בעתיד הקרוב אמורה הדסה אייזנשטרק להישלח לשליחות דיפלומטית בחוץ לארץ, אחרי כמה שנים של עבודה במשרד החוץ ולאחר שסיימה הקיץ בהצלחה את קורס הצוערים של המשרד. היא עדיין לא יודעת לאן תישלח, אבל ברור לה מה חייב להיות בקרבת השגרירות או הקונסוליה שבה תעבוד: בתי ספר חרדיים, עבור ארבעת ילדיה. כך שלעבוד בשגרירויות בסין, יוון, יפן או אפילו בשגרירות העתידית בדובאי כנראה כבר לא יֵצא לה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– המלצת החוקרים: להחזיר בהקדם את ילדי הגנים עד כיתה ד'
– הלם בביירות: נסראללה לא מבין איך ישראל עלתה עליו
– דעה: תיקו אפס: העימות הנשיאותי הנמוך בהיסטוריה
אייזנשטרק (29), החרדית הראשונה שלמדה בקורס הצוערים של משרד החוץ וסיימה אותו, מגדלת בינתיים את ילדיה בשכונת הגבעה הצרפתית בירושלים, ומגיעה מדי יום לעבודה במשרד החוץ. כשהיא עוברת במהירות במסדרונות המצוחצחים והבלתי נגמרים היא נראית קצת שונה מהנוף האנושי במשרד – לבושה באופן הדור אך בצניעות מקסימלית. עובדים שעוברים לידה במסדרון מהנהנים לה לשלום, כבר מכירים אותה היטב מהעבודה המשותפת, ועם זאת, היא מקפידה על הגבולות החרדיים שאיתם הגיעה מהבית: היא לא תפגוש אותם בבילויים חברתיים אחרי העבודה, הכול מקצועי לגמרי. והנה היא כאן, אחרי שעברה את מסלול הקורס המפרך, ולאחר שצלחה את כל הבידוקים והמיונים הביטחוניים שדורש תפקידה, הן זה העכשווי בעבודתה כאן במשרד והן זה העתידי בשליחות דיפלומטית באחת ממדינות העולם.
אייזנשטרק גדלה במשפחה חרדית מבית־שמש, ויש לה עוד שישה אחים. ההורים, עולים מארצות־הברית, חזרו בתשובה וגידלו את ילדיהם ברוח חרדית. את בעלה, בנימין (30), הכירה בשידוך. היא התחתנה בגיל 21, והשניים הספיקו להביא לעולם עד היום את עדינה (8), ארי (6), ישראל (3) ואיצי בן השנה וחצי. בסמינר החרדי שבו למדה היא השתלמה בהוראת אנגלית, וזמן קצר לאחר החתונה למדה תואר ראשון במנהל עסקים במכללת אונו, ובהמשך עבדה במגזר הפרטי כמזכירה וכמורה לאנגלית. תוך כדי עבודתה כמורה השלימה גם לימודי תואר שני באוניברסיטת בר־אילן, במדעי המדינה וממשל ומדיניות ציבורית.
כעת היא מובילה אותי במסדרונות משרד החוץ, מאגף תקשורת והסברה לאגפי המרחבים, שם היא עובדת. משמאל למסדרון שאנחנו פוסעים בו פרושׂים אגפים המחולקים לפי מדינות: בתחילת המסדרון נמצאים אגפי צפון אמריקה, בהמשך יושבים הדסקאים של אירופה, ולקראת סופו – אגף מזרח אירופה ומרכז אסיה. אייזנשטרק עובדת באגף אירו־אסיה, שעוסק במרחב של רוסיה, אוקראינה והמדינות באזור, וכן מדינות הבלקן.
