הערב יורד על מנהטן, ואל השדרה השמינית פינת רחוב 34, זורמים אלפי אנשים בדרכם לשערי היכל המדיסון סקוור גארדן האגדי, שחוגג השנה יום הולדת 50. גם באחד ממרכזי העסקים, התרבות והבידור הגדולים בעולם, בעיר שלא נחה לרגע, אפשר לחוש את ההתרגשות מהגעתה של הגולדן סטייט ווריורס, אלופת ה־NBA למשחק מול הניו־יורק ניקס. "לא ראיתי כאן כל כך הרבה תקשורת, מאז הימים שמייקל ג'ורדן הגיע לעיר", אמר אחד המאבטחים הוותיקים בכניסה.
גולדן סטייט, שנחשבת לאחת מקבוצות הכדורסל הגדולות בהיסטוריה – עם הרכב שכולל את סטף קרי, קווין דוראנט וקליי תומפסון, שמקומם בהיכל התהילה של הליגה מובטח כבר מזמן – זכתה בשתי אליפויות בשלוש השנים האחרונות, כולן בסדרות גמר מול קליבלנד ולברון ג'יימס. גם העונה היא מציגה יכולת נהדרת, עם נסיגה מקצועית קלה בחודש שעבר, שמזמן כבר נשכחה. היכולת הזו מתבטאת נכון לכתיבת שורות אלה במאזן של 50 ניצחונות מול 14 הפסדים, במרחק נגיעה מהמאזן הטוב בליגה (ששייך כרגע ליוסטון רוקטס), לקראת משחקי הפלייאוף שיחלו ב־13 באפריל.
על קפה ופופקורן
אני מגיע להיכל שעתיים וחצי לפני שריקת הפתיחה ומיד שם פעמיי אל המגרש. על פי חוקי הליגה, לעיתונאים בשלב הזה מותר להיות על הפרקט עצמו, בסמוך לשחקנים שעולים להתחמם. הפעם הסדרן בכניסה מבקש ממני להמתין, כיוון שקבוצת הניקס הביתית עורכת אימון טקטי סגור לתקשורת. לאחרונה ספגה הניקס מכה כואבת: שחקנה הלטבי המצוין קריסטפס פורזינגיס, המתנשא לגובה 2.21 מ', קרע את הרצועה הצולבת וצפוי להיעדר בשנה הקרובה מהמגרשים. מאז ניצחה הקבוצה רק פעם אחת, ולמרות עונה יציבה יחסית לשנים הקודמות, (24 ניצחונות מול 39 הפסדים), לאחרונה היא קורסת ונראה שגם הפעם תתקשה להעפיל למשחקי הפלייאוף.
כעבור עשר דקות נפתחת הגישה, הווילונות מוסטים ואני נכנס למגרש עצמו, ומוצא שם רק חלק משחקני הניקס שזורקים לאחד הסלים, בלי אף אחד מהכוכבים של האלופה. כעבור כמה דקות מתחילים לטפטף למגרש שחקני המשנה של הלוחמים. האחרון שבהם הוא עומרי כספי, שמזהה מיד את קבוצת העיתונאים הישראלים, אומר שלום זריז וממהר להתרחק לעבר הצד של גולדן סטייט ולזרוק לסל.
אלו ימים לא פשוטים עבור כספי, שהחל את העונה ברוח סערה, עם מספרים יפים והרבה קרדיט על המגרש, ולאחרונה נדחק לקצה הרוטציה, כשבחלק מהמשחקים לא קם מהספסל. הממוצעים שלו עומדים כרגע על 5.8 נקודות בממוצע ב־14.5 דקות. "המטרה שלי היא לחזור לרוטציה. זה לא פשוט, אבל מה שקורה עכשיו זה חלק מהמשחק", הוא אומר לי כשאנחנו נפגשים כעבור זמן קצר בחדר ההלבשה, שנפתח לתקשורת לפני המשחק לחצי שעה, "כרגע אני מנסה להתמקד במה שאני יכול לעשות. הייתי טוב מול פיניקס, אבל מאז קיבלתי פחות הזדמנויות. ניצלתי את פגרת האולסטאר למנוחה ואימונים, כדי לחזור בכושר ולהיות מוכן לשחק הכי טוב שאפשר, ברגע שיקראו לי".
היו לאחרונה שמועות שהיית מועמד לעבור לקבוצה אחרת בטרייד. עד כמה היה קשה להתמודד עם זה?
