1. כשד"ר יבגני מרזון (52) היה נער באוקראינה ורצה לקבל ציונים גבוהים שיאפשרו לו לימודים באוניברסיטה יוקרתית, הוא הבין שיש לו הפרעת קשב, בלי להכיר את שם ההפרעה. "קשרתי את עצמי עם שרשרת לכיסא כדי שלא אקום – אחרת לא הייתי מצליח ללמוד", הוא נזכר, "אמא שלי הייתה באה ומשחררת אותי כל שעתיים לשירותים או לעשות קצת התעמלות – והמשכתי ללמוד. אם לא הייתי עושה את זה – הציונים שלי היו נמוכים, ובמקום ללכת לאוניברסיטה היו מגייסים אותי לצבא, שהיה לא פשוט במיוחד לנער יהודי".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "ברפואה הסינית אין 'הפרעת קשב' אבל יודעים לפעול להרגעת הנפש"
– סוכות בימי קורונה – האם יש סיבה להקל?
– מאבק מצפה כרמים: מתווה שקד להצלת ההתיישבות
שנים אחר כך, מרזון הוא מומחה לרפואת משפחה בלאומית שירותי בריאות, אשר בין השאר מתמחה בהפרעות קשב וריכוז. כפי שהזכרנו בטורים הקודמים, יש רופאי משפחה שעברו הכשרה לטיפול בהפרעות קשב וריכוז, ואף לאבחון שלהן – דבר שהוא זול בהרבה מטיפול אצל פסיכיאטר, ולעיתים גם פחות מרתיע אנשים.
מעבר לכך שנעסוק באבחון ובטיפול אצל רופא משפחה, נעסוק במחקריו המעניינים של מרזון המוכיחים שבעיות בתפקוד הניהולי גורמות לעיתים למחלות כרוניות כגון סוכרת או כאבים בלתי נשלטים. במחקר נוסף שהיה שותף לו לאחרונה, ופורסם ב־Journal of Attention Disorders, יש מסקנה חד־משמעית שלאנשים עם הפרעת קשב סיכוי גבוה יותר להידבק בקורונה מאשר שאר האנשים באוכלוסייה.
2. מרזון מעיד על עצמו כרופא משפחה שמשקיע ואכפת לו מהמטופלים שלו. בין תחומי ההתמחות שלו – השמנה וסוכרת. "למדתי המון טכניקות של קואוצ'ינג ופסיכולוגיה כדי לדעת איך לדבר ולעבוד עם המטופלים. אבל שמתי לב שלא משנה כמה אני משקיע או מדבר עם חלק מהמטופלים, למשל על איזון הסוכרת, זה לא עובד. התחלתי לחשוב למה זה קורה, והבנתי שזה כנראה יכול גם להיות קשור להפרעת קשב, בקרב אותם מטופלים שלא מצליחים לטפל בעצמם".
בשנת 2007, אחרי שחזר מהתמחות בסיאטל שבארצות־הברית, החליט להיכנס לעובי הקורה. "נושא הפרעות הקשב אצל מבוגרים היה די פרוץ. מי שעסק בטיפול היו פסיכיאטרים ונוירולוגים שמתמחים בילדים, ולכן הם לרוב לא הבינו בנושא המבוגרים", לדבריו. אחרי שהחלו לערוך הכשרות לרופאי ילדים לטיפול בהפרעות קשב אצל ילדים, ד"ר מרזון החל ללחוץ יחד עם רופאים אחרים לכך שתהיה הכשרה גם לרופאי משפחה, כדי שיוכלו לטפל במבוגרים עם הפרעת קשב. "דיברתי עם ראש איגוד רופאי המשפחה פרופ' שלמה וינקר והפצרתי בו: 'למה ההכשרות הן רק לרופאי הילדים ולא לרופאי המשפחה?' פנינו למשרד הבריאות, והוספנו את רופאי המשפחה להכשרה של רופאי הילדים".
מבוגרים עם הפרעת קשב לא מטפלים במחלה כרונית כמו סוכרת, לחץ דם והשמנה. דבר גורר דבר. לאנשים עם הפרעת קשב גם כך יש לעיתים הפרעת שינה, ואם הם כבדי משקל, אז בכלל, הם עלולים להגיע למצב של דום לב בשינה"
מאז יותר ויותר רופאי משפחה מוכשרים להעניק אבחון וטיפול להפרעות קשב וריכוז אצל מבוגרים, אך לדבריו, הדרך עוד ארוכה עד שזה יפעל כמו שצריך. "ההנחיות הן לאבחון של שעה, שזה בסדר גמור, אבל האם אתה מכיר רופאי משפחה בבריאות הציבורית שיש להם תורים של שעה?" הוא שואל אותי, ומשיב: "במקרה הטוב התורים הארוכים הם של כעשר דקות. אם רופא משפחה רגיל מקבל לפחות שישה אנשים בשעה, הוא מרוויח יפה, כי יתוגמל לפי מספר המטופלים – אז איזה רופא משפחה יסכים להקדיש שעה למטופל, ובכך להרוויח פחות?" תוהה מרזון. "הרי באבחון אתה חייב לבחון אלמנטים מגוונים; ילדות, בדיקה גופנית שתפקידה שלילת מחלות או הפרעות אחרות ועוד".