"הנושאים האלה של אקטואליה, יחסים בינלאומיים, מדיניות חוץ והיסטוריה תמיד עניינו אותי", היא מסבירה לי כשאנחנו יושבים באחד מחדרי הישיבות המרווחים במתחם. "כבר כנערה צעירה קראתי המון ספרים בנושא וידעתי שאני רוצה לעסוק בתחום. לא ידעתי בדיוק מה לעשות, איך להתחיל, אז אמרתי: אתחיל לעבוד במשרד החוץ. פשוט נכנסתי לאתר המשרד והגשתי מועמדות למשרת סטודנט, כשהייתי כבר אחרי לידה שלישית. עברתי תהליך לא קצר של מיונים. יש סיווג ביטחוני שצריך לקבל כדי להתחיל בכלל את התהליך, התקבלתי והתחלתי לעבוד. מהר מאוד ראיתי שהעבודה הרבה מורכבת יותר ממה שחשבתי".
מה היה התפקיד שלך?
עבדתי כסטודנטית באגף לדיפלומטיה ציבורית בתור תקציבנית, בכל מה שקשור למשלחות מדיניות, דיפלומטיה דיגיטלית, יועצים חיצוניים וכולי. בגדול, בכל מערך התפעול הטכני של הדיפלומטיה הציבורית. כשכבר עבדתי כאן, הבנתי שכדי להיות דיפלומטית במשרד החוץ ועובדת המשרד, אהיה חייבת לעבור את קורס הצוערים. התחלתי את המיונים במאי 2019, מיונים שנמשכו כמעט שמונה חודשים, וכללו מבחנים רבים, דינמיקה קבוצתית, אבחונים פסיכולוגיים ומה לא, עד שהגיעה התשובה המיוחלת, שהתקבלתי לקורס. היה סינון מטורף: השנה התמיינו לפחות 1,400 מועמדים, ומתוכם התקבלו רק 21 לקורס".
21 מועמדים התקבלו, ומן הסתם נעשה ניסיון לייצג בהם כמה שיותר מגזרים בישראל, נכון?
"בוודאי. תפקידו של משרד החוץ הוא לייצג את ישראל, וישראל מורכבת מהרבה מאוד קבוצות. משרד החוץ רואה ערך גבוה בכך שכל הפסיפס הישראלי יהיה מיוצג בו, וייצג אותו ואת ישראל. בנושא הגיוון האנושי משקיעים הרבה מאמצים במשרד, ורואים את זה בשטח. אם פעם לעובדי משרד החוץ היה דימוי שונה, היום כבר רואים את הגיוון שקיים במשרד. וזה לא רק גימיק שרוצים לנופף בו, אלא זו הרוח במשרד, לייצג כאן כמה שיותר מגזרים".
"שבוע אחרי תחילת הקורס, אחד הצוערים חלה בקורונה. נכנסנו כולנו לבידוד, ועוד שלושה חוץ ממנו נדבקו, ביניהם גם אני. הקורס נכנס למתכונת של לימודים בזום למשך חודש וחצי. רק בתחילת יוני חזרנו לקורס פרונטלי"
אז למה את החרדית הראשונה שמסיימת קורס צוערים?
"האמת שאני לא יודעת. לדעתי עד היום חרדים כמעט שלא הגישו מועמדות. אל תשכח שגם יש כמה תנאי סף: תואר ראשון, אזרחות ישראלית, וכמובן אנגלית ברמה גבוהה. אני לא החרדית היחידה שדוברת אנגלית ברמה גבוהה, אבל עד היום כמעט לא נרשמו מועמדים חרדים. כדי להגיע לקורס צריך לאהוב את התחום, לרצות ללמוד אותו לעומק. אמנם לא צריך להגיע כבר כמקצועי בתחום של יחסים בינלאומיים, אבל צריך רצון ללמוד את התחום לעומק. אני יכולה לומר שמה שמשותף לכל הצוערים בתחילת הקורס הוא פחות הידע המוקדם ביחסי חוץ, פוליטיקה, וכלכלה וכו', אלא יותר היצר הזה של סקרנות, הרצון ללמוד ולעבוד עם אנשים, כי בסוף – דיפלומטיה עוסקת באנשים: להכיר, לראות, להיחשף לתרבויות חדשות ודברים חדשים, וכמובן – בראש ובראשונה לעסוק בנושאים מהותיים של מדיניות חוץ, שזה מה שהביא אותי לכאן".
מה הייתה המטרה שלך כשהתחלת את הקורס?