"האמת שעבורי זה עבר די בקלות, אבל המשפחה שלי הייתה קצת יותר בלחץ. זה לא באמת משהו שהיה בשליטתי, וניסיתי לא להתעסק בזה. אני חושב שבתקשורת עשו מזה יותר ממה שהיה באמת, וגם לא ראיתי את זה קורה, כי בדרך כלל בסיטואציות כאלה באים לדבר עם השחקן מראש".
לאחרונה דובר הרבה על שהעובדה שאתה לא זורק שלשות כמו שציפו ממך היא זו שגרמה לך לאבד את המקום ברוטציה. מה דעתך על זה?
"אני בסך הכול משחק את המשחק ובסגנון של גולדן סטייט. כשאני על המגרש, נוצרות לי הרבה אפשרויות קליעה קרוב או מתחת לסל. התחלתי את העונה מצוין, אחר כך נפצעתי וחליתי, ומאז שחזרתי כמעט לא שיחקתי. זה לא ששיחקתי לא טוב וירדתי לספסל, פשוט לא קיבלתי הזדמנויות. ידעתי מראש לאן אני מגיע, וזו חלק מדינמיקה של קבוצה כזאת. אני מכיר את הדיבורים על הזריקות משלוש, אבל בשורה התחתונה אני קולע ב־60 אחוז מהשדה העונה, ו־50 אחוז משלוש, ואני לא חושב שאפשר לעשות משהו טוב יותר מבחינה התקפית".
הרבה אנשים הגיעו הערב במיוחד כדי לראות אותך, איך זה גורם לך להרגיש?
"זה תמיד מיוחד ושונה בשבילי להגיע לניו־יורק. משהו באוויר, באווירה ובהווי הוא אחר, ואני יודע שמגיעים הרבה יהודים וישראלים במיוחד בשבילי. אבל בשורה התחתונה, בסופו של דבר זה עוד משחק".
חדר ההלבשה של הגולדן סטייט לפני המשחק רגוע למדי. מדובר בחלל מרכזי אחד ובכמה חדרים צדדיים. באחד מהם מקבלים דריימון גרין וקווין דוראנט טיפול מהצוות הרפואי של הקבוצה. לפתע נכנס ניק יאנג לחדר המרכזי שבו אני עומד. יאנג, קלעי וסמול פורוורד בן 32, שמשחק בליגה כבר עשור, הצטרף ללוחמים בתחילת העונה ומציג עונה טובה. הוא נכנס לחדר עם כדורסל ביד, ומתחיל לכדרר אותו מולי. אחרי שנייה הוא מעיף אותו לצד ימין, ועוקף אותי בריצה משמאל בכדי לתפוס אותו. הוא חוזר על הפעולה, הפעם מול קבוצת העיתונאים שעומדת לידי, ונעלם לחדר השני, כשכולם מסביב צוחקים בקול רם.
שאר השחקנים משלימים את ההכנות, בזמן שחלק מהם מכרסמים פופקורן ושותים קפה עם חלב. כעבור זמן קצר ועל פי לוח הזמנים, מתפנה המאמן סטיב קר לשיחה עם התקשורת. "אני מאוד מרוצה מהקבוצה מאז שחזרנו מפגרת האולסטאר. הדברים במגמת שיפור, כולם יותר מפוקסים וההגנה חזרה להיות אינטנסיבית, ומבחינתי זו התחלה טובה לשלב האחרון של העונה הסדירה. אני מרגיש הרבה ביטחון בנוגע ליכולות של השחקנים שלנו, אבל זה התפקיד שלי כמאמן לשים את האצבע על הדגשים והמקומות הנכונים כשצריך, וזה מה שעשיתי כשהתחלנו לסגל לעצמנו כמה הרגלים רעים לפני הפגרה".
במה תתמקד במשחקים עד לסיום העונה, מה תרצה לראות שקורה?
"אלו תמיד אותם הדברים; זה מתחיל מהגנה קבוצתית חזקה וטובה, שמסתיימת בסגירה נכונה של הקבוצה היריבה ולקיחת הריבאונד, במטרה לרוץ להתקפה מהר ככל האפשר. חשוב לי שנקבל החלטות טובות בהתקפה, נניע את הכדור מהר, וניקח זריקות נכונות ואת כל מה שההגנה ממול תיתן לנו. כשכל זה קורה, אנחנו מוציאים מעצמנו את המיטב".
איך שומרים על רעב של קבוצה, שהצליחה כל כך בשנים האחרונות?
