מנהג הנחת פרחים על קבר מסמל בצורה דרמטית למדי את המפגש שבין חיים ומוות: פרח הוא החלק הצבעוני והחי ביותר בצמח, וגם החלק שמעניק חיים. מנגד, פרח שמונח על קבר הוא פרח שנעקר, שהחל בעצם את תהליך הגסיסה שלו. מכאן נראה שבמפגש הזה, המוות מנצח; אבל מצד שני, הנחת הפרחים מראה שהחיים נמשכים, שמישהו זוכר את המת די הצורך כדי להמשיך להניח אותם – או, לכל הפחות, כדי להחליף את מימיהם.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– נתניהו מזהיר: "מאגרי הנשק של חיזבאללה צמודים למאגרי גז"
– דעה: שיח "הלנו אתה אם לצרינו" מוכרח לחדול
– סליחה שזפזפנו: סדרות שחייבים לשוב אליהן
"להחליף את המים של הפרחים" של ואלרי פרין הוא ספר שמתקיים על המתח המתעתע הזה שבין חיים למוות. הגיבורה, ויולט טוסן, עובדת כשומרת בית קברות בעיירה קטנה בצרפת; בעלה ההולל נעלם לפני שנים, ומאז היא חיה בעולם הקטן שהקימה לה, מוקפת בידידיה מנהלי הלוויות וחופרי הקברים, וכמובן בדיירי בית הקברות שעליו היא שומרת ובאלה שבאים לבקר אותם. ויולט, שעברה חיים קשים ומלאים באובדן, מוצאת את השלווה המיוחלת דווקא בקרבת המוות, משתעשעת בין חיצוניות רשמית ונוקשה ובין פנימיות צבעונית, אביבית.
חייה של ויולט משתנים עם הופעתו של ז'וליאן סול, פקד משטרה שאמו ביקשה שאפרה ייקבר לא עם בעלה אלא עם גבר זר שמעולם לא שמע עליו. ויולט וז'וליאן משחזרים יחד את סיפור אהבתה הסודית של האם, איראן סול, ובה בעת מגלים פרטים חדשים לגבי בעלה הנעדר של ויולט ולגבי טרגדיה ישנה שרודפת אותה. כשהשניים מתחילים להתקרב, ויולט צריכה להחליט האם להישאר בקרב המתים, או שהיא מוכנה, בגיל חמישים, לשוב אל ארץ החיים.
זהו ספר מהורהר ולירי מאוד, עם פרקים שלמים המוקדשים לתיאור של סיטואציות יומיומיות. הוא מתנהל בקצב אחר, שכמעט לא נתקלים בו כיום בעידן הנטפליקס: העלילות נטוות באיטיות רבה, ואחד מצירי העלילה המרכזיים מתחיל רק סביב עמוד 200. הכתיבה יפה ונוגה, אם כי לעיתים עודף של תיאורים מלנכוליים מוביל אותה למחוזות הקלישאה. זה לא סוג הרומן שתתקשו להניח מהיד, אבל הוא בהחלט טוב להעלאת חיוך נוגה או אנחה, לרגעים שבהם אתם חשים צורך להאט מעט את מרוץ החיים.
הספר לא נבנה סביב עלילה אחת, אלא סביב כמה עלילות שנכרכות זו בזו ומתפרשׂות על פני פרק זמן של כ־30 שנה. כאן טמונה גם החולשה המרכזית של הספר, שלפחות במחציתו הראשונה נלווית לקריאה תחושה חזקה של דיסאוריינטציה בין דמויות ותקופות שונות, כשכל פרק עוסק בסיפור אחר.
כמעט כל העלילות הללו הן סיפורי אהבה, כמעט כולן אהבות בלתי אפשריות שברובן חוזרת התמה של רומן מחוץ לנישואין. הספר מביט על הדמויות שלו בחמלה רבה כלפי משגים אנושיים, אולי לפעמים יותר מדי חמלה גם לדמויות שלא בהכרח ראויות לה. פעם אחר פעם הוא מעלה את האופי הבלתי צפוי והכאוטי של החיים, שכמעט אף פעם לא נותנים לאדם את מה שהוא מצפה לו, ורק לעיתים רחוקות ניתן למסגר אותם על פי נורמות והשקפות כאלה או אחרות. החיים, רומזת לנו פרין, הם שלל סוגים וגוונים של פרחים, שפורחים לזמן קצר; רק בקבר ניתן לסכם ולסדר אותם לפי תבנית.
להחליף את המים של הפרחים
ואלרי פרין
תרגום: אביגיל בורשטיין
תכלת, 458 עמ'