"תמיד רציתי להיות בעשייה מאחורי הקלעים. כולנו קוראים בעיתון על הסכמים בין מדינות, על שיתופי פעולה, ומה שאנחנו רואים בסוף זה את המוצר המוגמר – אבל יש אנשים שעובדים מאחור, מוחות שמתכננים את הדברים האלה, וזה מה שעניין אותי. רציתי לעסוק בליבת העשייה המדינית".
אמא עובדת
אייזנשטרק מספרת שכבר בימים הראשונים לעבודה שלה במשרד היא הבינה שמדובר בעבודה תובענית שהולכת איתך גם הביתה. כשיש לה ארבעה ילדים שמחכים בבית, זה הפך את העבודה מאתגרת יותר, אבל לא גרם לה ולו לרגע לוותר על המשרה. "העבודה במשרד החוץ מן הסתם שואבת זמן רב וכוחות. בחצי השנה האחרונה של הקורס היו ימים שעבדתי בין 12 ל־16 שעות ביום, ממש מטורף, אבל הבנתי שאני רוצה להיות כאן, ושאני רואה בעיסוק הזה בשירות החוץ אפשרות להתמקצע בתחום מהותי שאני רוצה לעסוק בו. עם זאת, הבהרתי לעצמי כבר מההתחלה שזאת לא התכלית: יש לי משפחה לפני כל זה. לפני הכול אני אמא לארבעה ורעיה. יש לי משפחה שהקמתי וזה תמיד קודם לכול, למרות העיסוק האינטנסיבי שתופס הרבה שעות מזמני. צריך גם להזכיר שהאינטנסיביות הזאת של הקורס הייתה באמת זמנית, לחצי שנה בלבד".
רוב חבריה לקורס, שהסתיים ב־13 באוגוסט בטקס חגיגי, כבר עלו על מטוס לעבר השליחות הדיפלומטית שלהם. היא העדיפה להישאר כאן שנה נוספת לפני שתצא לשליחות.
את כבר יודעת לאן תצאי בעתיד?
"אני לא יודעת מה יקרה בעתיד, אין לי מושג. מוזר לתכנן כל כך הרבה קדימה, אני עדיין לא יודעת מה יהיה. אבל ברור לי שהילדים שלי והחינוך שלהם זה הדבר הראשון בשיקול לגבי כל מדינה שאצא אליה. כשהמשרד קיבל אותי הוא ידע שזאת עסקת חבילה עם המשפחה והילדים. הילדה שלי לומדת בבית ספר 'בית יעקב' לבנות, והבנים בחיידר. ברור שכל מקום שאליו אצא יהיה מקום שהם יוכלו להמשיך להתחנך בו בדרך הזו שבה אנחנו מחנכים אותם, שהיא חרדית".
יחד עם אייזנשטרק למדו בקורס עוד כמה הורים לילדים. "יש לנו עשרים ילדים מכל הצוערים ביחד", היא מספרת. "יש אמנם כמה רווקים בקורס, אבל יש גם כמה אמהות וכמה אבות. כמובן, כשמדברים על שילוב משפחה בקורס תובעני כל כך, יש דברים שהם לא ייחודיים לי: קושי במעבר עם משפחה, בית ספר חדש לילדים ושפה חדשה. את כל זה חווה כל שליח כאן במשרד שעובר למדינה אחרת בכל כמה שנים. יש במשרד מחלקה שלמה שבמהותה עוסקת בתמיכה למשפחות, מחלקת פרט ורווחה. הם מלווים את כל השליחים של משרד החוץ שיוצאים לחו"ל, עם עובדים סוציאליים, מורים פרטיים ועוד".
בנימין בעלה, היא מספרת, תמך בה לאורך כל הקורס, הן ברמה הטכנית והן ברמה המוראלית. "בלי התמיכה והפרגון שלו לא היה לי סיכוי", היא אומרת. "כבר עם הרצון הראשוני שלי ללכת לקורס הוא דרבן אותי מאוד, למרות שהיו רגעים שחששתי מהמחיר היומיומי שזה יגבה מכולנו. גם לאורך הקורס, מול כל קושי שצץ הוא עזר ותמך בי.