"זו השנה הרביעית שבה הקבוצה הזו משחקת במטרה להגיע לגמר ולזכות באליפות, וברור שמבחינה מנטלית ורגשית, הדברים שונים היום מלפני שנתיים. אז ניצחנו 73 משחקים בעונה הרגילה, שברנו שיא, היינו בשמיים וידענו שעשינו משהו מיוחד. היום זה שונה כי זה פשוט הטבע של המין האנושי, וכבר הגענו לפסגות הכי גבוהות.
"ועדיין, השחקנים שלנו מאוד חכמים ויש להם הרבה מוטיבציה. הם מבינים מה צריך לעשות, גם אם בחודש האחרון דברים התבצעו בצורה פחות טובה. בתור שחקן עבר, אני יודע היטב שאי אפשר להיות בשיא שלך בכל ערב, אבל השחקנים יודעים שהגענו לשלב שצריך לשים לב לכל פרט, ושאנחנו מתקרבים לרגעים החשובים של העונה".
עומרי כספי הוא השחקן הכי ותיק בליגה, שעדיין לא שיחק בפלייאוף. מה הסיכוי שהשנה זה ישתנה?
"דבר אחד אני יכול להבטיח בנוגע לעומרי, שהשנה הוא יקבל את הדקות הראשונות בקריירה בפלייאוף".
הנדיבות עולה ביוקר
קרוב לשריקת הפתיחה, מתמלאים יציעי הגארדן ומתחילה החגיגה המוקדמת, שכוללת קטעי וידאו ולהקה שרוקדת בחושך, כשהיא עטופה בתאורה מרהיבה. בכל משחק מגיע זמר מוכר לשיר את ההמנון האמריקני, אבל הפעם זוכה בכבוד מקאו פארקר, סקספוניסט סול וג'אז וותיק ומוכר, שניגן בעבר עם ג'יימס בראון ופרינס.
טרייסי מורגן, קומיקאי מפורסם, שהשתתף בין השאר ב"רוק 30" וב"סטרדיי נייט לייב" וניצל בנס מתאונת דרכים ב־2014, אחרי שכבר היה בתרדמת ובמצב אנוש, הופך לכרוז לערב אחד, ומכריז על שחקני הניקס, שעולים למגרש אחד אחר השני. המשחק יוצא לדרך.
יחסי הכוחות בין הקבוצות ברורים, אבל בדקות הראשונות נראה ששחקני הניקס נענים לאתגר ולא מתכוונים לוותר בקלות. בפסק הזמן הראשון מוקרן על המסכים קטע מסטרדיי נייט לייב, בהשתתפות גל גדות ולזלי ג'ונס, שמיד נראית באחד מיציעי הכבוד וזוכה לתשואות רמות מהקהל. בהמשך הערב נהנים מרגעים דומים גם כריס רוק, ג'ון סטיוארט ואיימי שומר.
המשחק ממשיך להיות צמוד, כשההגנות הופכות למשניות. הרבע הראשון מסתיים בתוצאה 39:37 לניקס, כשעמנואל מודאיי, אמריקני יליד זאיר, קולע 14 נקודות לניקס, ומהצד השני מגיבים קווין דוראנט עם 9, וסטף קרי עם 7. הרבע השני ממשיך להיות צמוד, והמחצית נגמרה ביתרון ביתי זעיר ומפתיע משהו, 64:63 לניקס.
במחצית נהנה הקהל מאמן המיצג דייויד גריבלדי, שמצייר תוך דקות ספורות פורטרט מרשים של ויליס ריד, אחד משחקני העבר הגדולים ביותר של הניקס, שכיכב בקבוצה במשך עשור, מאמצע שנות ה־60 עד לאמצע שנות ה־70. ריד היה שותף לשתי אליפויות וזכה בכמה תוארי MVP בעונה הרגילה ובפלייאוף. את יתר ההפסקה אני מעביר בשיחה עם העיתונאי ג'ייקוב פאלמר מה"סן־פרנסיסקו אקזמינר", עיתון יומי המופץ באזור סן־פרנסיסקו וקליפורניה משנת 1865. פאלמר מלווה את הגולדן סטייט קרוב ל־60 משחקים בעונה, ומצטרף אליה גם למסעות חוץ של הקבוצה בחוף המזרחי, כמו זה הנוכחי, שנמשכים בדרך כלל עשרה ימים וחמישה משחקים.