אז איך מתגברים על מכשול האבחון אצל רופאי המשפחה?
"מדברים על כך שיש רופאים שהם 'פנאטים' לנושא ומוכנים שזה יפגע להם בפרנסה", הוא אומר, ומעיד ככל הנראה גם על עצמו, "או שלא עושים את האבחון כמו שצריך", הוא אומר באכזבה מהמערכת. "כמו בכל תחום, גם כאן יש חישובים פוליטיים רבים; פסיכיאטרים לא רוצים שמטופלים יגיעו לרפואת המשפחה הציבורית, כי לפני הרפורמה המדוברת, עיקר הטיפול היה אצל פסיכיאטר. דבר נוסף: לפי ההתייחסות של משרד הבריאות ושל קובעי המדיניות, אין דבר כזה רפואת קשב אצל מבוגרים. אין הנחה על תרופות להפרעת קשב אצל מבוגרים, ובניגוד להתפתחות המדהימה אצל ילדים, של מרכז להתפתחות הילד וטיפולים משלימים – אין שירותים המוצעים למבוגרים שאובחנו".
3. הוא מתאר באופן מדויק להפליא את מה שאני חש לעיתים קרובות – "לאנשים עם הפרעת קשב קשה לנהל זוגיות, משפחה ואף כספים. המחקרים מעידים על כך שבגלל אימפולסיביות ושאר תכונות של מופרעי קשב, הם מתגרשים יותר. בנוסף הם עוברים ביותר מקומות עבודה, ומרוויחים פחות כסף. רבים מהם מפתחים דיכאון כתוצאה מהפרעת הקשב כי הם כל הזמן בהרגשה של 'אני לא בסדר'.
"הרבה פעמים בגלל שלא אובחנו בזמן הנכון, יש להם מנגנון פיצוי: זה יכול להיות אוכל, ואנחנו יודעים שיש קשר בין הפרעות קשב להשמנה. באופן כללי יש לאנשים עם הפרעת קשב נטייה להתמכרויות, בין השאר לאלכוהול ולסמים, אך גם למחשב ולסלולר. העולם הווירטואלי מושך מאוד את מופרעי הקשב, להימורים או להתעסקות ברשתות החברתיות. הם מנסים לחיות במעין מציאות וירטואלית שבה החיים שלהם טובים יותר. מוכח שאנשים עם הפרעת קשב פעילים מאוד ברשתות החברתיות – שזה נחמד, אבל אלה לא החיים האמיתיים – כולנו צריכים לשלם את החשבונות, את שכר הדירה, ואלה הנקודות הכי קשות עבורם".
כמה זמן לקח לי לכתוב את המדור?
תמללתי את השיחה תוך כדי הריאיון, וזה חסך ממני את התמלול – דבר שאני לא אוהב וגורם לי לדחות משימות. שעה ו–8 דקות לכתיבת הכתבה בהשפעת 70 מ"ג ויואנס (עליתי במינון). קמתי פעם אחת להביא חטיף (בריא) ומים + שיחת טלפון אחת.
4. "ההשמנה גורמת לסוכרת, וברגע שזה מגיע למחלה הזו, קשה לטפל בה – כי המטופלים שוכחים לקחת כדור או הזרקה", הוא ממשיך, "הם שוכחים לקחת תרופות או לקנות תרופות בזמן. דמיין לעצמך אדם עם הפרעת קשב שמחכה בתור ארוך במיוחד לבית מרקחת, ויש עיכוב של 20 דקות – רובם לא מסוגלים לחכות".
הוא ממש צודק. פעמים רבות כל כך דחיתי את הביקור בבית המרקחת, ואז מגיעים לשלב שחסרים הכדורים הרלוונטיים, והבריאות עשויה להידרדר.
"בסוכרת עשרה אחוזים מהמטופלים הם 'בלתי מאוזנים בעליל', אנשים עם פוטנציאל להתקפי לב ולהידרדרות. יש אנשים באותו מצב שהם מאוזנים, כי הם לוקחים תרופות ומזריקים בזמן. אנשים שלא מטפלים בעצמם בסוכרת, עלולים להגיע לעיוורון – וחבל מאוד שזה יקרה בגלל הפרעת קשב".
בוא נדבר אם כך על הטיפול הפרקטי.