"מה שמיוחד בבנימין זה שהוא לא נבהל. כשדיברנו על הקורס, הוא אמר 'בואי נתחיל עם הקורס, אני יודע מה זה דורש, אבל תראי אם זה בכלל מתאים לך'. גם כעת, אנחנו לא חושבים מה יהיה עם המעבר לחו"ל ואיך זה יעבוד, כשזה יגיע – נסתדר. במשרד רגישים מאוד לצרכים שלי. הייתי צריכה להישאר שנה בארץ לאחר סיום הקורס בגלל העבודה של בעלי, ונתנו לי את האפשרות הזאת".
הילדים מבינים מה התפקיד שלך, ומה הולך לקרות בשנה הבאה?
"כן. הם שואלים אותי מה אני עושה, ואני אומרת שאנחנו, עם ישראל, אור לגויים, ואנחנו נצא לשליחות ברוח הזאת. אני מדברת איתם במונחים המובנים להם. אני מסבירה להם שאני מציגה את ישראל לעולם באור חיובי, ושאני גם עושה קידוש השם. ובאמת, אני רוצה לעשות קידוש השם, זה חלק מהתפקיד שלי. עם זאת, בסופו של דבר, אני אדם פרטי ולא מייצגת את הציבור החרדי. אני לא מייצגת קהילה שלמה, אני מייצגת רק את הסיפור האישי שלי, עם המשפחה שלי ומי שאני. לא צריכים להשליך מכל מה שאני עושה על כלל הציבור".
הקורונה, איך לא, עוררה בלגן גם בנושא השליחויות הדיפלומטיות לחו"ל. "המצב השנה הוא כמובן לא מצב תקין. יש משפחות של דיפלומטים שחזרו מוקדם יותר משליחות, ומאלה שיוצאות לחו"ל יש כאלה שיוצאות אחרי החגים, למרות שבדרך כלל השליחויות מתחילות בסוף אוגוסט. בינתיים תפקידים מתפנים ולא תמיד יש מי שיאייש אותם. ברור שזה לא מצב שגרתי".
הקורונה הגיעה לא רק אל התחום המנהלי – מתי ואיך לשלוח את הצוערים לחו"ל – אלא גם אל הקורס עצמו. "הקורס התחיל ב־5 במרץ. שבוע אחרי תחילת הקורס, אחד הצוערים חלה בקורונה. נכנסנו כולנו לבידוד, ועוד שלושה חוץ ממנו נדבקו, ביניהם גם אני. הקורס נכנס למתכונת של לימודים בזום למשך חודש וחצי. רק בתחילת יוני חזרנו לקורס פרונטלי".
וגם לא יכולתם לנסוע לחו"ל במסגרת הקורס.
"נכון. מתכונת רגילה של קורס צוערים כוללת בדרך כלל העשרה של הרבה חומר תאורטי בנושאי היסטוריה, ארץ ישראל, מדינת ישראל, ציונות ועוד; הכשרה מעשית באמצעות דיאלוגים, שיח דיפלומטי, ניהול משא ומתן, תקשורת ועוד; סיורים רבים מאוד בארץ להיכרות עם השטח, ונוסף על כך יש בכל קורס גם סבב חו"ל, כשהצוערים יוצאים למדינות שונות בחו"ל בקבוצות של שלושה־שלושה, לראות את העבודה בשטח מקרוב. השנה, כמובן, החלק הזה של הקורס לא התאפשר, וגם הרבה מאוד סיורים בארץ בוטלו".
כחרדית היא אמנם הייתה חריגה בין שאר הצוערים, אבל היא מדגישה: "לא הרגשתי זלזול באורח חיי, לא מחבריי לקורס ולא מהסגל. כשאני מנסה לחשוב על ההשפעה של היותי חרדית על הלימודים בקורס, אני יכולה למנות אולי רק את תשעה באב, שלא יכולתי להגיע באותו יום לקורס, ולגמרי הבינו את זה. הרגשתי שמכבדים מאוד את אורח החיים שלי, הרגשתי שהם ממש סובלניים. אמנם חשתי שיש חוסר היכרות כלפי המגזר החרדי, אבל לא ממקום של ביקורת. הם רצו להכיר מקרוב, התפלאו לשמוע בהתחלה שאחים שלי אברכים לכל דבר, אבל אחרי שבוע כבר מצאנו כולנו את הנקודות המשותפות".