"זו עונה טיפה שונה עבור הגולדן סטייט, כי מצד אחד הם קצת עייפים אחרי כל מה שקרה בשנים האחרונות, ומצד שני הם מרגישים מאוד נוח מבחינת היכולות שלהם. יש משחקים שהם קצת פחות בפוקוס השנה, אבל מבחינה טכנית ואיך שהקבוצה בנויה, אני חושב שזו הקבוצה הכי טובה שהייתה להם בשנים האחרונות. אני לא חושב שזה יהיה מרשים כמו בשנה שעברה, והם צפויים להיתקל ביותר קשיים, אבל אני לא רואה מצב שבו הם לא זוכים שוב באליפות".
מדברים הרבה על יוסטון כיריבה מרכזית שלהם העונה וכאיום רציני עבורם, איך אתה רואה את זה?
"אני לא חושב שזה צפוי להיות אתגר כל כך גדול לגולדן סטייט, כמו שאנשים חושבים. יוסטון היא אחת מהקבוצות שבעונה הרגילה תמיד נראית מצוין, אבל בפלייאוף הרוטציה שלהם מתקצרת והמשחק הופך יותר לחוץ והגנתי. אין ספק שהם האיום המקצועי הכי גדול שהיה לגולדן סטייט מזה הרבה זמן בצד המערבי, אבל הם יעמדו בו".
בתחילת העונה נראה היה שעומרי כספי התקבל אצל האוהדים והתקשורת באהדה רבה, ושלאחרונה הדברים התהפכו ויש לא מעט ביקורת. זה נכון?
"אין ספק שמדובר בחודש וחצי לא פשוטים עבור עומרי, ותמיד קשה לשחקן להתמודד בתקופות שבהן הוא לא משחק באופן רציף. ברמה האישית אני חושב שמאוד מחבבים אותו אצלנו, הוא מקבל הערכה בעבור מה שתרם לליגה והקהל של גולדן סטייט מאוד התחבר אליו, ורצה לראות אותו על המגרש בתחילת העונה".
מה הסיכוי שהוא יחזור לרוטציה וישחק יותר?
"אני מאמין שבסופו של דבר הוא כן יחזור לרוטציה באופן כלשהו, בעיקר בתפקיד הפאוור פורוורד. עומרי נותן להם עוד אופציה של קליעה טובה, והוא חיבור טוב לדקות שדיוויד ווסט, הסנטר המחליף, נמצא על המגרש. הצוות המשני של גולדן סטייט, מתקשה עד עכשיו לייצר עבורם נקודות, ועד לסיום העונה אני מניח שמצפים לראות ממנו תרומה בהיבט הזה".
איך אתה מסביר את העובדה שהוא לא זורק שלשות?
"קשה להבין מה קורה איתו בנוגע לשלשות העונה, ולמה הוא חושש לזרוק אותן, בטח כשאתה רואה את האחוזים שלו לאורך הקריירה. זו הקבוצה הכי טובה שהוא שיחק בה אי פעם בהבדל גדול מהאחרות, עם כמה מהקלעים הכי טובים ששיחקו בליגה הזו, ואני חושב שכאן, אם אין לו זריקה קלה, הוא תמיד יעדיף את המסירה. התחושה שלי היא שבקבוצה רוצים שהוא ימצא את הדרך לייצר לעצמו את הזריקות שלו, אבל כנראה שבטבע שלו להיות קצת יותר נדיב, כשיש כל כך הרבה כישרון סביבו".
אתה מאמין שהוא יישאר בקבוצה בעונה הבאה?
"לא, אלא אם במשחקים שנותרו עד לסיום העונה הוא יהפוך שוב לכוח התקפי, שתורם לפחות שמונה־עשר נקודות לערב, מה שיקנה לו זמן מגרש בפלייאוף. אחרת, אני לא רואה את זה קורה".
למחצית השנייה עולה גולדן סטייט בסערה, וכמו שקורה כל העונה, ברבע השלישי המכונה מתחברת להם בצורה מושלמת, משחק הריצה זורם, השלשות נקלעות כמו מים, ומשחק ההגנה מתהדק. תוך 12 דקות, הופך המשחק מצמוד לחד־צדדי לחלוטין, שהלוחמים מנצחים 18:39 ברבע השלישי, מובילים 82:102 ולמעשה מכריעים את המשחק. "קשה לי באמת להסביר מה גורם לנו להעלות את הרמה ברבע השלישי בצורה כזאת", יאמר בסיום סטף קרי, שב־30 דקות סולידיות על המגרש קלע 21 נקודות, כולל ארבע שלשות, בנוסף לחמישה ריבאונדים וחמישה אסיסטים. "כנראה במחצית הראשונה אנחנו מנסים להבין עדיין מי עומד מולנו ולבצע התאמות, ולמחצית השנייה עולים עם הרבה אנרגיות, בידיעה שזה הזמן להוביל לניצחון – וזה מה שקורה".