"לי חשוב להציף את העניין שמבוגרים עם הפרעת קשב לא מטפלים במחלה כרונית כמו סוכרת, לחץ דם והשמנה. דבר גורר דבר. לאנשים עם הפרעת קשב גם כך יש לעיתים הפרעת שינה, ואם הם כבדי משקל, אז בכלל, הם עלולים להגיע למצב של 'דום לב בשינה'. אם לא תישן טוב – לא תהיה בקשב, וזה רק יחמיר את המצב. רבים מאותם אנשים שותים המון קפה או מעשנים, כי קפאין וניקוטין הם ממריצים".
הוא מבקש לא להיכנס לשמות התרופות לטיפול בהפרעת קשב, שכן מטרתו לדבר עליהן בצורה כללית יותר. "צריך להבין שיש תרופות, למשל אלה ה'סטימולנטים' (ממריצים) שהם מצוינים לילדים, אבל עם תופעות לוואי אצל מבוגרים. צריך להסתכל על המבוגר אחרת מאשר על הילד. חייבים להסתכל על המכלול, שכן ייתכן שמגיע אדם שיש לו מחלה, ולכן לא אוכל לתת לו תרופה להפרעת קשב שהיא ממריצה, כיוון שהיא עלולה להעלות את לחץ הדם שלו. ייתכן שהמצב הכרוני שלו נובע מכך שזנח את בריאותו בשל הפרעת הקשב. חשוב גם להבין שיש כל מיני תרופות, לא כולן ממריצות. מעבר לטיפול התרופתי, יש גם היבטים כמו סידור אורח החיים, איזון המחלה הכרונית או הטיפול בה. אני מציע עזרה של דיאטניות והצעות לטיפולים תזונתיים. חשוב להבין שזה חלק מהטיפול, אבל לא במקום הטיפול".
הוא מציע בין השאר "דיאטת אלימינציה" – הכוללת תהליך של פסילת מזונות מהתפריט על בסיס ניסיון מצטבר. הדיאטה בנויה בדומה להתחלת בניית תפריט תזונה של תינוק, כשמתחילים בטעימות של מזונות ובהדרגה מוסיפים מזון נוסף ופוסלים מזונות שיוצרים תגובות בלתי רצויות. "זו דיאטה קשה, אבל בגדול צריך להוציא כל מיני מאכלים שהם ממאפייני התזונה המערבית כמו שתייה מתוקה, שוקולד, דברי סויה ועוד. מהניסיון שלי, ההיצמדות לאורח תזונה פחות מערבי מסייע – בעצם הפחתת שומן רווי ושאר המאכלים שהזכרתי משפרים את ההתנהגות.
"חשוב להבין שהטיפול בהפרעת הקשב הוא לא רק אצל אדם אחד, ועל כן אני מתייעץ עם מגוון מומחים. תחשוב למשל שיש אדם שאני רוצה לתת לו מרשם לוויואנס, שעולה קרוב ל־400 שקל לחודש, ואין לאותו אדם כסף כדי לתת לילדים שלו אוכל – אז איך אבקש ממנו לקחת תרופה כזו? אתייעץ למשל עם עובדת סוציאלית. תחשוב שיש גם עניינים פסיכיאטריים נלווים, כגון דיכאון, חרדות, אינסומניה ובעיות שצריך לטפל בהן קודם".
מרזון מבקש לפנות למטופלים, אך גם למחוקקים במדינת ישראל: "חייבים להפנים שהפרעת קשב היא לא בעיה לימודית בלבד, אלא כזו שמשפיעה על כל תחומי החיים, כולל על מצבו הבריאותי של האדם. צריך להתייחס להפרעת קשב כמו לסוכרת וללחץ דם גבוה. 'רפואת קשב' צריכה להיות מתוקצבת, ורופאי המשפחה צריכים לקבל אפשרות להקדיש יותר זמן למטופלים בלי להפסיד ממשכורתם, המחושבת לפי מספר המטופלים".
לקוראים הוא מבקש להעביר מסר אחר. "כל מי שאובחן בילדות צריך להמשיך את הטיפול בחיים המבוגרים, גם אם לא מדובר בטיפול תרופתי, הוא אומר. "אפשר לעשות התאמה תזונתית או ללכת למרפאה בעיסוק כדי לקבל הדרכה. הוכח שהטיפול הכוללני הוא הכי אפקטיבי".
ומה לגבי מי שלא אובחן בצעירותו?
"מי שלא אובחן אבל חושב שיש לו הפרעת קשב, כדאי שיגיע לאיש מקצוע מתאים, יעבור אבחון, ויטפל בעצמו".
סיכום המדור ב–30 מילים:
ד"ר מרזון הוא רופא משפחה שמצא קשר ישיר בין מחלות כרוניות להפרעות קשב וריכוז. מתברר שלהפרעות קשב יש הרבה השפעות לא ישירות, וחשוב מאוד לשים לב אליהן, בייחוד אצל מבוגרים.