"לא הרגשתי זלזול באורח חיי, לא מחבריי לקורס ולא מהסגל. הרגשתי שמכבדים מאוד את אורח החיים שלי. אמנם חשתי שיש חוסר היכרות כלפי המגזר החרדי, אבל לא ממקום של ביקורת. הם רצו להכיר מקרוב, התפלאו בהתחלה לשמוע שאחים שלי אברכים לכל דבר, אבל אחרי שבוע כבר מצאנו כולנו את הנקודות המשותפות"
מה בעצם השאיפה שלך בשירות הדיפלומטי?
"אני רוצה לעסוק בתחומים המהותיים ביותר שהמשרד עוסק בהם, ואני רואה פוטנציאל בשירות החוץ. במשרד החוץ השירות מגוון: אפשר לעסוק שנה אחת בתקשורת, בשנה הבאה בתרבות וכלכלה, ולאחר מכן בשליחות שלישית בנושא אחר לגמרי. דובר משרד החוץ, ליאור חייט, היה למשל קונסול ישראל במיאמי".
את מרגישה שבעוד כמה שנים תוכלי להיות השגרירה החרדית הראשונה?
היא צוחקת. "אני לא אתן לך את הכותרת 'אני רוצה להיות השגרירה החרדית הראשונה', ובאמת, המטרה שלי כשבאתי לכאן לא הייתה שאהיה השגרירה החרדית הראשונה. אתה שואל אם אני מרגישה מתאימה לתפקיד שגרירה? כמובן יש שאיפה כזאת. בסוף זאת המשרה הרמה ביותר במשרד החוץ, ואני מרגישה שאצטרך לעבוד קשה מאוד כדי להגיע לזה. כל שגריר היום מתחיל בקורס צוערים, ואם התקבלתי – כנראה שאני מתאימה. כרגע אני רוצה לעבוד קשה, להתמקצע ולעסוק בתחומים שעבורם הגעתי למשרד".
חוסן לישראל
בראש משרד החוץ עומד היום השר גבי אשכנזי, שגם פגש את הצוערים בסיום הקורס ובירך אותם בהצלחה בהמשך דרכם במשרד. "הוא התעניין בנו, שאל איך היה הקורס, בירך אותנו. הוא דיבר על החשיבות שהוא רואה בתפקיד שלנו לחוסן הלאומי של ישראל, וגם דיבר על הפעילות של משרד החוץ בזמן הקורונה, אם זה בהבאת ישראלים ארצה או ברכש של ציוד רפואי. הדיפלומטים עבדו קשה וניצלו את הקשרים כדי להביא את התוצאות הטובות ביותר".
איך חווית מכאן את הפעילות הישראלית בעולם בזמן הגל הראשון?
"המשרד פה עבד בקדחתנות שאין לתאר אותה. הנציגים הדיפלומטיים בשטח קיבלו הוראות מהמטה ופעלו לפיהן, להחזיר את הישראלים מרחבי העולם ולייבא ציוד רפואי. הם עבדו ימים ולילות לסייע במלחמה העולמית בנגיף. אני חייבת לציין שהקורונה מביאה גם הרבה הזדמנויות של שיתופי פעולה חדשים וחיזוק קשרים קיימים, ואני חושבת שזה גם מה שמייחד את הדיפלומטים הישראלים, היוזמה והיצירתיות האלה, שאין להן אח ורע בעולם. דיברתי בזמן הגל הראשון עם נציגים ישראלים שנמצאים בסוף העולם, שעשו כל מיני דברים שאתה לא יכול אפילו לחלום עליהם, בתנאים לא תנאים. הם זיהו אופציות לשיתופי פעולה בתחומים של בריאות וחדשנות שיכולים לסייע במלחמה העולמית בנגיף, ופעלו במהירות. בתקופת רכש מכונות ההנשמה, הייתה מלחמה עולמית על המכונות, כזכור, והעובדה שישראל הצליחה להביא כמויות בלתי נתפסות של מכונות הנשמה היא פרי השקעה של שנים רבות, זו לא עבודה שנעשתה בן לילה".