לרבע הרביעי כבר עולות שתי הקבוצות במטרה להעביר את הזמן לסיום. השעון הולך ומתקדם, והיחיד שעדיין לא קיבל זמן משחק בגולדן סטייט הוא כספי. 6:43 דקות לסיום, גם הנתון הזה משתנה. עומרי עולה למגרש, ונראה קצת כבוי ולא מחובר. הוא מחטיא ארבע זריקות, חוטף גג, נראה חסר ביטחון ומסיים את המשחק בלי נקודות ועם ארבעה ריבאונדים. המשחק עצמו מסתיים בניצחון האלופים מגולדן סטייט, 111־125, וכעבור עשר דקות נפתחים שוב חדרי ההלבשה ואני פוגש שם את כספי, מצוברח למדי.
"החטאתי זריקה מרגיזה אחת והיו כמה פאולים שלא שרקו בהם וזה קצת ביאס אותי, אבל בקטנה. אני לא באמת יודע איך אחזור לרוטציה, אבל צריך להמשיך לעבוד קשה, לחכות להזדמנויות, ולהיות הכי טוב שאני יכול כשאני משחק. אין הרבה מעבר לזה".
אתה אופטימי שדברים ישתנו?
"אני לא יודע מה יהיה וכמה זמן אשאר פה, אבל אני מאוד אופטימי. יש עוד הרבה מאוד משחקים לשחק והרבה זמן לעונה, ועוד הרבה מאוד דברים יכולים להשתנות".
ברמות האלה הולכים לדבר עם המאמן כשמשהו מפריע?
"אין לי סיבה ללכת לדבר עם סטיב, זה לא שמשהו קרה ויש לנו מערכת יחסים מצוינת. אני אמשיך לחכות להזדמנות שלי".
הוא אמר לפני המשחק שהשנה תשחק לראשונה בפלייאוף, זה אמור לשמח אותך, לא?
"אני חושב שהגיע הזמן שאשחק בשלבים האלה בליגה. זו הסיבה שהסכמתי השנה להוריד בשכר, להגיע לקבוצה כזאת עם סיכוי לזכות באליפות, ולעשות משהו חדש בקריירה".
כבר התרגלת להיות עם כל הכוכבים האלה? לי עדיין יש סחרחורת.
"בסוף מדובר באנשים, ומתרגלים כמו לכל דבר. יש פה חבורה איכותית, שיודעת לשים את האגו בצד ולעבוד למען הקבוצה, וזה מה שהכי חשוב בסופו של דבר".
אתה קולט שיש סיכוי גדול שתזכה השנה באליפות ה־NBA?
"זה מרגש אותי להיות פה ואני מאוד מבסוט ונהנה סך הכול, אבל כרגע אני פחות חושב על תואר אליפות. יותר חשוב לי למצוא את עצמי מחדש בקבוצה, ולעבוד על מה שאני צריך כדי שזה יקרה".
ארבעת המופלאים
הסיטואציה בחדר ההלבשה אחרי המשחק מוזרה למדי, מאחר שהשחקנים הולכים למקלחת וחוזרים ממנה, עטופים במגבות, כשכל אנשי התקשורת מסביב, עומדים סנטימטרים ספורים מהם, ומחכים שיסיימו להתלבש. אחד מהם הוא זאזה פאצ'ולה, הסנטר הגיאורגי של הלוחמים שספג כל הערב שריקות בוז בכל נגיעה בכדור, אחרי שכמה ימים קודם לכן הואשם בהתנהגות לא ספורטיבית על המגרש, שכמעט פצעה את ראסל ווסטברוק מאוקלהומה. "אני לא באמת רוצה לחזור למקרה הזה. הטענה של ראסל היא ילדותית, הכול קרה תוך כדי משחק ולא הייתה לי שום כוונה לפגוע בו", הוא אומר לי. לאחרונה איבד זאזה את מקומו בחמישייה הראשונה, והוא לא מהסס לומר את דעתו בעניין. "אני אדם מאוד תחרותי, ובוודאי שמשנה לי אם אני בחמישייה או לא, ותמיד ארצה להיות כמה שיותר על המגרש, וזה נורמלי להרגיש ככה. יחד עם זה, כשאתה חלק מקבוצה, אתה לא יכול לערב את האגו שלך או את הטבע התחרותי הטבעי שלך".
