדרת, משפחה הכי תומכת שיכולה להיות, חברים שגדלו איתי והם כמו אחים שלי ושני כלבים שאני משוגע עליהם. אני עובד בדבר שאני הכי אוהב לעשות, ומבחינתי לבקש יותר זו חוצפה. אני מחבק את מה שיש לי בשתי ידיים ושומר על זה הכי טוב שאני יכול".