בדיוק ביום סיום הקורס, 13 באוגוסט, התפרסם בקול רעש גדול ההסכם המיוחל עם איחוד האמירויות. "ההתרגשות הזאת הורגשה במשרד באותו יום", מספרת אייזנשטרק. "אין ספק שיש כאן הזדמנות חדשה שנפתחה. הרבה שנים המשרד עבד כדי להגיע לרגע הזה, ואני שמחה להיות בתוך המערכת כשזה קורה. בטרמינולוגיה החרדית, אפשר להמשיל את זה לבחור מבוגר שהתארס, שידעת שהוא יצא עם בחורה זמן רב, והנה פתאום זה קורה והם התארסו. ביום שזה קרה הייתה התרגשות שיא פה במשרד, לא ניתן היה להתעלם מזה".
ואם יציעו לך להיות דיפלומטית ישראלית בדובאי?
"אז שוב, אנחנו משפחה חרדית, ויש לי ילדים. בכל מקום שיציעו לי, השיקולים שלי יתחילו קודם כול בילדים שלי, וחשוב שהמקום יתאים לצרכים הדתיים שלי".
מבחינה פרקטית, כשתיפגשי עם נציגים זרים, תוכלי להימנע מללחוץ יד לגברים?
"הקורונה ממש היטיבה איתי בקטע הזה. אבל גם בלי קשר לקורונה, תתפלא עד כמה אנשים מכבדים את אורח החיים שלי. גם כאן, במשרד בארץ, אני נפגשת עם דיפלומטים זרים. רק היום נפגשתי עם נציגים מגיאורגיה. אלו נציגים שמשרתים בישראל, ומכירים ויודעים שיש קבוצות שלא לוחצות יד למין השני. היום, מרוב שהשיח נהיה כזה פוליטיקלי קורקט, יש התחשבות גדולה.
"ביום הראשון של הקורס שאל אותי אחד מהצוערים מה יקרה אם אצטרך ללחוץ יד, ועניתי לו שאסרב בנימוס, ואקוד בתנועת נמסטה. אם יתנגשו בהמשך דרכי הערכים הדתיים והמקצועיים, אני אמצא בעזרת השם את הדרך לשמור על הערכים שלי, כמובן בלי לפגוע ובלי לזלזל".
"אחת מאבני היסוד שלנו במשפחה היא שאנחנו לא זזים צעד בלי להיוועץ ברב שלנו, ובוודאי שלא מתחילים דרך חדשה בלי לקבל את הברכה מהרב שלנו. הלכנו לשאול, וקיבלנו ממנו את ברכת הדרך. כמובן היינו צריכים להסביר במה מדובר, כי אין תקדים של אישה חרדית שעושה דבר כזה, אבל הנה אני כאן"
ומה לגבי עבודה בשבת?
"נציגויות ישראל בחו"ל שובתות בשבת, אבל כמובן, אם יש עניינים של פיקוח נפש, זו שאלה אחרת שאצטרך להתייעץ לגביה עם רבנים, וכל מקרה לגופו. עקרונית, גם בנציגויות בעולם השבת היא יום מנוחה ולא עובדים בה".
התייעצת עם רבנים גם לגבי עצם הכניסה לתפקיד?
"אחת מאבני היסוד שלנו במשפחה היא שאנחנו לא זזים צעד בלי להיוועץ ברב שלנו, ובוודאי שלא מתחילים דרך חדשה בלי לקבל את הברכה שלו. הרב שלנו הוא רב מביתר־עילית. הלכנו לשאול, וקיבלנו ממנו את ברכת הדרך. כמובן היינו צריכים להסביר במה מדובר, כי אין תקדים של אישה חרדית שעושה דבר כזה, אבל הנה אני כאן, וזה לא באמת מתנגש לי עם אף ערך דתי. זו עבודה לכל דבר, וזה לא באמת סותר את אורח חיי. כשיש שאלה שקשורה לערכים שלנו כחרדים, הולכים ושואלים ואז אין ספק. המשרד, כאמור, מכבד אותי מאוד כחרדית ואני מניחה שהוא יקבל החלטות בקשר לתפקידים העתידיים שלי שיתאימו לאורח חיי.