איך זה להיות חלק מקבוצה, שכבר מגדירים אחת הגדולות בהיסטוריה?
"בניגוד למה שהרבה אנשים חושבים, זה לא פשוט להיות חלק מקבוצה כזאת, ולהיות כאן, אומר מראש שאתה מקריב משהו מבחינה אישית. יש לנו ארבעה שחקנים מובילים נפלאים, שאתה כשחקן צריך להתאים את עצמך אליהם. אתה לא יכול להביא לכאן את סגנון המשחק שלך, אלא להשתלב בקיים ולעשות את מה שמצפים ממך. בשנה הראשונה שלי לקח לי לא מעט זמן להתאים את עצמי, וזה היה תהליך שלם".
בקיץ היה זאזה חלק מנבחרת גיאורגיה שהאשימה את ישראל שלא התאמצה במשחק האחרון מול אוקראינה, שהסתיים בתבוסה, והוביל להדחה מוקדמת גם של הגיאורגים. "לא כעסתי על ישראל אחרי מה שקרה באליפות אירופה. כבר במלון אחרי המשחק, שאלו אותי את זה, ואמרתי שאני לא מסתכל על הדברים ככה. כשאתה משחק, אתה צריך לדאוג לדברים שיקרו בעצמך, הפסדנו לאיטליה ואף אחד אחר לא אשם שלא העפלנו לשלב הבא. זה היה קיץ קשוח עבורנו, אבל תמיד ישנה הפעם הבאה".
לצידו של פאצ'ולה יושב קליי תומפסון, שנבחר על ידי גולדן סטייט בדראפט ב־2011, ונחשב לאחד הקלעים הבכירים בליגה, שמדייק בזריקות משלוש באחוזים הגבוהים ביותר ב־NBA. ניסיתי לברר איתו מאיפה מוצאים אנרגיות ומוטיבציה, גם אחרי יותר מ־60 משחקים בעונה. "זו עונה ארוכה אבל אני בר־מזל לשחק בקבוצה כזו ובפני כל כך הרבה קהל. אני יודע שבכל מקום אנשים באים לראות אותנו, ואני רוצה לתת להם הצגה טובה ככל האפשר. זו הסיבה שמשלמים לנו כל כך הרבה כסף – כדי להופיע בכל ערב, בצורה הטובה ביותר האפשרית".
מה אפשר עוד לשפר בקבוצה כמו שלכם?
"זו שאלה מצוינת, כי חלק מהעניין הוא שגם קבוצה כמו שלנו, שנראית הרבה פעמים טוב מאוד על המגרש, צריכה להמשיך לעבוד על התיאום, על התקשורת, על התנועה ועל להגיב נכון להוראות של המאמן שלנו".
שעה ארוכה לאחר שהמשחק מסתיים, עדיין נותרים עשרות אנשי תקשורת במתחם. כולם ממתינים לבואו ולמוצא פיו של סטף קרי. קרי אמנם מנסה לשדר צניעות ואותנטיות אבל עדיין נותן לנו לחכות לו עד השעה 11 בלילה. כנראה זה לא פשוט להרגיש כאחד האדם, כשאתה הקלע הטוב בעולם ומרוויח שלושים מיליון דולר לעונה, לפני פרסומות. "המרדף אחרי האליפות השלישית, זה מה שמשאיר אותנו מחוץ לאזור הנוחות", הוא אומר כשהוא מגיע לבסוף, "זו עונה ארוכה, עם הרבה עליות וירידות, ואתגר קשוח ומורכב מהרבה מאוד מרכיבים".
את הערב המיוחד הזה אני מסיים במעלית, שלוקחת אותי לקומת הכניסה של הגארדן. באחת הקומות היא נעצרת לפתע, וכמה אנשים יוצאים ממנה כדי שקליי תומפסון והסנטר ג'בייל מגי, ייכנסו במקומם עם הפמליה שלהם. חשבתי לעצמי שאם ניתקע עכשיו, זה יהיה סיום נהדר לכתבה, אבל זה לא קרה. וכך אנחנו יוצאים לתוך הלילה הניו־יורקי הקריר, הם – לליל בילויים בתפוח הגדול, ואני – לרכבת התחתית וחזרה הביתה, עם הרבה זיכרונות וסיפורים לנכדים.