"אני מסכימה שבעתיד יכולות להיות התנגשויות שונות, אבל נכון לעכשיו הכול זורם. החרדיות שלי עולה פה ושם, אבל מתחשבים בצרכים שלי, ואני חייבת להדגיש שלא עושים לי הנחות מקצועיות. ההכשרה המקצועית שלי לא נופלת מההכשרה שכל צוער אחר קיבל בקורס".
כנציגת מיעוט, יהיה קל יותר בשליחות בעולם לעבוד עם נציגי מיעוט אחרים?
"כן, אבל לאו דווקא מפני שאני חרדית, אלא כי גדלתי כך במשפחה, עם סובלנות גבוהה לאחר. אני לא כופה דברים על חבריי לקורס או על העובדים במשרד. נכון שיש הרבה משחקים פוליטיים, אבל אני יודעת שלא כולם כמוני ואני לא מצפה שיהיו כמוני, וחונכתי לשתף פעולה גם אם זה אומר לעמוד מול אנשים ששונים מאוד מאיתנו. ואם אתה מדבר על מיעוטים, כל הנושא הזה, של היותי באה מקבוצת מיעוט, לא מועצם כאן במשרד. זה לא אישיו בכלל, 'הנה החרדית'.
"הילדים שואלים אותי מה אני עושה, ואני אומרת שאנחנו, עם ישראל, אור לגויים, ואנחנו נצא לשליחות ברוח הזאת. אני מדברת איתם במונחים המובנים להם. אני מסבירה להם שאני מציגה את ישראל לעולם באור חיובי, ושאני גם עושה קידוש השם. ובאמת, אני רוצה לעשות קידוש השם, זה חלק מהתפקיד שלי"
"כמובן בעתיד, אם אישלח למדינה עם קהילה יהודית גדולה, ברור שתהיה לי שפה משותפת איתם, אני אכיר את המונחים של דתי/חרדי ואת ההבדלים ביניהם. האם זה שאני חרדית יעזור לי גם עם קבוצות מיעוט אחרות? ייתכן. העניין הזה של לנסות להבין מי האדם שעומד מולך, שהוא לא בהכרח כמוך והוא מגיע מרקע שונה ממך ועם הרגלים אחרים ממך, לא בא רק מהרקע שלי כחרדית, אלא מהתפיסה שבה גדלתי בבית".
הילדים שלך יוכלו גם הם ללכת יום אחד בדרך של אמא שלהם? הם לומדים אנגלית?
"אנחנו מדברים עם הילדים בבית באנגלית, והם בחוגי אנגלית. זה משהו שהיה חשוב מאוד להוריי וגם לחמי וחמותי. מה יהיה עם העתיד שלהם? אני לא יודעת מה יהיה בעתיד. אני מחנכת אותם בצורה חרדית, אנחנו חלק מהממסד, ואני רואה בזה ערך לא רק כי אני רוצה ללכת בתלם, אלא כי אני באמת מאמינה בדרך הזאת, ורואה בתורה ובערכים הללו ערך עליון. אני לא מחנכת אותם להיות אנשי העולם הגדול".
אבל הם רואים מה אמא שלהם עושה.
"זאת העבודה של אמא שלהם, וכן, היא תכלול נסיעות לחו"ל ופגישות שונות. אבל הבית שלי הוא הכי חרדי קלאסי שאתה יכול לדמיין. אם מדברים על המשפחה, אני מנסה לא לקחת את העבודה איתי הביתה, כי אני רוצה להיות עם הילדים כשאני בבית. הקורס דרש הרבה שעות מחוץ לבית, אבל אני זוכרת תמיד שהבית הוא מרכז חיי, גם אם אני עובדת משרד החוץ".
